דוד סלמן (יקיר ירושלים)
שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
 | |
| דוד סלמן בגיל 95 | |
| לידה |
24 בספטמבר 1918 זאכו, כורדיסטן  |
|---|---|
| פטירה |
20 בדצמבר 2017 (בגיל 99) בית החולים שערי צדק, ירושלים, ישראל  |
| שם לידה | דהוד סלמאן |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה | הר המנוחות |
| תאריך עלייה | 1937 |
| מקום מגורים |
ירושלים  |
| פעילות בולטת | לוחם באצ"ל |
| ידוע בשל | זכה בתואר יקיר ירושלים |
| השכלה | תלמוד תורה בבית הכנסת בזאכו |
| השקפה דתית | יהדות |
| בת זוג | בתיה סלמן |
| מספר צאצאים | 5 |
| פרסים והוקרה | יקיר ירושלים 1984 |
דוד סלמן (24 בספטמבר 1918 – 20 בדצמבר 2017) היה יזם ישראלי, מנכבדי העיר ירושלים ומבוניה. לחם במחתרת האצ"ל.
בשנת 1984 זכה בתואר יקיר ירושלים.
ביוגרפיה
ילדותו
דוד סלמן נולד בזאכו שבכורדיסטן (לימים עיראק) לאליהו וחתון סלמן, משפחה אמידה ומכובדת בעיר זאכו.
ביקורי שליחים בזאכו והעלייה לארץ ישראל
בשנת 1933 ביקרו בכורדיסטן יצחק בן-צבי (לימים הנשיא השני של ישראל) והגברת הנרייטה סאלד. הם ביקרו בביתו של סלמן, ודיברו עם אביו (אליהו סלמן) על כך שהם רוצים לגייס בחורים צעירים לעלות לארץ ישראל כדי להקים את מדינת ישראל. אליהו הציע את בנו דוד סלמן לביצוע משימה זאת. הם אמרו לו שהוא צעיר מאוד. אליהו אמר: "אם אני לא אציע את בני, סביר להניח שלא יהיו אנשים שיהיו מוכנים לעלות לארץ ישראל". בשנת 1935 החל את עלייתו לארץ ישראל, ובשנת 1936 הגיע אל העיר חלב בשטחי סוריה, שם הכינו אותו לעלייה לישראל. בחלב למד על ארץ ישראל וגם למד עברית, ובפעם הראשונה בחייו ראה סלמן דגל כחול לבן. במרץ 1937 קיבל אישור מהסוכנות היהודית לארץ ישראל לעלות לישראל. בסוף חודש מרץ עלה לארץ ישראל.
ההגעה לארץ והתעשרות המשפחה
כשהגיע לארץ הוא נפגש עם קרובי משפחתו שגרים בירושלים בשכונת נחלאות. כעבור שנתיים הוריו עלו בעקבותיו לאחר שכתב להם כי הארץ טובה, ואפשר להתעשר בה. עושרו של סלמן הגיע ממודעה קטנה בעיתון של מועצת ראשון לציון בשנת 1939 בה פורסם מכרז לכריתת עצים במועצה. היות שאביו היה חוטב עצים בכורדיסטן, שכנע אותו סלמן להתמודד במכרז. כאשר הגיעו דוד סלמן ואביו למועצה, גורשו בטענה שהמכרז מיועד ליהודים בלבד. זאת, כיוון שאליהו סלמן היה לבוש כמו ערבי עם שארוול, ולראשו היה ח'תה. אליהו סלמן לא ידע עברית, אך הבין מה הם אומרים והכה על חזהו, ואמר: "יהודי, יהודי, יהודי" ובסופו של דבר קיבל את העבודה. העצים שכרת נמכרו לבריטים, והגיעו לביצורים באל-ע'לאמן שבמצרים, ומהם בא עושרה הראשוני של משפחת סלמן. בעקבות עבודה זו קנו הרבה בתים ומגרשים, ולאחר תקופה התחיל בנייה של בניינים בירושלים. בשנת 1940 עוד כאשר היה בראשון לציון, התחתן עם בתיה לבית שמחה.
לחימה באצ"ל
במלחמת העצמאות לחם סלמן בשורות האצ"ל בכיבוש דיר-יאסין (גבעת שאול), קרב סן סימון (כיבוש קטמון) ושחרור מחנה שנלר.
בתים ראשונים
הבית ברחוב ניסים בכר, רחוב ירדן לשעבר, היה בית גדול ולו גם חצר גדולה. היו בו 5 חדרים וכל משפחה הייתה גרה בחדר אחד. ובחצר היה שירותים לכל משפחות הבניין. הבית נקנה בשנת 1942 . הבית שבו התגורר הוא היה ברחוב ניסים בכר. הבית הראשון שאותו בנה דוד סלמן היה בקרית משה בירושלים. את הבית שבנה ברחוב ניסים בכר הוא בנה בשנת 1959. ברחוב אליהו סלמן 1 הוא בנה כמה בניינים בבית וגן, ברחוב הפסגה, ברחוב הרב עוזיאל. הוא בנה גם בתי ספר, וגני ילדים, הוא בנה גם בקטמון. בין הפרויקטים הבולטים של דוד סלמן היו המחצבה שהייתה בגבעת רם, היכן שהיום נמצאת קריית הממשלה. המחצבה עבדה יום ולילה, כדי לבנות את הבתים ברחוב בן יהודה אחרי הפיצוץ הגדול.
המחצבות והמפעלים
בני המשפחה האב אליהו והאחים דוד וסלח הקימו את מחצבות אליהו סלמן ובניו אשר סיפקו חומרי בנייה לכבישים ומבני ציבור.
המחצבה הראשונה שנרכשה בשותפות עם הערבים בתחילת שנות ה 40, מתי שהתחיל להכנס לעסקי המחצבות. הייתה בשותפות עם מוכ'תר (ראש כפר) הכפר שיי'ח באדר, במקום בו נמצא היום בית המשפט העליון.
המחצבה השנייה שרכש בשנות ה 50 הייתה במורדות גבעת שאול, בדרך הרומאית בכניסה לירושלים ההיסטורית, מתחת לכפר דיר-יאסין.
מפעל הבלוקים והסיד של סלמן הוקם בשנת 1944 במקום שהיום נמצאים בו גן סאקר ומנהרת רבין. במפעל ייצרו בלוקים, לבנים, הם מכרו עצים וברזל. למפעל היו כ-20 חמורים שהובילו פחים עם חצץ, חול, סיד ומלט לשכונות היהודיות: נחלת ציון ונחלת אחים וגם למרכז העיר. בשנת 1953 נסגר המפעל.
בשנת 1953 אחרי פשיטת הרגל עברו לשכונת רוממה לשעבר קמונה ושם בנו מגרסות לגריסת אבנים צבעוניות למרצפות[1], וכן מפעל לייצור בלוקים, לבנים, אבנים מלאכותיות וכל מוצרי המלט. משנת 1974 החלו התושבים הסמוכים להתלונן על מטרדי רעש ואבק, והמשרד לאיכות הסביבה הטיל על המפעל קנסות. לבסוף נסגר המפעל בשנת 1988. דוד ואחיו סאלח שהיו שותפים במפעל, עשו בשנת 1989 עסקה עם חסידות בעלז לבנייה במגרשים שבבעלותם. בשנת 2004 דוד קיבל את חלקו מחסידות בעלז במגרשים של אותו מפעל לאחר הליך משפטי ממושך.
חבר בתנועת החרות (הליכוד)
דוד היה חבר מרכז בתנועת החרות (הליכוד)[2], ולימים היה חבר נשיאות. הוא ואחיו תרמו שטח לתועלת תושבי שכונת נחלאות, הנמצא כיום ברחוב אליהו סלמן (על שם אביו) ונקרא מועדון סלמן.
הזכייה בתואר יקיר ירושלים
בשנת 1984 קיבל דוד סלמן את תואר יקיר ירושלים[3] בעבור פועלו בבניית הארץ. את פרס זה קיבל מראש עיריית ירושלים טדי קולק.
חיים אישיים
לסלמן חמישה ילדים ו-24 נכדים.
הערות שוליים
- ^ שש שנים טוחנת מגרסה את החוק ברוממה, כל העיר, 21 במרץ 1980
- ^ חבר תנועת החרות בירושלים, מעריב, 21 בינואר 1986
- ^ יקירי ירושלים – 1967 עד 2003 באתר עיריית ירושלים
קטגוריה:יקירי ירושלים
קטגוריה:לוחמי האצ"ל
קטגוריה:אנשי העלייה החמישית
קטגוריה:ישראלים ילידי כורדיסטן
38856906דוד סלמן (יקיר ירושלים)