גוסטב פון שמולר

גוּסְטַב פוֹן שְׁמוֹלֶר (בגרמנית: Gustav von Schmoller; ‏24 ביוני 1838 – 27 ביוני 1917) היה מנהיג האסכולה ההיסטורית של הכלכלה (אנ') "הצעירה" הגרמנית.

הוא היה הוגה דעות חברתי (Sozialpolitiker) מוביל (ובאופן מזלזל יותר, "סוציאליסט של הקתדרה", Kathedersozialist), ומייסד ויושב ראש ותיק של "האגודה למדיניות חברתית (אנ')", ההתאחדות הכלכלית הגרמנית, שקיימת עד היום.^[1]

כינוי הגנאי "סוציאליסט של הקתדרה" הוענק לשמולר ולחברים אחרים באגודה על ידי אויביהם. שמולר התנער מתווית ה"סוציאליסט", ובמקום זאת ייחס את רעיונותיו לליברליזם ההטרודוקסי שיוצג על ידי ז'רום-אדולף בלנקי (אנ'), ז'אן שארל לאונרד דה סיסמונדי, ג'ון סטיוארט מיל, יוהאן היינריך פון תינן, ברונו הילדברנד (אנ'), תומאס אדוארד קליף לזלי (אנ'), לורנץ פון שטיין ואמיל דה לאוולה (אנ'), ורדיקלים כמו פרדריק הריסון ואדוארד ספנסר ביזלי (אנ'). מטרתו הייתה ליישב את המונרכיה הפרוסית והבירוקרטיה "עם רעיון המדינה הליברלית ובשילוב עם מיטב יסודות הפרלמנטריזם" כדי לבצע רפורמה חברתית.

קורות חיים

מקום הולדתו של שמולר בהיילברון, נהרס בשנת 1894.

שמולר נולד בהיילברון. אביו היה עובד ציבור מווירטמברג. שמולר הצעיר למד קמרלוויסנשאפט (אנ') (Kameralwissenschaft) – שילוב של כלכלה, משפטים, היסטוריה ומנהל ציבורי – באוניברסיטת טיבינגן (1857–1861). בשנת 1861, הוא קיבל מינוי במחלקת הסטטיסטיקה של וירטמברג (גר').^[2] במהלך הקריירה האקדמית שלו, הוא שימש כפרופסור באוניברסיטאות האלה (1864–1872), שטרסבורג (1872–1882) וברלין (1882–1913).^[3] לאחר 1899, הוא ייצג את אוניברסיטת ברלין בבית הלורדים הפרוסי (אנ').

לא ניתן להפריז בהשפעתו של שמולר על המדיניות האקדמית, הרפורמה הכלכלית, החברתית והפיסקלית, ועל הכלכלה כדיסציפלינה אקדמית בתקופה שבין 1875 ל-1910.^[4] הוא היה תומך נלהב בחיזוק העוצמה הימית הגרמנית ובהרחבת האימפריה הקולוניאלית הגרמנית.

עבודתו

כמנהיג בולט של האסכולה ההיסטורית הגרמנית "הצעירה" בכלכלה, שמולר התנגד למה שראה כגישה האקסיומטית-דדוקטיבית של הכלכלה הקלאסית, ומאוחר יותר של האסכולה האוסטרית. למעשה, שמולר טבע את המונח האחרון כדי לרמוז על פרובינציאליות בביקורת לא חיובית על ספרו של קרל מנגר משנת 1883, "חקירות בדבר שיטות מדעי החברה תוך התייחסות מיוחדת לכלכלה" (Untersuchungen über die Methode der Socialwissenschaften und der politischen Oekonomie insbesondere), שתקף את שיטות האסכולה ההיסטורית. הדבר הוביל למחלוקת הידועה כ"העימות המתודולוגי" (Methodenstreit).

הגישה האינדוקטיבית העיקרית של שמולר, שדרשה מחקר זהיר, השוואתי בזמן ובמרחב,^[4] של ביצועים ותופעות כלכליות באופן כללי, התמקדותו באבולוציה של תהליכים ומוסדות כלכליים, והתעקשותו על הספציפיות התרבותית של הכלכלה ומרכזיות הערכים בעיצוב חילופי הדברים הכלכליים, עומדים בניגוד מובהק לכלכלנים קלאסיים מסוימים ולרוב הכלכלנים הנאו-קלאסיים. כתוצאה מכך, הוא והאסכולה שלו חדלו להיות חלק מהזרם המרכזי של הכלכלה בשנות ה-30 של המאה ה-20, והוחלפו בגרמניה על ידי אסכולת פרייבורג (אנ') שירשה אותם.

עבור שמולר, פסיכולוגיה ואתיקה היו היבטים מרכזיים בכלכלה פוליטית. הוא היה מבקר של אינדיבידואליזם ליברלי.

עם זאת, לעיתים קרובות מתעלמים מכך שהעיסוק העיקרי של שמולר בחייו לא היה במתודולוגיה כלכלית אלא במדיניות כלכלית וחברתית כדי להתמודד עם האתגרים שהציבו התיעוש והעיור המהירים. כלומר, שמולר היה בראש ובראשונה רפורמטור חברתי. בהקשר זה, השפעתו של שמולר התפשטה ברחבי אירופה, לתנועה הפרוגרסיבית בארצות הברית, ולרפורמטורים חברתיים ביפן של תקופת מייג'י. בין תלמידיו וחסידיו הבולטים שאינם גרמנים נמנו ויליאם אשלי (אנ'), ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז, ריצ'רד טי. אלי (אנ'), אלביון וודברי סמול (אנ') ואדווין ר. א. סליגמן (אנ').

מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, עבודתו של שמולר נבחנה מחדש ונמצאה רלוונטית לענפים מסוימים של כלכלה הטרודוקסית (אנ'), כמו גם לכלכלת פיתוח, כלכלה התנהגותית, כלכלה אבולוציונית וכלכלה מוסדית חדשה (אנ'). הייתה לו השפעה ארוכת שנים בתחום המשנה של היסטוריה כלכלית ובתחום הסוציולוגיה.

לאחר 1881, שמולר שימש כעורך ה"שנתון לחקיקה, מנהל וכלכלת העם ברייך הגרמני" (Jahrbuch für Gesetzebung, Verwaltung, und Volkswirthschaft im deutschen Reich). בין השנים 1878 ל-1903, הוא ערך סדרת מונוגרפיות תחת הכותרת "מחקרים במדעי המדינה והחברה" (Staats- und sozialwissenschaftliche Forschungen). הוא היה גם עורך ותורם מרכזי ל"אקטה בורוסיקה" (Acta Borussica), אוסף נרחב של מקורות היסטוריים פרוסיים שנערך על ידי האקדמיה הגרמנית למדעים בברלין (אנ') ביוזמת שמולר והיינריך פון זיבל (אנ').

אחת הסיבות לכך ששמולר אינו ידוע יותר כיום היא שרוב ספריו ומאמריו לא תורגמו,^[1] מכיוון שבתקופתו כלכלנים אנגלו-אמריקאים קראו בדרך כלל גרמנית, שהייתה השפה המדעית הדומיננטית באותה עת. מכיוון שגרמנית יצאה מכלל שימוש (כשפה אקדמית נפוצה), הטקסטים שלא תורגמו אינם נגישים כעת לקוראים ללא ידע בגרמנית. שני יוצאי דופן הם:

"שיטת הסחר והמשמעות ההיסטורית שלה" (The Mercantile System and Its Historical Significance), ניו יורק: מקמילן, מהדורה שנייה 1910. זהו פרק מתוך עבודתו הגדולה בהרבה של שמולר, "מחקרים על המדיניות הכלכלית של פרידריך הגדול" (Studien über die wirtschaftliche Politik Friedrichs des Grossen) שפורסמה ב-1884. הפרק תורגם על ידי ויליאם ג'יי. אשלי ופורסם ב-1897 תחת הכותרת האנגלית הנ"ל.^[5]
"רעיון הצדק בכלכלה פוליטית" (The Idea of Justice in Political Economy). "האנאלים של האקדמיה האמריקאית למדעי המדינה והחברה" (1894): 697–737.^[6]

יצירת המופת שלו היא:

"יסודות תורת הכלכלה הכללית" (Grundriss der allgemeinen Volkswirtschaftslehre), לייפצייג, 1900–1904.

ביקורת

בשנת 1900, שמולר הוסיף פרק בשם "גזעים ועמים" ל"יסודות תורת הכלכלה הכללית" (Grundriss der Allgemeinen Volkswirtschaftslehre) שלו. בפרק זה, על פני עשרים עמודים של ממצאים לכאורה על תכונות אישיות מגוונות, הוא תיאר סדר היררכי של "גזעים", שאותו הציג כבסיס לכלכלה.

מסיבה זו, "האגודה למדיניות חברתית" (Verein für Socialpolitik), המעניקה את מדליית גוסטב שמולר על שירותים יוצאי דופן לאגודה, השעתה את הענקת הפרס מיוני 2021 ועד מאי 2026. בנוסף, האגודה החליטה לדון בנושא הפרק הרלוונטי בספרו של שמולר בכנסים השנתיים הקרובים בתקופה זו.

ההחלטה התקבלה על ידי "האגודה למדיניות חברתית" על בסיס חוות דעת מומחה של אריק גרימר-סולם (אוניברסיטת וסליאן, מידלטאון, ארצות הברית).^[7]

מבחר מכתביו

עבודותיו, שרובן עוסקות בהיסטוריה כלכלית ומדיניות כלכלית, כוללות:

Der französiche Handelsvertrag und seine Gegner (The French trade treaty and its opponents, 1862)
Zur Geschichte der deutschen Kleingewerbe im 19. Jahrhundert (History of German Small Businesses in the 19th Century, 1870)
Strassburg zur Zeit der Zunftkämpfe (Strassburg During the Guild Fights, 1875)
Zur Litteraturgeschichte der Staats- und Sozialwissenschaften (1888)
Umrisse und Untersuchungen zur Verfassungs-, Verwaltungs-, und Wirtschaftsgeschichte (1898)
Grundriss der allgemeinen Volkswirthschaftslehre (Layout of General Economics, 1900–1904)^[8]
Ueber einige Grundfragen der Sozialpolitik (About a few Questions of Social Politics, 1904)

לקריאה נוספת

Clark, David S. Encyclopedia of Law and Society American and Global Perspectives . Minneapolis: Sage Publications, Inc, 2007.
Grimmer-Solem, Erik. The Rise of Historical Economics and Social Reform in Germany, 1864–1894. Oxford: Oxford University Press, 2003.
Iggers, Georg G. Historiography in the Twentieth Century: From Scientific Objectivity to the Postmodern Challenge (Wesleyan University Press, 1997).
Richter, Rudolf. "Bridging Old and New Institutional Economics: Gustav Schmoller, the Leader of the Younger German Historical School, Seen With Neoinstitutionalists' Eyes," Journal of Institutional and Theoretical Economics (JITE) / Zeitschrift für die gesamte Staatswissenschaft Vol. 152, No. 4 (December 1996), pp. 567–592 (in JSTOR).
Shionoya, Yuichi. The Soul of The German Historical School: Methodological Essays on Schmoller, Weber and Schumpeter New York: Springer, 2005.
Veblen, Thorstein. "Gustav Schmoller's Economics," The Quarterly Journal of Economics, vol. 16 no. 1 (Nov. 1901): 69–93 (in JSTOR).
Backhaus, Jürgen G. (1994), ed. Gustav Schmoller and the Problems of Today. History of Economic Ideas, vol.s I/1993/3, II/1994/1.
Backhaus, Jürgen G. (1997), ed. Essays in Social Security and Taxation. Gustav von Schmoller and Adolph Wagner Reconsidered. Marburg: Metropolis.
Balabkins, Nicholas W. (1988). Not by theory alone...: The Economics of Gustav von Schmoller and Its Legacy to America. Berlin: Duncker u. Humblot.
Grimmer-Solem, Erik (2003). The Rise of Historical Economics and Social Reform in Germany, 1864–1894. Oxford: Oxford University Press.
Koslowski, Peter, ed. The Theory of Ethical Economy in the Historical School. Wilhelm Roscher, Lorenz v. Stein, Gustav Schmoller, Wilhelm Dilthey and Contemporary Thought. Berlin etc.: Springer.
Shionoya, Yuichi (2001), ed. The German Historical School: The Historical and Ethical Approach to Economics. London etc.: Routledge.