אנטרה ריוס
 | |
| הפארק הלאומי אל פלמאר | |
| מדינה |
 ארגנטינה |
|---|---|
| חבל ארץ | מסופוטמיה |
| בירת הפרובינציה | פרנה |
| שטח | 78,781 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בפרובינציה | 1,235,994 (2010) |
| ‑ צפיפות | 16 נפש לקמ"ר (2010) |
| http://www.entrerios.gov.ar/ | |
|
לחצו כדי להקטין חזרה  (למפת אנטרה ריוס רגילה) | |
אנטרה ריוס (בספרדית: Entre Ríos; מילולית: "בין נהרות") היא פרובינציה בחבל מסופוטמיה בצפון-מזרח ארגנטינה. שטחה של הפרובינציה כ-78 אלף קמ"ר, והיא גובלת בצפון בפרובינציית קוריינטס, במערב בסנטה פה, בדרום בפרובינציית בואנוס איירס ובמזרח באורוגוואי.
מקור שמה של הפרובינציה בשני הנהרות הגדולים שהיא שוכנת ביניהם - אורוגוואי ופרנה.
גאוגרפיה
תוואי הקרקע של אנטרה ריוס עוצב במידה רבה בידי הנהרות הגדולים הזורמים בה. נהר פרנה, אחד הנהרות הגדולים בעולם, מהווה את גבולה המערבי והדרומי, ואילו נהר אורוגוואי מהווה את גבולה המזרחי. שני הנהרות נפגשים בקצה הדרום-מזרחי של הפרובינציה, ויוצרים את ריו דה לה פלטה, הנהר הרחב בעולם, שרובו אינו נמצא בשטחה. גם בלב הפרובינציה נהרות רבים, הבולט שבהם גואלגואי, שראשיתו בצפון הפרובינציה, והוא זורם דרומה לאורך כ-350 ק"מ, עד שנשפך לנהר הפרנה.
אנטרה ריוס מצויה באזור מישורי ונמוך, ונמצאת כולה בגובה שאינו עולה על 100 מ' מעל פני הים. שתי מערכות של גבעות נמוכות מצויות האחת ממזרח לגואלגואי (קוצ'יז'ה גראנדה) והאחת ממערב לו (קוצ'יז'ה דה מונטייל).
מזג האוויר בפרובינציה סובטרופי, וכמות המשקעים השנתית הממוצעת נאמדת בכ-1,150 מ"מ.
בתחומי הפרובינציה שני פארקים לאומיים. הפארק הלאומי אל פלמאר משתרע על פני 85 קמ"ר במזרח הפרובינציה, לגדות נהר האורוגוואי, ומגן על מערכת אקולוגית של סוואנה, בה חיים, בין היתר, קפיברות, ניאנדואים, ויסקאצ'ות ושועלים. הפארק השני הוא פרדלטה, שמשתרע על פני כ-25 קמ"ר באזור הדלתה של נהר הפרנה.
היסטוריה
עד הגעתם של הספרדים חיו באזור עמי הגוארני, הצ'רואה והטימבו, שהיו עמי נוודים. ראשוני הספרדים הגיעו ב-1520, כשרודריגס סראנו הפליג במעלה נהר האורוגוואי. התיישבות הקבע הראשונה של הספרדים הייתה בסוף המאה ה-16, לגדות נהר הפרנה בצפון-מערב הפרובינציה של ימינו. ב-16 בדצמבר 1617 הפכה הטריטוריה באופן רשמי לחלק מהשטח המסור לשלטונו של מושל ריו דה לה פלטה, שישב בבואנוס איירס. חרף הסיפוח, האזור נותר מיושב בעיקר בידי מקומיים, והספרדים מיעטו להתיישב בו. בין הערים הראשונות שהוקמו הייתה הבירה פרנה, שהוקמה מול העיר סנטה פה, שבצידו השני של הנהר. רק ב-1783 ניתן לערים אלה מעמד רשמי, עקב חשש מהתפשטות פורטוגלית מכיוון ברזיל.
.svg)
ב-1810 הביעו עריה של אנטרה ריוס תמיכה במהפכת מאי שנועדה להביא לעצמאות מהספרדים, וסיפקו סיוע צבאי ולוגיסטי לכוחותיו של מנואל בלגרנו שעשו דרכם לפרגוואי. לאחר הפסקת האש שהושגה ב-1811 נתגלעו חילוקי דעות בין אנטרה ריוס לבואנוס איירס, ובקונגרס טוקומן שבו הוכרזה עצמאות ארגנטינה ב-1816 לא נטלו חלק נציגים מטעמה.
ב-29 בספטמבר 1820 הכריז הקאודייו ששלט באנטרה ריוס, פרנסיסקו רמירס, על כינונה של הרפובליקה של אנטרה ריוס, בשטחיהן של אנטרה ריוס וקוריינטס של ימינו. ב-10 ביולי 1821 נרצח רמירס, והרפובליקה חדלה להתקיים.
אנטרה ריוס לא אישררה את חוקת ארגנטינה מ-1826, אך שלחה חיילים לצבא ארגנטינה, שניהל באותה העת את מלחמת ארגנטינה-ברזיל. לקראת אמצע המאה ה-19 החלו תושבים רבים באנטרה ריוס לגלות התנגדות לדומיננטיות של בואנוס איירס, ולשליטתה בכלכלה, ונשמעו קריאות לאפשר מידה רבה יותר של אוטונומיה. ב-1853 הגיעה התסיסה לשיא, כאשר כל הפרובינציות, למעט בואנוס איירס, אישרו חוקה חדשה, וכוננו את הקונפדרציה של ארגנטינה שבירתה פרנה ובראשה מושל אנטרה ריוס, חוסטו חוסה דה אורוקיסה. ב-1860 הצטרפה גם בואנוס איירס לקונפדרציה, והבירה שבה אליה. סנטיאגו דרקי נבחר לנשיא ארגנטינה, ואורוקיסה שב לכהן כמושל אנטרה ריוס. הוא הפסיד בבחירות של 1864, שב לתפקידו ב-1868 ונרצח ב-1870 במהלך הפיכה שהנהיג ריקרדו לופס חורדאן. נשיא ארגנטינה, דומינגו פאוסטינו סרמיינטו, שלח כוחות צבא לפרובינציה, וחורדאן נמלט לברזיל.
במהלך המאה ה-19 הגיעו לארגנטינה בכלל ולאנטרה ריוס בפרט מהגרים רבים מאירופה. המהגרים שהתיישבו באנטרה ריוס הקימו חוות רבות ופיתחו את החקלאות בה. לאחר המשבר הכלכלי העולמי של 1929 סבל ענף החקלאות מקשיים, וכתוצאה מכך החלה הפרובינציה לעבור תהליכים של עיור ותיעוש.
ב-1969 נחנכה מנהרת ראול אוראנגה - קרלוס סילווסטרה בגניס מתחת לנהר הפרנה, בין פרנה לסנטה פה, וב-1975 הושלמה בניית מסילת הברזל לבואנוס איירס. פרויקטים אלה קירבו את אנטרה ריוס למרכזים הכלכליים של ארגנטינה, ותרמו להאצת התפתחותה. גם הקמת המרקוסור ב-1991 תרמה לפיתוח הפרובינציה, בשל קרבתה למדינות החברות בו, ובראשן אורוגוואי. האידיליה נפגעה במידת מה בעשור הראשון של המאה ה-21, עם החלטתה של ממשלת אורוגוואי להקים שני מפעלי נייר בסמוך לנהר האורוגוואי. תושבים באנטרה ריוס הביעו חשש כי המפעלים יגרמו לזיהום הנהר, והדבר הוביל בהמשך למתיחות דיפלומטית בין שתי המדינות, שכללה אף פנייה לבית הדין הבינלאומי לצדק. בסופו של דבר הוסט מיקומו של אחד המפעלים.
התיישבות יהודית
בשנת 1892 רכשה יק"א, חברת התיישבות היהודים, קרקעות בפרובינציה, והמתיישבים היהודים הראשונים הגיעו באותה שנה. ב-1895 כ-65% מיהודי ארגנטינה (3,880 מתוך 6,085 בסך הכל) ישבו באנטרה ריוס (למשל בבסווילבסו). היקף האדמות בבעלות התיישבויות חקלאיות יהודיות המשיך לעלות עד שנת 1940, אז עמד על שיא של 2,314,754 דונם. עם הזמן, התפתחו קהילות יהודיות בעיירות וערי הפרובינציה. ב-1909 סקר מצא כי בשבע ערים ועיירות ישבו 585 יהודים לעומת 9,948 בהתיישבויות חקלאיות. ב-1940 כבר נמצאו סה"כ של 20,803 יהודים בפרובינציה, מתוכם 9,266 עסקו בחקלאות בהתיישבויות, 4,695 התגוררו בכפרים שכנים, והיתר, 6,842 ישבו בערים וכפרים שונים בפרובינציה. בעקבות ההתיישבות היהודים יש בפרובינציה מקומות בשמות "כרמל", "ברון גינזבורג" ו"אביגדור" (Colonia Avigdor). עם השנים מספר ההתיישבויות היהודיות קטן, ונרשמה הגירה לבואנוס איירס. במפקד שנערך ב-1947 נמצאו 11,876 יהודים בפרובינציה, 4.9% מיהודי ארגנטינה. במפקד 1960 נמצאו רק 9,000. לפי ועד הקהילות מספר היהודים ירד ל-8,000 ב-1968, מתוכם 3,050 בפרנה, בירת הפרובינציה.
דמוגרפיה
בשנת 2010 התגוררו באנטרה ריוס כמיליון ו-160 אלף תושבים. הערים הגדולות ביותר הן:
- פרנה (כ-248 אלף תושבים)
- קונקורדיה (כ-152 אלף תושבים)
- גואלגואיצ'ו (כ-83 אלף תושבים)
- קונספסיון דל אורוגוואי (כ-74 אלף תושבים)
- גואלגואי (כ-43 אלף תושבים)[1]
כלכלה
כלכלתה של אנטרה ריוס היא השישית בגודלה בארגנטינה, והתמ"ג שלה נאמד ב-7.8 מיליארד דולרים בשנת 2006. בממוצע, מדובר ב-6,710 דולרים לנפש, שיעור הנמוך בכרבע מהממוצע הארצי.
15% מהתוצר באנטרה ריוס מקורו בחקלאות. הגידולים הבולטים ביותר הם אורז והדרים. הפרובינציה מספקת כ-60% מהאורז במדינה והיא מגדלת ההדרים השנייה בגודלה. גידולים נוספים כוללים תירס, חיטה ופולי סויה. אנטרה ריוס היא גם המקור ל-37% מהעופות בארגנטינה, ול-25% מהביצים. כמו כן, יש בה כ-4.5 מיליון ראשי בקר, ומדי שנה מייצרים בה כ-250 אלף טונות של מוצרי חלב.
15% נוספים מהתוצר מקורם בתעשייה, שרובה קשורה אף היא לחקלאות: מוצרי מזון ושתייה, דבש ושעם, אך היא כוללת גם תעשיות כימיות ומכונות.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנטרה ריוס |
אתר האינטרנט הרשמי של אנטרה ריוס (בספרדית)- ההתיישבות היהודית באנטרה ריוס, מתוך "הספרייה היהודית המקוונת"
הערות שוליים
- ^ "Censo Nacional de Población, Hogares y Viviendas 2010 - Dirección General de Estadística y Censos". Dirección General de Estadística y Censos (בEuropean Spanish). נבדק ב-2018-08-30.
| פרובינציות ארגנטינה | ||
|---|---|---|
| פרובינציות | אנטרה ריוס • בואנוס איירס • חוחוי • טוקומאן • טיירה דל פואגו • לה פמפה • לה ריוחה • מיסיונס • מנדוסה • נאוקן • סלטה • סן חואן • סן לואיס • סנטה פה • סנטה קרוס • סנטיאגו דל אסטרו • פורמוסה • צ'אקו • צ'ובוט • קורדובה • קוריינטס • קטמרקה • ריו נגרו | 
|
| מחוז פדרלי | בואנוס איירס | |
24163169אנטרה ריוס