אריה אשל (דיפלומט)
 | |||||||
| לידה |
16 בספטמבר 1912 ברלין, הקיסרות הגרמנית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 באוקטובר 1968 (בגיל 56) קנדה | ||||||
| תאריך עלייה | 1934 | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
אריה אשל (16 בספטמבר 1912 – 10 באוקטובר 1968) היה דיפלומט ושגריר ישראלי.
ביוגרפיה
אשל נולד בברלין ועלה לארץ ישראל בשנת 1934. טרם הקמת משרד החוץ הישראלי היה בשנים 1947–1948 שליח המוסדות הלאומיים באמריקה הדרומית, ומ-1948 עד 1949 היה קצין עלייה בבואנוס איירס.[1]
ב-1 ביולי 1949 התקבל למשרד החוץ. תחילה היה קונסול בשגרירות ישראל בבואנוס איירס ובשגרירות ישראל בווינה, וכן מנהל מחלקת מזרח אירופה.[1] בנובמבר 1957 הוכרז כי ימונה לציר דיפלומטי באורוגוואי. הוא החל את תפקידו בינואר 1958,[2] ובאותה השנה הועלתה הצירות באורוגוואי לרמת שגרירות. אשל שימש שגריר ישראל באורוגוואי עד 1960. לאחר מכן היה סגן ראש משלחת ישראל לאומות המאוחדות וקונסול כללי בניו יורק.[1]
ב-1962 מונה לשגריר ישראל בברזיל.[3] הוא שימש בתפקיד זה עד 1964. ב-1967 מונה לשגריר ישראל בקנדה.[1]
בשנת 1960 נישא בשנית לתמר אשל.
אריה אשל נפטר במהלך שליחותו בקנדה, ככל הנראה מהתקף לב, בגיל 56.[4] הוא נקבר בהר המנוחות.[5]
הערות שוליים
אריה אשל (דיפלומט)41862499Q136309991