גלילאו גליליי

גלילאו גליליי
Galileo Galilei

לידה	15 בפברואר 1564 פיזה, דוכסות פירנצה
פטירה	8 בינואר 1642 (בגיל 77) פירנצה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה
ענף מדעי	אסטרונומיה, מתמטיקה, פיזיקה
פרסים והוקרה	גלילאו (גשושית), טרנספורמציית גליליי.

גַּלִילֵאוֹ גַּלִילֵיי (באיטלקית: Galileo Galilei; ‏15 בפברואר 1564 – 8 בינואר 1642) היה פיזיקאי, אסטרונום, מתמטיקאי ופילוסוף איטלקי. פעל בתקופת המהפכה המדעית. הישגיו כוללים גילויים אסטרונומיים רבים שגילה באמצעות הטלסקופ שבנה, וחיזוק המודל ההליוצנטרי, לפיו כוכבי הלכת נעים סביב השמש. בין היתר חקר גלילאו את מופעי נוגה, גילה את ארבעת ירחיו הגדולים של צדק (שהיו היחידים שנתגלו אז) ואת הכתמים על פני השמש והירח. גילויים אלה הובילו אותו לעימות חריף עם הכנסייה הקתולית.

גלילאו, יחד עם מדענים אחרים בני דורו, הניח את היסודות למדע המודרני בתרבות המערבית, המבוסס על ניסויים ותצפיות, ובניית תאוריות המסבירות תופעות נצפות. גלילאו נחשב ל"אבי המדע המודרני" ו"אבי הפיזיקה המודרנית" בתקופה הקלאסית שלה, ולאחד מאנשי המדע הדגולים בכל הזמנים, אשר השפעתם ניכרת עד היום.

נעוריו

גלילאו גליליי נולד בפיזה, איטליה, ב-15 בפברואר 1564, בן בכור לוינצ'נצו גליליי, מוזיקאי שתרם רבות להתפתחות התאוריה המוזיקלית. לאחר מות אמו הוא הופקד לשמור על אחיו ולדאוג לו. משפחתו של גלילאו נשארה בפיזה עד שהיה כבן שמונה, ואז עברה לפירנצה. אביו של גליליי עסק במכירת צמר, אך כאשר נשלח גלילאו למנזר קמלדולזה ללימודים, הבין אביו שמכירת צמר לא תספק אותו, והחליט שעל גלילאו ללמוד רפואה.

בהגיעו לגיל 17 אמר גלילאו לאביו שהוא רוצה להיות נזיר כמו מוריו במנזר קמלדולזה. אביו לא אהב את הרעיון, ולכן שלח אותו ללמוד רפואה באוניברסיטת פיזה. גלילאו לא אהב את הלימודים, אך עשה תחילה כדברי אביו. לאחר ארבע שנים, עבר מלימודי הרפואה ללימודי מתמטיקה, אותם אהב. כשלמד באוניברסיטת פדובה הכיר גלילאו את מרינה גמבה, איתה ניהל מערכת יחסים, ועל אף שהשניים מעולם לא נישאו, נולדו להם שלושה ילדים. בשנת 1600 נולדה בתם הבכורה וירג'ינה (שבהמשך שינתה את שמה למריה סלסט); השנייה, ליוויה, נולדה ב-1602; ובשנת 1606 נולד בנם וינצ'נצו. בשל המתכונת שלא הייתה מקובלת באותה תקופה של חיי הזוג, הוגדרו בנותיו של גלילאו כ"בלתי ניתנות לנישואין" ונשלחו למנזר סאן מטאו, שם גרו עד סוף חייהן. בנו של גלילאו הותר לנישואין ונשא לאישה את ססטיליה בוקצ'ינרי.

עיקרי עבודתו כמדען

כתב היד המוקדם ביותר של גלילאו שנמצא נכתב בערך בתקופה שבה עזב את האוניברסיטה של פיזה ב-1585. בכתב יד זה אין כמעט מקוריות, האסטרונומיה של קופרניקוס מוזכרת אך נדחית בתוקף, ובו עדיין לא חלק על העקרונות המקובלים של "הפילוסופיה הטבעית" של אריסטו. בחיבורו "דה מוטו", שכתב בפיזה, עדיין הסכים כי האדמה היא מרכז היקום, אך אחדים מפרקיו מוקדשים להתקפה על הפיזיקה של אריסטו. בחיבור זה טען גלילאו כי זמני נפילה של גופים העשויים אותו חומר ונופלים דרך אותו תווך, שווים, ללא קשר למשקלם.

המסה המקורית הראשונה שלו נכתבה ב-1586 בנושא שיווי משקל הידרוסטטי. בערך באותם ימים החל לכתוב גם על התנועה. גלילאו מצא דרך מעשית לקבוע את מרכז הכובד של מוצקים מסוימים, מה שזיכה אותו בהכרה רחבה. הפעמים הראשונות הידועות בהן ביטא העדפה קופרניקאית היו מכתב אל מדוני ב-1597, בו השווה את אפלטון לאריסטו, ומכתב תודה ליוהאנס קפלר, שהיה תומך נלהב של קופרניקוס, אז כבר הודה בקבלת "האסטרונומיה החדשה".

בשנת 1592 החל ללמד באוניברסיטת פדובה, בה נותר 18 שנה. בפדובה לימד גאומטריה, פיזיקה ואסטרונומיה עד שנת 1610. במהלך תקופה זו גילה תגליות משמעותיות בתחומים שונים, בהם תורת התנועה ואסטרונומיה, ופיתח טלסקופ מתקדם יותר. בנוסף, התמחה באסטרולוגיה, תחום נחשב בזמנו, שנקשר ללימודי מתמטיקה ואסטרונומיה. ביוני 1610 עזב את משרתו בפדובה, לשם קבלת משרת המתמטיקאי הבכיר באוניברסיטת פיזה. שנה לאחר מכן הפך לחבר השישי באקדמיה דיי לינסאי היוקרתית שברומא וחזר לפיזה.

גלילאו והטלסקופ

בטלסקופ נתקל גליליי ב-1609, מכשיר אשר בנוגע לראשוניות ההמצאה אין תמימות דעים בקהילייה ההיסטורית, אך ידוע כי אל גליליי הגיעו שמועות על הדגם ההולנדי אשר על מסמכיו חתום הנס ליפרסהיי. גליליי התחיל לבנות טלסקופים בעצמו בשנת 1609, לאחר שחקר את ההמצאה. בתחילה נקרא הטלסקופ שלו Perspicillum - עדשת מעקב, ואחר כך השתמש במונח הלטיני טלסקופיום, ממנו נגזרים שמות המכשיר בשפות שונות. הוא בנה את המכשירים שלו תוך שימוש בזכוכית משלו, בעיבוד עצמי של העדשות, מבלי להיעזר בעדשות של יצרנים אחרים. הטלסקופים שלו היו בעלי יכולות אופטיות טובות פי 10 מאלו של המכשירים שקדמו לשלו.

גליליי ערך שורה של ניסויים ופיתוחים כדי להוכיח שהדמויות הנראות בטלסקופ אינן תוצאה של פגמים אופטיים או של אשליות הנוצרות על ידי העדשות. הוא שיפר את הרזולוציה של הטלסקופ והפחית את האפקטים הנגרמים עקב "קרני האור האלכסוניות" כפי שקרא להן, הידועות היום כסטיות אופטיות. בנוסף לטעויות שמקורן בטבעו של האור ובחוש הראייה, ועם שכלול המכשיר האופטי החדש, נוצר צורך לפתור בעיות הכרוכות באופן שבו ניתן לפרש תמונה ויזואלית כידע פיזיקלי. ב-10 במרץ 1610 פרסם גליליי את ספרו "Sidereus Nuncius" (השליח הכוכבי), אותו הקדיש לפטרונו קוזימו השני דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה, בו חשף את תגליותיו באמצעות הטלסקופ, ובכך הפך למדען הראשון המפרסם תצפיות אסטרונומיות המתבססות על שימוש בטלסקופ.

באמצעות הטלסקופ גילה גליליי כי:

1. פני הירח אינם חלקים. עד זמנו הייתה מקובלת התפיסה האריסטוטלית כי פני הירח מושלמים, אבל לגליליי התגלה כי קיימים על פניו הרים ומכתשים. באוסף איורים מ-1616 (ראו כאן), תיעד את התפלגותו הבלתי שווה של אור השמש המגיע אל פני הירח ומוחזר מאלמנטים טופוגרפיים שונים על פניו. התצפיות הטלסקופיות אותן ערך אל הירח ואל גרמי שמיים אחרים, עזרו לשכנע את מלומדי המאה ה-17 לזנוח את התפיסה לפיה גרמי השמים הם מושלמים ובלתי משתנים, תפיסה שמקורה אידאולוגי. בתקופה שקדמה לתצפיות באמצעות טלסקופ, היו אסטרונומים ישועים אשר סברו כי הירח שטוח, בהסבירם את הכתמים הנראים לעין כנובעים משינויים בצפיפות או כתופעה אופטית כלשהי. גלילאו תכנן עבודת תצפית ואיור נרחבת יותר, אך משמצא התנגדות מועטה לסברה כי פני הירח אינם חלקים, ויתר על הכנת איורים נוספים של פני הירח.
2. ירחי צדק. בראשית ינואר 1610, גילה ארבעה ירחים המלווים את צדק, גילוי המהווה סתירה לטענת הפילוסופיה הטבעית שרווחה עד אותה עת, לפיה האדמה היא מרכז כל התנועות השמיימיות, ולכן לא ייתכנו הקפות מסלוליות סביב גרמי שמים אחרים. גלילאו כינה אותם כוכבי מדיצ'י, לכבודם של בני משפחת מדיצ'י מפירנצה. בתמורה למחווה זו מונה לפילוסוף החצר של המשפחה, מינוי שאפשר לו לפרוש מהוראה באוניברסיטה ולהתמסר למחקר. תצפיות אלה הוכיחו, לדברי גליליי, כי אותם חוקי פיזיקה שולטים בשמיים ובארץ, וכי תנועת גרמי השמיים אינה סביב כדור הארץ. תגליות אלו היוו לדעתו הוכחה לכך שהקוסמולוגיה ההליוצנטרית הקופרניקאית הייתה נכונה, ואינה רק מודל תאורטי. לתגלית בדבר ירחיו של צדק חשיבות רבה, בייחוד לאור העובדה שבאותה התקופה שלטה עדיין הגישה הגאוצנטרית, לפיה כל העצמים סובבים את הארץ בלבד. והנה מתברר שהארץ אינה יחידה מבחינה זו, וכי לאחרים אף יותר ירחים מאשר לארץ.
3. המופעים של נוגה. לפי התאוריה התלמאית, לנוגה שני מופעים בלבד, בניגוד למה שנתגלה לעיני גליליי דרך הטלסקופ, לפיו לנוגה מופעים דומים לאלה של הירח הארצי, וכי הוא סובב סביב השמש (מסקנה הנובעת ממופעים משתנים - ראה להלן). דבר נוסף בו הבחין גליליי באמצעות הטלסקופ, אותו אף קופרניקוס ציין כמשונה, מצטייר מהטיעון הבא: אם המרחק בין נוגה לאדמה משתנה, הרי גודלו של הכוכב צריך היה להשתנות במידה גדולה יותר מכפי שנראה לעין בפועל, בעוד שתצפית טלסקופית מראה כי הוא מואר כולו באור השמש בהיותו בנקודה הרחוקה ביותר מכדור-הארץ, אבל רק סהר דק שלו מואר בהיותו בנקודה הקרובה ביותר לארץ.
4. כתמים על פני השמש. גליליי גילה כתמים כהים על פני השמש, אשר נתפסה לגרם שמיימי מושלם, בצד אחרים. באמצעות תצפיות טלסקופיות וחישובים מתמטיים וגאומטריים, הראה גליליי כי מדובר בכתמים שנמצאים על פני השמש, ולא בכוכבי-לכת זעירים החגים סביב כדור-הארץ או סביב השמש כפי שטענו מתנגדיו. בנוסף, גילה כי השמש עצמה משלימה סיבוב סביב צירה במשך חודש ימים.

אוסף איורי הירח מ-1616

בספרו השליח הכוכבי מופיע חידוש נוסף אותו הכניס גליליי לאסטרונומיה, והוא תיעוד חזותי של המראות הנגלים דרך עדשת הטלסקופ (עוד בטרם הומצא הצילום). בתקופה שקדמה לפרסום ספרו, אסטרונומים המחישו את רעיונותיהם באמצעות תרשימים פרי מחשבה בלבד, אך לא תיעוד נאמן של הנשקף דרך עדשת הטלסקופ. בשליח הכוכבי כלל גליליי ציורים של הירח, כפי שהוא נראה דרך הטלסקופ. גליליי המשיך לנהוג כך גם ב"מכתב על כתמי השמש", אותו פרסם בשנת 1613, בו צייר את המופעים היומיים של השמש, ברצף כמעט מלא של יותר מחודש, מה שמאפשר להתרשם מצורתם המשתנה של כתמים אלה ומהתקדמותם לרוחב פניה של השמש. ישנם חוקרים הטוענים כי השימוש שעשה גליליי בתמונות, נועד לשכנע את קוראי הספר באמיתות טענותיו ובאמינות מכשירו בדרך חזותית, בשל חוסר יכולתו לתת הסבר מדעי של פעולת המכשיר.

פרסום הספר, אשר עורר סערה גדולה ונתקל בהתנגדות, הוביל את גליליי לפתוח במסע נמרץ לאישור תגליותיו ולקבלת מכשירו ככלי החדש באמצעותו יש לצפות ברקיע. תגובתו הראשונית של העולם האקדמי בזמנו הייתה דחיית טיעוניו המדהימים, לא רק משום טבען יוצא הדופן אלא גם משום שנעשו באמצעות טלסקופ, מכשיר אשר נתפס כלא-אמין וכמיועד ליצירת אשליות.

במסגרת ניסיונותיו לבסס את מעמדו ומהימנותו של הטלסקופ ככלי מדעי, שלח גליליי את הטלסקופים שייצר לאסטרונומים חשובים, כדי שיוכלו לצפות במו עיניהם בתגליותיו, ובכך יאשרו ויתַקְּפו את תצפיותיו. התשובה שקיבל מכמה עמיתים הייתה מפתיעה. מקצת מדעני הטבע (natural philosophers) פשוט לא מצאו לנכון אף להביט דרך הטלסקופים שלו, משום שמלכתחילה, התנגדותם התאורטית לאמינות המכשיר היא מוצקה ביותר. כלומר, מקצת אנשי המדע סירבו מראש להאמין למה שהם עתידים לראות בטלסקופ, משום שחשבו שהדימויים שמראה המכשיר אינם משתקפים דרכו אלא נוצרים על-ידו (בדומה לאפקט של קליידוסקופ).

מחקריו של גלילאו על התנועה

עד 1602 עסק גלילאו בפדובה בעיקר במחקרים מעשיים ולא תאורטיים. גלילאו ביצע את רוב ניסוייו בנפילת גופים על גבי מישורים משופעים ובשלהי 1602 כתב לגואידובלדו דל מונטה על תגליותיו והוסיף השערה שגוף הנופל מכל נקודה שהיא על מעגל מאונך, יגיע לנקודה הנמוכה ביותר במעגל בזמנים שווים. באותו המכתב ציין גלילאו כי אין לצפות לדיוקים מתמטיים מלאים.

את תשומת לבו של גלילאו לחשיבותה של התאוצה בתנועה כלפי מטה ולרציפות התנועה, הסבה מטוטלת כבדה בה השתמש וניסויים הובילו אותו אל חוק הנפילה לפיו המרחק שעובר גוף ממצב מנוחה נמצא ביחס ישר לריבוע הזמן שעבר מאז התחיל אותו הגוף בתנועתו, זאת בניגוד להנחה ששלטה מאז המאה ה-14 שהתנועה מורכבת מפרצי מהירויות קטנים ורציפים שכל אחד מהם אחיד וגדול מקודמו.

הבסיס לגילויו של גלילאו היה מדידה קפדנית ורציפותה של המהירות האחידה בקו ישר. תגלית זו הפכה לאבן פינה בפיזיקה הניוטונית. על פי הפיזיקה של גלילאו, גוף כבד צריך להגביר או לאבד מהירות לפי מרחקו ממרכז כדור הארץ. ניוטון הרחיב את חוק ההתמדה לכל הגופים כאשר גילה את הכבידה.

מכשירים טכנולוגיים

גלילאו המציא מספר מכשירים, בהם את התרמוסקופ הקרוי על שמו תרמוסקופ גלילאו - תווך זכוכית ובראשו כדור דמוי ביצה בגודלו וצורתו, שלתחתיתו משתלב צינור דק וארוך דמוי מבחנה, שחלקו התחתון עובר דרך פקק שעם עד לבסיסו של כלי קיבול דמוי כד שלו פתח משני צר יותר דרכו ממלאים את התרמוסקופ בנוזל, אף הוא פקוק שעם. עקרון הפעולה של המדחום מבוסס על כושר הציפה. הטמפרטורה מחוץ למדחום משפיעה על הטמפרטורה בתוך המבחנה, וכאשר טמפרטורת הנוזל בתוך המבחנה משתנה, משתנה גם צפיפות הנוזל, וכתוצאה מכך ניכרת עלייה או ירידה במפלס הנוזל. בנוסף, פיתח גלילאו משקפות לשימוש צבאי וגאומטרי. גלילאו מכר מכשירים אלו יחד עם "מדריך למשתמש" ואף העביר קורסים בתשלום לשימוש במכשירים אלו.

משפט גלילאו

המכתב שבו גלילאו כתב לראשונה כי השמש לא סובבת את כדור הארץ, 21 בדצמבר 1613

פרשת משפטו של גליליאו נחשבת לאחד העימותים המפורסמים בהיסטוריה בין דת ומדע. למעשה, הפרשה מורכבת יותר. עד שלב מסוים גילתה הכנסייה הקתולית ברובה יחס חיובי וסובלני לעבודתו של גלילאו, ולגלילאו היו יחסים קרובים וחבריים עם בכירים בכנסייה. עיקר ההתנגדות אליו באה משורות התאולוגים הכנסייתיים, שחשבו שגלילאו פולש לתחומם, אולם השפעתם בכנסייה הייתה מועטה. שורת אירועים הביאה להידרדרות היחסים בין גלילאו לכנסייה.

בדצמבר 1614 נשא כומר צעיר, תומאס קצ'יני, דרשה בגנות המתמטיקאים וגלילאו בפרט. דרשה זו עוררה תסיסה ואנשי האינקוויזיציה ברומא החלו לחקור את כתביו של גלילאו. בתחילה מצאו רק מספר משפטים מועטים שלא התיישבו עם התאולוגיה והפרשה נסגרה עקב חוסר בראיות.

באמצע 1616 כתב גלילאו את "המכתב לדוכסית כריסטינה" (שהיה מופנה, בעקיפין, לתאולוגים הכנסייתיים) ובו, בין היתר, כתב שהוא רואה במודל ההליוצנטרי מציאות פיזית ולא רק אמצעי לחישוב מתמטי, כפי שנתפס על ידי הכנסייה באותם ימים. עוד טען, כי יש לפרש את כתבי הקודש פירוש אלגורי ולא לקבל אותם כפשוטם. בנוסף שטח את תקוותיו כי הכנסייה תשנה את עמדתה בנוגע לאיסור הספרים הקופרניקאים, כי לדעתו אסור לאמונה הנוצרית להישען על עובדות המדע.

כאשר הגיע גלילאו לרומא, בשלהי 1615, הוא טען בזכות האסטרונומיה הקופרניקאית ונגד הכנסת "על סיבובי גלגלי השמיים" של קופרניקוס לאינדקס הספרים האסורים. בפגישה של חשמני האינקוויזיציה ב-24 בפברואר 1616 נקבע כי נאסר על גלילאו להחזיק, להגן או ללמד את התורה הקופרניקאית. יומיים אחר כך נשלחו שני קציני מעצר להביא את גלילאו למעונו של החשמן רוברטו בלרמינו, שם הודיעו לו על ההחלטה.

ב-1623 התמנה מפאו ברבריני, תומך נלהב של גלילאו, לאפיפיור אורבנוס השמיני וגלילאו הוזמן לשיחות רבות עמו ואף הותר לו לפרסם את תאוריית הגאות והשפל בספר "דיאלוג על שתי מערכות העולם המרכזיות". גלילאו כתב את הספר במשך שש שנים, וסיים אותו לבסוף ב-1630. הוא ניסה לשלוח את הספר לאישור הצנזורה ברומא, אבל הקשר בין רומא ופירנצה היה בעייתי, ולכן ביקש מהצנזורה בפירנצה לאשר את הספר. לאחר מספר הסתייגויות הוחלט לפרסמו, אך גלילאו נאלץ לכתוב הקדמה שבה הוא מסביר שכל ההתרחשויות בספר הן בדיוניות ואינן מבוססות על העולם האמיתי. ב-1632 ראה אור הספר "דיאלוג על שתי מערכות העולם המרכזיות", אך מעט לאחר מכן הורתה הכנסייה להחרים אותו. הדמות שייצגה בדיאלוג את עמדת הכנסייה, הוצגה לדעת האפיפיור בצורה נלעגת, והוא ראה בכך כפיות טובה מצד גלילאו. באותה שנה זימנה האינקוויזיציה את גליליי להופיע בפניה לבירור, אך בגלל מחלה נבצר ממנו להגיע לרומא עד 1633.

הספר נכתב בצורת דיאלוג בין מורה לתלמידו, דמויות המייצגות את הכנסייה ואת גלילאו, אשר ניסו לזכות בתמיכה של דמות שלישית נייטרלית. הנושאים בהם דן הספר היו: הבחנה בין האסטרונומיה הישנה לחדשה, תנועת כדור הארץ ותופעות הקשורות בתנועה זו, ותופעת הגאות והשפל.

לאחר פרסום הספר נקרא גלילאו ב-1632 לעמוד למשפט, אשר החל רק באפריל 1633, על השאלה האם גלילאו הפר את צו הכנסייה שניתן לו ב-1616 לפיו אסור היה לו להחזיק וללמד בכל אופן שהוא את תורת קופרניקוס.

גלילאו הודה בכך שבחלק מ"הדיאלוג" הרחיק לכת, ועל כך נגזר עליו מאסר ללא הגבלת זמן. על פי מיתוס נפוץ אשר מקובל על חלק מן ההיסטוריונים, בסוף המשפט הכריז גלילאו "ואף על פי כן נוע תנוע" (כרומז לתנועת הארץ סביב השמש) וישנן עדויות על התבטאותו כך בפני חבריו לאחר מכן. השורה מופיעה בציור ספרדי שתוארך לשנת 1643 או 1645, בו נראה גלילאו בצינוק. בשלהי 1633 קיבל גלילאו היתר לחזור לביתו בתנאי מעצר בית, שם גר עד סוף חייו תחת השגחה של קציני אינקוויזיציה.

גליליי עומד מול האינקוויזיציה ברומא. צויר ב-1857 על ידי קריסטיאנו באנטי.

שנותיו האחרונות ומותו

גליליי ריצה את מאסרו בווילה בפירנצה, שם המשיך את עבודתו כשהוא סובל מבעיות בריאות. הוא איבד בהדרגה את מאור עיניו, ומשנת 1638 היה עיוור לחלוטין. בשנת 1634 לא זו בלבד שבתו האהובה וירג'יניה לבית גמבה נפטרה, אלא גם היה על גלילאו לפרנס אחדים מבני משפחתו של אחיו מיקלאנג'לו ששרדו את מגפת הדבר שפגעה במינכן. וירג'יניה לבית גמבה שהייתה נזירה קתולית (שינתה את שמה למריה סלסט), אך שמרה איתו קשר במהלך כל שנות מאבקו בכנסייה. מכתביה של מריה ששרדו, הם אחד המקורות המעניינים לחייו האישיים של גלילאו. לפי תיאורו את מהלך עיוורונו, אבחנו אופטלמולוגים בני זמננו את מצבו כדלקת ענבייה דו-צדדית. הוא היה עיוור לגמרי בארבע שנות חייו האחרונות. מצבו הגופני של גלילאו הידרדר במהירות רבה בארבע השנים האחרונות לחייו. חוקרי רפואה בני זמננו העלו את הסברה שהוא סבל ממחלה חיסונית בשם דלקת מפרקים תגובתית. אינקוויזיטור שנשלח לברר אם קובלנותיו של גלילאו מוצדקות מצא כי הוא סובל מנדודי שינה חמורים, וכי הוא "נראה כמו פגר יותר מאשר כמו אדם חי". במהלך מאסרו כתב את ספרו "הרצאות והוכחות מתמטיות סביב שני מדעים חדשים" ולאחר שסיים גליליי לכתוב את הספר, הוברח הספר להולנד ושם פורסם. ב-1640 כתב גליליי תוכניות לבניית שעון המטוטלת הראשון. לאחר מותו ניסה בנו לבנות את השעון, אך ללא הצלחה. גלילאו חלה בקדחת בנובמבר 1641, והלך לעולמו במוצאי 8 בינואר 1642, כנראה מחמת אי-ספיקת לב מגודש ודלקת ריאות.

ב-31 באוקטובר 1992, 350 שנה לאחר מותו של גלילאו גליליי, נשא האפיפיור יוחנן פאולוס השני נאום, שבו הודה בטעויות הכנסייה הקתולית בפרשנות שניתנה לכתביו של גליליי.

ראו גם

• ניסוי מגדל פיזה של גלילאו

לקריאה נוספת

• מריו ליביו, גלילאו ומכחישי המדע, מאנגלית: עמנואל לוטם, הוצאת אריה ניר, 2021
• יעקב זיק, גליליאו והטלסקופ, גליליאו 87, נובמבר 2005. עמ' 54–60.
• מקס ברוד, גליליי הכבול, רומן היסטורי המבוסס על מחקר מעמיק, הוצאת עם עובד תש"ח (תרגום מגרמנית דב שטוק).
• ברטולט ברכט, חיי גלילאו (מחזה), תרגם והוסיף מבוא והערות: אברהם עוז, ת"א: אור-עם, 1982.
• דווה סובל, בתו של גלילאו - סיפור על קשר בין מדע לאהבה (לפרק מהספר, באתר "הידען")
• סטילמן דרייק, גלילאו, בסדרת "גדולי עבר", דביר, 1988

• Yaakov Zik, "Science and instruments: The telescope as a scientific instrument at the beginning of the seventeenth century", Perspectives on Science 2001, Vol. 9, no. 3, pp- 259-284
• Zik Y. and Hon G., Magnification: How to turn a spyglass into an astronomical telescope. Archive for History of Exact Sciences Vol. 66, June 2012: 439–464
• Zik Y. and Hon G., Galileo’s knowledge of optics and the functioning of the telescope, in http://arxiv.org/abs/1307.4963

משפט גלילאו

• R. Feldhay, "Catholicism and the Emergence of Galilean Science: A Conflict between Science and Religion?", in: S.N. Eisenstadt & I. Friedrich Silber (eds.), Cultural Traditions and Worlds of Knowledge: Exploring in the Sociology of Knowledge, Connecticut, 1988, pp. 139-195
• G. de Santillana, The Crime of Galileo, Chcago 1955, chs. X-XV
• M.A. Finocchiaro, The Galileo Affair, Berkely 1989
• "Entre Galilée et l'Eglise: la Bible." Une mise au point. Etude. Joël COL. מסת"ב 2-9520299-0-3, AutoEdition Méguila

ספרות ילדים

• כוכב תמר, גלילאו גלילי : שגילה איך נע כדור הארץ בחלל הגדול, סדרת ממציאים ומגלים. הוצאת כנרת, 2007 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

• כתבי גלילאו גליליי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

• גלילאו גליליי, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• גלילאו גליליי, באתר MacTutor (באנגלית)
• גלילאו גליליי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• המוזיאון המקוון של גלילאו
• גליליאו גליליי, באתר דעמיין - Knowmagine של אוניברסיטת תל אביב
• גלילאו גליליי, באתר "הידען"
• מקופרניקוס ועד יוחנן פאולוס ה-2 - מסע בחלל בעקבות התגליות האסטרונומיות, באתר סנונית
• פרויקט גלילאו - מקור מידע על עבודתו וחייו של גלילאו, באתר אוניברסיטת רייס (באנגלית)
• ירון כהן צמח, גליליאו: על כן נוע תנוע! האמנם?
• מאמר על גלילאו באתר של מט"ח
• סיימון סינג, המפץ הגדול: לראות זה להאמין, באתר ynet, 30 בנובמבר 2006
• בניית רפליקה (העתק) של הטלסקופ של גלילאו, באתר של עדן אוריון
• תמונת היום באסטרונומיה, הגרסה העברית היא פרויקט של צוות שנת האסטרונומיה - 400 שנה לתצפיותיו הראשונות של גלילאו גליליי בטלסקופ
• גלי וינשטיין, האם גלילאו גילה את נפטון 234 שנים לפני כולם?, באתר ynet, 29 ביולי 2009
• אריה מלמד-כץ, התחזית האסטרולוגית הגרועה בהיסטוריה.
• ‏BioCast - אלף אישים באלף שניות: גלילאו גליליי, באתר iCast‏, 30 בינואר 2011
• אסף רונאל, נמצא המכתב שבו גלילאו כותב לראשונה..., באתר הארץ, 21 ספטמבר 2018
• גלילאו גליליי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34245669גלילאו גליליי