גאלאץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בעיר ברומניה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גאלאץ (פירושונים).
המונח "גלץ" מפנה לכאן. לערך העוסק בתחנת רדיו צבאית ישראלית הקרויה בראשי תיבות גל"צ, ראו גלי צה"ל.
גאלאץ
Galaţi
מראה של העיר
מדינה רומניהרומניה רומניה
מחוז מחוז גאלאץ, (בירת המחוז)
חבל ארץ מולדובה (חבל ארץ)
ראש העיר יונוץ-פלורין פוכאנו
תאריך ייסוד 1445 (אזכור ראשון)
שטח 241.5 קמ"ר
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 303,340 (2016)
 ‑ צפיפות 123 נפש לקמ"ר (2016)
אזור זמן UTC +2
עיריית גאלאץ

גאלאץ (רומנית: Galaţi, אלפבית פונטי בינלאומי: /ga'laʦʲ/) היא עיר נמל בדרום חבל מולדובה, במזרח רומניה, בקרבת מפגש הגבולות עם רפובליקת מולדובה ועם אוקראינה. נכון ל-2016 אוכלוסיית גאלאץ היא בת 304,340 תושבים, מה שמסמן אותה כאחת הערים הגדולות ברומניה, הראשית במחוז גאלאץ והנמל הגדול ביותר בין הנמלים השוכנים לאורך נהר הדנובה.[1] גאלאץ היא מרכז תעשייתי וצומת דרכים מהחשובים ביותר ברומניה. בגלל ריבוי עצי התרזה ברחבי העיר, ניתן לעיר הכינוי "עיר התרזות" (ברומנית: Oraşul Teilor).[2]כינוי אחר לגאלאץ הוא "אודסה הקטנה". בגאלאץ מתוכנן להיות המרכז האדמיניסטרטיבי של האזור המטרופוליני דנובה תחתית.

גאוגרפיה

גאלאץ נמצאת בין שפכי הנהרות סירט ופרוט לדנובה, במרחק של כ-130 ק"מ מהים השחור. בחלקה הצפוני-מזרחי גובלת העיר עם אגם בראטש וממערב נמצא אגם קטושה. העיר מקבלת צורה של חצי אי משום היותה מוקפת מים משלושה כיוונים.

גאלאץ נמצאת במפגש שלושה חבלים היסטוריים, מולדובה, מונטניה ודוברוג'ה ובמרחק כמעט זהה מבירות החבלים האלה, 228 קילומטרים עד יאשי, 239 קילומטרים עד בוקרשט ו-220 קילומטרים עד קונסטנצה.[3]

העיר משתרעת על שלושה מישורים נבדלים, עמק העיר בעל גובה של 5 עד 7 מטרים, מישור נוסף בעל גובה של 20 עד 25 מטר בו נמצא מרכז העיר ומישור שלישי בעל גבהים שעוברים את 40 המטרים, שם נמצאת העיר המודרנית.[4]

מבחינה סייסמית גאלאץ מצויה באזור בעל רגישות, בקו טולצ'אה - פוקשאן, אך לא ידוע על רעידות אדמה מקומיות בה עד 1918, פרט לשתיים, ב-15 בנובמבר 1901 וב-13 במרץ 1908.[5] רעידות האדמה החזקות, שמרכזן בחבל ורנצ'אה השפיעו גם על גאלאץ, כך למשל רעידת האדמה בוורנצ'אה (1940). החל מספטמבר 2013 הופיעה תופעה חדשה בתחום, רצף של כ-300 רעידות אדמה.[6]

תעבורה

רשת קווי החשמליות של גאלאץ ב-1935
חשמליות בגאלאץ
ערך מורחב – רשת החשמליות של גאלאץ

התעבורה מגאלאץ ואליה נעשית בעיקר על הכבישים, ברכבות ובשיט בדנובה. התעבורה האווירית של גאלאץ נפסקה ב-1958, כשבעקבות דרישה סובייטית נסגר שדה התעופה המקומי.

בתוך העיר עצמה יש תחבורה ציבורית מגוונת הכוללת רשת חשמליות, אוטובוסים, טרוליבוסים, מיניבוסים ומוניות.

תנועת הרכבות

לאחר איחוד הנסיכויות הרומניות הושם דגש על המודרניזציה וחלק מזה היה פיתוח רשת מסילות ברזל, שתקשר את רומניה עם המערב ותקשר בין הערים החשובות שלה. בספטמבר 1886 אישר הפרלמנט הרומני בנייתה של מסילת ברזל באורך 915 קילומטרים שתקשר בין הערים פיטשט, בוקרשט, בוזאו, בראילה, גאלאץ וטקוץ'. המסילה נחנכה ב-13 בספטמבר 1872 וגאלאץ קושרה לרשת מסילות הברזל של רומניה, שמאז רק הלכה והסתעפה.[7] ב-1874 הוארכה מסילת הברזל עד חוף הדנובה ועוד שלוש מאות מטרים לאורך החוף, כדי לשרת את הנמל ואת ספיחיו, מחסנים, בתי מלאכה ועוד.[8]

רשת מסילות הברזל של רומניה מקשרת את גאלאץ עם יותר מ-40 ערים אחרות בתוך רומניה[9] ועם ערים נוספות באירופה, מחוץ לגבולות רומניה.

בגאלאץ רבתית יש שלוש תחנות רכבת לנוסעים ו-12 תחנות (כולל שלוש התחנות לנוסעים) לסחורות.

התחנות לנוסעים ולסחורות הן:
  • גאלאץ Galați
  • פילשט Filești
  • ברבוש Bărboși
התחנות לסחורות בלבד הן:
  • גאלאץ בראטש קנטון Galați Brateș Canton
  • גאלאץ מלינה Galați Mălina
  • גאלאץ קטושה Galați Cătușa
  • גאלאץ לארגה Galați Larga
  • גאלאץ סחורות Galați Mărfuri
  • גאלאץ נמל רציפים Galați Port Docuri
  • גאלאץ (אזור הוספת החוגונים) Galați
  • גאלאץ מיון Galați Triaj
  • ברבוש מיון Bărboși Triaj[10]

השיט בדנובה

הפלגות קבועות מגאלאץ אל נמלי הדנובה הסמוכים וחזרה לגאלאץ התקיימו בצורה סדירה עד המהפכה הרומנית (1989) ונפסקו אחריה, פרט למעבורות המקשרות בין שתי גדות הדנובה. עדיין מתקיימות הפלגות לא סדירות עבור נופשים המעוניינים בכך.[11] בנוסף לנמל המפליגים, יש בגאלאץ שלושה נמלים מיועדים לסחורות, מסוף דלקים, נמל מכולות ונמל חומרי גלם.

נמל גאלאץ בשנת 1826
קובץ:Gara fluviala Galati - panoramio.jpg
מסוף המפליגים בנמל גאלאץ
ערך מורחב – נמל גאלאץ

השיט בדנובה מחבר את גאלאץ עם יתר הנמלים הרומנים על הדנובה, עם הים השחור ומשם עם כל נמל ימי בעולם ובמעלה הדנובה, באמצעות תעלת מיין-דנובה, עם ערי נמל אירופאיות עד הולנד. השיט, תעבורה יחסית זולה, מאפשר העברת סחורות בעלות נמוכה יחסית.

זרימת הדנובה באזור גאלאץ, לאחר שהנהר מקבל את מי הסירט נעה בין 18,000 עד 19,000 מטרים קוב של מים בשנייה בחודש מאי ובין 2,000 עד 2,450 מטרים קוב בשנייה בקיץ. עומק הדנובה מהים השחור דרך גאלאץ עד בראילה, גם בתקופות הפחות שופעות, אפשר הכרזת הנתיב כנתיב שיט ימי. בחורף יש תקופות בהן פני הנהר קופאים והקרח הנשבר עלול לסכן כלי שיט, לכן השיט נאסר עד חלוף הסכנה.

בתקופות שפל בשפיעת הדנובה מופיעים איים חוליים קטנים מול העיר. אורך האי הגדול כ-300 מטר ורוחבו עשרה מטרים. במזג אוויר מתאים תושבי האזור מפליגים בסירות אל האי, משתזפים שם ועוסקים בדיג.[12] באזור גאלאץ, בקרבת שפך הפרוט שוכן האי פרוט, שמורת טבע, שמאוכלסת על ידי סוסים פראים. בעלי סירות מציעים שיט לאי תמורת תשלום.[13]

השיט מגאלאץ סבל פגיעה חמורה בטביעת הספינה מוגושואיה עם יותר ממאתיים קורבנות.

יתר הנמלים הרומנים על הדנובה ומרחקם מגאלאץ
הנמל הכיוון המרחק
בראילה במעלה הנהר 20 קילומטרים
איסאקצ'אה במורד הנהר 43 קילומטרים
טולצ'אה במורד הנהר 79 קילומטרים
צ'רנוודה במעלה הנהר 150 קילומטרים
קלראש במעלה הנהר 220 קילומטרים
אולטניצה במעלה הנהר 280 קילומטרים
ג'יורג'יו במעלה הנהר 343 קילומטרים
זימניצ'ה במעלה הנהר 404 קילומטרים
טורנו מגורלה במעלה הנהר 447 קילומטרים
קוראביה במעלה הנהר 480 קילומטרים
קאלאפאט במעלה הנהר 645 קילומטרים
דרובטה-טורנו סברין במעלה הנהר 781 קילומטרים
אורשובה במעלה הנהר 804 קילומטרים

התעבורה האווירית

מטוס Avia Bh 25 מהסוג שהיה פעיל בטיסות לגאלאץ וממנה

בשנות העשרים של המאה העשרים נבנה שדה תעופה בגאלאץ, כדי לייצור את הקו האווירי הראשון ברומניה, הקו בוקרשט-גאלאץ. ב-1921 פנתה מנהלת התעופה האזרחית של רומניה אל השלטון המקומי בגאלאץ וביקשה הקצעת קרקע לצורכי הקמת שדה תעופה. לאחר הקצעת 108 הקטרי קרקע במערב העיר הוקמו הנגר מטוסים, מחסן לדלק מטוסים, תחנת כוח ובית למפקד המקום. ב-1926 התחיל לפעול שדה התעופה והנוסע הראשון בתשלום היה סוחר יווני מבראילה, שנחפז להגיע מבוקרשט, כדי לסגור עסקה והצפות של מסילת הברזל מנעו את נסיעתו ברכבת.[14][15]

משדה התעופה של גאלאץ יצאו כל יום, פרט ליום ראשון, טיסות ליעדים שונים. מטוסי Junkers F 13 טסו שלוש פעמים בשבוע בקו בוקרשט - גאלאץ - יאשי - צ'רנאוץ ומטוסי Avia Bh 25 טסו כל יום במסלולים גאלאץ - קישינאו - יאשי וגאלאץ - קונסטנצה - בלצ'יק.

במלחמת העולם השנייה שדה התעופה שירת את המאמץ המלחמתי הרומני נגד ברית המועצות. ב-6 ביוני 1944 הגיעו מאיטליה 104 מפציצים מלווים ב-54 מטוסי קרב P-51 מוסטנג. המפציצים הפציצו קשות את העיר ואת שדה התעופה ולאחר מכן הנהלת שדה התעופה דיווחה על הרס של 98%. אחרי המלחמה שדה התעופה חזר לפעול, אך בעצימות נמוכה יותר.[16]

ב-1958 נסגר שדה התעופה לפי דרישת ברית המועצות, שלא שבעה נחת מקרבתו לגבולה. לאחר המהפכה הרומנית (1989) והתפרקות ברית המועצות התחילו מגעים להקמת שדה תעופה באזור, אך המחסור במשאבים כספיים ואי הסכמות בין שתי הערים הסמוכות, בראילה וגאלאץ, מנעו בנייתו של שדה תעופה חדש.

ברומניה יש תוכניות ליצירת אזור מטרופוליני שיאחד את גאלאץ ואת בראילה, אזור שיהווה ריכוז האוכלוסייה השני בגודלו ברומניה, אחרי בוקרשט. בהתאם לכך האוכלוסייה מצפה לבניית שדה תעופה בינלאומי, שישרת אותה וגם נוסחה בקשה חתומה על ידי רבים.[17]

אקלים

מחוז גאלאץ מהווה מין שער לכיוון צפון-מזרח ודרום-מערב, הוא נמצא תחת השפעת האוויר היבשתי המזרחי ובמידה פחותה, הדרומי. האוויר המערבי נעצר במחסום הרי הקרפטים. הטמפרטורה הממוצעת בחישוב שבעים שנה היא 10 מעלות צלזיוס. הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא 21,3 מעלות צלזיוס.

במהלך החורף מכיוון צפון וצפון מזרח מגיעות מסות של אוויר קר הגורמות לירידות חדות בטמפרטורה. הטמפרטורה הממוצעת של חודש ינואר נע בין מינוס 3 עד מינוס 4 מעלות צלזיוס. הטמפרטורה הגבוהה ביותר נמדדה באוגוסט 1904, 39,4 מעלות צלזיוס והנמוכה ביותר נמדדה בפברואר 1927, מינוס 28,6 מעלות. מרבית המשקעים יורדים במהלך הקיץ.

הרוחות השכיחות הן קריבץ 29%, אאוסטרול (Austrul) 16%, בעיקר בקיץ, בלטרצול (Băltărețul), הרוח המביאה גשם וקושאבה (Coșava).

הצומח והחי

הצומח והחי מושפעים מאוד מהאקלים, מהקרקע ומנופי המים הרבים.

הצמחייה המקומית

הצמחייה המקומית היא תוצאה של השפעה הדדית בין הצמחייה המזרח-אירופאית, הדרום-אירופאית והאטלנטית. ההשפעה השלטת היא של צמחיית מפגש הערבה עם היער, אך במקומות הנמוכים יש שפע של צמחים אוהבי מים, כמו סוף וקנה מצוי וגם צמחי מים רבים. על פני הביצות מופיעים צמחים צפים בעלי שורש קבוע, אך גם סוגים חסרי שורש קבוע.

בשולי הביצות אפשר למצוא נופרים לבנים, נופרים צהובים, ראש חץ (Sagittaria sagittifolia), אירוס הביצות ועוד. מיני העצים השכיחים הם צפצפה, ערבה, אלנוס ועוד, אך העץ המזוהה ביותר עם גאלאץ הוא הטיליה, שבתקופת הפריחה שלו הארומה ממלאת את אוויר העיר.

בעלי החיים

החי באזור גאלאץ משתייך לערבה ולשולי היער במפגש עם הערבה, כצפוי לגבי דרום חבל מולדובה. ברחבי המחוז פוגשים חזירי בר, אייליים, חובות, סנאיים, אוגרים, קיפודים,

באזור גאלאץ נוצר בסביבות שנת 1800 זן יונים מיוחד בשם ז'וקטור דה גאלאץ jucător de Galați, שטופח על ידי מגדלים המאוגדים באגודה. הזן מקורו ב-roller המזרחי.[18]

אזור גאלאץ נודע עוד מימי קדם על עושר הדגים שבו. מבחר מקווי המים, הנהר הגדול, הנחלים הנשפכים לתוכו, האגמים והביצות מאפשרים חיים למיני רבים מאוד של דגים ואפילו דגי ים העולים בדנובה עד גאלאץ מתווספים אליהם. תנאים אופטימליים מאפשרים לדגים להגיע לממדים גדולים לשמחת הדייגים. באזור גאלאץ, באוגוסט 2013, פרופסור מיכאי קאדינויו הצליח לדוג שפמנון אירופי באורך שניים וחצי מטר ובמשקל 115 קילוגרם.[19]

היסטוריה

גאלאץ ב-1826
אלכסנדרו יואן קוזה, מי שהיה פרקלאב של גאלאץ ולאחר בחירתו לדומניטור, לדברי מיכאיל קוגלניצ'אנו קוזה רצה לבנות בירה חדשה עבור הנסיכויות הרומניות, בירה שתמוקם בין גאלאץ ובין בראילה, בשפך הסירט[20]

אטימולוגיה

ההשערה הרווחת היא שמקור השם של העיר הוא בשפתם של הקומנים, שבט טורקי נודד שהתיישב ברומניה, ופירושו "מבצרים" (Galat-מבצר, Galaţi-מבצרים). השערה אחרת מבוססת על הכינוי הישן של גאלאץ Haliciu mic.[21]‏ mic ברומנית – "קטן". Haliciu זה שם שאינו רומני ואין לו משמעות ברומנית, אך מזכיר את Halic (האליץ'), הבירה הראשונה של גליציה, מדינה שגבולותיה השתרעו עד שפך הדנובה,[22] ממנה נגזר שמה.[23] הכנסייה של גאלאץ הייתה כפופה לבישופות האליץ', וגאלאץ הוא הנמל הנגיש הקרוב ביותר לגליציה, לכן סביר להניח שגאלאץ הייתה פשוט גליציה הקטנה, ובקיצור – גאלאץ.

השערה אחרת מחברת את שם העיר לשבט הגאלים. על פי השערה זו הגאלים, שהיו בדרכם לגלטיה, עברו במקום וייסדו את היישוב המזכיר אותם בשמו.

תולדות היישוב

האזכור הראשון של העיר מופיע במסמך מ-1445 החתום על ידי השליט שטפן הגדול. בשנת 1651 העיר נשדדה ונשרפה על ידי הטאטארים. בשנת 1659 עשה זאת רקושי נסיך טרנסילבניה ובשנת 1711 הטורקים שרפו את כל העיר, פרט למנזרים שבכיכר. בשנת 1789 התנהל במקום קרב בין הטורקים ובין הרוסים בפיקודו של מיכאיל קמנסקי, ששרף את העיר.[24]

בשנת 1821 מרדו היוונים שחיו בגאלאץ והרגו סוחרים טורקים. לאחר המרד כבשו הטורקים את העיר, הרגו נוצרים רבים ושרפו את העיר. לאחר איחוד נסיכות מולדובה עם נסיכות ולאכיה, שליט הנסיכויות המאוחדות, אלכסנדרו יואן קוזה, שבעברו היה פרקלאב של גאלאץ, רצה להפוך את גאלאץ לבירת הנסיכויות המאוחדות. גם קוסטקה נגרי היה שותף לשאיפה זו. רצון זה לא התגשם הן משום כהונתו הקצרה של קוזה, שנקטעה, וגם בגלל קרבת גאלאץ לגבול הרוסי, מה שהיה מאפשר לרוסים בשעת מלחמה כיבוש קל של הבירה הרומנית.

במהלך שנת 1877 שימשה גאלאץ למעבר החילות הרוסים, שיצאו להילחם בטורקים. במלחמת העולם הראשונה ניצלה גאלאץ מכיבוש, אך הופגזה קשות. בימים 7 עד 9 בינואר 1918 נערך בגאלאץ קרב בין צבא רומניה ובין היחידות הרוסיות באזור, שעברו לצד המהפכה הבולשביקית. בקרב לקחו חלק יחידות רגלים, כלי שיט רומנים ושלושה מטוסים רומנים והם הצליחו למנוע את כיבוש גאלאץ. היחידות הרומניות ליוו את היחידות הרוסיות למעבר מזרחה מעבר לפרוט.[25]

בעת סיפוח בסרביה בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, עזבו את בסרביה והגיעו לגאלאץ כ-22,000 פליטים ממוצא גרמני ובמקום הוקם מחנה מעבר ענקי, מנוהל ומתופעל על ידי צבא גרמניה, שנכח ברומניה לפי הזמנת הממשל הרומני. במלחמת העולם השנייה, הגרמנים ניהלו מגאלאץ את צי הדנובה ואת צי הים השחור.[26]

ההפצצות של בעלות הברית הרסו לחלוטין 30% מהעיר.[27] לאחר כניעת רומניה ומעבר למחנה בנות הברית, נכנסו חבלנים גרמנים למרכז העיר, מיקשו את הבניינים שבמרכז העיר ופוצצו אותם.

ניהול היישוב

הניהול המודרני של היישוב גאלאץ התחיל על בסיס התקנון האורגני ב-13 בינואר 1832. לפני חקיקה זו היישוב נוהל על ידי ועדה עירונית, שהורכבה מהספטאר דומיטרקה קודראנו והפאחארניקים פאראסקיב שרבאן וא. אואפרישאן. בנוסף לכך הייתה גם ועדת משטרה. מדצמבר 1831 הוחלפה הוועדה במועצה עירונית בת שלושה חברים. המועצה הראשונה נבחרה ב-1832 וכיהנו בה פטרקה אלטנטוביץ', יורדקי מנטו ויואן סימינוביץ'.

החוק העירוני הראשון בנושא ניהול העיר נוסח ב-1864 ועל פיו נבחר ראש העיר הראשון של גאלאץ, יון ויזו (Ion Vizzu), שכיהן בתפקידו שנתיים.

כלכלה

ארצ'לורמיטל גאלאץ

העיר היא מרכז תעשייתי חשוב. הקומפלקס המטלורגי של גאלאץ, ארצ'לורמיטל גאלאץ (ArcelorMittal Galați), מפיקה 55.6% מתפוקת הפלדה ו-90.4% מתפוקת הפח של רומניה. יותר ממחצית התוצרת מיוצאת. המספנות של גאלאץ מספקות כלי שיט לתעבורה הימית על הדנובה וגם לשיט הימי (עד נפח של 55.000).

גאלאץ היא מרכז מסחרי גדול המקושר, באמצעות השיט על הדנובה (ובהמשך הודות לתעלת מיין-דנובה עד הים הצפוני), עם ארצות רבות בעולם. בעיר ארבעה נמלים, אחד שנועד למפליגים ושלושה שנועדו לסחורות.

המשורר ברבו נמצאנו, יליד המקום, תיאר אותו בחרוזיו בזו הלשון:

גאלאץ, עיר של סוחרים/המשורר חש בה כמו בסדום

בגאלאץ יש ערוץ טלוויזיה המשודר בלוויין ומועבר לישראל באמצעות הטלוויזיה בכבלים. מגדל הטלוויזיה של גאלאץ מתנשא לגובה 150 מטרים, ומשמש גם לשידורי רדיו.

תיירות ואתרים

מגדל הטלוויזיה של גאלאץ

טיילת מצוקי הדנובה בגאלאץ משתרעת לאורך כארבעה קילומטרים ומזמנת למטיילים נופי נהר וצמחייה. בקרבת קצה הטיילת הקרוב למעגן המעבורת החוצה את הדנובה, שוכן הגן הבוטני של גאלאץ. בקרבת מקום נמצא מגדל הטלוויזיה של גאלאץ המתנשא לגובה רב. במרומיו יש מסעדה בה ניתן לסעוד ולהשקיף מלמעלה על הנוף.

רחוב דומנאסקה, שמתחיל מטיילת מצוקי הדנובה ועולה צפונה לאורך ארבעה קילומטרים, מהווה ריכוז נדיר של מבנים בעלי ייחוד ארכיטקטוני המארחים בתוכם רבים מהמוסדות העירוניים החשובים, מוזאונים ומוסדות דת.

ברחוב הגיבורים (Eroilor) מספר 6 שוכן המוזיאון לאומנות חזותית המתמקד באומנות מודרנית רומנית.

פארק אמינסקו

מיכאי אמינסקו ביקר רק פעמיים בגאלאץ, לראשונה ב-1867 ובפעם שנייה כעבור שנתיים. למרות הקשר הרופף, תושבי גאלאץ היו הראשונים שהקימו פסל לאמינסקו. הפסל נוצר על ידי הפסל פרדריק סטורק (Frederic Storck) ובנוי משיש לבן. הפסל נחשף ב-16 באוקטובר 1916 בנוכחותם של מיכאיל סדוביאנו, ניקולאה יורגה ונכבדים רבים אחרים. במקום בו הוצב בפסל, ברחוב דומנאסקה פינת רחוב יאקוב להוברי, פותח במהלך הזמן פארק אמינסקו ופסלו הוכרז אתר היסטורי.


המדחפים (elice)

שן ארי (păpădie)

חינוך

אוניברסיטת דנובה התחתונה בגאלאץ הוקמה ב-1991, על ידי איחוד מוסדות אוניברסיטאיים שהוקמו בעיר החל משנת 1948. גאלאץ מארחת גם מספר מוסדות חינוך ותרבות לאומיים אחרים.


בריאות הציבור

היישוב גאלאץ היה מועד למגפות, שמקורן בסחורות ובנוסעים, שהגיעו ממקומות אחרים. בעבר נהגו להשתמש בחפצי המתים, כולל בבגדיהם. לא הייתה אפשרות לכפות על צבאות זרים משטר קרנטיני והייתה גם אמונה שמחלות, דוגמת הדבר, אינן עוברות מהחולים לבריאים.

הידיעות הוודאיות על מגפת דבר בגאלאץ הן מסתיו 1652. לפי הרשומות מתו מעל שישים אלף בני אדם עד יוני 1681, כשהמגפה פסקה. ב-1729 הופיע שוב הדבר. דימיטריה קנטמיר טען שהדבר מקורו אינו באוויר מקולקל, אלא בספינות שמגיעות לגאלאץ ממצרים או מ-קונסטנטינופול. יש ידיעות על דבר ב-1759 ואחרי כן ב-1766 וגם במהלך המלחמה בשנים 1769 - 1774. ההתפרצויות של המגפה נמשכות כל כמה שנים. החל מהעשור השלישי של המאה ה-19 מתחילות להופיע בגאלאץ גם מגפות של כולרה.

בשנת 1804 נשכר בגאלאץ רופא בשם רומאנטאי. ב-1819 מוזכר בגאלאץ רופא בשם קראוסוב-1825 רופא בשם ואיקום שקיבל כשכר 300 לאי. ב-1829, בעת מגפת דבר, מונה לטיפול בה הרופא קונדוס, שקיבל כשכר 5,000 לאי לשנה, עצים להסקה ונרות למאור. ב-1832 נשכר הרופא קיריאקופול וב-1834 הוא סולק ונשכר במקומו הרופא דימיטריה דיפלטו, אך דיפלטו, שלא ידע את שפת המקום, סירב לתפקיד.

ב-22 בדצמבר 1836 הוקם בית החולים בבית, שנעזב על ידי בעליו ועל ניהולו הופקד הרופא קיריאפול. בשכונות של גאלאץ היה עוד בית חולים עם 16 מיטות בשנת 1836 והוא נוהל על ידי הזקנה קטרינה, אולם בפקודת המשטרה בית חולים זה נסגר. בית החולים, שנותר היה קטן מהצרכים, לכן תוכננה בנייתו של בית חולים חדש עבור עניי גאלאץ והעבודות החלו ב-1938. בית החולים החדש נפתח ב-1 בספטמבר 1841 עם 24 מיטות וב-1845 הוגדל ל-40 מיטות.

הקהילה היהודית של גאלאץ הקימה בית חולים יהודי, "בית החולים הישראלי" (Spitalul Israelit) ולשם החזקתו הוציא השליט מיכאיל סטורדזה, בשנת 1846, צו שאיפשר גביית מס של פרומיל אחד על היבוא והיצוא של הסוחרים היהודים דרך נמל גאלאץ.[28]

ב-1860, בביקור של מיכאיל קוגלניצ'אנו בגאלאץ נוכח זה בריבוי מחלת העגבת, האיידס ומחלות דומות, והמליץ לפתוח בית חולים מיוחד למחלות מסוג זה. הוא תרם למטרה זו 30 שמיכות צמר. בנובמבר 1860 נפתח בית החולים למחלות מסוג זה. מלחים זרים נמנעו מלהתאשפז בבית חולים זה בגלל עלויות הגבוהות של 10 עד 12 פרנקים ביום. לאחר התדיינות בין הקונסולים הזרים ובין השלטונות המקומיים הושג הסכם על פיו הקונסולים הזרים ישלמו עבור "מנוי" בשווי שתי מיטות אשפוז עבור המלחים הזרים.

אוכלוסייה

השנים מספר התושבים בגאלאץ
1831 8,605
1842 כ-25,000
1860 כ-36,000[29]
1900 62,678
1912 71,641
1930 100,611
1948 80,411
1956 95,646
1966 151,412
1977 238,292
1992 326,141
2002 298,861
2011 249.732
2015 306.000

גאלאץ, כעיר נמל של נסיכות מולדובה ובהמשך של רומניה הייתה שער אל העולם הגדול ועברו דרכה זרים רבים ובחלקם גם התיישבו בה.

הארמנים בגאלאץ

אלכסנדרו הטוב, ששלט בנסיכות מולדובה בשליש הראשון של המאה ה-15 הביא למולדובה ב-1418 אוכלוסייה ארמנית והושיב אותה בשבע ערים ובהן גם גאלאץ.

השווייצרים בגאלאץ

מהגרים שווייצרים התיישבו בגאלאץ מאמצע המאה ה-19 ובשיאה המספרי, בשנות השלושים של המאה העשרים, הקהילה השווייצרית מנתה כאלף נפש. במהלך מלחמת העולם השנייה ובשנים הראשונות לאחריה היגרה הקהילה השווייצרית מרומניה, מרביתם הגיעו לשווייץ, אך גם למדינות אחרות.

בתקופה בה חיו בגאלאץ השווייצרים הם השתייכו לרובד המבוסס כלכלית ומשכיל והיו להם חיי קהילה פוריים. השווייצרים נהגו להתכנס בכנסייה הקתולית ברחוב דומנאסקה, בכנסייה האוונגלית שברחוב הגיבורים וגם בפיקניקים.[30]

הנוכחות המוגברת של השווייצריים בגאלאץ הייתה בין הנימוקים שהובילו את ממשלת שווייץ לפתוח, ב-18 בספטמבר 1881, קונסוליה בגאלאץ.[31]

יהודי גאלאץ

היכל בעלי המלאכה בגאלאץ
ערך מורחב – יהדות גאלאץ
בניין הקהילה היהודית והמסעדה הכשרה בגאלאץ ובעבר בניין בית הכנסת של הברזלנים[32]

בגאלאץ נמצאו קברים יהודים מתוארכים לשנים 1590, 1595.[33] בבית הקברות היהודי השני של גאלאץ יש אבן משנת 1629 ובשלישי אבן משנת 1774. ידוע על יהודים בגאלאץ כבר משנת 1740. בפרעות שנעשו ביהודים בשנת 1796 התדלדלה האוכלוסייה היהודית, אך מאוחר יותר התאוששה ובסוף המאה ה-19, בשנת 1894 הגיע מספר היהודים ל-15,000.

פרעות פסח 1859 בגאלאץ החלו לאחר תלונה שקרית על ניסיון של יהודים בגאלאץ לקחת דם מילד נוצרי עבור הפקת מצות לפסח. במהלך הפרעות המון מוסת גרם נזקים לבתי כנסת, חנויות של יהודים ובתי יהודים, עשרות רבות של יהודים הוכו קשות ובודדים נהרגו. 15 יהודים נכלאו ושוחררו בהדרגה לאחר חודשי מעצר ממושכים.

בגאלאץ חיו יהודים רבים, היא הייתה מרכז תרבות ומרכז ציוני אזורי והתקיים בה קונגרס ציוני עולמי.

בגאלאץ התקיים אירוע היסטורי מרשים בתולדות עם ישראל: מנמל גאלאץ יצאה האוניה "טטיס" ועליה כ-300 חלוצים שנמנו על מספר אגודות ליישוב ארץ ישראל על ידי עבודת האדמה והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה. הם מייסדי ראש פינה וזכרון יעקב שהיו הסמן הימני של ראשוני העלייה הראשונה ותקומת העם היהודי במולדתו, היה זה ביום ג' לחודש אלול תרמ"ב, 18 באוגוסט 1882 בשעה אחת עשרה וארבעים וחמש דקות.[34]

בעיר גאלאץ הופיע בשנת 1898 העיתון הציוני השני שיצא ברומניה, "אהבת ציון" (Dragostea de Sion). ההגירה צמצמה את מספרם של היהודים בעיר ל-12,000 (22% מהאוכלוסייה) בשנת 1910. לפני מלחמת העולם השנייה קרוב לשליש מאוכלוסיית גאלאץ הייתה מורכבת מיהודים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, ב-1919, הקהילה היהודית הקימה את בית הספר התיכוני היהודי. המבנה הולאם בתקופת הממשלות הפשיסטיות ונשאר בידי המדינה לאחר שעלתה לשלטון המפלגה הקומוניסטית הרומנית. רק לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי, ב-2005, הושב המבנה לידי הקהילה היהודית. המבנה משמש כעת כבית ספר תיכון על שם קוזה ולומדים בו כ-900 תלמידים.

בעת מלחמת העולם השנייה, בריטניה וארצות הברית הפציצו קשות את העיר, ונהרסו שני שלישים ממנה. השלטונות הרומניים דאגו לפינוי האוכלוסייה, פרט לאוכלוסייה היהודית. בעת גירוש היהודים מרומניה לטרנסניסטריה הוקם בגאלאץ מרכז מעבר עבור היהודים שנאספו מהיישובים הקטנים. יהודי גאלאץ עלו ברובם לישראל וכיום ישנה במקום קהילה יהודית המונה כמאתיים וחמישים נפשות.

לקהילה היהודית של גאלאץ יש בית עלמין גדול מאוד ברחוב שטפאן הגדול. בכניסה לבית העלמין יש אנדרטה המוקדשת ליהודים שנפלו במלחמת העולם הראשונה.[35]

מסורות וחגים מקומיים

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Paul Păltănea, Istoria orașului Galați de la origini până la 1918 (ההיסטוריה של העיר גאלאץ מהמקורות ועד 1918), מהדורה שנייה, שני כרכים, EDITURA PARTENER, GALAȚI, 2008 (ברומנית)
  • Contribuţia evreilor din România la cultură şi civilizaţie - תרומת יהודי רומניה לתרבות ולציוויליזציה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גאלאץ

הערות שוליים

  1. ^ Port Galati Informations (באנגלית)
  2. ^ Galaţi, pe ultimul loc în topul intermediar „Oraşul de vis” (ברומנית)
  3. ^ מחשבון מרחקים בין ערים (ברומנית)
  4. ^ Prezentare geografica (ברומנית)
  5. ^ Paul Păltănea, Istoria orașului Galați de la origini până la 1918 (ההיסטוריה של העיר גאלאץ מהמקורות ועד 1918), מהדורה שנייה, כרך ראשון, EDITURA PARTENER, GALAȚI, 2008, עמוד 15 (ברומנית)
  6. ^ Cutremurele din Galaţi. Experţii trag primele concluzii (ברומנית)
  7. ^ File de istorie feroviară (ברומנית)
  8. ^ Proiectul feroviar românesc (1842-1916) עמוד 138 (ברומנית)
  9. ^ Informatii CFR Galati (ברומנית)
  10. ^ Garile din Galati (ברומנית)
  11. ^ GALAŢI: Croziere pe Dunăre, o raritate la Galaţi (ברומנית)
  12. ^ În dreptul oraşului Galaţi a apărut o INSULĂ pe Dunăre. Noua atracţie le pune probleme navigatorilor, nevoiţi să ocolească câteva sute de metri (ברומנית)
  13. ^ Plimbari cu barca pe Dunare in Galati (ברומנית)
  14. ^ Pasagerul grec: omul care a plătit primul bilet de avion în România (ברומנית)
  15. ^ Acum 90 de ani, prima linie aeriană din țară:Galațiul a avut aeroport timp de 35 de ani (ברומנית)
  16. ^ Una dintre cele mai crunte distrugeri în România celui de-al Doilea Război Mondial. Cum a fost bombardat de la 8.000 de metri Aeroportul Galaţi (ברומנית)
  17. ^ Petitie: "Cerem Guvernului Romaniei sa aprobe construirea Aeroportului Internațional Dunărea de Jos (Galati-Braila), pentru zona metropolitana Cantemir" (ברומנית)
  18. ^ אגודת מגדלי היונים מזן ז'וקטור דה גאלאץ (ברומנית)
  19. ^ Cei mai mari peşti pescuiţi în Dunăre. Recordul este deţinut de un morun care cântărea peste 900 de kilograme Citeste mai mult: adev.ro/nv3crj (ברומנית)
  20. ^ Cuza, domn al Principatelor Române şi legăturile sale cu Galaţii (ברומנית)
  21. ^ “Galati” - Encyclopedia of Jewish Communities in Romania, Volume 1 (Romania) (באנגלית)
  22. ^ DESPRE PREZENȚA VOLOHILOR ȘI SLAVILOR PE TERITORIUL MOLDOVEI EVULUI MEDIU TIMPURIU ȘI FEUDAL (ברומנית)
  23. ^ מילון רומני-רומני מקוון (ברומנית)
  24. ^ History of Galati (באנגלית)
  25. ^ Scurtă lecţie de eroism: apărătorii oraşului Galaţi (ברומנית)
  26. ^ Imagini rare cu oraşul Galaţi în Al Doilea Război Mondial. De ce au construit naziştii un alt oraş la malul Dunării
  27. ^ גאלאץ הורעשה - על המשמר, 08/06/1944
  28. ^ Evreii din România în texte istoriografice עמוד 343
  29. ^ Greek populations at the Romanian shores of the Black Sea (באנגלית)
  30. ^ Povestea coloniei de 1.000 de elveţieni care au trăit în Galaţi. Cum s-au stabilit la malul Dunării şi de ce li s-au şters mai toate urmele Citeste mai mult: adev.ro/pbgt3m (ברומנית)
  31. ^ Câteva date despre colonia elveţiană de la Galaţi (ברומנית)
  32. ^ Patrimoniul cultural evreiesc din oraşul Galaţi (ברומנית)
  33. ^ פנקס הקהילות רומניה, כרך ראשון, הוצאת יד ושם, תש"ל, עמוד 90
  34. ^ המגיד, גיליון 35 כ"ב תרמ"ב, 6.9.1882
  35. ^ Cuvinte scrise doar pentru a fi uitate. În cimitirul evreiesc din Galați (ברומנית)
  36. ^ Festivalul scrumbiei (ברומנית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30959150גאלאץ

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=גאלאץ&oldid=1849047"