חדשנות

חדשנות היא יצירת ערך מוסף באמצעות פתרונות לצרכים גלויים, או באמצעות יצירת פתרונות לצרכים סמויים. החדשנות היא מאפיין מרכזי של רוב העבודות היצירתיות.^[1]

פתרונות אלה מושגים על ידי פיתוח או שימוש במוצרים, תהליכים, סיעורי מוחות, שירותים או טכנולוגיות יעילים יותר מבעבר או על ידי רעיונות בשלים שמתאימים לשווקים, מדינות, או חברות שמוכנות ומעוניינות לקלוט אותם.

חדשנות שונה מהמצאה, בכך שחדשנות מתייחסת לשימוש בשיטה או ברעיון טובים יותר, בעוד שהמצאה מתייחסת לתהליך ולאופן היצירה של השיטה או הרעיון. חדשנות שונה גם משיפור, בכך שהיא עוסקת במשהו שנעשה מהותית באופן שונה ולא בעשיית אותם הדברים בצורה טובה יותר. למרות שחדשנות הכרחית לפעולה יצירתית היא לא מספיקה, שכן התוצרים היצירתיים הם לא רק חדשים אלא גם מותאמים למצב שעבורו הם נוצרו.^[1]

כיום, נהוג להבחין בין חדשנות תוספתית (אינקרמנטלית) לחדשנות פורצת דרך או חדשנות משבשת (disruptive innovation). בעוד שהראשונה מתייחסת ליעול וליצירת מענים חדשים מתוך הידע הקיים, האחרונה, מייצרת קטגוריות חדשות אשר משנות את הסביבה העסקית ובכללותה, ומייצרת לפיכך צרכים חדשים ודרכי פעולה חדשות להתמודדות עמם.

גת ולוין (2023) מותחים ביקורת על הגישה הרווחת המתייחסת לחדשנות כאל רתימה של טכנולוגיה עילית לפתרון בעיות לתועלת האנושות כולה ומזהים אותה כ"חדשנות וירטואוזית" - שכן היא נתפסת בצורה שגויה כמעלה (virtue) בעלת איכויות נורמטיביות חיוביות, וכרוכה ב"מיתוס הגאון" הוירטואוז המצעיד את האנושות במסע הקדמה. השניים ממחישים כיצד חדשנות איננה בהכרח טכנולוגית וניתן לזהות אותה בתעשיות ובמוקדי ידע ומיומנויות שונים (מסחר וכלכלה, ספורט, ספרות ועוד), ולכן מהותה של החדשנות איננה בשימוש בטכנולוגיה, אלא הפעלה של עוצמה פוליטית בסביבה של תחרות וחוסר ודאות, בהגדרה אותה הם מכנים "חדשנות ריאליסטית":

עוצמה זו תובעת מהשחקנים במערכת להתאים את עצמם לחידוש של השחקן החדשן ולהכיר בו כמוביל. אנו טוענים כי החדשן הוא זה שמחקים אותו, ואילו הוא לא נאלץ לחקות אחרים כדי לשרוד בסביבה תחרותית. בהמשך ננסה להבין מהם המנגנונים שבעזרתם מתבצעת הקצאה של עוצמה על ידי חדשנות, ונדגיש כי אין מדובר בהכרח במאבק על תוכן, אלא על הכרה, מעמד ותזמון: לשחקן החדשן ניתנת בכורה בהכתבה של נורמות, בכתיבה של קודקסים ובהובלה של ציפיות, המעניקים לו יתרון תחרותי וחופש מהצורך להיגרר אחרי שחקנים אחרים.

— יונתן גת ועמרי לוין, חדשנות, באתר מפתח - כתב העת הלקסיקלי למחשבה פוליטית של מרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, גיליון 19 (2023)