ג'יימס ברייס, הרוזן הראשון ברייס

ג'יימס ברייס
James Bryce

ג'יימס ברייס, 1902
לידה	10 במאי 1838 בלפסט, אירלנד
פטירה	22 בינואר 1922 (בגיל 83) סידמות', דבון, דרום-מערב אנגליה
מקום קבורה	בית העלמין גראנג', אדינבורו
שם לידה	James Bryce
מדינה	הממלכה המאוחדת
כינוי	ויקונט ברייס (הרוזן הראשון ברייס)
פעילות בולטת	שגריר בריטניה בארצות הברית; שר בליברליים; היסטוריון; מחבר "הקהילייה האמריקנית"
ידוע בשל	שגריר בריטניה בארצות הברית מזכיר ראשי לאירלנד נשיא מועצת המסחר קנצלר דוכסות לנקסטר תת-שר החוץ דו"ח ברייס על בלגיה כתיבתו על הדמוקרטיה
השכלה	אוניברסיטת גלאזגו, אוניברסיטת היידלברג, קולג' טריניטי באוקספורד
תקופת פעילות	1862–1922 (כ־60 שנה)
עיסוק	אקדמאי, היסטוריון, משפטן, פוליטיקאי, דיפלומט
מעסיק	אוניברסיטת אוקספורד, ממשלת בריטניה
תארים	ויקונט (Viscount)
מפלגה	המפלגה הליברלית
השקפה דתית	נוצרי פרוטסטנטי
בת זוג	אליזבת מריון אשטון
מספר ילדים	0
פרסים והוקרה	חבר במסדר ההצטיינות, אביר הצלב הגדול של המסדר הוויקטוריאני המלכותי, חבר במועצה המלכותית, עמית החברה המלכותית (FRS), עמית האקדמיה הבריטית (FBA)
חתימה

ג'יימס ברייס, הרוזן הראשון ברייס (באנגלית: James Bryce, 1st Viscount Bryce) מסדר ההצטיינות, המסדר הוויקטוריאני המלכותי, המועצה המלכותית, עמית החברה המלכותית , עמית האקדמיה הבריטית (10 במאי 1838 – 22 בינואר 1922), היה אקדמאי, משפטן, היסטוריון ופוליטיקאי ליברלי בריטי. על פי קית' רובינס, הוא היה סמכות ידועה ורחבת-תנועה בענייני חוק, ממשל והיסטוריה, שידענותו הביאה אותו לתפקידים פוליטיים בכירים, שהשיא שבהם היה כהונתו המוצלחת כשגריר בריטניה בארצות הברית בשנים 1907–1913. בתקופה זו ייצג את ענייניה של האימפריה הבריטית העצומה בפני ארצות הברית. השפעתו האינטלקטואלית הגדולה ביותר באה לידי ביטוי בספרו "הקהילייה האמריקנית" (1888), מחקר מעמיק על הפוליטיקה האמריקנית שעיצב את הבנת אמריקה בבריטניה ואף בארצות הברית. בשנת 1895 עמד בראש ועדת המלך לחינוך.

רקע וחינוך

ברייס נולד ברחוב ארתור בעיר בלפסט שבמחוז אנטרים, בחבל אולסטר, בנם של מרגרט, בתו של ג'יימס יאנג מווייטאבי, וג'יימס ברייס, דוקטור למשפטים, שמוצאו סמוך לעיר קולריין שבמחוז לונדונדרי. את שמונה שנות חייו הראשונים בילה בבית סבו בווייטאבי, שם נהג לשחק שעות ארוכות על החוף השקט והפסטורלי. אחיו הצעיר היה אנאן ברייס. הוא התחנך אצל דודו ראובן ג'ון ברייס באקדמיה של בלפסט, ולאחר מכן בבית הספר התיכון של גלאזגו, באוניברסיטת גלאזגו, באוניברסיטת היידלברג ובקולג' טריניטי באוקספורד.

בשנת 1862 נבחר לעמית בקולג' אוריאל באוקספורד, ובשנת 1867 הוסמך לעריכת דין בלינקולן אין . לימודיו באוניברסיטת היידלברג עוררו בו הערכה לכל חייו ללימודי ההיסטוריה המשפטית הגרמנית. הוא הפך למאמין ב"חירות הטבטונית" – מושג לא מדויק שטען כי גרמניה, בריטניה וארצות הברית הן "ידידות טבעיות".

קריירה אקדמית

ג'יימס ברייס

ברייס התקבל ללשכת עורכי הדין ועסק במקצוע בלונדון במשך מספר שנים, אך במהרה חזר לאוקספורד ומונה לפרופסור המלכותי למשפט אזרחי, תפקיד שבו החזיק מ-1870 עד 1893. בין השנים 1870–1875 שימש גם כפרופסור למשפטים באוונס קולג' במנצ'סטר. שמו כהיסטוריון נתפרסם כבר בשנת 1864 עם פרסום מחקרו על האימפריה הרומית ה"קדושה".

בשנת 1872 נסע לאיסלנד, ארץ הסאגות האיסלנדיות , אותן העריץ במיוחד, ובראשן את סאגת ניאל . בשנת 1876 ערך מסע דרך רוסיה להר אררט, טיפס מעל לקו העצים ומצא קורת עץ מגולפת באורך 1.2 מטרים ובעובי 13 ס"מ. הוא הסכים שהעדות מתאימה לאמונתה של הכנסייה הארמנית שמדובר בשריד מתיבת נח, ולא הציע הסברים אחרים.

בשנת 1872 הצטרף ברייס, כתומך נלהב בהשכלה גבוהה ובמיוחד בהשכלת נשים, לוועדה המרכזית של האיגוד הלאומי לשיפור החינוך של נשים מכל המעמדות (NUIEWC).

ברייס ופרופסור גולדווין סמית'

חבר בפרלמנט

בשנת 1880 נבחר ברייס, ליברל מובהק, לבית הנבחרים הבריטי כנציג מחוז טאואר המלטס שבלונדון. בשנת 1885 נבחר לייצג את דרום אברדין, ונבחר שם שוב בבחירות הבאות. הוא כיהן כחבר פרלמנט עד שנת 1907.

הצטיינותו האינטלקטואלית וחריצותו הפוליטית הפכו אותו לדמות חשובה במפלגה הליברלית. כבר בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-19 עמד בראש ועדת המלך לחינוך תיכון. בשנת 1885 מונה לתת-שר החוץ בממשלתו של ויליאם יוארט גלדסטון, אך נאלץ להתפטר עם תבוסת הליברלים באותה שנה. בשנת 1892 הצטרף לממשלתו האחרונה של גלדסטון כקנצלר דוכסות לנקסטר, ובאותו זמן הושבע לחבר במועצה המלכותית.

בשנת 1894 מונה לנשיא מועצת המסחר בממשלתו של הלורד רוזברי, אך נאלץ לפרוש עם התפטרות הממשלה הליברלית כעבור שנה. הליברלים נותרו מחוץ לשלטון במשך עשר השנים הבאות.

בשנת 1897, לאחר ביקור בדרום אפריקה, פרסם ספר התרשמויות מהמדינה שהשפיע רבות על השיח הליברלי בתקופת מלחמת הבורים השנייה. חלקים נרחבים בו הוקדשו להיסטוריה של דרום אפריקה, לחיים החברתיים והכלכליים בה ולחוויותיו במסע.

בשנת 1900 הגיש הצעת חוק פרטית לפתוח לציבור את ההרים והביצות של סקוטלנד.

ברייס, "עדיין רדיקלי", מונה לשר הראשי לענייני אירלנד בממשלתו של הנרי קמפבל-באנרמן בשנת 1905, וכיהן בתפקיד זה לאורך 1906. הוא ביקר רבות את הרפורמות החברתיות שהציעה ממשלה זו, כולל קצבאות זקנה, חוק סכסוכי העבודה ו"תקציב העם" בעל הגוון הסוציאליסטי.

הקהילייה האמריקנית (1888)

ברייס התפרסם בארצות הברית בזכות ספרו "הקהילייה האמריקנית" – בחינה מעמיקה של מוסדות ארצות הברית מנקודת מבטו של היסטוריון ומשפטן חוקתי. ברייס חזר בקפדנות על מסעו של אלכסיס דה טוקוויל, מחבר "הדמוקרטיה באמריקה", אך בניגוד לאופטימיות של טוקוויל לגבי השוויון, מצא ברייס אי שוויון חריף:

"לפני שישים שנה, לא היו עושר עצום באמריקה, מעט עושר בינוני, ולא עוני. כיום יש עוני... ומספר עצום של הון אדיר יותר מכל מדינה אחרת בעולם."

בנוגע לחינוך, העיר:

"ריבוי בתי הספר היסודיים מרומם את ההמונים מעל לרמתם באירופה... אך נוצרה כיתה הולכת וגדלה של בעלי השכלה גבוהה. נראה כי השוויון [בעניין זה] פחת ויפחת עוד."

הספר נעשה טקסט יסוד באקדמיה, בין השאר בזכות קשריו של ברייס עם נשיא אוניברסיטת מישיגן ג'יימס אנג'ל, וצמד נשיאי הרווארד צ'ארלס ו. אליוט ואבוט לורנס לוול. הוא גם שימש בסיס לטענה שלפיה ההיסטוריה האמריקנית היא במהותה אנגלו-סקסית. ברייס כתב שם כי "הרוב העצום של הנשים האמריקאיות מתנגדות לזכות הבחירה שלהן עצמן".

שגריר בארצות הברית

בפברואר 1907 מונה ברייס לשגריר בריטניה בארצות הברית. הוא כיהן בתפקיד זה עד שנת 1913, והצטיין ביעילותו בחיזוק הקשרים והידידות האנגלו-אמריקניים. מינויו, אשר נמתחה עליו ביקורת באותה עת בטענה כי מדובר בלקיחת אחד המינויים הנחשקים ביותר משירות החוץ הקבוע, התברר כהצלחה רבה. ארצות הברית הייתה רגילה לשלוח לחצר סנט ג'יימס שגריר או שר בכיר – מדינאי, איש רוח או משפטן ששמו ומוניטין כבר היו ידועים בבריטניה. זו הייתה הפעם הראשונה שבריטניה השיבה במחווה דומה. ברייס, שכבר היה נערץ בארצות הברית כמחבר הספר "הקהילייה האמריקנית", השתלב במהירות ובשלמות בתרבות האמריקנית; וכפי שהיה מקובל אצל השגרירים האמריקנים בבריטניה, נטל על עצמו בהתלהבות ובהצלחה את התפקיד של נואם ציבורי בעניינים שאינם תלויים במפלגה, ככל שמילוי תפקידו הדיפלומטי אפשר זאת.

הוא יצר קשרי ידידות אישיים עם רבים מבין הפוליטיקאים האמריקנים, ובכללם הנשיא תאודור רוזוולט. שגריר גרמניה בוושינגטון, הרוזן היינריך פון ברנשטורף, הצהיר לימים עד כמה חש הקלה על כך שברייס לא היה יריבו במאבק על אהדת הציבור האמריקני במהלך מלחמת העולם הראשונה – אף שברנשטורף עצמו סייע בעיכוב הכרזת המלחמה האמריקנית עד 1917.

מרבית הסוגיות שנדרש ברייס לטפל בהן נגעו ליחסי ארצות הברית–קנדה, ובשל כך ערך מספר ביקורים בקנדה כדי להתייעץ עם המושל הכללי ועם שריו. בסיום שליחותו הדיפלומטית סיפר הקנדים כי ככל הנראה שלושה רבעים מעיסוקי השגרירות הבריטית בוושינגטון היו בענייני קנדה, ומבין אחד-עשר או שנים-עשר ההסכמים שעליהם חתם – תשעה עסקו בענייני קנדה. לדבריו:

"באמצעות תשעת ההסכמים הללו טיפלנו, כך אני מקווה, בכל השאלות שצפויות לצוץ בין ארצות הברית לקנדה – שאלות גבול; שאלות הנוגעות לשימוש ולניצול של מקורות מים בגבול; שאלות הנוגעות לדיג במים בין-לאומיים הסמוכים לשתי המדינות; שאלות הקשורות לאינטרסים שיש לנו בציד כלבי ים בים ברינג; ורבות נוספות."

הוא יכול היה להתגאות בכך שהותיר אחריו את היחסים בין ארצות הברית לקנדה כשהם מבוססים על תשתית מצוינת.

תואר אצולה

בשנת 1914, לאחר פרישתו מתפקיד השגריר ושובו לבריטניה, הוענק לברייס תואר אצולה – הרוזן ברייס מדקמאונט (Viscount Bryce of Dechmount) במחוז לנרקשייר. בכך הפך לחבר בבית הלורדים, שסמכויותיו קוצצו זה מכבר בחוק הפרלמנט של 1911.

מלחמת העולם הראשונה

כמו רבים מהאינטלקטואלים הבריטיים שהיו קשורים לעולם הלימוד הגרמני, התקשה ברייס, בימים האחרונים של יולי 1914, להשלים עם אפשרות של מלחמה מול גרמניה. אך הפרת הנייטרליות של בלגיה וסיפורי הזוועות שביצעו חיילים גרמנים בבלגיה שכנעו אותו להצטרף לקונצנזוס הלאומי.

עם פרוץ המלחמה מינה אותו ראש הממשלה הרברט הנרי אסקווית' לכתוב את מה שנודע בשם "דו"ח ברייס" – תיעוד של פשעי המלחמה שביצעו הגרמנים בבלגיה. הדו"ח פורסם בשנת 1915 וכלל האשמות חמורות על התנהגות גרמנית כלפי אזרחים. דבריו של ברייס קיבלו אישוש ממקור ראשון: ורנון לימן קלוג, מנהל ועדת הסיוע האמריקנית בבלגיה, אמר ל"ניו יורק טיימס" כי הצבא הגרמני שיעבד מאות אלפי עובדים בלגים, התעלל בהם ופצע רבים מהם.

ברייס גינה באופן נחרץ גם את רצח העם הארמני באימפריה העות'מאנית בשנת 1915. הוא היה הראשון שדיבר על הנושא בבית הלורדים, ביולי 1915. בשיתוף עם ההיסטוריון ארנולד ג'. טוינבי, פרסם תיעוד תיעודי בשם "הספר הכחול" (Blue Book) בשנת 1916, בחסות ממשלת בריטניה. בשנת 1921 כתב ברייס כי רצח העם הארמני כלל גם חצי מאוכלוסיית האשורים באימפריה העות'מאנית, וסיפר כי פשעים דומים בוצעו גם נגדם.

השקפותיו

לדברי ההיסטוריון מוטון קלר:

"ברייס האמין בליברליזם – הליברליזם הקלאסי של המאה ה-19 – בדמותם של ג'ון ברייט ווילהלם גלדסטון: סחר חופשי, חופש דיבור והעיתונות, חירות אישית והנהגה אחראית. למרות אופיו החביב והחברתי, היו לו שנאות ברורות – בראשן משטרים בלתי ליברליים, כמו המדכאים הטורקים של הבולגרים והארמנים, ולימים גם הרייך של הקייזר במלחמת העולם הראשונה."

ברייס שמר על חשד כלפי אופנים עכשוויים של דמוקרטיה, כפי שנראה גם בספרו "הדמוקרטיה המודרנית" (1921), מחקר השוואתי על אופן פעולתן של ממשלות עממיות שונות בפועל. עם זאת, היה ממובילי הרעיון של מוסדות בין-לאומיים, ובשנותיו האחרונות כיהן כשופט בבית הדין הבין-לאומי בהאג ופעל למען הקמת חבר הלאומים.

אותות כבוד ותפקידים ציבוריים נוספים

ברייס זכה לעיטורים ולתארים רבים ממוסדות אקדמיים בבריטניה ומחוצה לה. בספטמבר 1901 הוענק לו תואר דוקטור למשפטים ממכללת דארטמות' שבארצות הברית, ובאוקטובר 1902 קיבל תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת סנט אנדרוז. בשנת 1914 קיבל תואר כבוד מאוניברסיטת אוקספורד. בשנת 1894 נבחר לעמית החברה המלכותית.

בשנותיו הצעירות היה מטפס הרים נודע, טיפס על הר אררט בשנת 1876, ובשנת 1877 פרסם ספר על מסעותיו בקווקז ובאררט. בין השנים 1899–1901 שימש נשיא מועדון האלפיני. ממסעו בקווקז שב עם חוסר אמון עמוק בשלטון העות'מאני באסיה הקטנה ועם סימפתיה ניכרת לעם הארמני.

בשנת 1882 ייסד את "המועדון הליברלי הלאומי", שבתחילתו כלל דמויות בולטות כמו ראש הממשלה גלדסטון, ג'ורג' ברנרד שו, דייוויד לויד ג'ורג', אסקווית', ואישים נוספים כמו וינסטון צ'רצ'יל וברטרנד ראסל.

באפריל 1882 נבחר לחבר בחברה האמריקנית לעתיקות. בשנת 1893 נבחר לחבר כבוד בין-לאומי של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, וב-1895 לחבר בין-לאומי באגודה הפילוסופית האמריקנית.

בשנת 1907 מונה ברייס לחבר במסדר ההצטיינות על ידי המלך אדוארד השביעי. לאחר מותו של המלך, ארגן ברייס את טקס ההנצחה לזכרו בוושינגטון. בעת טקס האשכבה של ברייס במנזר וסטמינסטר, קיבלה רעייתו, אליזבת, מכתב תנחומים מאת המלך ג'ורג' החמישי, שכתב כי "ראה בלורד ברייס חבר ותיק ויועץ נאמן, שתמיד יכול היה לפנות אליו". המלכה ויקטוריה אמרה בעבר כי ברייס היה "אחד האנשים הבקיאים ביותר בכל נושא שאי פעם פגשתי".

בשנת 1918 מונה למסדר הוויקטוריאני המלכותי.

ברייס שימש כנשיא האגודה האמריקנית למדעי המדינה בין השנים 1907–1908, והיה האדם הרביעי שהחזיק בתפקיד זה. בין השנים 1913–1917 כיהן כנשיא האקדמיה הבריטית. בשנת 1919 נשא את הרצאת ראלי הראשונה של האקדמיה הבריטית על ההיסטוריה העולמית.

הוא עמד בראש הוועידה לרפורמה בבית הלורדים בשנים 1917–1918.

חייו האישיים

בשנת 1889 נישא ברייס לאליזבת מריון, בתו של תומאס אשטון ואחותו של תומאס אשטון, הברון הראשון אשטון מהייד. לא היו להם ילדים.

ברייס נפטר בשנת 1922, בגיל 83, במהלך חופשה, כתוצאה מאי-ספיקת לב בשנתו, במלון ויקטוריה שבעיר סידמות', דבון – ביום האחרון למסע חייו הארוך. עם מותו פסק תואר הרוזן. גופתו נשרפה בקרמטוריום גולדרס גרין, ואפרו נקבר סמוך לקבר הוריו בבית העלמין גראנג' שבאדינבורו.

אנדרטה לזכרו של ברייס בבית הקרבות, אדינבורו

ליידי ברייס מוזכרת בזיכרונותיו של קפטן פיטר מידלטון, סבו של קתרין, נסיכת ויילס, שכתב: "לעולם לא אשכח את פחדיי מליידי ברייס", שהייתה דודתם של בנות הדודים הראשונים של אמו, האחיות אלינור ואליזבת לופטון.

ליידי ברייס נפטרה בשנת 1939. ארכיונה שמור בספריית בודליאן.

אנדרטאות והנצחה

בפינה הדרום-מערבית של בית העלמין גראנג' באדינבורו ניצבת אנדרטה גדולה לזכרו של לורד ברייס, אשר פונה צפונה בקצה המערבי של השדרה הראשית. אפרו קבור שם.

בכנסיית טריניטי ברחוב ברודוויי בניו יורק ניצב פסל ראש של ברייס. פסל דומה מוצב גם בבניין הקפיטול האמריקני. בפארק ברייס בוושינגטון הבירה ניצבת אנדרטה נוספת.

בשנת 1965 נוסדה באוניברסיטת גלאזגו הקתדרה ע"ש ג'יימס ברייס לממשל, ושמה שונה ל"פוליטיקה" בשנת 1970.

בשנת 2013 קבע חוג ההיסטוריה של אולסטר לוח זיכרון כחול סמוך למקום הולדתו בבלפסט.

לרגל מלאת 160 שנה להולדתו, נקראה על שמו בשנת 1998 סמטה קטנה ליד שדרות בגראמיאן שבירוואן, בירת ארמניה: "רחוב ג'יימס ברייס".

פרסומים

• האימפריה הרומית ה"קדושה"שילוש הקדוש, מהדורה ראשונה: 1864, מהדורה מתוקנת: 1904, עם מהדורות רבות נוספות לאורך השנים.
• דו"ח על מצב החינוך בלנקשייר, 1867.
• חוק רישום סימני המסחר, עם מבוא והערות על דיני סימני מסחר, 1877.
• הקווקז ותצפית על הר אררט, 1877.
• הקהילייה האמריקנית, 1888 – בשלושה כרכים (כרך א', כרך ב', כרך ג').
• רשמים מדרום אפריקה, 1897.
• עיונים בהיסטוריה ובמשפט, 1901 – כרך א', כרך ב'.
• עיונים בביוגרפיה בת-זמננו, 1903.
• המכשולים לאזרחות טובה, 1909 – יצא שוב לאור בשנת 1993 בהוצאת Transaction Publishers, בעריכת האוורד ג. שניידרמן עם מבוא חדש.
• אמריקה הדרומית: תצפיות ורשמים, 1912.
• הרצאות באוניברסיטאות והרצאות היסטוריות: שנישאו בעת כהונתי כשגריר בריטניה בארצות הברית, ניו יורק: מקמילן, 1913.
• היחס כלפי הארמנים באימפריה העות'מאנית 1915–1916, פורסם בשנת 1916.
• מאמרים ונאומים בתקופת מלחמה, 1918.
• הדמוקרטיות המודרניות, 1921 – כרך א', כרך ב'.

הספרים עיונים בהיסטוריה ובמשפט (1901) ו-עיונים בביוגרפיה בת-זמננו (1903) היו בעצם קובצי מאמרים שכבר פורסמו בעבר.

מאמרים נבחרים

• "עתיד האוניברסיטאות האנגליות", The Fortnightly Review, כרך 39, 1883.
• "אוניברסיטה אידיאלית", The Contemporary Review, כרך 45, יוני 1884.
• "היחסים בין היסטוריה לגאוגרפיה", The Contemporary Review, כרך 49, ינואר/יוני 1886.
• "עידן של חוסר שביעות רצון", The Contemporary Review, כרך 59, ינואר 1891.
• "הגיגים על שאלת הכושים", The North American Review, גיליון 153, מס' 421 (1891): עמ' 641–660.
• "הנדידה ההיסטורית של גזעי האדם", The Contemporary Review, כרך 62, יולי 1892.
• "הוראת החובה האזרחית", Educational Review, כרך 6, 1893.
• "שוויון", The Century; A Popular Quarterly, כרך 56, מס' 3, יולי 1898.
• "מהי קִדמה?", The Atlantic Monthly, כרך 100, 1907.

ציטוטים מפורסמים

• "פטריוטיות אין פירושה לנופף בדגל, אלא לשאוף לכך שמדינתנו תהיה צודקת לא פחות משהיא חזקה."
• "אין שלטון שדורש מהאזרח כה רבות כמו דמוקרטיה, ואין שלטון שמעניק לו בחזרה כה רבות."
• "החיים קצרים מכדי לבזבזם על קריאת ספרים נחותים."
• "זעם מופרז על טיפשות אנושית הוא בעצמו אחד הביטויים המעצבנים ביותר של טיפשות."

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'יימס ברייס, הרוזן הראשון ברייס בוויקישיתוף

• כתבי ג'יימס ברייס, הרוזן הראשון ברייס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ג'יימס ברייס, הרוזן הראשון ברייס41193325Q336497