ברכה רוזנפלד

ברכה רוזנפלד (15 באוקטובר 1946 – 20 במאי 2026) הייתה משוררת, מבקרת ספרות, מתרגמת, עורכת ופובליציסטית ישראלית.

ביוגרפיה

רוזנפלד נולדה בשם ברכה בר-אל, בת בכורה להורים ניצולי שואה במחנה מעבר בקרבת העיר מינכן, גרמניה. אמה היא הציירת, הפסלת והסופרת לנה פיינבורג-ליליינהיים. בשנת 1958 עלתה לישראל מפולין עם הוריה ואחיה והתגוררה בבת ים. השלימה את לימודיה בתיכון חשמונאים בבת ים ובהמשך באוניברסיטת תל אביב, שם השלימה תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה כללית ולמדה עריכה עיתונאית וספרותית מטעם האוניברסיטה הפתוחה. עסקה בבנקאות ובמסחר.

את שיריה הראשונים כתבה בשנות העשרה של חייה בפולנית. בעברית פרסמה לראשונה בשמה הקודם, ברכה בר-אל, בשנת 1975 ב"על המשמר". בהמשך, שיריה, רשימות ביקורת ותרגומי השירה והפרוזה שלה מרוסית, מאנגלית ובעיקר מפולנית, פורסמו ב"מעריב", "על המשמר", "דבר", "הארץ ספרים", "מאזניים", "עתון 77", "עכשיו", "דימוי", "פסיפס"^[1], "אפיריון", "נתיב", "רוח אחרת", "מהות", "הליקון", "ביטאון שירה", ו"אנתולוגיה מקוונת לשירה עברית"^[2]. בנוסף, שיריה התפרסמו גם באנתולוגיות בישראל ובפולין ותורגמו לאנגלית, פולנית, רומנית ואלבנית.

משנת 1998 חברה באגודת הסופרים העברים במדינת ישראל וב-2002 כיהנה כיושבת ראש האגודה. רוזנפלד נמנית עם מייסדי תנועת משוררים לימין ישראל, תנועה המוגדרת כלאומית־ציונית שמטרת העל שלה היא השבת הלגיטימציה לכתיבת שירה ציונית.

רוזנפלד ערכה ספרי שירה ופרוזה והנחתה סדנאות לכתיבה יוצרת. כמו כן, ערכה והנחתה אירועי ספרות רבים בבית הסופר ובבית מאניה ביאליק בתל אביב.

רוזנפלד הייתה נשואה ואם לשני בנים, התגוררה בבת ים. נפטרה ב-20 במאי 2026, בגיל 79.

ספרה של רוזנפלד, "אחר כך הייתי בראשית" זיכה אותה בפרס איגוד סופרי ישראל (אס"י)^[3].
כמו כן, זכתה במלגות ומענקים מקרן עמו"ס, מ"יד ושם" ומקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב.

ברכה רונפלד, אמי מצירת את עיי הרחוב, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 346, הוצאת כרמל, 2017.

ברכה רוזנפלד43296121Q16131281