בסיס חיל האוויר מיסאווה
 | |||
| נתוני השדה | |||
|---|---|---|---|
| |||
| סוג השדה | צבאי | ||
| תקופת הפעילות | 1938–הווה (כ־88 שנים) | ||
| מפעיל | |||
| משרת את |
 פיקוד כוחות ארצות הברית ביפן | ||
| מסלולי טיסה | |||
בסיס חיל האוויר מיסאווה (באנגלית:Misawa Air Base ; ביפנית: 三沢飛行場) הוא בסיס אווירי של כוח ההגנה העצמית האווירי של יפן (JASDF), חיל האוויר של ארצות הברית והצי של ארצות הברית, השוכן בעיר מיסאווה שבמחוז אאומורי, בצפון האי הונשו ביפן.
הבסיס ממוקם כ־684 קילומטרים צפונית לטוקיו, באזור המכונה “חוד החנית” של יפן. הוא פועל במסגרת פיקוד חיל האוויר הפסיפי של ארצות הברית (PACAF), כאשר היחידה המארחת בו היא כנף הקרב ה־35 (35 FW), המפעילה כ־48 מטוסי F-16 המחולקים בין טייסת הקרב ה־13 וטייסת הקרב ה־14.
בבסיס משרתים הן חיילים יפנים והן חיילים אמריקאים, והוא מהווה מוקד מרכזי לשיתוף פעולה ביטחוני בין שתי המדינות.
היסטוריה
ההיסטוריה הצבאית המודרנית של מיסאווה החלה עוד בתקופת מייג’י (1868–1912), אז שימש האזור כחלק מחוות הסוסים הקיסריות וכבסיס ליחידות פרשים של צבא הקיסרות היפנית.
בשנת 1938 החל צבא הקיסרות היפנית בהקמת מסלול טיסה בתצורה משולשת במיסאווה. ב־10 בפברואר 1942 השלים הצי הקיסרי היפני את פיתוח הבסיס, שנועד בראשיתו לשמש כאתר ניסויים למפציץ הכבד ארוך־הטווח Nakajima G5N “Shinzan”, לצד יחידת אימון אווירית קטנה.[1]
במהלך מלחמת העולם השנייה שימש מיסאווה בעיקר כבסיס ניסוי והדרכה אווירי, ובין השנים 1942–1945 פעלו בו יחידות מתחלפות רבות. לנוכח ההפצצות האמריקאיות הקשות שיצאו מאיי מריאנה, הסכימו המטה הקיסרי והמטה הכללי של הצי על מבצע “קן” (חרב) – תוכנית לפגיעה בבסיסי מפציצי B-29 האמריקאיים. ביוני 1945 הוצבו בחשאי במיסאווה סגן־מפקד ימאוקה, כ־100 אנשי צוות אוויר ו־400 לוחמים מחיל הנחתים הקיסרי ה־101. יחידת “צורוגי” שוכנה במתחם מאובטח בצפון־מזרח הבסיס והחלה באימוני חבלה על דגמי עץ של מפציצי B-29. בנוסף הותאמו מפציצי G4M1 למשימה המתוכננת. התכנית קבעה כי לאחר תקיפת B-29 אמריקאית, ימריאו מטוסי היחידה בעקבות המפציצים חזרה לאיי מריאנה, ינחתו נחיתת התרסקות או יצניחו לוחמים בבסיסים האמריקאיים, וישמידו את המטוסים על הקרקע. ייתכן כי פעילות זו תרמה לתפיסה המוטעית הרווחת שלפיה מיסאווה היה בסיס הכשרת טייסי קמיקזה.[1]
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, ב־15 בספטמבר 1946, הגיעו הכוחות האמריקאיים הראשונים למיסאווה בפיקודו של קפטן דייוויס ק’ סטארק, מפקד קבוצת הבנייה ההנדסית ה־32 של צבא ארצות הברית. הכוחות אבטחו את הבסיס והכשירו אותו לקליטת קבוצת הקרב ה־49 ומטוסי ה־P-51 שלה. בתקופה זו פורקו חלק מהמטוסים הניסיוניים שנותרו בבסיס והועברו לארצות הברית למחקר נוסף. בדצמבר 1946 הייתה קבוצת הקרב ה־49 ליחידה האווירית הראשונה של צבא ארצות הברית שהוצבה במיסאווה.
מאז 1946 שימשו 16 יחידות שונות כיחידה המארחת של בסיס מיסאווה. מאז 1994 משמשת כנף הקרב ה־35 כיחידה המארחת בבסיס. הכנף הופעלה לראשונה ככנף של חיל האוויר ב־18 באוגוסט 1948 בבסיס ג’ונסון שביפן, והיא נושאת את מורשתה ועיטוריה של קבוצת הקרב ה־35, שהוקמה ב־22 בדצמבר 1939.[1]
ארגון
כנף הקרב ה־35
היחידה המארחת בבסיס האוויר מיסאווה
- כנף הקרב ה־35
- יחידת העסקה האזרחית של כנף הקרב ה־35
- אגף הבטיחות של כנף הקרב ה־35
קבוצת המבצעים ה־35
- טייסת הקרב ה־13
- טייסת הקרב ה־14
- טייסת התמיכה המבצעית ה־35
יחידת הבקרה האווירית ה־610
קבוצת האחזקה ה־35
- טייסת אחזקת המטוסים ה־35
- טייסת האחזקה ה־35
- קבוצת התמיכה במשימה ה־35
- טייסת ההנדסה האזרחית ה־35
- טייסת התקשוב ה־35
- טייסת ההתקשרויות (רכש) ה־35
- טייסת התמיכה בכוח האדם והרווחה ה־35
- טייסת הלוגיסטיקה והכשירות ה־35
- טייסת כוחות הביטחון ה־35
- טייסת השירותים ה־35
קבוצת הרפואה ה־35
- טייסת רפואת השיניים ה־35
- טייסת שירותי הבריאות ה־35
- טייסת התמיכה הרפואית ה־35
- טייסת הכשירות הרפואית המבצעית ה־35
- טייסת השירותים הכירורגיים ה־35
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
בסיס חיל האוויר מיסאווה42786819Q1350451