דיאולואו וכפרים בקאיפינג
 | |
| זְ'ווֵישְׁה לוֹאוּ, אחד מבין הדְיָאולוֹאוּ הידועים ביותר | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2007, לפי קריטריונים 2, 3 ו-4 | |
| מדינה |
 הרפובליקה העממית הסינית |
|---|---|
דְיָאולוֹאוּ וכפרים בקָאיְפִּינְג (בסינית: 開平碉樓, בפין-יין: kāipíngdiāolóu) הם אתר מורשת עולמית של אונסק"ו הכולל מגדלי שמירה רבי קומות, הבנויים בדרך כלל מבטון מזוין, וחווילות בכמה אתרים בנפה עירונית קאיפינג בדרום מחוז גואנגדונג שבדרום הרפובליקה העממית של סין.
ארבע הנפות: קאיפינג, טאישאן, שִׂינְחְווֵי ואֶנְפִּינְג מכונות סְה יִי (四邑, בפין-יין Sì Yì, או גם בתעתיק Sze Yup, כלומר "4 נפות") וביחד הן הרכיבו את האזור ההיסטורי של הנציבות העירונית גְ'יָאנְגְמֶן:[1] שבו דוברים דיאלקט מיוחד המכונה דיאלקט טאישאן, ושממנו הגרו עובדים רבים לאמריקה הצפונית, לאוסטרליה ולדרום מזרח אסיה. עובדים אלו נהגו לשלוח כספים בחזרה למקום הולדתם וחלקם אף חזרו לכפרים שמהם היגרו כשהם בונים חווילות ומגדלי שמירה בסגנון ייחודי שעירב סגנונות ומוטיבים סיניים עם סגנונות ומוטיבים מערביים.
ב-2007 הכריז ארגון אונסק"ו על ארבעה מכלולים של מבנים מסוג זה בנפת קאיפינג כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
נפת קאיפינג שוכנת בחלק הדרומי של מרכז מחוז גואנגדונג, מערבית לדלתה של נהר הפנינה, כ-110 קילומטרים מגואנגג'ואו בירת המחוז. האזור שופע במים וזורם בו הנהר טָאנְגְ'יָאנְג (潭江) ויובלים רבים הנשפכים אליו. הגורם לשפע המים הוא האקלים הטרופי והשפעה של רוחות המונסון מהאוקיינוס. כמות המשקעים השנתית הממוצעת נעה בין 1,700 מ"מ ל-2,400 מ"מ. שפע הגשמים ומזג האוויר החמים אידיאלי לגידול אורז והכפריים מסוגלים לגדל שני יבולים מדי שנה.
האזור יושב לראשונה לפני כ-5,000-4,000 שנים. התושבים הראשונים היו בני העמים אותם כינו הסינים יְוֵּ'ה (越), שהתפרנסו מגידול אורז ודיג. הם התגוררו בבקתות עשויות מענפי עצים שברבות השנים השתכללו והיו מבוססות על עמוד מרכזי מגזע עץ וקורות תומכות בהיקף. הקירות היו עשויים מחזרן והקירוי היה עשב. לאחר תקופות שושלות צ'ין והאן (מ-255 לפנה"ס ועד 220 לספירה) החלו בני הקבוצה האתנית של ההאן מהמישורים המרכזיים של סין להגר באיטיות לאזור ובהדרגה הפכו לתושבים הדומיננטיים ותרבותם הפכה לתרבות השלטת. הם נהגו להתיישב על פי השיוך המשפחתי בכפרים שנבנו על פי עקרונות הפנג שווי כשהם בונים את בתיהם מלבני בוץ, לבנים שרופות ועץ.
מתקופת שושלת מינג (1644-1368) היה האזור שכיום הוא נפת קאיפינג חלק מארבע הנפות טָאיְשָׁאן, שִׂינְפִּינְג, שִׂינְחְווֵי ואֶנְפִּינְג. הוא היה מרוחק ממרכזי המנהל של האימפריה הסינית ועקב כך היה מצב ביטחונם האישי של הכפריים בכי רע בשל פעילות רבה של שודדים. בעיה קשה נוספת הייתה השיטפונות החוזרים ונשנים שמקורם בגשמי זעף שהביא רוחות המונסון. כדי להתגבר על שתי הבעיות החלו הכפריים לבנות במרכז הכפרים מגדלי שמירה המכונים בסינית דְיָאולוֹאוּ (碉樓) שנועדו לשמש כמקום מקלט לבני הכפר בפני התקפות שודדים וכמקום שבו אפשר לשהות בקומות העליונות בעת שיטפון. מבני הדְיָאולוֹאוּ מתקופת מינג היו מבנים פשוטים בנויים מלבנים ועץ. מתקופה זו שרד המגדל המכונה יִינְגְלונְג לוֹאוּ.
בשנת 1649, השנה השישית לשלטונו של הקיסר שׁוּנְגְ'ה משושלת צ'ינג, נוסדה נפת קאיפינג. שם הנפה (בסינית "תחילת השלום") ניתן לה מתוך תקווה שהחלוקה המנהלית החדשה תשפר את מצב הביטחון, ואכן בתקופת שושלת צ'ינג בעיית השודדים כמעט ונעלמה. עקב כך נבנו מעט מאד דיאולואו בתקופת שושלת צ'ינג.
את השינוי הבולט באדריכלות של מבני הדיאולואו ניתן לייחס לפרוץ מלחמת האופיום הראשונה ב-1841. בשל קרבת קאיפינג לחוף היו התושבים חשופים להשפעות תרבותיות זרות. בניגוד לסינים שבלב האימפריה, שהעדיפו להתבדל משכניהם מתוך אמונה שהידע והתרבות סינית עולות על שאר העולם שאליו התייחסו כאל ברברים, רצו רבים מתושבי קאיפינג לבקר ואף להגר למקומות אחרים. כבר מאמצע המאה ה-16 שטו תושבים בג'ונקות והתיישבו ברחבי דרום מזרח אסיה. ב-1839 החלו תושבים מקאיפינג להגר לארצות הברית, ומספרם גדל לאחר סיום מלחמת האופיום הראשונה. השגשוג שחל עם גילוי זהב בארצות הברית (1848), אוסטרליה (1851) וקנדה (1858) יצר מחסור בידיים עובדות להפעלת המכרות ולבניית מסילות ברזל שנמתחו לרוחב היבשת. מפעילי המכרות וחברות הרכבת תרו אחר סינים מקומיים שהגרו מקאיפינג ושלחו אותם חזרה לסין לגייס עובדים.
במקביל התדרדר מצב הביטחון בקאיפינג. ב-1850 ואחר-כך בשנים 1857-1856, בתקופת שושלת צ'ינג ובמהלך מרד טאיפינג פרצה מלחמת אזרחים בין התושבים דוברי הקנטונזית המכונים פונטי לתושבים דוברי הניב הקרוי האקה המכונים האקה (客家). עד שצבא שושלת צ'ינג, שהיה עסוק חלק גדול מהתקופה בדיכוי מרד טאיפינג, הגיע סוף סוף לאזור במטרה לעצור את המלחמה נהרגו לפי הערכה כמיליון אזרחים. בנוסף, האוכלוסייה בנפה גדלה במהירות ונוצר חשש שייצור המזון לא יספיק לכולם. צירוף כל הגורמים: הביטחון האישי, הגידול באוכלוסייה וההבטחה של הקרובים שהגיעו מחו"ל לחיים טובים יותר יצרו גל גדול של הגירה. תושבים נטשו את הכפרים עברו להונג קונג או למקאו במטרה לעלות על ספינה שתיקח אותם לארצות הברית, קנדה או אוסטרליה.
לאחר שנים קשות ראשונות של עבודה מאומצת בסלילת מסילות ברזל, בעבודה במכרות הזהב או בחקלאות החלו המהגרים לצבור רכוש, בייחוד בשגשוג הכלכלי שמיד לאחר מלחמת העולם הראשונה. עם זאת, היחס אליהם היה כאל תושבים מדרגה שנייה והם היו כפופים לחוקים ותקנות שהפלו בינם לבין אזרחי ארצות הברית. משום כך היו רבים מביניהם שרצו לחזור לכפריהם בקאיפינג ולהשתמש בהון שצברו על מנת להשתקע בהם. בכפרים אלו החלו לצוץ חווילות ודיאולואו שבנו התושבים החוזרים. תושבים אלו נחשפו לתרבות המערבית ואת המבנים בנו בסגנון שעירב בין הסגנון הסיני המסורתי לאלמנטים מערביים.
רמת החיים בכפרים השתפרה, הן בשל הכספים שהעבירו הקרובים מחו"ל והן בשל התושבים החוזרים. עושרם של הכפרים משך שודדים לאזור שהחלו לפשוט ולשדוד את הכפריים. לא רק שהשודדים נהגו לשדוד חפצי ערך מהתושבים אלא גם נהגו לחטוף תושבים ולדרוש כופר נפש. בין 1912 ל-1930 הוא 71 מקרי שוד גדולים, מעל 100 תושבים נרצחו ומספר רב של חפצי ערך נשדדו. באחד המקרים נחטף ג'וּ גְ'ייֵנְגְ'יָאנְג, מושל הנפה, ושימש בן ערובה עד ששולם כופר עבורו.
בשל סכנת השוד החלו הכפריים לבנות מגדלי שמירה (דיאולואו). מגדלים אלו נבנו ביוזמה פרטית או שזקני הכפר ארגנו מגבית מיוחדת ואספו תרומות מתושבי הכפר ומתושבים שהיגרו מעבר לים לשם בניית דיאולואו. משום כך נבנה מספר רב של דיאולואו בשנים אלו. מתוך 1,833 דיאלואו הקיימים עדיין בקאיפינג 1,648 (כ-90%) נבנו בין 1900 ל-1931. המהגרים לא רק תרמו כסף לבניית הדיאולואו ולהרחבת הכפרים אלא גם תרמו רעיונות חדשים כיצד יש לבצע זאת. חומרי בנייה מערביים, תוכניות בנייה בסגנון מערבי ואלמנטים קישוטיים. רעיונות אלו התקבלו בברכה על ידי התושבים וכך נוצרו מבנים שונים מאד ממבני הכפר הסיני המסורתי.
השפל הגדול בארצות הברית (1933-1929), שפגע בהכנסותיהם של המהגרים מקאיפינג הקטין במידה רבה את התרומות שהגיעו לתושבי קאיפינג מקרוביהם וגרם לירידה משמעותית בקצב בניית דיאולואו חדשים בשנות ה-30 של המאה ה-20. גורם נוסף לכך הייתה פריצת מלחמת סין-יפן השנייה (1945-1937) זמן קצר לאחר שהמשבר הכלכלי בארצות הברית הסתיים. בשלהי 1941 הצטרפה יפן לצד מדינות הציר במלחמת העולם השנייה וכבשה את הונג קונג. בכך בא קץ לתרומות שקיבלו תושבי קאיפינג ממדינות המערב. עד כניעת יפן לא היה מספיק מימון לבניית דיאולואו או לפיתוח הכפרים וכל הפיתוח נעצר לחלוטין.
בין 1943 ו-1947 ביטלו קנדה וארצות הברית את ההגבלות על הגירת סינים לארצם. וסינים רבים הצטרפו לבני משפחתם בחו"ל. בתקופה זו לא רק שלא הייתה בנייה מחודשת אלא שמבנים רבים ניטשו.
עם הקמת הרפובליקה העממית של סין ב-1949 עברה תרבותם של תושבי קאיפינג, הן תושבי הערים והן תושבי הכפרים, שינויים כבירים. הגורמים המקוריים לבניית דיאולואו כבר לא היו קיימים. הממשל המרכזי טיפל בשודדים, והפעיל אמצעים לבקרת שיטפונות. עם זאת, אורח החיים, שהיה מיזוג בין תרבותם של הסינים מעבר לים ותושבי הכפרים, לא נעלם לחלוטין. רבים מבעלי הדיאולואו נולדו בהם וחיו בהם במשך תקופה ארוכה.
בשנות ה-80 של המאה ה-20 לאחר שסין נפתחה מחדש לעולם והכלכלה הסינית החלה לשגשג החלו כפריי קאיפינג לנטוש את כפריהם. חלקם הצטרפו לקרוביהם בחו"ל וחלקם עקר לערים. חלק מהכפרים התרוקן לחלוטין מתושביהם והדיאולואו של קאיפינג הפכו לשרידים מן העבר הקרוב. מהגרים סיניים רבים נוהגים לתרום לקרוביהם כסף על מנת שבמסגרת החגים העיקריים יחזרו לדיאולואו או לבית המשפחה בכפר, ינקו אותם, וידליקו קטורת לכבוד האבות הקדמונים. לעיתים, כאשר סינים מהגרים נישאים, שולחים הורי החתן את הזוג לכפר שממנו הגיע אבי המשפחה על מנת לסגוד לאבות הקדומים ולקבל את ברכת זקן הכפר. בשנים האחרונות החלו מהגרים סיניים לשלוח כסף שנועד לשפץ ולשקם את הבתים והדיאלואו.
מתוך כ-3,000 דיאולואו שנבנו באזור נותרו בקאיפינג 1,833 ובטאישאן כ-500 נוספים.
במאה ה-11 נוסדה קהילה יהודית בעיר, וזוהי הקהילה היהודית העתיקה ביותר בסין. בית הכנסת שלה הוקם בשנת 1163.
הדיאולואו – שימוש וסגנונות בנייה
בניית דיאולואו החלה כאמור בתקופת שושלת מינג בתגובה לפעילות של שודדים ולאסונות טבע, בעיקר שיטפונות. אף שחלקם שימש כבתי ספר או כמחסנים היה עיקר מטרתם דיור והגנה. הקומות העליונות שימשו למגורים, והתחתונות תוכננו להגנה. קירות המבנה היו עבים וחסונים יותר מקירות של בתים רגילים, החלונות היו קטנים ונחסמו על ידי סורגים או חלונות מתכת. הכניסה הראשית הייתה מוגנת על ידי שער מסבכת ברזל ודלת מתכת. עם סגירת הדלת והחלונות היה המבנה מוגן אפילו בפני כלי ירייה. בדרך כלל נבנו צריחים שבלטו מארבע פינות הגג שבהם נפתחו חרכי ירי כלפי חוץ. חרכי ירי נבנו גם בכל קומה. כדי להתגונן מהתקפות בחסות החשיכה נהגו משפחות עשירות להסתגר כל לילה בדיאולואו, ועל מנת לאפשר זאת הוכנו הדיאלואו למגורים.
סיווג דיאולואו על פי שימוש
בחלוקה לפי שימוש קיימים שלושה סוגים של דיאולואו:
- דיאולואו קהיליתיים – אלו נבנו בעורף הכפר אותו שירתו. את המימון להקמת הדיאולואו תרמה כל משפחה בכפר או כל משפחה בחלק מסוים של הכפר, וכל משפחה תורמת קיבלה חדר קטן בדיאולואו כמקלט זמני למצבי חירום. המבנה של מגדלים אלו היה חסון, אבל פשוט וכמעט שלא היו בו קישוטים. מבין שלושת סוגי הדיאולואו זהו הסוג העתיק ביותר. 473 מתוך 1,833 הדיאולואו בקאיפינג (כ-26%) הם דיאולואו קהילתיים.
- דיאולואו למגורים – גם הם נבנו בעורף הכפרים. את בנייתם מימנה משפחה עשירה עבור עצמה. דיאולואו אלו שילבו מגורים והגנה. הם היו מרווחים ונוחים והחדרים בהם היו מחוברים. בבניית דיאולואו מסוג זה הושקעה מחשבה בקישוט המבנים מבחוץ ומבפנים מעבר לסיפוק הצורך במבנה מוגן והם נבנו בסגנונות שונים. דיאולואו מסוג זה הם הנפוצים ביותר. 1,149 דיאולואו בקאיפינג (כ-62%) הם דיאולואו למגורים.
- מגדלי תצפית – אלו מבנים גבוהים ודקים שנבנו בכניסה לכפר או על פסגות הגבעות, או על גדות הנהרות. מרביתם צוידו בזרקורים ובצופרי אזעקה על מנת שיאתרו במהירות חבורות של שודדים ויזהירו את הכפרים הסמוכים. מגדלים אלו היו הסוג האחרון של דיאולואו שנבנו. 221 דיאולואו בקאיפינג (כ-12%) הם מגדלי שמירה.
סיווג דיאולואו על פי חומרי הבנייה
בחלוקה על פי חומרי הבנייה קיימים ארבעה סוגים של דיאולואו:
- מגדלי אבן – מבנים נדירים אלו נבנו מאבני גזית מסותתות בצורה גסה או אפילו אבני גוויל בלתי מסותתות המחוברות באמצעות מלט מעורב בסיד ומוקמו על תלים או גבעות. מבנה המגדל היה גס וקומותיו הופרדו באמצעות רצפות עץ. 10 דיאולואו בקאיפינג (כ-0.5%) הם מגדלי אבן.
- מגדלים מאדמה נגוחה – מגדלים אלו נבנו בשיטת הבנייה הסינית הקדומה של אדמה נגוחה שבה נבנתה גם החומה הגדולה של סין. בשיטה זה דחסו תערובת לחה של אדמה המכילה יחסים מתאימים של חול, חצץ וחרסית (לעיתים עם תוספת מייצב – סוכר ואורז דביק) לתוך מסגרת חיצונית תומכת, שמעצבת את צורת הקיר. את התערובת הלחה שפכו בשכבה בעובי שבין 10 ל-15 ס"מ, ולאחר מכן דחסו אותה בדוחס ידני. בדחיסה מכווץ החומר לכדי 50% מגובהו המקורי. שכבות נוספות של החומר נוספו והתהליך חזר על עצמו עד שהקיר הגיע לגובה הרצוי. אז הסירו את המסגרת החיצונית, והתוצר בסיום התהליך דמה לבניית קיר מסלע מוצק. לטכנולוגיה זו היו שני יתרונות חשובים. היא הייתה מהירה והיא הייתה זולה כיוון שהשתמשה בחומר זמין באתר. 100 דיאולואו בקאיפינג (כ-5%) הם מגדלים מאדמה נגוחה.
- מגדלים מלבנים – מגדלים אלו, שנבנו הן במישור והן באזורים הרריים, בנויים מאחד משלושה סוגים של לבנים קלויות: לבנים אדומות שנוצרו מחומר מקומי בתקופת שושלת מינג, לבנים כחולות שנוצרו מחומר מקומי בתקופת שושלת צ'ינג ולבנים אדומות מודרניות, מיובאות או מייצור מקומי. 249 דיאולואו בקאיפינג (כ-13.6%) הם מגדלים מלבנים.
- מגדלים מבטון מזוין – הם המגדלים הנפוצים ביותר. הן הקירות והן הרצפות נבנו מבטון מזוין מחוזקים במוטות פלדה. 1,474 דיאולואו בקאיפינג (כ-80.4%) הם מגדלים מבטון מזוין.
סגנונות
בתקופה בה הגיעה בניית הדיאולואו לשיאה בתחילת המאה ה-20 נבנו הדיאולואו במגוון רחב של סגנונות תוך שימת דגש על המראה של הקומות העליונות והגג והייתה תחרות בין המשפחות מי תיצור מגדלים גבוהים יותר, מפוארים יותר ומקושטים יותר. לשם כך הם ייבאו חומרי בנייה מחו"ל, והשתמשו בתוכניות ששורטטו בחו"ל או בתמונת של מבנים או אלמנטים דקורטיביים אותם רצו לחקות ובאדריכלים מקצועיים מהונג קונג או מגואנגג'ואו. התוצאה הייתה מגוון רחב של מבנים על גג הבניין, מרפסות פתוחות או מקורות, ביתנים בולטים, כיפות וכו'. מבנים אלו בקאיפינג היו המקרים הראשונים באזורי הכפר בסין שבהם אימצו את השיטות המערביות של בנייה, טכניקות מתקדמות וחומרי בנייה. דוגמאות למיזוג התרבותי היו שילוב של תבניות קישוטים מערביים של צורות גאומטריות עם תבניות מסורתיות סיניות המבוססות על מוטיבים מהטבע: פרחים, ציפורים, נופים וכו'; שימוש בוויטראז'ים מיובאים בחלונות ובדלתות; וכתובות בסיניות בתוך קישוט של זר פרחי חג המולד בעבודות סטוקו, אומנות סינית מסורתית.
אתר המורשת העולמית
אתר המורשת העולמית "דיאלואו וכפרים בקאיפינג" כולל ארבעה אתרים בשטח כולל של 3.4 קמ"ר המוקפים באזור חיץ בשטח של 26.8 קמ"ר. האתרים הם:
סָאנְמֶנְלִי
גודל השטח הכלול באתר המורשת סָאנְמֶנְלִי (三门里 – "שלוש שנים") הוא 140 דונם, ואזור החיץ המקיף אותו משתרע על כ-7 קמ"ר. כפר סָאנְמֶנְלִי שוכן כ-15 קילומטרים ממרכז העיר קאיפינג. הכפר הוא בן כ-450 שנים, והוא אחד מהכפרים העתיקים בהם מתגוררים משפחות ממשפחת גְווָאן המורחבת. עובדה זו בולטת כשמשווים אותו לשאר הכפרים באתר המורשת העולמית שנוסדו בתחילת המאה ה-20. בניגוד אליהם הרחובות בסָאנְמֶנְלִי צרים ומתפתלים ואינם בנויים שתי וערב. בעבר היו בכפר שני דיאולואו - זְ'ווֵיְיוּ'ן לוֹאוּ ויִינְגְלונְג לוֹאוּ. זְ'ווֵיְיוּ'ן לוֹאוּ עמד בפני התמוטטות ונהרס ב-1962. לעומתו יִינְגְלונְג לוֹאוּ שוקם ומצבו כיום טוב. זהו כיום המבנה העתיק ביותר בכפר.
- יִינְגְלונְג לוֹאוּ (迎龍樓) – המגדל נבנה בתקופת שלטונו של הקיסר ג'יאג'ינג משושלת מינג (1566-1522), ועל פי רישומים היסטוריים שירת את תושבי הכפר כמה פעמים במקרי הצפות או שוד. חלקו התחתון של המגדל בנוי מלבנים אדומות וקורות עץ, כולם מקוריים. צורת המגדל ריבועית, ובמבנהו לא ניכרת שום השפעה חיצונית. שטח בסיסו 152 מטרים, עובי קירותיו 93 ס"מ וגובהו 11.4 מטרים, המבנה הגבוה ביותר בכפר. המבנה נבנה להגנה וכולל חרכי ירייה כלפי מטה. חשיבותו בהיותו הדוגמה הבולטת למבנה המקורי של דיאולואו בקאיפינג. ב-1920 נוספה למבנה קומה שלישית מלבנים כחולות. החלונות בקומה זו גדולים מאלו של הקומה הראשונה. על הקיר הקדמי בקומה זו מתחת למזחילה (קטע הגג הבולט מעבר לקיר) חקוקה הכתובת יִינְגְלונְג לוֹאוּ שפירושה "מגדל ברכת הדרקון". במיתולוגיה הסינית הדרקון היא חיה מבשרת מזל.
מָאגְ'ייֵנְלונְג
גודל השטח הכלול באתר המורשת "מָאגְ'ייֵנְלונְג" (马降龙) 1,030הוא דונם, ואזור החיץ המקיף אותו משתרע על כ-4.17 קמ"ר. הכפר מָאגְ'ייֵנְלונְג שוכן כ-25 קילומטרים צפונית-מזרחית לעיר קאיפינג במרכז מישור, על הגדה המזרחית של הנהר טָאנְגְ'יָאנְג. נכון להכרזת הכפר כחלק מאתר המורשת העולמית התגוררו ב-176 בתי הכפר 506 תושבים משתי משפחות מורחבות, גְווָאן וחְוָאנְג. התושבים מתפרנסים מחקלאות ומכספים שמעבירים להם כ-800 קרוביהם בחו"ל (בעיקר בארצות הברית, קנדה ואוסטרליה). הכפר תוכנן על פי עצותיו של מומחה בפנג שווי בין ההר לנהר כשכיוונו הכללי מזרח-מערב ורחובותיו בנויים שתי וערב כך שלכל הבתים תהיה נוף לנהר, הכפר מוקף בעצים, בכניסה לכפר מקדשים קטנים ועצי באניין (מין של פיקוס). בתי הכפר בנויים לפי תבנית דומה, אבל כל בית מקושט מתחת למזחילות ומעל לדלתות הכניסה בעבודות סטוקו ובכתובות קליגרפיות ייחודיות לכל בית. מאחורי בתי הכפר בין השדות יש מקבץ של שבעה דיאולואו ושמונה חווילות בסגנון מערבי. בין הדיאולואו מצוי:
- טְייֵנְלוּ לוֹאוּ ("מגדל ההצלחה השמימית") - מגדל קהילתי קלאסי והדוגמה המייצגת בצורה המושלמת ביותר סוג זה של מגדל. המגדל נבנה ב-1925 מכספי תרומות של 29 משפחות מבני משפחת חְוָאנְג המורחבת. המגדל הוא בן שבע קומות בגובה 21 מטרים, בנוי מבטון מזוין. שטח בסיסו 105 מ"ר, ושטח הרצפה בכל קומותיו 488 מ"ר. בחמש הקומות הראשונות יש 29 חדרים קטנים, אחד עבור כל אחת מהמשפחות שתרמה להקמת המגדל. הקומה השישית הייתה פנויה לפעילות קהילתית ועל הגג היה מגדל תצפית. בשנים 1936, 1965, ו-1968 היו באזור שיטפונות כבדים והתושבים תפסו מחסה במגדל.
דְזְה-לִי ומגדל השמירה של משפחת פאנג
גודל השטח הכלול באתר המורשת "דְזְה-לִי ומגדל השמירה של משפחת פאנג" (自力方氏灯楼) הוא 2,520 דונם, ואזור החיץ המקיף אותו משתרע על כ-10 קמ"ר. הכפר דְזְה-לִי שוכן כ-25 קילומטרים מזרחית לעיר קאיפינג במרכז מישור, על הגדה המערבית של הנהר גֶ'נְהָאי, אחד מיובלי הנהר טָאנְגְ'יָאנְג. נכון להכרזת הכפר כחלק מאתר המורשת העולמית התגוררו בכפר 179 תושבים שהתפרנסו מגידול אורז, דגים וברווזים ומכספים שהעבירו להם קרוביהם בחו"ל. מאחורי בתי הכפר בין השדות יש מקבץ של תשעה דיאולואו ושש חווילות בסגנון מערבי. בין הדיאולואו מצויים:
- יוּנְחְווָאן לוֹאוּ ("מגדל העננים המתעתעים") – המגדל נבנה ב-1921 עבור פָאנְג וֶנְשְׂייֵן, תושב הכפר שחזר לאחר שצבר הון במלאיה (כיום מלזיה).המגדל הוא בן חמש קומות בגובה 18.88 מטריים, בנוי מבטון מזוין. שלוש הקומות הראשונות שימשו למגורים, הקומה הרביעית הייתה חדר עבודה. מהגג בולטים ארבעה צריחים ועליו יש ביתן. הסגנון מעורב סיני מערבי. כך למשל יש קישוטים בסגנון הבארוק על הקשתות ועל הגג. הבניין משמש כיום כמוזיאון ומוצגים בו הריהוט והחפצים של פָאנְג וֶנְשְׂייֵן ובני משפחתו.[2]
- מִינְגְשְׁה לוֹאוּ ("מגדל האבן החקוקה") – המגדל נבנה ב-1925 עבור פָאנְג ז'וּנְוֶן, תושב הכפר שצבר הון בשיקגו שבארצות הברית. המגדל הוא בן שש קומות בגובה 22.61 מטרים, בנוי מבטון מזוין וחזיתו פונה לדרום-מזרח. השטח הבנוי משתרע על כ-560 מ"ר וצמוד אליו מבנה ששימש לאחסון ציוד חקלאי ומטבח למשרתים. הקומה העליונה מכילה את גומחת הסגידה לאבות הקדמונים עשויה מעץ מוזהב שבו מגולפים דמויות חיות מיתולוגיות המביאות ברכה, חיות המייצגות אריכות ימים, צמחים, ודמויות המייצגות את הפעילויות של משכילים הסינים מסורתיים. החלקים התחתונים במגדל בנויים בפשטות, אבל הקומות העליונות מורכבות יחסית ועשירות בקישוטים. בקומה החמישית יש מרפסת שממנה בולטים צריחים. גם בקומה השישית יש מרפסת גדולה ובמרכזה ביתן משושה. גם במבנה זה נעשה שילוב בין אלמנטים מערביים בדמות עמודים בסגנון רומי (הסדר האיוני) או קישוטים בסגנון הבארוק. הבניין משמש כיום כמוזיאון ומוצגים בו הריהוט והחפצים של פָאנְג ז'וּנְוֶן ובני משפחתו.[3]
- מגדל השמירה של משפחת פאנג המורחבת (方氏灯楼) – המגדל שוכן כקילומטר וחצי דרומית לדְזְה-לִי על פסגת גבעה. המגדל נבנה ב-1920 במימון של תושבי הכפר ותושבים אחרים ממשפחת פאנג המורחבת שהתגוררו בכפרים הסמוכים. מהמגדל ניתן לצפות למרחקים ומטרתו הייתה להפעיל אזעקה שתישמע בכפרי הסביבה במקרה של התקפה. כל כפר תרם גברים ששמרו בתורנות במגדל. הגבעה שעליה נבנה המגדל גם שימשה כבית קברות לבני משפחת פאנג שהאמינו שהאבות הקדמונים יגנו עליהם. המגדל בן חמש קומות בגובה 18.92 מטרים בנוי מבטון מזוין, וחזיתו פונה לצפון מזרח. המגדל דק יחסית ונעשן על סמוכות. יש מעט חלונות בקומות התחתונות והם מוגנים בתריסי ברזל. על הגג מרפסת ובה ביתן בעל גג כיפתי. הבניין היה מצויד בתותחים, גנרטור, זרקור וצופר. בניית המגדל וההשקעה בו מעידה על גודל הסכנה שארבה לתושבים בתקופה זו.
גִ'ינְגְגְ'יָאנְגְלִי
גודל השטח הכלול באתר המורשת "גִ'ינְגְגְ'יָאנְגְלִי" (锦江里 – "כפר בסמוך לנהר הרקום") הוא 610 דונם, ואזור החיץ המקיף אותו משתרע על כ-5.84 קמ"ר. הכפר גִ'ינְגְגְ'יָאנְגְלִי שוכן כ-35 קילומטרים מהעיר קאיפינג על גבעה קטנה בלב המישור שיצר הנהר טָאנְגְ'יָאנְג, קרוב לגדתו המערבית. הנהר מספק מים לשתייה ולהשקיה, לגידול אווזים וברווזים ומקור לדגים. נכון להכרזת הכפר כחלק מאתר המורשת העולמית התגוררו ב-66 בתי הכפר 147 תושבים המתפרנסים מגידול אורז, מדיג, מגידול בעלי חיים ומכספים שמעבירים להם קרוביהם בחו"ל (בעיקר בארצות הברית וקנדה). יער סבוך של חזרן נשתל בעורף הכפר. בלב יער החזרן ניצבים שלושה דיאולואו בשורה. דיאולואו אלו הושלמו בתוך ארבע שנים בתחילת המאה ה-20, והעדויות ההיסטוריות מראות שלאחר שהושלמה בנייתם לא הותקף הכפר גִ'ינְגְגְ'יָאנְגְלִי על ידי שודדים.
- גִ'ינְגְ'יָאנְג לוֹאוּ ("מגדל הנהר הרקום") - מגדל של 5 קומות בגובה 17.36 מטרים בנוי מבטון מזוין. כמו במקומות אחרים בקאיפינג הכפר סבל משיטפונות וממכת שודדים שהיו נוהגים לפשוט על הכפר מתוך סירות ששטו בנהר. הקימו התושבים ב-1918 מגדל קהילתי שכונה על שם הכפר גִ'ינְגְ'יָאנְג לוֹאוּ. בקומות התחתונות של המגדלים יש חדרים קטנים עבור המשפחות שתרמו כסף לבנייתו הגג בולט ונתמך בפסלי נשים (אלמנט מערבי בולט). בגג הבולט נקבעו חלונות קטנים דרכם ניתן לירות מטה כלפי תוקפים.
- שֶׁנְגְפֶנְג לוֹאוּ ("מגדל המגיע לגובה")- המגדל נבנה ב-1919 עבור חְוָאנְג פֶנְגְשְׂיוֹ, תושב הכפר שלמד רפואה בארצות הברית ועבד כרופא במושבה הצרפתית בגואנגג'ואו. בשל הקשר עם הצרפתים הוא ביקש מאדריכל צרפתי שיתכנן עבורו את המגדל ששימש ביתו בשנותיו האחרונות. המגדל הוא בן שבע קומות בגובה 22.34 מטרים, בנוי מבטון מזוין על שטח של 116 מ"ר ומכוסה בטיח בגוון "כחול צרפתי". הביתנים הבולטים מהגג הם בסגנון הבארוק מהמאה ה-17. קירות המגדל ומסגרות החלונות מקושטים בסטוקו.
- זְ'ווֵיְשְׁה לוֹאוּ (瑞石楼) – המגדל נבנה ב-1923 עבור חְוָאנְג בִּישְׂיוֹ, תושב הכפר שצבר הון בהונג קונג. המגדל הוא בן תשע קומות בגובה 28.37 מטרים (הדיאולואו הגבוה ביותר בקאיפינג), בנוי מבטון מזוין על שטח של 232.36 מ"ר ושטח רצפה של 552.21 מ"ר. כל חומרי הבנייה: צמנט, מוטות פלדה, זכוכית וקורות עץ יובאו בעלות גבוהה מהונג קונג. הקישוטים של הקומה השביעית מהגג הם בסגנון הבארוק מהמאה ה-17. על הגג ביתן מכוסה בכיפה. קירות המגדל שנבנו בסגנון מערבי מקושטים בעבודות סטוקו מסורתיות של דרום סין של דמויות שנועד לייצג הצלחה, אושר וחיים ארוכים ומטבעות זהב שנועדו לייצג עושר. המגדל נועד לשמש למגורים ולא רק להגנה ולכן קומות המגורים בנויות ממקבצים של חדרי מגורים, חדרי שינה, חדר אמבטיה ומטבח, כל אחד עם הריהוט התואם בסגנון גואנגדונג מהמאה ה-19 מעץ טיק. ההפרדה בקומות נעשתה במסכי עץ מגולפים שממחישים את הנושאים הרב-תרבותיים של בעל הבית כדוגמת "כל תושבי העולם הם אחים".
קישורים חיצוניים
- קַאיְפִּינג ושלל גגותיה מתוך האתר בעברית של הרדיו הבינלאומי של סין (CRI).
- Kaiping Diaolou and Villages – אתר אונסק"ו
- Diaolou, Kaiping
- Kaiping photo collection of diaolou
הערות שוליים
- ^ כיום יש בנציבות חמש נפות לאחר שב-1983 צורפה נפת חֶשָׁאן לארבע הנפות
- ^ The Yunhuan Lou Diaolou Tower Villa in Kaiping, China
- ^ The The Mingshing (Mingshi) Lou Diaolou Tower Villa in Kaiping, China
