בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות
בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות הייתה משפחה יהודית בזמן בית שני שנקבע לה יום קרבן עצים בט"ו באב[1]. הם כונו "בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות" על שם תכסיס הטעיה אותו ביצעו אבות המשפחה כדי להערים על השלטונות עת שאסרו להביא קרבנות לבית המקדש. ישנם הסבורים שהם אלו משפחת בני סלמאי הנתופתי[2] שגם כונו כן מסיבה דומה[3].
רקע
הסיפור ארע בתקופה שהשלטון בארץ ישראל גזר שלא יביאו ביכורים ועצים למערכה שבבית המקדש. לשם כך מינה שומרים בדרכים המובילות לירושלים על מנת לאכוף את הגזירה. אבות המשפחה נקטו תכסיסי הטעיה על מנת להערים על השומרים ובכך עקפו את הגזירה[4].
לפי התלמוד הירושלמי[5] היה זה בימי ירבעם בן נבט עליו נאמר במקרא שהושיב שומרים שלא יאפשרו ליהודי ממלכת ישראל לעלות לבית המקדש[6], אך מהתלמוד הבבלי משמע שזה לא היה בימי ירבעם בן נבט[7]. בעל המלאכת שלמה כותב שהיה זה בזמן בית המקדש הראשון[8]. לפי חלק מהנוסחאות היו אלו היוונים בתקופה ההלניסטית בארץ ישראל[9], וכך גם העלה המהרש"א[10].
ההטעיה
בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות
כשרצו לעלות עם ביכורים לבית המקדש, הם חיפו את סלי הביכורים עם קציעות (תאנים מיובשות) ולקחו איתם עלי ומכתש וכך עלו לירושלים, כשעצרו אותם השומרים ושאלו אותם להיכן הם הולכים, ענו להם: לעשות שני עיגולי דבילה (גושי תאנים מיובשות הדבוקות זו לזו) במכתשת שלפנינו ובעלי שעל כתפינו. לאחר שעברו את השומרים קישטו את סלי הביכורים והביאו אותם לבית המקדש. המהרש"א מוסיף שגם את העלי הביאו לצורך העצים למערכה שבבית המקדש[11]. ועל שם כן הם כונו "בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות" באשר ש"גנבו" את דעת השומרים בעלי ובקציעות.
בני סלמאי הנתופתי
כשרצו להביא הביאו עצים למערכה, עשו מהם סולמות והניחו אותם על כתפיהם וכשעצרו אותם השומרים ושאלו אותם להיכן הם הולכים ענו להם: להוריד גוזלים מהשובך עם הסולמות שעל כתפינו. לאחר שעברו את השומרים פירקו את הסולמות והביאו אותם לבית המקדש. והם כונו בני "סלמאי הנתופתי" על שם הסולמות אותם פירקו.
בתלמוד נכתב: ועליהם ועל כיוצא בהם הוא אומר: "זכר צדיק לברכה"[4]. במגילת תענית ששם גם הובא הסיפר, נכתב: לפי שמסרו עצמם על המצוות, לכך נכתב להם שם טוב במגילה הזאת"[12]. לפי בעל התפארת ישראל קבעו למשפחה יום טוב ביום המאורע[13].
הערות שוליים
- ↑ משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ה'.
- ↑ או "הנתוצתי".
- ↑ בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ח עמוד א' מובא לגבי משפחת "בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות" שהן הן "בני סלמאי הנתופתי", רש"י שם פירש שהכוונה שכעין מעשה זה עשו. לעומת זאת הברטנורא כותב שהיו אלו האנשים עצמן בפעם אחרת. וראו חידושי אגדות, מסכת תענית, דף כ"ח עמוד א', ד"ה בני גונבי עלי.
- ^ 4.0 4.1 תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ח עמוד א'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ד'. וכך נראה מתרגום דברי הימים (א', פרק, ב', פסוק נ"ד)
- ↑ ספר הושע, פרק ה', פסוק א' ובפירוש רש"י שם. וראו: תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף פ"ח עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ח עמוד א' נכתב שם "כדרך" שהושיב ירבעם בן נבט.
- ↑ מלאכת שלמה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ה'.
- ↑ תוספתא/תענית/ד (מגילת תענית ה).
- ↑ חידושי אגדות, מסכת תענית, דף כ"ח עמוד א', ד"ה פעם אחת נגזרה כו' שלא יביאו עצים כו' ושלא יביאו בכורים כו'.
- ↑ חידושי אגדות, מסכת תענית, דף כ"ח עמוד א', ד"ה בני גונבי עלי.
- ↑ מגילת תענית ה.
- ↑ תפארת ישראל, מסכת תענית, פרק ד', משנה ה'.