אתי הילסום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אתי הילסום
Etty Hillesum
פטירה גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית אושוויץ, גרמניה הנאצית

אתי הילֶסוּם (Etty Hillesum;‏ 15 בינואר 1914, מידלבורך, הולנד30 בנובמבר 1943, אושוויץ) הייתה יהודייה-הולנדית אשר נספתה בשואה. נודעה כמחברת יומנים שראו אור בעברית תחת הכותרת "חיים כרותים", ובשם אחר "השמיים שבתוכי", אשר ראו אור לראשונה בהולנדית בשנת 1982, ואשר לא רק מתארים את אימי השואה, אלא בעיקר מגוללים מסע נפשי ורוחני כפי שחוותה.

ביוגרפיה

הילסום נולדה במידלבורך לאב ממוצא הולנדי ולאם יהודייה ממוצא רוסי, והתגוררה שם בשנותיה המוקדמות עם הוריה ושני אחיה. ב-1924 עקרה המשפחה לדבנטר, לרגל עבודתו של האב, שהיה מרצה לספרות קלאסית ואף ניהל בית ספר בשלב מאוחר יותר. ב-1932 עברה לאמסטרדם, שם למדה באוניברסיטת אמסטרדם ושם שהתה בזמן הכיבוש הנאצי, עד אשר גורשה למחנה המעבר וסטרבורק, ולאחר מכן נספתה במחנה אושוויץ.

הילסום קיבלה הסמכה במשפטים, ובנוסף למדה פסיכולוגיה וכן לשונות סלאביות, שאליהן נמשכה על רקע מוצאה של אמה. במשפחתה הייתה מסורת של הערצת ידע, והיא מעידה על עצמה כי חסכה אוכל מפיה במטרה לקנות ספרים.

הייתה תלמידתו וחברתו של הפסיכוכירולוג הגרמני יוליוס שפיר שלמד אצל קרל יונג.

בתחילה מתארים יומניה של הילסום נפש רגישה המיטלטלת בין מצבי רוח קיצוניים.

כל עוד מתנהלים חייה ללא התערבות ההיסטוריה, היא עוסקת גם באותם הנושאים שמעסיקים צעירות בנות גילה: "אמא היא טיפוס שמסוגל להוציא אדם מכליו. אני מנסה להתייחס אליה באובייקטיביות וגם לאהוב אותה קצת, אבל ברגע מסוים אומרת לעצמי בכנות: כמה את מגוחכת ומצחיקה" (חיים כרותים, עמ' 31).

חומרי היומן מרתקים בכנות הפנימית ובטלטלות הרגשיות של הילסום, היא מנסה לממש את יכולת הכתיבה שלה, משוחחת עם האנשים בסביבתה על אמנות, אהבה וספרות.  

ככל שמצבם של היהודים מחמיר, וככל שגזירות הנאצים משתקות את דרכי החופש, ולמרות כך, היא מביעה שמחה קיומית ויכולת למצות את היום-יום על מגבלותיו.

עשיתי דרך קשה וארוכה עד שחזרתי ומצאתי את המחווה האינטימית כלפי אלוקים: לעמוד בערב ליד החלון ולאמר: תודה לך, אלוקים. בתוכי שוררים שקט ושלווה. הדרך הייתה קשה וארוכה. עכשיו הכול נראה פשוט ומובן מאליו. משפט אחד רודף אותי כבר שבועות: אדם צריך את האומץ לאמר שהוא מאמין. לבטא את שם אלוקים.

השמיים שבתוכי, עמ' 65

בשנות הכיבוש והגזרות שניחתו על היהודים הצליחה אתי לפתח השקפת עולם אופטימית – זאת על אף שגופה חלש, בריאותה רופפת למדי והיא צורכת כמויות אדירות של אספירין להרגעת כאבי הראש שלה:

יש בי רק אמון רב, והכרת טובה על שהחיים יפים כל כך, ולכן זהו רגע היסטורי: לא משום שאני צריכה לגשת עוד מעט לגסטאפו, אלא משום שלמרות זאת החיים נראים לי יפים.

השמיים שבתוכי, עמ' 67

באחרית ימיה גילתה נטיות אלטרואיסטיות רבות מעלה:

הייתי רוצה להיות רטייה על פצעים רבים.

בסוף היומן

לאחר שנתפסו יהודים ונשלחו למחנה המעבר וסטרבורק שבגבול הולנד, התנדבה ללכת איתם. כאשר ניסו חבריה לשחררה – התנגדה.

במספר מקומות ביומן מספרת אתי על האופן שבו היא מתארגנת למשלוח, וכותבת כי אחד הדברים החשובים שעליה לקחת איתה הוא התנ"ך. לצד הקרבתה וההשקפות שאליהן הגיעה, נותרת אתי אנושית, ומבקשת מחבריה שישלחו לה כרית למחנה וסטרבורק, מכיוון שקשה לה לישון על דרגשי העץ.

ביומן ניכר כישרונה הספרותי וההגותי, וניתן ללמוד על אצילות נפשה בפרט בזמן הכיבוש הנאצי. בעקבות תרגום קטעים נרחבים מיומנה וכמה ממכתביה לעברית, התפרסמה הילסום בישראל ויש הרואים בה מודל להשראה.

אתי הילסום נרצחה באושוויץ ב-30 בנובמבר 1943.

בשנת 2014 החל היוצר ותסריטאי הישראלי חגי לוי ביצירת סרט על בסיס קורות חייה[1].

יומנה בתרגום לעברית

  • חיים כרותים: יומנה של אתי הילסום 1941–1943 (מהולנדית: שולמית במברגר), ירושלים: כתר, 1985[2].
  • השמיים שבתוכי: יומנה של אתי הילסום 1941–1943, ירושלים: כתר, 2002.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אתי הילסום40232417Q126400