ביוטיט
 | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי |
K(Mg,Fe2+,Mn2+)3[(OH,F)2|(Al,Fe3+,Ti3+)Si3O10] |
| מערך קריסטלוגרפי | מונוקליני |
| צורת הגביש | לוחיות. |
| צבע | שחור עד חום צהבהב בשל בליה. |
| ברק | זגוגי עד פנינתי |
| שקיפות | שקוף למחצה עד אטום (לעיתים רחוקות שקוף) |
| פצילות | מושלמת במישור אחד ומאפשרת קילוף של פתיתים דקים. |
| שבירה | לא ניתן לראותה בקלות בשל נטיית המינרל להתקלף, בלתי שווה. |
| קשיות | 2.5 בסולם מוס |
| משקל סגולי | 2.9-3.4 |
| שרטוט | לבן |
| מינרלים נלווים | קוורץ, פצלת השדה, אפטיט, קלציט, והורנבלנדה |
ביוטיט – מינרל סיליקטי נפוץ המורכב מאשלגן, מגנזיום, ברזל ואלומיניום. הוא מכונה לעיתים "נציץ ברזל" ומצוי בסלע היסוד גרניט ובסלעים המותמרים גנייס ושיסט. כמו מינרלי נציץ אחרים הוא מתקלף בקלות לפתיתים אלסטיים. לעיתים מוצאים יריעות גדולות של ביוטיט במיוחד בעורקים בתוך פגמטיטים. גבישים קטנים של ביוטיט שעברו בליה מקבלים גוון זהוב מנצנץ ולכן הם אחד מסוגי זהב השוטים שהטעה רבים.
הביוטיט הוא חלק ממשפחה של מינרלים סיליקטיים במבנה תלת־ממדי הקרוי פילוסיליקטים - (סיליקטים במבנה בצורת לוחיות) הבנוי מטטרהדרונים של SiO4. במשפחה זו הטטרהדרונים מחוברים במעגלים ויוצרים משטחים שהקשרים ביניהם רופפים דבר המסביר את נטיית המינרל להתפצל לפתיתים.
המינרל קרוי על שמו של הפיזיקאי הצרפתי ז'אן-בטיסט ביו.
ניתן למצוא את הביוטיט בלבה של הר הוזוב ובמקומות נוספים באירופה כדוגמת סיציליה ורוסיה. כמו כן אפשר למצוא ביוטיט במחוז אונטריו שבקנדה ובסלעי הגרניט של פסגת פייק שבקולורדו.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ביוטיט |