בית הספר לבנות של המיסיון האנגליקני
בית הספר לבנות של המיסיון האנגליקני היה בית ספר נוצרי מסיונרי לבנות יהודיות שהוקם בעיר העתיקה בירושלים באמצע המאה ה-19, ועבר לאחר מכן למבנה בקצה רחוב הנביאים (כיכר הדוידקה), בסמוך לבית החולים של המיסיון האנגלי. בית הספר נסגר בשלהי תקופת המנדט הבריטי. מבנה בית הספר נהרס בשנת 1961, ובמקומו נבנה מלון המרכז (כיום מלון 'פרימה פאלאס').
החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים
ערך מורחב – החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים
"החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים" היא ארגון מיסיונרי שהוקם ב-15 בפברואר 1809 בעיר לונדון שבבריטניה, ומטרתו הייתה לשכנע את יהודים להמיר את דתם לנצרות הפרוטסטנטית. לצורך מטרה זאת הקים הארגון את בית החולים של המיסיון האנגלי שפעל בירושלים בין השנים 1843–1948. בתחילה בעיר העתיקה והחל מ-1897 ברחוב הנביאים בירושלים, ובסמוך לבית החולים הוקם בית ספר מיסיונרי לבנות יהודיות.
רקע היסטורי
המוסד לנשים יהודיות
פעילותו של ארגון המיסיון האוונגלי החלה בירושלים עוד בתוך חומות העיר העתיקה ובשנת 1848 הוקם המוסד לנשים יהודיות (The Jewesses Institution). המוסד הוקם על רקע האבחנה של אנשי המיסיון כי מעמדן הנחות של נשים במזרח התיכון הופך אותן למטרות נוחות יותר לפעילות מיסיונרית. יוצאות מן הכלל הזה היו נשים יהודיות שהיו מטרות קשות יותר לפעילות מסיונרית, בגין העובדה שבקהילות יהודיות היה נהוג להשיא את הנשים בגיל מוקדם, ומאחר והחינוך הניתן לנשים יהודיות כלל לימוד קרוא וכתוב ולימודי יהדות בסיסים.
פעילות בית הספר בעיר העתיקה
המוסד לנשים יהודיות הוקם ביוזמת מיסיונרית בריטית בשם קרולין קופר Caroline Cooper) 1806–1859) ופעל כמוסד ייחודי פרטי קטן במשך כעשור. בשנת 1859, זמן קצר לפני פטירתה של קרוליין קופר, הועבר המוסד לידי החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים. הארגון המיסיונרי מינה מנהלת מטעמו לעמוד בראש המוסד והרחיב את פעולתו.
עיקר פעילותו של בית הספר והסוואה לפעילותו המיסיונרית היה בית ספר מקצועי שבו למדו הנשים מלאכות פשוטות כגון ריקמה ותפירה ועד מהרה הוקם גם בית ספר לנערות יהודיות. חלקן שהו במוסד על בסיס של פנימייה וחלקן התחנכו במקום על בסיס אקסטרני. לאחר שפעילות המוסד גדלה, הועברה הפנימייה למבנה נפרד מבית הספר. בית הספר הפעיל "בזאר" - יוזמה קטנה שכללה העסקה של נשים יהודיות במלאכות יד ומכירת התוצרת במקומות שונים בארץ ישראל ובחו"ל.[1]
בספר משנת 1891 מספר [2][3] נוסע על המוסד:
"במוסד זה 32 נערות יהודיות מתגוררות ומולבשות ורבות אחרות לומדות ואוכלות. בשני בתי הספר הנצרות נלמדת."
ומיסיונר בשם צ'ארלס פרדריק דרייק מספר בספרו משנת 1877 הסוקר פעילות מסיונרית עניפה בארץ ישראל וירושלים [4][5]:
"המוסד לנשים יהודיות בו נמצאים בית ספר לנערות וחדר עבודה בו תעסוקה בתפירה ניתנת לנשים עניות, ובאותו זמן לימודי דת מועברים להן.
הקמת בית הספר בעיר החדשה
בסוף שנות השמונים של המאה ה-19 הגיעו פעילי "החברה הלונדונית" למסקנה כי המבנים בעיר העתיקה צרים מלהכיל את פעילות המוסד, והוחלט להעביר אותו לאתר מחוץ לחומות. עוד בשנת 1862 רכשה "החברה הלונדונית" שטח אדמה הצמוד לבית החולים של המיסיון האנגלי, שטח ששימש עד אז כאתר נופש לאנשי המיסיון, בעיקר בחודשי הקיץ.
תיאור המבנה
מלאכת תכנון והקמת הבניין נמסרה לאדריכל קונרד שיק. המבנה הוקם בין השנים 1891 ל 1893. והוא כלל בית דו קומתי בתוכנית סימטרית. במרכז המבנה ניצבה כניסה מרכזית בולטת שצורתה כמגדל פעמונים וכיפה. משני צדדי הכניסה אגפים זהים בצורתם. בקומה העליונה של האגפים נבנתה מרפסת מקורה. חלונות המבנה הפונים מערבה היו שקועים אל תוך קירות המבנה וקשתות אבן מעליהם.
אבן הפינה הונחה בשנת 1891 ובית הספר פתח את שעריו ביום ה 3 בנובמבר 1892. בטקס הפתיחה השתתפו הקונסול של ארצות הברית הקונסול של אוסטריה וכן הרופא ד"ר מקס סנדרצקי.[6]
פעילות בית הספר
בניית המבנה הושלמה סופית בשנת 1893 ובשנת 1897 למדו בו ארבעים וחמש בנות יהודיות בתנאי פנימיה, ועוד עשרים ושבע נערות יהודיות למדו בבית הספר האקסטרני. רמת החינוך בבתי הספר של המיסיון נחשבה לגבוהה, ובתקופת המנדט הבריטי, משהתפתחה רשת של בתי ספר ממלכתיים ממשלתיים[דרוש מקור] ששמו דגש על חינוך בעל דגש חילוני, גדל הביקוש לבתי ספר אלו שהציעו רמה אקדמית גבוהה יותר (על פי רוב) מאשר בבתי הספר היהודיים. על מנת שלא לעורר חשד בנוגע לפעילות המיסיונרית בבית הספר, ולנסות להפיס את מנהיגי הציבור היהודי, הוגשו בבית הספר ארוחות כשרות.
ניתן לומר כי פעילות האגודה צלחה באופן יחסי. בחמישים שנות קיומו של המוסד למדו בו שבע מאות שבעים וארבע בנות בגילאים שונים, מתוכן מאה שבעים ושתיים המירו את דתן. [7]
בית הדגל
לקראת תום ימיו של המנדט הבריטי הועבר הבניין לרשות ממשלת המנדט, ושימש כתחנת משטרה ומעון שוטרים של המשטרה הניידת[8]. בסוף נובמבר ותחילת דצמבר 1946 הגיבו השוטרים בבניין למתקפות עליהם בירי של אלפי כדורים ללא אבחנה שחדרו לבתים רבים בסביבה וגרמו לנפגעים ולנזק. בעקבות זאת דרשו התושבים באזור לפנות את המשטרה מהבניין[9][10][11], אולם דרישתם לא נתקבלה. בפברואר 1947, עם הקמת אזורי הביטחון הנוספים בירושלים, הורחב גם אזור ההגנה של המשטרה בבניין[12]. ביולי 1947 אירע אירוע שלישי של ירי ללא אבחנה מהבניין אל הסביבה[13] ובהמשך אירעו אירועים נוספים[14][15]. בתחילת פברואר 1948 החלה משטרת המנדט בהקמת משטרות יהודיות וערביות נפרדות בירושלים, לקראת סיום המנדט. הצעת היהודים לשכן את המשטרה היהודית בבית הדגל נדחתה[16]. אולם לאחר כשבועיים, לאחר הפיגוע ברחוב בן יהודה, התפתחו קרבות ירי בין יהודים, ערבים ובריטים במרכז ירושלים[17]. שוטרים בריטים ירו על אוטובוס מבניין מעון השוטרים, הרגו נוסעת ופצעו נוסעים נוספים. אנשי לח"י תקפו את מעון השוטרים ואלו עזבו את הבניין[18]. למחרת, הגיעו השוטרים לבניין, פינו את הציוד שלהם והעבירו את הבניין לידי המשטרה היהודית שהניפה על הבניין דגל ישראל[19], במסגרת פינוי כולל של הבריטים ממרכזי אוכלוסייה יהודית[20]. מאז דבק בבניין השם "בית הדגל". לפי הדיווח בהמשקיף, הדגל שהונף על הבניין היה הדגל שהתנוסס על מועדון בית"ר בירושלים עד שבית"ר הוצא אל מחוץ לחוק[21].
עם סיום המנדט, פעל במבנה מטה משטרת ירושלים העברית.[22] ב-16 באוגוסט 1948, כאשר משטרת ירושלים אוחדה עם משטרת ישראל, נערך במקום טקס השבעתם של השוטרים.[23] לאחר מכן שימש המבנה לשיכון חיילים[24]. לאחר שבית החולים הדסה הר הצופים פונה ומחלקותיו פוזרו בבניינים שונים בירושלים, רובם במבני בית החולים של המיסיון האנגלי, הורחב בית החולים גם לבית הדגל[25]. בסוף ינואר 1949 קיימה הדסה במבנה את טקס סיום הקורס הראשון לריפוי בעיסוק[26] וכן ארחה במבנה את תערוכת סיום הקורס[27]. ב-31 במאי 1949 נחנך הבניין כבית חולים, בהשתתפות שר הבריאות[28]. בקומה השנייה שוכנו שתי מחלקות פנימיות ובקומה הראשונה שכן מכון רנטגן, מחלקה אורתופדית, מחלקת אף, אוזן גרון, מעבדות ומחסנים[29].
המבנה שימש את "הדסה" עד לשנת 1961 ואז הועברו רוב מחלקות האשפוז לבית החולים הדסה עין כרם[30]. המבנה נמכר ליזם פרטי, ונהרס בשנת 1966. תחילה הייתה כוונה לבנות עליו בית דירות שייקרא בית הדגל[31][32], אולם בגלל המיתון שונו התוכניות ובינואר 1966 אושר להקים על הקרקע בית מלון[33], שלימים נודע בשם "מלון המרכז"[34].
לקריאה נוספת
- דוד קרויאנקר, רחוב הנביאים שכונת החבשים ושכונת מוסררה, 2000 (כתר הוצאה לאור והוצאת יד יצחק בן צבי).
- ש' אבן אור, י' ביבר, בלב ירושלים – אתרים ברחוב יפו וברחוב נביאים ירושלים תשמ"ט.
- י' בן אריה, עיר בראי תקופה, א-ב, יד בן צבי, ירושלים תשל"ז-תשל"ט.
- ד' קרויאנקר, אדריכלות בירושלים הבנייה האירופית-נוצרית מחוץ לחומות 1855-1918, כתר, מכון ירושלים, ירושלים 1987.
- ד' קרויאנקר, רחוב של ניגודים – רח' הנביאים', עת־מול, כה 6 (אלול תש"ס)
קישורים חיצוניים
- ש' ספיר, 'מקורות חברות המסיון האנגליקני שפעלו בירושלים ובארץ ישראל במאה הי"ט', קתדרה, 19 (תשמ"א)
הערות שוליים
- ^ Yaron Perry, British Mission to the Jews in Nineteenth-century Palestine Routledge, 2003 page 112
- ^ Greensboro : Thomas Brothers Groome, P. L, Rambles of a southerner in three continents
- ^ http://www.archive.org/stream/ramblesofsouther00groo/ramblesofsouther00groo_djvu.txt
- ^ , London : R. Bentley C.F.T. Drake, The literary remains of the late C.F.T. Drake
- ^ http://www.archive.org/stream/literaryremainso00drakrich/literaryremainso00drakrich_djvu.txt
- ^ The History of the London Society for Promoting Christianity Amongst the Jews: From 1809 to 1908, page 548
- ^ ש' ספיר, 'מקורות חברות המסיון האנגליקני שפעלו בירושלים ובארץ ישראל במאה הי"ט', קתדרה, 19 (תשמ"א) עמוד 74
- ^ דבר היום, דבר, 4 בדצמבר 1946
ירושלים דורשת להוציא את המשטרה הניידת מהמרכז, הצופה, 9 בדצמבר 1946 - ^ אצל סגן נציב המחוז, דבר, 8 בדצמבר 1946
דורשים להעביר את מרכז המשטרה הניידת, הצופה, 8 בדצמבר 1946 - ^ היקף הנזק בירושלים, המשקיף, 8 בדצמבר 1946
- ^ ועד הקהלה בירושלים על תלאות היישוב היהודי, דבר, 30 בדצמבר 1946
- ^ מוסיפים לבתר ולבצר את ירושלים, דבר, 9 בפברואר 1947
- ^ אחרי ליל בלהות - עוצר לילה בירושלים, דבר, 22 ביולי 1947
- ^ כוחות הצבא בירושלים המטירו אש במוצ"ש במשך 40 דקות רצופות, המשקיף, 16 בנובמבר 1947
- ^ הופסק הקשר בין חלקי העיר השונים, המשקיף, 2 בינואר 1948
- ^ רק השבוע יתחילו בגיוס שוטרים יהודיים, המשקיף, 9 בפברואר 1948
- ^ עוד 2 יהודים נהרגו בידי האנגלים, דבר, 23 בפברואר 1948
- ^ ליל אימים בירושלים - לאחר זוועת הפיצוץ, המשקיף, 23 בפברואר 1948
- ^ דגל עברי על מעון השוטרים ברח' הנביאים, דבר, 24 בפברואר 1948
- ^ פינוי שלאחר הפשע, על המשמר, 24 בפברואר 1948
- ^ דגל בית"ר הונף על תחנת המשטרה במחנה יהודה, המשקיף, 24 בפברואר 1948
- ^ הוגבר הגיוס למשטרה, דבר, 25 בפברואר 1948
- ^ שלמה נגר, משטרת ירושלים בתקופת המעבר משלטון המנדט למדינת ישראל בשנים 1948-1947, עלי זית וחרב, י"ד (2014)
- ^ בית חדש לאשפוז חולים, דבר, 31 במאי 1949
- ^ הדסה מרחיבה פעולתה, הצופה, 21 בדצמבר 1948
- ^ סיום הקורס הראשון לריפוי בעיסוק, על המשמר, 31 בינואר 1949
- ^ תערוכת ריפוי בעיסוק, על המשמר, 30 בינואר 1949
- ^ נפתח בית חולים, חרות, 1 ביוני 1949
- ^ בית חולים הדסה ד' נפתח בירושלים, הצופה, 5 ביוני 1949
- ^ נח זבולוני, מחלקות הדסה למרכז החדש, חרות, 6 בדצמבר 1961
- ^ לכל אחד דירה בגד, דבר, 17 באוקטובר 1965
- ^ יהודה האזרחי, דחפור בא לירושלים, מעריב, 19 באוגוסט 1966
- ^ מרכז התפוצות - מלון סוג א' לתיירים דתיים יוקם בבירה, מעריב, 24 בינואר 1966
- ^ נחום ברנע, פרוש, דבר, 8 בדצמבר 1972
