גלגול שבועה
| מקרא | ספר במדבר, פרק ה', פסוק כ"ב |
|---|---|
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ז עמוד ב' |
| תלמוד ירושלמי | מסכת קידושין, פרק א', הלכה ה' |
| משנה תורה | הלכות טוען ונטען, פרק א'; הלכות סוטה, פרק ד', הלכה י"ז |
| שולחן ערוך | חושן משפט, סימן צ"ד; חושן משפט, סימן ע"ה, סעיף ט"ו |
גלגול שבועה הוא דין בהלכות שבועות שמאפשר להוסיף שבועות שונות על אדם שחויב להישבע בבית דין, ה"גלגול" מאפשר להשביע שבועות שבלי ה"גלגול" לא היה אפשר לחייבן.
מקורו של דין זה הוא מהשבעת סוטה שחייבת להישבע שהיא לא נאפה עם האיש שאיתו היא התייחדה לאחר התראה ("קינוי") מבעלה, הגמרא שדורשת מהפסוק, שהבעל יכול להוסיף ("לגלגל") על אשתו שבועות נוספות שבמקרה רגיל בעל אינו יכול להשביע את אשתו.
מקור הדין
גלגול שבועה בסוטה נדרש מהפסוק[1] ”וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן”, על פי הפסוק הסוטה נשבעת שלא זינתה בהיותה נשואה. והגמרא לומדת מכפילות המילה "אמן"[2], שנשבעת אף על הזמן בו היתה ארוסה או שלא נבעלה לאיש אחר למרות שבעלה לא קינא לה על זה, ומכאן לומדת הגמרא את דין גלגול שבועה[3].
לדעת התלמוד ירושלמי[4] האשה אינה נשבעת על זמן האירוסין אלא על שלא זינתה מאיש אחר, אף שבעלה לא קינא לה[5].
בספרות חז"ל מצינו שתי דעות כיצד דין גלגול שבועה נלמד מסוטה לדיני ממונות: דעת הגמרא[6] שלומדים זאת מקל וחומר, שאם בסוטה שאין לחייבה שבועה על ידי עד אחד, אפשר לחייבה שבועה על ידי גלגול, בדיני ממונות שאפשר לחייבו שבועה על ידי אחד כל שכן שיהיה ניתן לחייבו על ידי גלגול. לדעת הספרי[7] לומדים זאת בבנין אב מסוטה.
מקור השם
במדרש שכל טוב[8] כתב שמקור המילה "גלגול" הוא לבוא בעקיפין, וגלגול שבועה היא שבועה אשר באה בעקיפין ולא מכח עצמה.
בתשובות הגאונים הובא בשם רב סעדיה גאון[9] שמשמעות המילה היא "גלגל" שמשמעותו סיבוב.
כשהנתבע טוען שמא
תובע שרוצה "לגלגל" שבועות נוספות על הנתבע, והנתבע טוען כנגדו טענת ספק ("טענת שמא"), דעת התוספות[10] והרא"ש[11] שאין התובע יכול לגלגל את השבועות הנוספות, וכך נפסק בשולחן ערוך[12].
האחרונים נחלקו על איזה חלק הנתבע טוען "טענת ספק", לדעת הב"ח[13] טענת הספק היא נגד הטענה העיקרית ("עיקר שבועה"), ולא "מגלגלים" שבועות נוספות כי דין גלגול שבועה נלמד מסוטה, ובסוטה על הטענה העיקרית טוענת האשה ברי וכך צריך להיות גם בדיני ממון הנלמדים מסוטה[14].
ולדעת הסמ"ע[15] והש"ך[16] טענת הספק היא על השבועות ש"גלגלו" עליו ואין משביעים אותו.
כשהתובע טוען שמא
תובע שרוצה לגלגל שבועות נוספות, והטענה עליו מתבססות השבועות הנוספות היא טענת ספק ("טענת שמא") ולא טענה וודאית ("טענת ברי"), נחלקו הראשונים והפוסקים האם יכול לגלגל את השבועות, יש שסברו[א] שמגלגלין אף בטוען שמא, ויש שסברו[ב] שאין מגלגלין בטוען שמא כלל.
הרא"ש[26] סובר שלמרות שאין לגלגל בטענת שמא, אם יש ספק קצת חשש התומך בטענת השמאו יכול לגלגל.
להלכה, פסקו הבית יוסף[27], הבנימין זאב[28] והמהרי"ט[29] כדעת הסוברים שמגלגלין גם כשהתובע טוען שמא.
מיהו המגלגל
נחלקו הראשונים מיהו המגלגל, האם בית דין מגלגלים גם ללא דעתו של התובע, או שהתובע (בתביעת ממון) או הבעל (בסוטה) הם המגלגלים.
בסוטה
כתב הרמב"ם[30]: ”יש לבעל לגלגל בשבועה עליה שלא זינתה עם איש זה שקינא לה בו ולא עם איש אחר. ושלא זינתה תחתיו משנתארסה קודם שתנשא ולא אחר שנשאת. אבל אינו מגלגל עליה שלא זינתה קודם האירוסין ולא אחר שגירשה אם גירשה והחזירה.”
מלשונו "יש לבעל לגלגל", דייקו המנחת חינוך[31], האור שמח[32] ובספר חדושי מרן רי"ז הלוי להגרי"ז מבריסק[33] שאין בית הדין מגלגלים עליה את שאר השבועות, אלא דין זה תלוי ברצונו של הבעל[34].
אך דעת הריטב"א[35] והרא"ש[36] שאף אם אין ברצונו של הבעל לגלגל, בית הדין מחויבים לגלגל. את טעמם הסביר הריטב"א משום שבדיני איסור כל ישראל ערבין זה לזה, ומחויבים בית דין להפריש את הבעל מאיסור, בשונה מדיני ממונות שבהם אם התובע אינו רוצה לגלגל אין לבית דין לגלגל בשבילו.
וכתב המנחת חינוך שאף לריטב"א הכהן אינו חייב לגלגל, אך אם רצונו לגלגל יגלגל.
בדיני ממונות
מלשון הרמב"ם[37] נראה[דרוש מקור] שאף בדיני ממונות אין בית הדין מגלגלים, אלא התובע.
אך דעת הרא"ש[38] והנמוקי יוסף[39] שבית הדין מגלגלין עליו שבועה אף ללא דעת התובע. וכדבריהם פסק השולחן ערוך[40]. אך הביאו הש"ך[41] והבאר הגולה את דבריו בבית יוסף שמגלגלין רק כאשר יודעין שיש לו עליו שבועת גלגול, אך אם אינם יודעים שיש לתובע תביעה עליו אסור, שעושים עצמם כעורכי הדיינים.
השער המשפט[42] הסתפק בדעת הרמב"ם, האם אפוטרופוס או בעל דין שתובע בשביל אדם אחר[דרושה הבהרה] יכול לגלגל שבועה על הנתבע.
בדין מתוך שאינו יכול להשבע משלם
במסכת שבועות[43] שאם אדם מתחייב שבועה בבית דין ואינו יכול להשבע אותה משום מה (כגון בסוגית נסכא דרבי אבא, או שטוען טענת שמא), חייב לשלם.
נחלקו הראשונים האם בגלגול שבועה חייב לשלם במקרה שאינו יכול להשבע.
דעת הראב"ד[44] וכן נקט המגיד משנה בדעת הרמב"ם[45] שדין מתוך שאין יכול לישבע משלם אינו אמור בגלגול שבועה, אלא רק בשבועה שמחויב מן הדין בלבד[46].
אולם דעת הרמב"ן[47], רב יהודאי גאון[48], הטור[49] בשם הרמ"ה, הרא"ש[50] והמגיד משנה[51] שאף בשבועה המגולגלת בלבד יש את דין מתוך שאין יכול לישבע משלם.
בשבועה דרבנן
הגמרא במסכת שבועות[52] פוסקת שאפשר לגלגל שבועה גם כש"עיקר השבועה" היא רק שבועה מדרבנן, וכן הביאו להלכה הרי"ף, הרמב"ם[53], הטור[54] והשולחן ערוך[55]. אמנם השו"ע מסייג שבמקרה זה לא יהיה דין "מתוך שאין יכול לישבע משלם" אף לשיטת הרמב"ן וסיעתו[56].
ביאורים והרחבות
הערות שוליים
- ↑ ספר במדבר, פרק ה', פסוק כ"ב.
- ↑ כן לפי רש"י, מסכת קידושין, דף כ"ז עמוד ב', ד"ה אמן אמן, ראה פירוש נוסף בתוספות, מסכת קידושין, דף כ"ז עמוד ב', ד"ה אמן מאיש.
- ↑ כן היא דעת עולא בגמרא במסכת קדושין, דף כ"ח עמוד א'.
- ↑ מסכת קידושין, פרק א', הלכה ה'.
- ↑ וראה בתוספות, מסכת קידושין, דף כ"ז עמוד ב', ד"ה ה"ג אלא שהסביר את סיבת המחלוקת.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ח עמוד א'.
- ↑ ספרי, פרשת נשא פרק ט"ו.
- ↑ מדרש שכל טוב, בראשית מג יח.
- ↑ תשובות הגאונים - שערי צדק חלק ד שער ה סימן יב ד"ה אם התקיים, באתר היברובוקס.
- ↑ מסכת בבא מציעא, דף צ"ז עמוד ב', ד"ה השואל.
- ↑ פסקי הרא"ש בבא מציעא פרק ח סימנים ט-י.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן צ"ד, סעיף ב'.
- ↑ בית חדש חושן משפט סימן צ"ד ס"ק ח.
- ↑ אלא אם כן יש רגלים לדבר כאמור בתוספות
- ↑ סמ"ע, חושן משפט, סימן צ"ד, סעיף ב', ובפרישה סימן צד אות ז.
- ↑ שפתי כהן, חושן משפט, סימן צ"ד, סעיף ב'.
- ↑ שו"ת הרי"ף סי' עז.
- ↑ חידושי הרמב"ן, מסכת קידושין דף כ"ח עמוד א' ד"ה ומ"מ.
- ↑ חידושי הרשב"א, מסכת קידושין, דף כ"ח ע"א ד"ה אשכחן.
- ↑ חידושי הריטב"א, מסכת קידושין, דף כ"ח ע"א ד"ה ועד כאן.
- ↑ חידושי הר"ן, מסכת קידושין דף כ"ח ע"א (מדפי הגמרא) ד"ה ושמעינן.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ט', הלכה ז'.
- ↑ הובא בשו"ת הרי"ף סי' כז.
- ↑ תוספות ר"י הזקן, מסכת קידושין דף כ"ח ע"א ד"ה שמא.
- ↑ חידושי המאירי, מסכת קדושין דף כ"ח עמוד א' ד"ה סוטה.
- ↑ פסקי הרא"ש קידושין פרק א סימן לז.
- ↑ בית יוסף, חושן משפט, סימן צ"ד ד"ה ומיהו.
- ↑ שו"ת בנימין זאב סימן ת"ה
- ↑ שו"ת מהרי"ט חלק ב חו"מ סימן ק"ה.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות סוטה, פרק ד', הלכה י"ז.
- ↑ מצוה שסה אות לד.
- ↑ הלכון טוען ונטען פ"א הי"ב
- ↑ חידושי מרן רי"ז הלוי, מכתבים בסוף הספר עמוד פא.
- ↑ ראה עוד: שעורי רבי דוד פוברסקי (בבא מציעא אות תכא) ואבן האזל (טוען ונטען פ"א הי"ג).
- ↑ חידושי הריטב"א, מסכת קדושין דף כ"ז עמוד ב' ד"ה אמר עולא.
- ↑ פסקי הרא"ש מסכת שבועות פרק ז סימן יח.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות טוען ונטען, פרק א', הלכה י"ג.
- ↑ פסקי הרא"ש, מסכת בבא מציעא פרק א סימן ד.
- ↑ נמוקי יוסף, מסכת בבא מציעא דף ב עמוד א ד"ה ותו גרסינן.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן צ"ד, סעיף א'.
- ↑ שפתי כהן, חושן משפט, סימן צ"ד, סעיף א'.
- ↑ שער המשפט, סימן צ"ד ס"ק א.
- ↑ דף מ"ז עמוד ב'
- ↑ הובא בשיטה מקובצת בבא מציעא צז:
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שאלה ופיקדון, פרק ג', הלכה ד'
- ↑ וראה קובץ שעורים ח"ב סי' ז אות ד שביאר דבריו.
- ↑ הובא בחידושי הריטב"א (קידושין כ"ח עמוד א)
- ↑ הובא בנמוקי יוסף בבא מציעא נ"ו עמוד א' ד"ה וסיפא
- ↑ חושן משפט, סימן ע"ה
- ↑ בבא מציעא פ"ח סי' ט, (כן נקט בדעתו הטור האמור לעיל, וראה פלפולא חריפתא שם אות ע)
- ↑ מגיד משנה, על הלכות מלווה ולווה, פרק י"ג, הלכה ד'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף מ"ח עמוד ב'.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות טוען ונטען, פרק א', הלכה י"ב; ובהלכות שלוחין ושותפין, פרק י', הלכה א'.
- ↑ ארבעה טורים, חושן משפט, סימן צ"ד.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן צ"ד, סעיף א'.
- ↑ ראה לעיל.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.