ג'ים ג'פורדס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ים ג'פורדס
Jim Jeffords
לידה 11 במאי 1934
רוטלנד, ורמונט, ארצות הברית
פטירה 18 באוגוסט 2014 (בגיל 80)
וושינגטון הבירה, ארצות הברית
שם מלא ג'יימס מריל ג'פורדס
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת הרווארד
עיסוק פוליטיקאי, משפטן
מפלגה המפלגה הרפובליקנית (טרם 2001)
עצמאי (2014-2001)
בת זוג ליז ג'פורדס (1978-1961, 2007-1986)
סנאטור מטעם מדינת ורמונט
3 בינואר 1989 – 3 בינואר 2007
(18 שנים)
→ רוברט סטפורד
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הכללי של ורמונט
3 בינואר 1975 – 3 בינואר 1989
(14 שנים)

ג'יימס מריל "ג'ים" ג'פורדס (באנגלית: James Merrill "Jim" Jeffords‏; 11 במאי 1934 – 18 באוגוסט 2014) היה פוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כחבר הקונגרס של ארצות הברית מטעם מדינת ורמונט. על אף שבינואר 1989 ג'פורדס הושבע לתפקידו כסנאטור וכיהן ככזה מטעם המפלגה הרפובליקנית, ב-2001 הודיע על עזיבת והכריז על עצמו כעצמאי שמצביע עם המפלגה הדמוקרטית. ג'פורדס פרש מהסנאט ב-2007. טרם כהונתו בסנאט שימש כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הכללי של ורמונט בשנים 1975–1989.

בשנת 2001 עלה ג'פורדס על מוקד תשומת הלב הלאומית כשנטש את שורות המפלגה הרפובליקנית והגדיר עצמו כעצמאי, וחבר לסיעת המפלגה הדמוקרטית בסנאט. המעבר שלו הפך את היוצרות בכך שהדמוקרטים נטלו את הרוב בסנאט מהרפובליקנים, בפעם ראשונה בה החלפת מפלגות של סנאטור הובילה לטריפת הקלפים. במהלך הקריירה שלו בסנאט כיהן ג'פורדס כיושב ראש ועדת הבריאות, החינוך העבודה והפנסיונים של הסנאט (אנ'), ובשנת 2005 הודיע על פרישתו לקראת בחירות האמצע ב-2006.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

ג'יימס מריל ג'פורדס נולד ברוטלנד שבמדינת ורמונט, בנם של מריון (לבית האוסמן) ואולין מריל ג'פורדס, לימים נשיא בית המשפט העליון של ורמונט[1]. לדברי ג'פרודס, אמו הייתה קרובת משפחתו של האדריכל הצרפתי ז'ורז'-אז'ן אוסמן[2]. ב-1956 סיים את לימודיו התיכוניים ב-1956 באוניברסיטת ייל, וב-1962 היה לבוגר בית הספר הרווארד למשפטים[3]. לאחר שלוש שנים של שירות פעיל בצי ארצות הברית (1956–1959), שירת ג'פורדס בכוחות המילואים של הצי עד שפרש ב-1990 בדרגת קפטן. במהלך 1962 ו-1963 היה עוזר משפטי אצל ארנסט ו. גיבסון, שופט בבית משפט פדרלי עבור מחוז ורמונט, ולאחר מכן התמחה בעריכת דין בעיר הולדתו רוטלנד.

ג'פורדס, שהתגורר שנים רבות בעיר שרובסברי, היה במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 חבר בחבר מושבעים גדול של העיר, סוכן עיירה ומנהל תוכנית בניין עיר, בנוסף כיהן כיו"ר המפלגה הרפובליקנית בעיר. הוא שימש גם כיו"ר מועצת המנהלים לערעורים על מס קנייה. ג'פורדס נישא פעמיים לאליזבת "ליז" דיילי. הפעם הראשונה הייתה ב-1961, ונישואין אלה הסתיימו בגירושים ביוני 1978. עם זאת, ב-26 באוגוסט 1986 נישאו הזוג בשנית. בבוקר 13 באפריל 2007 נפטרה ליז ג'פורדס לאחר מאבק ממושך בסרטן השחלה. לזוג נולדו שני ילדים, לורה ולאונרד, אשר שניהם מתגוררים ועובדים בוושינגטון הבירה[4].

קריירה מוקדמת וכהונתו בבית הנבחרים

ב-1966 ג'פורדס נבחר לסנאט של מדינת ורמונט. הוסיף לנצח גם בבחירות 1968 לתפקיד התובע הכללי של המדינה. במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1972 היה חבר בחֶבֵר האלקטורים והעניק את קולו למועמדי המפלגה הרפובליקנית, סגן נשיא ארצות הברית לשעבר ריצ'רד ניקסון ומושל מרילנד ספירו אגניו. באותה השנה התמודד למועמדות המפלגה לתפקיד מושל ורמונט אך הפסיד בבחירות המקדימות בידי לות'ר האקט, שכן רבים במפלגה לא ראו בעין יפה את עמדותיו הפוליטיות הליברליות של ג'פורדס בתחום הסביבתנות למשל[5].

בשנת 1974, לאחר שזכה במועמדות הרפובליקנית בבחירות מקדימות נגד שני יריבים, נבחר ג'פורדס אל המושב היחיד של ורמונט בבית הנבחרים של ארצות הברית, שם כיהן במשך 14 שנה. ג'פורדס היה חבר בוועדת החקלאות ובוועדת החינוך והעבודה, ועם צבירת ותק בקונגרס האמריקאי נהיה לחבר הבכיר מטעם המיעוט הרפובליקני בוועדת החקלאות. ג'פורדס היה הרפובליקני היחיד שהצביע נגד קיצוץ המסים של הנשיא רונלד רייגן[6]. הוא הביע את תמיכתו בזכות להפיל. בנוסף, הוא הוכר כרפובליקני מתון-ליברלי בשל עמדותיו הפרו-סביבתיות ותמיכתו בסיוע הלאומי לאמנות ברחבי המדינה.

בסנאט של ארצות הברית

ג'פורדס לצדו של הסנאטור כריס דוד בפנטגון, מאי 2000
ג'פורדס בחברת הנשיא ביל קלינטון
ג'פורדס עם יתר נציגיה של ורמונט בקונגרס, פטריק לייהי וברני סנדרס

בבחירות 1988 נבחר ג'פורדס אל הסנאט של ארצות הברית, ובשנים 1994 ו-2000 נבחר מחדש[7].

ג'פורדס היה תומך ארוך-שנים בגישה המורחבת למיסוד ביטוח בריאות לאומי ממשלתי, ולכן הביע תמיכה בתוכנית לרפורמה במערכת הבריאות שהציע הנשיא ביל קלינטון בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20. בפברואר 1998, לאחר שמינויו של דייוויד סאטצ'ר לקצין הרפואה הראשי של ארצות הברית אושר במליאת הסנאט, הודה הנשיא קלינטון לג'פורדס ולסנאטורים רפובליקנים אחדים על תמיכתם במועמדותו של סאטצ'ר[8].

בשנת 1999 הצביע ביחד עם חמישה מעמיתיו הרפובליקנים בעד זיכויו של קלינטון בעת משפט ההדחה שלו בסנאט, לאחר שהודח בידי בית הנבחרים של ארצות הברית. באוקטובר 1999 הצביע בעד האמנה למניעת ניסויים גרעיניים. האמנה נועדה לאסור ניסויים גרעיניים תת-קרקעיים ונעשתה להסכם הביטחוני הבינלאומי הראשון שלא אושררה בסנאט מאז חוזה ורסאי[9]. פעילותו של ג'פורדס בקונגרס התמקדה בחקיקה העוסקת בענייני חינוך, הכשרת עובדים ואנשים עם מוגבלויות. בשנותיו המאוחרות בסנאט השתנו מעט סדרי העדיפויות שלו כאשר החל לקדם סוגיות סביבתיות.

עוד בטרם עזב את מפלגתו, דפוס הצבעותיו של ג'פורדס היה בין מתון לליברלי, שהיה אופייני לרפובליקנים ממדינת ורמונט שהזדהו עם אגף אייקן-גיבסון.

בזמן מעבר המפלגות שלו, אף סנאטור רפובליקני לא קיבל דירוג נמוך יותר מהאיחוד השמרני האמריקאי. ב-1981 ג'פורדס היה הרפובליקני היחיד בבית הנבחרים שהצביע נגד הצעת חוק שהפתחיתה את תקרת המס השולי מ-70% ל-50% — סימן ההיכר של מורשת הנשיא רונלד רייגן. במהלך תקופתו בסנאט הצביע בעד חוק בריידי, "חוק החופשה הרפואית והמשפחתית", בעד ביטול מדיניות אל תשאל, אל תספר, ונגד נורמליזציה קבועה של יחסי מסחר עם הרפובליקה העממית של סין ואיסור פדרלי על אפליה מתקנת. ג'פורדס היה גם מתנגד בולט למינויו של קלרנס תומאס לבית המשפט העליון של ארצות הברית בידי הנשיא ג'ורג' ווקר בוש. הוא היה אחד משני הרפובליקנים שהצביעו נגד אישור מינויו של תומאס. ב-1993 הוא הבולט שברפובליקנים תומכי הניסיון של הנשיא ביל קלינטון למסד תוכנית בריאות לאומית. היסטוריית ההצבעות של ג'פורדס ועמדותיו בנושאי איכות הסביבה הרחיקו אותו עוד יותר מבחינה אידאולוגית מעמיתיו הרפובליקנים.

ג'פורדס הצביע בעקביות נגד האיסור על עקירת חלקים מהרחם ונגד איסור על הפלות, ונקט מדיניות קשה נגד קובה. ב-1995 ג'פורדס נמנה בין שני הרפובליקנים היחידים — לצד הסנאטור ביל פריסט מטנסי — שהצביעו בעד מינויו של ד"ר הנרי פוסטר לראש הסוכנות לרפואה ציבורית של ארצות הברית (Surgeon General of the United States)[10]. אישור המינוי נדחה, ובסופו של דבר פוסטר משך את מועמדותו. באותה שנה הצביע ביחד עם 15 רפובליקנים אחרים נגד חוק הגינות התקשורת, אך בית המשפט העליון פסל חוק זה באמתלה כי הוא מנוגד לחוקת ארצות הברית. הוא נתן את חסותו ל"חוק אי-אפליית עובדים"בשנים 1195, 1997 ו-1999. הצעות חוק אלה שהציג ג'פורדס לא כללו "זהות מגדרית". הוא היה בין מיעוט הרפובליקנים שהתנגד לתיקון חוק ביזוי דגל ארצות הברית. מבחינת מדיניות נשיאת נשק היה דפוס הצבעותיו מעורב. אף על פי שהצביע בעד "הצעת חוק בריידי" ואיסור פדרלי על שימוש בכלי נשק לשם תקיפה, הוא הצביע עם מתנגדי הבקרה על כלי נשק ונגד בדיקות רקע לרוכשי אקדחים ב-1999, והצביע עם רוב חברי הקונגרס על הגנת המסחר החוקי בכלי נשק לשם תקיפה. הוא נקט קו מתון יותר בנוגע לעונש המוות.

בסוגיות כלכליות רבות ג'פורדס היה בקנה אחד עם רוב המפלגה הרפובליקנית, לפני ואחרי שעזב את המפלגה: הוא בעיקר תמך בהסכמי סחר חופשי, הצביע בעד הטלת קשיים על אכיפת חוקים בענייני הגנת הצרכן תוך הפיכת תובענות ייצוגיות לבתי משפט פדרליים. אפילו לאחר שנהפך לפוליטיקאי עצמאי, הוא היה נכון להצביע עם הרפובליקנים על חלקים גדולים בחקיקה. לראייה, ג'פורדס אכן הצביע נגד החוק הדו-מפלגתי להגנת חולים, הצעת חוק שנתמכה בתוקף על ידי הסנאטור ג'ון מקיין ורפובליקנים-מתונים אחרים כמו אולימפיה סנואו, ארלן ספקטר ומייק דה ויין. שנתיים לאחר מכן הוא הצביע בעד "הצעת החוק לתרופות מרשם", אותה דמוקרטים רבים תפשו כשיעבוד ליצירניות תרופות. גם רפובליקנים שמרנים התנגדו להצעה זו בתואנה כי היא מגדילה את ההוצאות הפדרליות, אך בסופו של דבר נחתמה הצעת החוק לחוק בידי הנשיא ג'ורג' ווקר בוש.

ב-11 באוקטובר 2002 היה ג'פורדס אחד מבין 23 הסנאטורים שהצביעו נגד היציאה למלחמת עיראק. זמן קצר לאחר מכן, הוא נמנה בין תשעת הסנאטורים שהצביעו נגד הצעת החוק להקמת המחלקה לביטחון המולדת של ארצות הברית. ב-11 בנובמבר 2003 ג'פורדס היה אחד מארבעה הסנאטורים בלבד שהצביעו נגד "חוק האחריות הסורית שיקום הריבונות הלבנונית", הצעת חוק שזכתה לתמיכה נחרצת של פוליטיקאים משני צדי המתרס.

עזיבת המפלגה הרפובליקנית

דיוקן רשמי של ג'פורדס על רקע הרוטונדה של הקפיטול

ב-24 במאי 2001 עזב ג'פורדס את המפלגה הרפובליקנית, עמה היה תמיד מזוהה, והכריז על היותו פוליטיקאי עצמאי[11]. ג'פורדס הודיע על החלטה זו במהלך הכרזתו על עזיבת המפלגה הרפובליקנית: ”אוציא את השינוי לפועל ואחבור לדמוקרטים למטרות ארגוניות ברגע שהסיעה [הרפובליקנית בסנאט] תשלח אל הנשיא את הצעת החוק בעניין המסים. הבהרתי לנשיא כי לא אנסה למנוע או להתערב בחתימתו על הצעת החוק.” התנגדותו של ג'פורדס למדיניות הפנים של ממשל ג'ורג' ווקר בוש, כולל חשש מהיקף קיצוץ המיסים של בוש, הניעו את נטישת מפלגתו[12]. החלפת המפלגות של ג'פורדס נגרמה גם בעקבות סירובם של הרפובליקנים בסנאט לממן באופן מלא את "חוק החינוך לאנשים עם מוגבלות"[13]. בנאום ההכרזה שלו הצהיר: ”יותר ויותר פעמים אני מוצא עצמי באי-הסכמות עם מפלגגתי [...] אני מבין שאנשים רבים, שמרנים ממני והם, מהווים את המפלגה הרפובליקנית. בהתחשב באופי המשתנה של המפלגה הלאומית, ההתמודדות איתי נהפכה למאבק עבור מנהיגי המפלגה כמו גם מאבק עבורי להתמודד עמם[14].”

הבחירות לסנאט בשנת 2000 הותירו את הסנאט בפיצול שווה של 50 רפובליקנים מול 50 דמוקרטים, מה שאילץ את שני הצדדים לנהל משא ומתן על הסדר חלוקת-כוח יוצא דופן (אם כי סגן הנשיא הרפובליקני דיק צ'ייני יכול היה לשבור את השוויון מתוקף תפקידו כנשיא הסנאט). לאחר הבחירות, הדמוקרטים חיפשו רפובליקני שיערוק מסיעתו, מה שיעניק לדמוקרטים את השליטה בסנאט. המצליף הדמוקרטי הארי ריד חיזר אחרי ג'פורדס, ג'ון מקיין ולינקולן צ'ייפי כעריקים פוטנציאליים. לאחר שהובטח לו את הישיבה בראשות ועדת הסביבה והעבודות הציבוריות, החליט ג'פורדס לעזוב את המפלגה הרפובליקנית, ובכך ויתר על הישיבה בראשות ועדת העבודה מאז 1997. המעבר של ג'פורדס העניק לדמוקרטים את השליטה בחדר הקונגרס לראשונה מאז הבחירות ב-1994, וג'פורדס הוא הסנאטור היחיד בהיסטוריה של ארצות הברית שהפך את יחסי הכוחות בסנאט באמצעות החלפת מפלגות[15]. עם זאת, ההשפעות לא ארכו זמן רב: כעבור 18 חודשים, לאחר שג'ים טאלנט הרפובליקני זכה בבחירות מיוחדות לסנאט במיזורי והביס את ג'ין קרנהאן, הסנאט חזר לשליטת הרפובליקנים.

ג'פורדס הסכים להצביע עם הדמוקרטים בכל הנושאים הנוהליים אלא אם אישר לו המצליף אחרת, בתמורה למושבי הוועדה שהיו עומדים לרשות ג'פורדס לו היה דמוקרט בכל הקריירה הציבורית שלו. הוא היה חופשי להצביע כרצונו בעניינים מדיניים, אך לרוב לא הצביע עם הדמוקרטים. החלפת המפלגות של ג'פורדס הפך אותו לסנאטור השני ממדינת ורמונט שחבר לדמוקרטים. המושב שאייש ג'פורדס יוצג בידי רפובליקנים שונים ברציפות מאז 1857 עד אשר החליט לפעול כפוליטיקאי עצמאי ב-2001.

לאחר החיים הציבוריים

באפריל 2005, ג'פורדס בן ה-70 הודיע על החלטתו שלא להתמודד לתקופת כהונה רביעית בסנאט ב-2006 באמתלה כי מצבו הבריאותי מעיב על הקריירה הציבורית שלו[16]. ג'פורדס אמר כי מחלת הסרטן שתקפה את רעייתו של והדאגות הבריאותיות גרמו לו להחליט שהגיע הזמן לפרוש. ב-27 בספטמבר 2006 נשא ג'פורדס את נאומו האחרון במליאת הסנאט. נאומי פרידה במליאה כמחווה לסנאטורים פורשים הם מסורת של הסנאט, אך רק סנאטור רפובליקני אחד, צ'אק גראסלי מאיווה, נאם בשבחו של ג'פורדס.

ג'פורדס נפטר ממחלת אלצהיימר ב-18 באוגוסט 2014, בנולווד, מתקן גמלאות סיעודי בוושינגטון הבירה, שם התגורר במשך שמונה שנים[17]. בן 80 היה במותו[18]. הוא נטמן בבית העלמין נורת'אם שבצפון שרובסברי.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ים ג'פורדס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ברוס ובר, Jim Jeffords, Who Altered Power in Senate, Dies at 80, באתר הניו יורק טיימס, 18 באוגוסט 2014 (באנגלית)
  2. ^ ג'ים ג'פורדס, הווארד קופין ואיוון דיילי, An Independent Man: Adventures of a Public Servant, ניו יורק: simon & schuster, 2003, עמ' 12
  3. ^ Jim Jeffords, באתר NNDB (באנגלית)
  4. ^ ג'ים ג'פורדס, הווארד קופין ואיוון דיילי, An Independent Man: Adventures of a Public Servant, ניו יורק: simon & schuster, 2003, עמ' 291
  5. ^ סם המינגווי, James Jeffords, ex-senator who broke with GOP, dies, באתר USA Today‏, 18 באוגוסט 2014 (באנגלית)
  6. ^ כריסטין מאי-דוק, James Jeffords dies; ex-senator quit GOP, tipping control of chamber, באתר שיקגו טריביון, 18 באוגוסט 2014 (באנגלית)
  7. ^ מריל ג'פורדס ג'ים ג'פורדס באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
  8. ^ ביל קלינטון, Statement on Senate Confirmation of David Satcher as Surgeon General and Assistant Secretary for Health, מאת משרד ההדפסה הממשלתי, 10 בפברואר 1998 (באנגלית)
  9. ^ הלן דיוור, Senate Rejects Test Ban Treaty, באתר וושינגטון פוסט, 14 באוקטובר 1999 (באנגלית)
  10. ^ מרלין סימונס, GOP Senator Pledges Support for Foster: James Jeffords' decision assures surgeon general nominee at least a tie vote on panel. Two other Republicans may also give their backing, באתר לוס אנג'לס טיימס, 4 במאי 1995 (באנגלית)
  11. ^ פול קיין, James Jeffords, 80; Vermont senator who left GOP, באתר הבוסטון גלוב, 19 באוגוסט 2014 (באנגלית)
  12. ^ פול קיין, How Jim Jeffords single-handedly bent the arc of politics, באתר וושינגטון פוסט, 18 באוגוסט 2014 (באנגלית)
  13. ^ טימותי נואה, Did the Democrats Sucker Jim Jeffords?, באתר סלייט, 12 בדצמבר 2001 (באנגלית)
  14. ^ כריסטופר גרף מה-AP‏, Jeffords Leaves Republican Party, באתר וושינגטון פוסט, 24 במאי 2001 (באנגלית)
  15. ^ טד בארט, Former Sen. Jim Jeffords, who left GOP in political drama, dies, באתר CNN‏, 18 באוגוסט 2014 (באנגלית)
  16. ^ בריאן ניילור, Jeffords Decides Not to Seek Fourth Term, באתר NPR‏, 21 באפריל 2005 (באנגלית)
  17. ^ Former Sen. Jim Jeffords dies at 80, באתר CBS News‏, 14 באוגוסט 2014 (באנגלית)
  18. ^ סיובהאם יוז, James Jeffords, Who Shifted Balance of Power in Senate, Dies at 80, באתר וול סטריט ג'ורנל, 14 באוגוסט 2014 (באנגלית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32004045ג'ים ג'פורדס

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ג%27ים_ג%27פורדס&oldid=1881755"