דורה (מקרה טיפולי)

דורה (Dora;‏ 1882–1945) הוא כינוי שהוענק על ידי אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד למטופלת אידה באואר (Ida Bauer), אותה אבחן בשנת 1900 כלוקה בהיסטריה נשית, ובה טיפל במשך 11 שבועות. פרויד פרסם את תיאור המקרה הנודע שלה במאמרו "קטע מתוך אנליזה של היסטריה", שיצא בשנת 1905.

רקע

אידה באואר נולדה בווינה למשפחה יהודית מתבוללת מבוהמיה. אחיה, אוטו באואר, שהיה מבוגר ממנה בשנה, היה מדינאי אוסטרי ידוע שהפך לימים לראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית. משפחת באואר הייתה מקורבת למשפחתו של זיגמונד פרויד. שתי המשפחות התגוררו באותו רחוב בווינה, ופרויד טיפל עוד לפני מקרה דורה גם באביה, תעשיין מצליח, שסבל מקשיים נפשיים בעקבות מחלת העגבת, וכן באחיו, אותו אבחן פרויד כלוקה בהיפוכונדריה, ובאחותו, אותה אבחן כלוקה ב"פסיכונוירוזה". אמה של אידה תוארה על ידי פרויד, בהתאם לתיאורי האב, כלוקה בכפייתיות של ניקיון הבית.

הפנייה לפרויד והטיפול

על פי הידוע מתיאוריו של פרויד במאמרו, אידה לקתה בגיל שמונה בקוצר נשימה, ובגיל 12 במיגרנה ובשיעול עצבני. בגיל 18 הופנתה לראשונה על ידי אביה לטיפולו של פרויד, לאחר שנמצא מכתב התאבדות על שולחנה. תוארו תסמינים של מלנכוליה, התנהגות מרדנית כלפי הוריה והימנעות מקשרים חברתיים. פרויד אבחן אותה מיד כלוקה ב"היסטריה קטנה", כהגדרתו.

תוצאות הטיפול

אידה עזבה את הטיפול לאחר 11 שבועות. פרויד ראה בכך כישלון של הטיפול כולו. אך לאחר זמן מה, פגשה אידה את פרויד וסיפרה לו שמרבית התסמינים שלה נעלמו. היא ייחסה זאת לכך שפרויד היה היחיד שהאמין לה. לאחר הטיפול היא החליטה לעמת את הפוגעים בה עם טענותיה; הם התוודו שהיא צדקה לכל אורך הדרך, ובעקבות כך התסמינים שלה נעלמו.

הכינוי דורה

במאמרו משנת 1905, "קטעים מתוך אנליזה של היסטריה", שכתב אודות המקרה, כינה פרויד את אידה באואר בשם דורה. פרויד מסביר את המניעים הלא-מודעים שלו לבחירתו בכינוי זה במאמר אחר, "הפסיכופתולוגיה של חיי היומיום": אחותו של פרויד העסיקה עוזרת בית ומטפלת בשם רוזה, אך כשהתקבלה לעבודה אצלה היא הייתה צריכה לשנות את שמה, משום שגם מעבידתה נקראה רוזה; היא החליפה את שמה ל"דורה". פרויד רצה לשמור על האנונימיות של אידה בכתיבת מאמרו, ולכן כשחיפש כינוי אחר עבור מישהי שלא יכולה לשמור על שמה האמיתי - צץ השם "דורה" המוכר לו מהעוזרת של אחותו. אסוציאציות נוספות של השם, שהיוו כר למחקר פסיכואנליטי על פרויד, הן שמה של בתו של ידידו ועמיתו של פרויד, יוזף ברוייר (פרויד קרא לבתו הבכורה "מתילדה" על שם אשתו של ברוייר); וכן פירושה של המילה "דורה" ביוונית, "מתנה", שייתכן כי באמצעותו ניסה פרויד להציג את סיפורה של אידה כמתנה או סחורה שעוברת מאביה לסוחר אחר, מר ק'.

ביקורת

פרשנותו של פרויד לתסמיניה של דורה היא שנויה במחלוקת בקרב גורמים שונים. ביקורות הועלו כלפי המקרה גם מחוקרים וארגונים פמיניסטים, שהתנגדו לפרשנותו. וסבורים כי פרויד התעלם מההלם שנראה כי אחז בנערה והתחושות השליליות שלה, ולכן תחושת הבחילה אמורה להיות מובנת כפשוטה ולא כתסמין היסטרי המכסה על תחושות אחרות.

התיאוריה הפסיכואנליטית מבוססת במידה רבה על סיפורי מקרה כמו המקרה של דורה. לתאוריה הפסיכואנליטית היתה השפעה רבה על חקר האישיות. עם זאת, התאוריה אינה עומדת בקריטריונים לתאוריה מדעית. השערות רבות העולות מהתאוריה אינן ניתנות לבדיקה, ורבות מאלו שכן ניתנות לבדיקה, הופרכו.

לקריאה נוספת

• Freud, S. (1905 [1901]), Fragments of an Analysis of a Case of Hysteria, Standard Edition Vol.7, pp1–122
• עמנואל ברמן (עורך), פרויד ודורה, הוצאת עם עובד, 1993
• דרור גרין, פרויד נגד דורה, ספרים הוצאה לאור, 1998 (מתוכו קישורים לפרק הראשון ולפרק השני)
• פיטר גיי, פרויד - פרשת חיים לזמננו, הוצאת דביר, 1993

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דורה (מקרה טיפולי)40984761Q78729