התבגרות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף בני-נוער)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

התבגרות היא שלב החיים בהתפתחותו של אדם, בין הילדות לבגרות.

תקופת גיל ההתבגרות

תקופת המעבר בין הילדות לבגרות נקראת "גיל ההתבגרות". אמנם אין הגדרה אחידה ומקובלת על הכול לגבי משכה של ההתבגרות, אך על פי רוב, תקופת ההתבגרות מוגדרת מגיל 11 או 12 עד גיל 18[1][2][3].

על פי רוב מקובל לקבוע את גיל ההתחלה של תקופת ההתבגרות בהיסמך על הביולוגיה, בעוד שאת גיל הסיום של תקופה זו מגדירה החברה[3][1].

מקובל לחלק את תקופת ההתבגרות לתת-תקופות[1]:

  • גילאי טרום-ההתבגרות: מגיל 11 עד 13
  • גילאי ההתבגרות: מגיל 13 עד 16
  • גילאי ההתבגרות המאוחרת: מגיל 16 עד 18

שינויים המתרחשים בתקופת ההתבגרות

תהליך ההתבגרות כולל פיתוח של שליטה עצמית של אדם על התנהגותו, ובמידה רבה על מחשבותיו ורגשותיו[4]. בהתאם לכך, במהלך תקופת ההתבגרות מתרחשים אצל המתבגרים תהליכים פיזיולוגיים, שינויים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים המשפיעים אלה על אלה.

המתבגרים מפתחים מודעות גבוהה יותר למראה החיצוני שלהם ומראים עיסוק גובר בקוד הלבוש ובצורות אחרות של ביטוי עצמי[5].

שינויים ביולוגיים

תקופת ההתבגרות מאופיינת בשינויים פזיולוגיים פנימיים וחיצוניים[5].

התפתחות מוחית ונירולוגית

במהלך גיל ההתבגרות חלים שינויים במבנה המוח. שינויים אלו משקפים התמקצעות גבוהה יותר של המרכזים המוחיים, המובילה לעלייה ביעילות תפקודם[2].

בתקופה זו המערך הסינפטי באונות המצחיות עובר "גיזום", המוביל לירידה בהתעבות הסינפסות. תהליך זה מחדד את תפקודי הרקמה המוחית במרכזים במוח ומשפר את התפקוד של המעגלים הסינפטיים[2]. בעוד שהחומר הלבן עובר התעבות הדרגתית ושווה בין כל אזורי המוח, התפתחות החומר האפור משתנה מאזור לאזור. כתוצאה מכך יש אזורים שבהם החומר האפור יתעבה עקב גידול במספר הסינפסות ויש אזורים שבהם החומר האפור יירד בעוביו עקב הגיזום בסינפסות[2].

התבגרות הורמונלית

שינויים רבים מתרחשים במסגרת תהליך ההתבגרות. עקב הפרשה מוגברת של ההורמונים הזכריים - אנדרוגנים, וההורמונים הנקביים - אסטרוגנים, מתרחשים מספר שינויים ביולוגיים. איברי הרבייה של המתבגרים מתפתחים. אצל הבנות מתחיל מחזור הווסת סביב גיל 12, ואצל הבנים מיוצר הזרע לראשונה בגיל 12 ומעלה[6]. גוברת המשיכה לבן זוג. כמו כן, מופיעים שיער פנים וגוף, הזעה ולפעמים פצעי עור (פצעי בגרות; "אקנה"). כתפי הבנים מתרחבות, הם בונים מסת שריר וקולם נעשה עמוק יותר. ההתבגרות הגופנית של הנערה מפגישה אותה עם ההיבטים של הנשיות ותהליכי הפריון, הטעונים רגשות מעורבים; המחזור החודשי, גדילת החזה והסממנים הפיזיולוגים האחרים טעונים משמעויות אישיות וחברתיות חשובות עבורן.

צמיחה לגובה

בתקופת ההתבגרות ישנה צמיחה לגובה, אשר לרוב מלווה בעלייה במשקל[5].

בנים גובהים במשך זמן רב יותר, אך הצמיחה שלהם מתחילה מאוחר מזו של הבנות. בנות גובהות בקצב מהיר עד גיל 16[7], ובנים – עד גיל18[8]. הצמיחה המואצת מביאה לשינויים ביחסים בין חלקי הגוף, דבר העלול להוביל לבעיות בדימוי העצמי, במיוחד בקרב נערות שקצב התפתחותן הגופנית מהיר מהממוצע. כאשר נערה מקבלת את המחזור החודשי, קצב הצמיחה שלה נעשה איטי יותר, ותוך שנתיים-שלוש היא מגיעה לגובהה המרבי. אחרי קבלת המחזור החודשי, הנערות מתפתחות מבחינה גופנית. השדיים שלהן גדלים ושער הערווה צומח מתארך ומתכהה.

שינויים חברתיים

בני נוער נוטים לבלות זמן רב יותר משעות הפנאי שלהם עם בני גילם (קבוצת השווים) ופחות זמן עם ההורים[5]. קבוצת השווים שונה מבני המשפחה בכך שהיא מאפשרת לפעול ללא השגחתם הישירה של ההורים, תוך עצמאות (חלקית). סוד קסמה של קבוצת השווים היא מתן היכולת לחבריה לעסוק בפעילויות שנאסרו עליהם על ידי עולם המבוגרים (לרוב הורים ומורים).

יחד עם החשיבות הגוברת של קבוצת השווים מתעורר הצורך בהשתייכות המגביר את ההשפעה של לחץ חברתי[5]. לחץ חברתי הוא שינוי בהתנהגות של הפרט כתוצאה מהקונפליקט בין רצונו לנהוג ככל העולה על רוחו לבין הצורך בהשתייכות והדחף להתאים עצמו לחברה שסביבו. ההשפעה החברתית המופעלת על האדם מצד האנשים הסובבים אותו, עשויה לגרם לו "להיכנע" ולבצע פעולות מסוימות, על אף שאינן תואמות את הרגליו, העדפותיו או מצפונו.

השפעות תרבותיות ותקופתיות

בעבר אדם נחשב בוגר עם הבשלת מערכת הרבייה שלו, אך כיום נתפסת ההתבגרות כמורכבת יותר. למעשה, לתחילתה של תקופת ההתבגרות ולסופה ישנן הגדרות רבות. על פי התפיסה הביו-פסיכו-חברתית גיל ההתחלה של תקופת ההתבגרות מוגדר על ידי הביולוגיה ואילו את גיל הסיום מגדירה הבחינה החברתית[1].

אין מקום להכללה בקביעת גיל ההתחלה של תקופת ההתבגרות, משום שכל נערה או נער מתחילים תקופה זו בהתאם למהפך ההורמונלי המיוחד להם[1]. בנוסף, הגיל שבו המתבגר מגיע לעצמאות כלכלית, חברתית, תפקודית ומשפחתית משתנה בין חברות שונות[1].

בהתאם לכך, קיימים הבדלים תרבותיים בהגדרת נקודות הכניסה להתבגרות והיציאה ממנה. כך, למשל, ישנם שבטים בהם נהוגים "טקסי מעבר" שמטרתם להבדיל בצורה חדה מילדות לבגרות, ואילו בחלק ממדינות ארצות הברית מותרות התנהגויות הנחשבות בוגרות, כגון שתיית אלכוהול, רק מגיל 21. בחברה הישראלית, חובת השירות הצבאי מגדירה את תחילת שלב הסיום של גיל ההתבגרות בעיני החברה ועל פי רוב גם בעיני המתבגר[1][3].

בהשוואה לעבר, ההתבגרות כיום ארוכה יותר, ומתחילה מוקדם יותר. הסיבות לתופעה זו מגוונות, ובהן שיפור בתנאי והרגלי התזונה וריבוי המיומנויות והידע שהחברה מצפה מאדם לרכוש בטרם ייחשב בוגר.

משבר גיל ההתבגרות

תקופת גיל ההתבגרות מלווה בהתגברות של סערות ומתחים פנימיים כולל גם עליה דרמטית בשיעור הדיכאון[9]. ההערכה היא שכ־10% מבני הנוער (12–17) יסבלו מאפיזודות של דיכאון ורבים מהם אף יהרהרו באפשרות לשים קץ לחייהם[10]. בתרבות המערבית נתפס כיום גיל ההתבגרות כמאופיין במתחים ותחושות סותרות של המתבגר כלפי עצמו. לדוגמה: המתבגר עשוי לחוש צעיר ובוגר בו זמנית, או לחוש לעיתים שיש משמעות לחייו ולעיתים לחוש כלפיהם ניכור[11].

הזהות ההולכת ומתגבשת של הנער המתבגר מושפעת רבות מהתפיסות ומהעמדות של בני גילו וכאשר הוא חווה דחיה חברתית או שהוא הופך קורבן למעשי בריונות הוא עלול לחוש תחושות קשות של דיכאון, עד כדי מחשבות אובדניות. סכנה זו התעצמה בשנים האחרונות עם פרוץ עידן האינטרנט והסמארטפונים. חלק נכבד מהיחסים החברתיים של בני נוער בעידן הדיגיטלי מתקיימים ברשתות החברתיות המקוונות[12] דו"ח המדיה השנתי על הרגלי השימוש של בני נוער בסמארטפונים ואינטרנט מצביע על כך שכ־70% מבני הנוער היו קורבן לבריונות רשת (למשל: הטרדה, ביוש, חרמות) יותר מפעם אחת[13]. במקרים קיצוניים, הבריונות דחפה נערים צעירים לקצה והובילה אותם להתאבדות. המקרה הידוע ביותר של התאבדות בעקבות בריונות רשת בישראל הוא של דודאל מזרחי ששם קץ לחייו בעקבות מעשי בריונות בעולם האמיתי ובמרחב המקוון. האתגר המרכזי המסתמן במרחב המקוון הוא שלילדים יש פחות אסטרטגיות התמודדות עם הפגיעה בהשוואה לפגיעה במרחב הפיזי[13].

סממנים רגשיים והתנהגותיים שנתפסים כאופייניים לגיל ההתבגרות בתרבות המערבית, ועשויים להיחלש או להיעלם עם תום תקופת ההתבגרות, הם למשל:

  • תחושה שהוריו ומשפחתו של המתבגר אינם מבינים אותו ואינם קשובים לצרכיו
  • נטייה למרד בסמכויות, בפרט סמכות ההורים ובתי הספר
  • נטייה להפכפכות רגשית
  • התנהגות לא שקולה ונטילת סיכונים לא מחושבים
  • תחושת ריקנות
  • תחושת ניכור
  • חיפוש פעיל אחר הגדרה עצמית ובידול הפרט מסביבתו
  • צורך מוגבר בפרטיות, ואף התבודדות
  • התחברות לקבוצות המסומנות חברתית כמרדניות

מעשי אובדנות נפוצים בגיל ההתבגרות יותר מבכל טווח גילאים אחר.

"משבר גיל ההתבגרות", המאופיין בסממנים אלו, מקושר לרוב לתרבות המערבית, בעוד בחברות מסורתיות סממנים אלו מופיעים בעוצמה נמוכה יחסית, או שאינם מופיעים כלל. יש הטוענים כי לטקסי מעבר בחברה השבטית יש השפעה חיובית על הפרט המתבגר, ושלילתם מן המתבגרים במערב גוררת הגברה בעוצמת סממני ההתנהגות האופייניים.

עם זאת, ל"משבר גיל ההתבגרות" ישנם גם פנים חיוביים רבים. חלק מהמתבגרים מגלים עניין בפילוסופיה, וקוראים תיגר על מוסכמות, שחלק מהן אכן נתפסות בהמשך כשגויות. אחרים מסתייעים בגיבוש זהותם בספרות רעיונית ופרוזה לנוער ולמבוגרים. רבים מגבשים זהות דתית.

רווחה רגשית ואיכות חיים

ישנם מספר גורמים המשפיעים על הרווחה הנפשית ואיכות החיים של המתבגרים. למשל, הסקרנות היא אחד המנבאים לרווחה נפשית של מתבגרים; במחקרים נמצא כי למתבגרים בעלי רמה גבוהה של סקרנות יש יותר שביעות רצון, רגשות חיוביים, תחושת מטרה ותקווה, בהשוואה למתבגרים בעלי סקרנות ממוצעת או נמוכה[14].

על אף ההתרחקות מההורים בגיל ההתבגרות, עדיין ממלאים ההורים תפקיד נכבד בתמיכה בילדיהם, גם אם בדרכים אחרות מאלו שהיו נהוגות בימים בהם היו ילדים קטנים יותר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 אפטר, א., הטב, י., ויצמן, א., וטיאנו, ש. (2010). פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון, אוניברסיטת תל אביב.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 מנור, א', וטיאנו, ש' (2012). לחיות עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות. תל אביב: דיונון.
  4. ^ Berger, Andrea, (2011). Self-regulation: Brain, cognition, and development. Human brain development series., (pp. 3-17). Washington, DC, US: American Psychological Association
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 Litner, B. (2003). Teens with ADHD: The Challenge of High School. Child & Youth Care Forum, 32(3), 137-158.
  6. ^ הגילאים אינם קבועים, והפוריות עשויה להקדים או לאחר אצל פרטים שונים.
  7. ^ WHO Growth Reference, 2007
  8. ^ WHO Child Growth standards, 2006
  9. ^ Jeffrey Jensen Arnett, Adolescent storm and stress, reconsidered., American Psychologist 54, 1999, עמ' 317–326 doi: 10.1037//0003-066x.54.5.317
  10. ^ Peeter Värnik, Peeter Värnik, Suicide in the World, International Journal of Environmental Research and Public Health 9, 2012/3, עמ' 760–771 doi: 10.3390/ijerph9030760
  11. ^ שלמה קניאל, (2006). חינוך לחשיבה: חינוך קוגניטיבי לשליטה על התודעה. רעננה: רמות.
  12. ^ Ophir,Y., Asterhan, C. S. C., & Schwarz, B. B. 2017, . Detection, Prevention, and Treatment of Adolescents' Distress on Social Media: A Literature Review., In: B. B. Schwarz, H. Rosenberg & C. S. C. Asterhan, (Eds.), Breaking down barriers? Teachers, students and social network sites. MOFET books. (Hebrew).
  13. ^ 13.0 13.1 רוזנברג חננאל, מדיה, ילדים ובני נוער: נתוני צריכה, הרגלי שימוש ופרקטיקות חברתיות., בתוך: ר' מן וא' לב-און (עורכים), התקשורת בישראל 2015: סדרי יום, שימושים ומגמות (פרק 6). אריאל: המכון לחקר מדיה חדשים. זמין ב: http://aunmedia.org/mediareport2015
  14. ^ Jovanovic, V., & Brdaric, D. (2012). Did curiosity kill the cat? Evidence from subjective well-being in adolescents. Personality and Individual Differences,52(3), 380-384.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0