בצלאל שולזינגר

בצלאל שולזינגר
לידה	1779; ה'תקל"ט; גליציה או פודוליה
פטירה	22 במרץ 1873 (בגיל 94 בערך); כ"ד באדר ה'תרל"ג; ירושלים
מוקד פעילות	אודסה
זרם	חזנות מזרח-אירופית
סוג קול	בריטון

בצלאל שולזינגר (מכונה גם בצלאל אודיסר; ה'תקל"ט, 1779 – כ"ד באדר ה'תרל"ג, 22 במרץ^[1] 1873) היה חזן, מלחין בולט ואחד ממניחי היסוד לחזנות האשכנזית האמנותית. נודע בכינויו "חזן החזנים", והשפעתו ניכרה על דורות של חזנים, בהם רבים מגדולי החזנים של המאה ה־19.

ביוגרפיה

הסיפור אצל החוזה מלובלין

מעט מאוד ידוע אודות מקום הולדתו ומשפחתו, נולד כנראה בגליציה או בפודוליה^[2] בסביבות 1779. לפי אגדה חסידית, בצעירותו למד ש"ס ופוסקים מתוך כוונה להיות שוחט. כשבא להיבחן אצל האדמו"ר רבי יעקב יצחק הורוביץ ה"חוזה מלובלין", שהיה דר אז בלנצוט, אמר לו הצדיק: "גרונך יהיה חד וחלק יותר מחלפיך" – ומאז פנה לדרך החזנות.^[3]

חזן באודסה

בשנת 1826 כבר נודע כחזן מפורסם, ומיד לאחר מכן נתמנה לחזן ראשי בבית הכנסת הגדול שבאודסה (גר'). הוא כיהן בתפקידו עד לערך שנות 1858–1860, ואחריו כיהן תלמידו יהושע אברס וזכה למעמד מרכזי בקרב יהודי העיר. האדמו"ר רבי משה צבי מסאווראן ראה בו "חזן שאין דוגמתו בישראל", והעריך במיוחד את יכולתו להטעים כל פסוק בתפילה לפי תוכנו, עד שהשומעים חשו כי המילים מתגשמות לנגד עיניהם.^[4]

עלייה לירושלים

בסביבות 1870 עלה לארץ ישראל כשהוא כבר למעלה מתשעים. הוא התיישב בירושלים, קבע את דירתו ומקום תפלתו בחצר בית הכנסת לעדת כולל ווהלין ושימש שם כחזן ובבתי הכנסת השונים בעיר. על פי עדות מרדכי הכהן, ראה בחזנותו מצווה ולא קיבל עליה שכר: ”בין העולים לירושלים נמנה גם החזן הנודע מאודיסה בצלאל שולזינגר... אך הוא לא לקח שכר בעד חזנותו בחשבו לו למצווה לשמח את הבריות.”

בשבת נחמו בשנת 1872, בחנוכת בית הכנסת תפארת ישראל, שר עם מקהלתו את יצירתו לתהילים פ"ד ("מה ידידות משכנותיך"), שנה אחת בלבד לפני פטירתו^[5]. הוא נפטר בירושלים בגיל 94, ונקבר בהר הזיתים. מקום קברו המדויק לא אותר.^[6]

סגנונו המוזיקלי

שולזינגר לא למד תווים ולא ידע הרמוניה, אולם נודע ביכולת אלתור נדירה. סגנונו התאפיין ב"פשטות, לבביות וחן", ונחשב בעיני חוקרים ל"זמרת הרגש".^[7] הוא ידע להתאים את מנגינתו לתוכן הפסוק: כשהיה שר "משפיל גאים ומגביה שפלים" – חשו השומעים שהפסוק מתגשם לנגד עיניהם.

חוקר המוזיקה חיים הריס תיארו כ"גאון האמיתי של הזמרה הישראלית העתיקה".^[8] פנחס מינקובסקי ראה בו את "האחרון לנגינה העתיקה המסורתית".

יצירות

עבודה למוסף יום כיפור – נחשבת לשיר השירים של חזנותו.
אתה נותן יד – על פי המסורת, שירו האחרון, שניגן לתלמידיו טרם עלייתו לארץ ישראל.^[9]
ויאתו כל לעבדיך
לחנים שונים לקטעי תפילה ופיוטים: "כי כשמך", "אתה הבדלת", "ועל אנשי השרון".
בקרב קהילות חסידיות, ר' בצלאל מוכר במיוחד בזכות הלחנתו הידועה לקטע "אזי בשלישי" מתוך הקדושתא של רבי שמעון בן יצחק לחג השבועות. הניגון זכה לתפוצה רחבה באוקראינה, ובהמשך גם בגליציה בחסידות באבוב^[10] ובחסידות ויז'ניץ, שם נתקבל בהתלהבות ונשמר במסורת.

אגדות ואנקדוטות

מסופר כי הצדיק מלנצוט ניבא את עתידו כחזן עוד בצעירותו.
בירושלים התפרסם גם בחידודיו ובבדיחותיו, ששולבו תמיד בלימוד תורה וחכמה.^[11]

תלמידיו וממשיכיו

שולזינגר העמיד תלמידים רבים, שחלקם היו לימים חזנים מפורסמים:

לחניו התפשטו ברחבי רוסיה ופולין, ונעשו יסוד ללחנים של חזנים בדורות שלאחריו, ובהם שלמה זולצר, ניסי בלזר ואחרים.

מורשת והשפעה

חזני מזרח אירופה במחצית הראשונה של המאה ה־19 ראו בו "חזן החזנים".
הוא נחשב לאב־הטיפוס של החזן האמנותי, המשלב השראה פנימית עם יצירה מוזיקלית.
לחניו התפשטו במהירות והפכו לנחלת הכלל, עד כי קשה כיום להבחין בין המקור לבין עיבודי תלמידיו.
חוקרים מציינים כי החזנות האמנותית המודרנית, משלמה זולצר ועד משה קוסביץ, נבנתה על יסודות שהניח.

בפולקלור

ש"י עגנון מביא בהרומן שלו תמול שלשום, וחוקר הספרות אברהם הולץ מגלה שמדובר בבצלאל שולזינגר^[13].

להאזנה

אזי בשלישי, בביצוע באבוב, סרטון באתר יוטיוב

לקריאה נוספת

מ. ש. גשורי, הנגון והריקוד בחסידות, ירושלים.
מ. ש. גשורי, "אישיותו של בצלאל", שערים, תשי"ח.
ישעיה וויניצקי, על "צלאל אודיסר".
מרדכי הכהן, בית הכנסת, ירושלים.
עקיבא צימרמן, שנה בשנה, תשנ"ז.
בצלאל (אדעסער) שולזינגער, בתוך: חיים הריס, תולדות הנגינה והחזנות בישראל, ניו יורק תשי"א, עמ' 399-397, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
אברהם צבי אידלסון, Jewish Music in Its Historical Development.
אברהם צבי אידלסון, Thesaurus of Hebrew Oriental Melodies, ח"ח, 1923.
מערכת בית צדיקים, מגן אבות, ברוקלין תשע"ב, עמ' תר"י, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)

קישורים חיצוניים

פנחס גרייבסקי, "זכרון לחובבים ראשונים" בפרויקט בן-יהודה
אברהם צבי אידלסון, Jewish Music in Its Historical Development, עמ' 267, 298
בצלאל (אדעסער) שולזינגער, בתוך: חיים הריס, תולדות הנגינה והחזנות בישראל, ניו יורק תשי"א, עמ' 397–399, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)

ידיעת פטירתו

ירושלם, חבצלת, 26 במרץ 1873
אברהם משה לונץ, ירושלים, המגיד, 14 במאי 1873

הערות שוליים

↑ כך על פי הלוח הגרגוריאני; על פי הלוח היוליאני: 11 במרץ.
↑ לפי עדותו של האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם, הגיע בצלאל מרוסיה להונגריה במטרה לרכוש ענבים להכנת יין. בהזדמנות זו נקלע לשהות בחג השבועות בעיירה אוהעל, בביתו של הישמח משה. אף שלא נודע כבעל מנגן, ציווהו ה"ישמח משה" לשיר, ובאותה שעה חיבר את הניגון הידוע לפיוט "אזי בשלישי", ראו: "מגן אבות".
↑ מ. ש. גשורי, הניגון והריקוד בחסידות, חלק א', עמ' 297; פנחס מינקובסקי "אישיותו של בצלאל", בשערים, תשי"ח, עמ' 375.
↑ מ. ש. גשורי, הנגון והריקוד בחסידות, עמ' 297.
↑ פנחס גרייבסקי, "זכרון לחובבים ראשונים" בפרויקט בן-יהודה.
↑ עקיבא צימרמן, שנה בשנה, תשנ"ז, עמ' 369–370.
↑ ישעיה וויניצקי, על "צלאל אודיסר".
↑ חיים הריס, תולדות הנגינה והחזנות בישראל, עמ' 396–399.
↑ Idelsohn, Jewish Music, עמ' 267, 298.
↑ מערכת בית צדיקים, מגן אבות, ברוקלין תשע"ב, עמ' תר"י, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
↑ גשורי, שערים, תשי"ח, עמ' 375.
↑ אודותיו ראו: אליהו זאלודקאווסקי, "קולטור-טרעגער פון דער ידישער ליטורגיע" (1930).
↑ Agnon’s Tales of the Land of Israel.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

בצלאל שולזינגר42125485Q135908424

[1] כך על פי הלוח הגרגוריאני; על פי הלוח היוליאני: 11 במרץ.

[2] לפי עדותו של האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם, הגיע בצלאל מרוסיה להונגריה במטרה לרכוש ענבים להכנת יין. בהזדמנות זו נקלע לשהות בחג השבועות בעיירה אוהעל, בביתו של הישמח משה. אף שלא נודע כבעל מנגן, ציווהו ה"ישמח משה" לשיר, ובאותה שעה חיבר את הניגון הידוע לפיוט "אזי בשלישי", ראו: "מגן אבות".

[3] מ. ש. גשורי, הניגון והריקוד בחסידות, חלק א', עמ' 297; פנחס מינקובסקי "אישיותו של בצלאל", בשערים, תשי"ח, עמ' 375.

[4] מ. ש. גשורי, הנגון והריקוד בחסידות, עמ' 297.

[5] פנחס גרייבסקי, "זכרון לחובבים ראשונים" בפרויקט בן-יהודה.

[6] עקיבא צימרמן, שנה בשנה, תשנ"ז, עמ' 369–370.

[7] ישעיה וויניצקי, על "צלאל אודיסר".

[8] חיים הריס, תולדות הנגינה והחזנות בישראל, עמ' 396–399.

[9] Idelsohn, Jewish Music, עמ' 267, 298.

[10] מערכת בית צדיקים, מגן אבות, ברוקלין תשע"ב, עמ' תר"י, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)

[11] גשורי, שערים, תשי"ח, עמ' 375.

[12] אודותיו ראו: אליהו זאלודקאווסקי, "קולטור-טרעגער פון דער ידישער ליטורגיע" (1930).

[13] Agnon’s Tales of the Land of Israel.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]