היסטריה נשית
היסטריה נשית היא אבחנה רפואית שהייתה נהוגה ברפואה בעולם המערבי ואיננה מוכרת עוד בעולם הרפואה. היסטריה נשית הייתה אבחנה נפוצה בתקופה הוויקטוריאנית לקשת רחבה של תסמינים כולל עילפון, עצבנות, חוסר שינה, אגירת נוזלים, תחושת כבדות בבטן, התכווצויות שרירים, קוצר נשימה, חוסר תיאבון, ונטייה "לגרום לצרות".[1] חולות שאובחנו בהיסטריה נשית קיבלו לרוב טיפול בגירוי חיצוני של האיברים המוצנעים על ידי הרופא עד להשגת "פארוקסיזם היסטרי".
היסטוריה מוקדמת
ניתן למצוא את שורשי ההיסטוריה של ההיסטריה עוד בימי קדם, והיא תוארה על ידי חכמי יוון, הפילוסוף אפלטון והרופא היפוקרטס (שאף טבע את המונח), ואף קודם לכן תועדה בפפירוסים מצריים. בדיאלוג מאת אפלטון קיים תיאור של הרחם הנודד בגופה של אישה וחונק אותה כאשר הוא מגיע אל החזה וגורם שם למחלה. תאוריה זו היא מקור השם "היסטריה", הנגזר מהמילה היוונית לרחם, היסטרה (hystera).
קלאודיוס גלנוס, מן הבולטים ברופאים במאה השנייה, כתב כי היסטריה היא מחלה הנפוצה בעיקר אצל רווקות, נזירות, אלמנות ורק לעיתים אצל נשים נשואות. המרפא להיסטריה בימי הביניים לנשים שאינן נשואות המרפא נמצא בנישואים, או כמפלט אחרון, עיסוי על ידי נשים מיילדות.
התקופה הוויקטוריאנית
בשנת 1859 הושמעה טענה רפואית כי כרבע מכל הנשים סובלות מהיסטריה. טענה זו מתקבלת על הדעת כיוון שנמצא מי שכתב 75 עמודים על סיווג כל התסמינים האפשריים של היסטריה ובסופה של הרשימה ציין כי היא איננה מלאה.[2] כמעט ולא היה תסמין שלא היה יכול להתאים להיסטריה. רופאים רבים שיערו כי המתחים הנילווים לחיים בעידן המודרני גורמים לנשים תרבותיות להיות פגיעות יותר למחלות עצבים ולמחלות הפוגעות בתפקוד איברים המוצנעים.[3] בארצות הברית, יש שראו בשכיחותן של תופעות אלה אצל נשים הוכחה כי המדינה היא חלק מן העולם המערבי הנאור ורופא אמריקאי אחד אפילו אמר לנוכח שכיחות התופעה כי זהו אות לכך שהמדינה מתקדמת לרמתה של אירופה.
רייצ'ל פ. מיינס כתבה כי מקרי היסטריה היוו מקור הכנסה נאה לרופאים, כיוון שחולות אלה לא היו בסכנת מוות אולם דרשו טיפול מתמיד. החיסרון הבולט בטיפולים אלה היה שרופאים התקשו ללמוד את המיומנויות של העיסוי ולעיתים נדרשה עבודה של שעות להשגת התוצאה הרצויה. מנגד, הפניית האישה למיילדת לצורך הטיפול, גרמה לרופא להפסד הכנסה.
הפתרון נמצא בדרך של המצאת מכשירי עיסוי מייחוד, אשר קיצרו את תהליך הטיפול משעות לדקות, ביטלו את הצורך בהפניה למיילדות ואפשרו לרופא לטפל ביותר חולות באותו פרק זמן. כבר בתחילת המאה ה-19 היו מתקני עיסוי במים בעיר באת' באנגליה, ובאמצע המאה ה-19 מתקנים אלה נפוצו בכל אירופה ובארצות הברית, והיוו את הבסיס לפיתוח אתרי מרחצאות רבים. בשנת 1869 פותח מכשיר העיסוי הראשון, שעבד על קיטור. הפיתוח, בידי הפיזיקאי האמריקאי ג'ורג' טיילור, היה לשימושם של רופאים ונועד להפעלה לפרקי זמן קצובים. בשנת 1873 פותח מכשיר העיסוי האלקטרו-מכני הראשון, שהופעל בבית חולים פסיכיאטרי בצרפת לצורך טיפול בהיסטריה.
עם תחילת המאה העשרים החלה רשת החשמל להגיע לבתי צרכנים פרטיים ועמה שלל מכשירי חשמל ובהם מכשיר העיסוי. העובדה כי מכשיר העיסוי איפשר לאישה לקבל טיפול בפרטיות ביתה, הפכה את המכשיר למכשיר נפוץ. מכשיר העיסוי היה אחד מן המכשירים החשמליים הראשונים שנמכרו לצרכנים פרטיים, הרבה בטרם מכשירים חשמליים "חיוניים" אחרים המוכרים לנו היום. ניתן היה לקנות מכשיר עיסוי ביתי תשע שנים לפני שהיה ניתן לקנות שואב אבק, ועשר שנים בטרם נמכר לצרכנים מגהץ חשמלי.
טיפולים נוספים מקובלים להיסטריה נשית היו מתן דיאטה במזונות עשירים בברזל, כגון כבד בקלה וכן התעמלות באוויר הפתוח, אמבטיות במים קרים, מקלחות קרות ושחייה בים.[4]
העלמות ההיסטריה כאבחנה רפואית
במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים, ירד באופן חד מספר המקרים של אבחנת היסטריה נשית ואבחנה זו אינה מוכרת עוד בספרות הרפואית בימינו. להעלמות ההיסטריה כאבחנה רפואית קיימות סיבות רבות: חוקרים רפואיים רבים טוענים כי ירידת שכיחותה של התופעה הוא עקב ההבנה שגברה בקרב הציבור הרחב באשר לפסיכולוגיה של הפרעות קונברסיביות כגון היסטריה, לכן התנהגויות כאלה אינן יוצרות עוד את התגובה הרצויה בחברה.[6] היו שטענו כי ההיסטריה הנשית לא נעלמה, אלא שרופאים מסווגים אותה באופן שונה בימינו. בעבר, מגוון רחב ביותר של תסמינים יוחסו להיסטריה והשימוש במושג היה למעשה "מושג סל", לצורך תיאור שלל תופעות בלתי מוגדרות. עם השתכללות אמצעי האבחון, יותר ויותר מהתופעות הללו קיבלו אבחנות שונות, מדויקות יותר, עד אשר למעשה לא נותר כל תסמין ייחודי המזוהה עם היסטריה. כך למשל, רבות מן הנשים שהיו מאובחנות כהיסטריות, סווגו מחדש על ידי פרויד כנאורוזות של חרדה עודפת.
בימינו ביטויים שונים של היסטריה הם חלק ממחלות נפש אחרות כגון סכיזופרניה והתקפי חרדה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- כריסטופר בולאס, "היסטריה", הוצאת תולעת ספרים, 2009.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: היסטריה |
הערות שוליים
- ^ Rachel P. Maines (1999). The Technology of Orgasm: "Hysteria," the Vibrator, and Women's Sexual Satisfaction. Baltimore: The Johns Hopkins University Press. מסת"ב 0-8018-6646-4.
- ^ Laura Briggs (2000). "The Race of Hysteria: "Overcivilization" and the "Savage" Woman in Late Nineteenth-Century Obsterics and Gynecology". American Quarterly 52: 246-73.
- ^ Regina M. Morantz and Sue Zschoche (1980). "Professionalism, Feminism, and Gender Roles: A Comparative Study of Nineteenth-Century Medical Therapeutics". The Journal of American History 67: 568-88.
- ^ B. Frank Scholl, Library of Health. American Health Society 1916. pp. 440
- ^ Estelle B. Freedman (1982). "Sexuality in Nineteenth-Century America: Behavior, Ideology, and Politics". Reviews in American History 10: 196-215.
- ^ Mark S. Micale (1993). "On the "Disappearance" of Hysteria: A Study in the Clinical Deconstruction of a Diagnosis". Isis 84: 496-526.
22599148היסטריה נשית