קורדובה (פרובינציה)
 | |
| אגם מאר צ'יקיטה | |
| מדינה |
 ארגנטינה |
|---|---|
| חבל ארץ | פמפס |
| מושל | חואן סקיארטי |
| נפות בפרובינציה | 26 |
| ערים בפרובינציה | 427 |
| בירת הפרובינציה | קורדובה |
| שטח | 165,321 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בפרובינציה | 3,066,801 (2001) |
| ‑ צפיפות | 18.6 נפש לקמ"ר (2001) |
| http://www.cba.gov.ar | |
|
לחצו כדי להקטין חזרה  (למפת קורדובה רגילה)  פרובינציית קורדובה | |
קורדובה (בספרדית: Córdoba) היא פרובינציה באזור הפמפס במרכז ארגנטינה. היא גובלת בסנטיאגו דל אסטרו בצפון, בסנטה פה במזרח, בפרובינציית בואנוס איירס בדרום-מזרח, בלה פמפה בדרום, בסן לואיס ובלה ריוחה במערב ובקטמרקה בצפון-מערב. שטחה כ-165 אלף קמ"ר, ובשנת 2001 התגוררו בה כ-3 מיליון תושבים, מה שהופך אותה לפרובינציה המאוכלסת ביותר בארגנטינה פרט לבואנוס איירס.
הפרובינציה קרויה על שם בירתה, קורדובה, העיר השנייה בגודלה בארגנטינה אחרי בואנוס איירס.
גאוגרפיה
מזרחה של קורדובה מישורי, נמוך ואופייני לפמפס. במערב חוצה את הפרובינציה כמעט לכל אורכה רכס קורדובה, המהווה המשך לרכס סן לואיס, כשלוחה של הרי האנדים. הפסגות הגבוהות ביותר ברכס הן צ'מפקי (2,884 מ' מעל פני הים) ולוס חיגאנטס (2,374 מ'). צפונית-מערבית לרכס קורדובה אזור נמוך וצחיח, המשותף גם לפרובינציות הסמוכות, סנטיאגו דל אסטרו, קטמרקה ולה ריוחה, ובו מדבריות המלח סלינאס גראנדס.
בצפון-מזרח הפרובינציה נמצא אגם מאר צ'יקיטה ("הים הקטן"), אגם רדוד ששטחו נע בין 2,000 ל-4,500 קמ"ר, בהתאם לכמויות הגשמים. לאגם נשפך מצפון נהר דולסה, שמקורו בסנטיאגו דל אסטרו. מרבית הנהרות בפרובינציה זורמים מרכס קורדובה מזרחה, ושמותיהם, מצפון לדרום, פרימרו, סגונדו, טרסרו, קוארטו וקינטו (מילולית: ראשון, שני, שלישי, רביעי וחמישי). חלק מהנהרות מסתיימים במאגרי מים מלאכותיים. למאגרים אלה שימושים רבים: מים לצרכים חקלאיים, הפקת חשמל באמצעות אנרגיה הידרואלקטרית, דיג ותיירות.
האקלים בקורדובה סובטרופי. מורדותיו המזרחיים של רכס קורדובה גשומים יחסית ליתר הפרובינציה, ואילו האזור שממערב לרכס צחיח. ככלל, צפון הפרובינציה יבש יותר מדרומה.
בקורדובה פארק לאומי אחד, הפארק הלאומי קבראדה דל קונדוריטו (מילולית: עמק הקונדור הקטן), המשתרע על פני כ-370 קמ"ר ברכס קורדובה. כ-1,100 קמ"ר נוספים סביב הפארק מהווים את שמורת הטבע הפרובינציאלית פמפה דה אצ'אלה.
היסטוריה
עד הגעתם של הספרדים, חיו באזור בו נמצאת כיום הפרובינציה מספר עמים. באזור ההררי חיו בני הקומצ'ינגון, במישורי הפמפס הסנאווירון, בצפון-מערב האולונגאסטה ולגדות נהר הקרקרניה שבמזרח הפרובינציה בני עם הקרוי אף הוא בשם זה, והשתייך לתרבות הגוארני.
הספרדי הראשון שהגיע לאזור היה דייגו דה רוחאס, שהגיע עם 300 לוחמים מקוסקו ב-1543. דה רוחאס נהרג מחץ מורעל במהלך קרב עם הקומצ'ינגון, והמשלחת שבה על עקבותיה. אף שלא הושגה באזור שליטה אפקטיבית, הוא נחשב לחלק ממלכות המשנה של פרו שהוקמה באותה שנה. ב-1566 הוקמה הפרובינציה של טוקומאן, חורייס ודיאגיטאס, והמושל הראשון, פרנסיסקו דה אגירה קבע את מושבו בסנטיאגו דל אסטרו.
ב-6 ביולי 1573 הקים חרונימו לואיס דה קאבררה לגדות נהר סוקואיה (נהר פרימרו של ימינו) את העיר קורדובה דה לה נואבה אנדלוסיה (מילולית: קורדובה שבאנדלוסיה החדשה), לה קרה על שם עיר הולדתו קורדובה. קבררה הקים אותה משום שסבר בטעות שאגם מאר צ'יקיטה הוא מפרץ של האוקיינוס האטלנטי ומשום שקיווה שעיר הקיסרים האגדית נמצאת בקרבת מקום. בהקמת העיר במיקום זה חרג קבררה מהמנדט שניתן לו, והוא נקרא חזרה ללימה כעבור כשנה.
במאות ה-17 וה-18 פיתחו את האזור בעיקר מיסיונרים ישועים ופרנציסקנים, שהקימו בו חוות, כנסיות ומוסדות חינוך, בהם האוניברסיטה הראשונה בארגנטינה, האוניברסיטה הלאומית של קורדובה, ב-1613. חוות הישועים והרובע הישועי הוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2000.
כשהוקמה מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה ב-1776 הייתה הפרובינציה של טוקומאן, וקורדובה בתוכה, לחלק ממנה. ב-1783 הוקמה האינטנדנסיה של קורדובה, שכללה את שטחיהן של קורדובה, סן לואיס, מנדוסה, סן חואן ולה ריוחה של ימינו, וכן חלקים מסנטה פה.
ב-1806 השתלטו הבריטים על אזור ריו דה לה פלטה וכבשו את בואנוס איירס. המשנה למלך, רפאל דה סוברמונטה, נסוג עם כוחותיו לקורדובה, וקבע בה את בירתו הזמנית. סוברמונטה ניסה לנהל מקורדובה מתקפת נגד, אך מי שהביס את הבריטים היה סנטיאגו דה ליניארס, שאף תפס את מקומו של סוברמונטה.
_en_construcci%C3%B3n_a_finales_de_los_a%C3%B1os_1880.png)
במהלך מלחמת העצמאות הארגנטינאית הונהגה קורדובה בידי האופוזיציה המלוכנית, והתנגדה למהלכים שהובילו בואנוס איירס וסנטה פה, מהלכים בהם רוב הציבור בקורדובה דווקא תמך. בתום קרבות שהתנהלו בין הצדדים ידם של הבדלנים הייתה על העליונה, ומנהיגיה, בהם ליניארס, הוצאו להורג. השנים הבאות עמדו בסימן מאבק על דמותה של ארגנטינה. בואנוס איירס הובילה קו של שלטון ריכוזי, בעוד יתר האזורים, בהנהגתה של קורדובה דרשו מבנה פדרלי עם מידה רבה יותר של אוטונומיה. ב-1820 הכריזה קורדובה על עצמאותה, ובראשה עמד חואן באוטיסטה בוסטוס. רק ב-1853, עם אישורה של חוקה חדשה, אוחדה מחדש ארגנטינה.
ב-1813 הוקמה האינטנדנסיה של קוז'ו, בהנהגתו של חוסה דה סן מרטין, שכללה את סן חואן, מנדוסה וסן לואיס, והיא הופרדה מקורדובה. ב-24 בינואר 1820 נפרדה ממנה גם לה ריוחה.
בשנות ה-70 של המאה ה-19 החל פיתוח משמעותי בפרובינציה. רשת הרכבות הגיעה אליה, החוות החקלאיות התרחבו ומהגרים רבים הגיעו, במיוחד מאיטליה, ספרד, גרמניה וארמניה. בשנות ה-30 של המאה ה-20 קיבלה התעשייה דחיפה משמעותית, עם הקמתם של מפעלי תעשייה אווירית, בהם יוצרו, מלבד מטוסים צבאיים ומוצרים נלווים לתעשייה זו, גם מנועים וטרקטורים.
ב-29 במאי 1969 הובילו סטודנטים ופועלים בעיר התקוממות נגד שלטונו הרודני של הנשיא חואן קרלוס אונגניה, בעקבות דיכויה של שביתה כללית בידי המשטרה. התקוממות זו, המכונה "קורדובאסו" (Cordobazo), הייתה חלק משרשרת התקוממויות שהביאה בסופו של דבר להדחתו של אונגניה ב-1970.
דמוגרפיה
בשנת 2001 התגוררו בקורדובה מעט יותר מ-3 מיליון תושבים, והיא הייתה הפרובינציה המאוכלסת ביותר בארגנטינה פרט לפרובינציית בואנוס איירס. צפיפות האוכלוסין בפרובינציה נאמדה בכ-19 נפש לקמ"ר. כ-40% מהתושבים התגוררו בבירה, קורדובה. והערים הגדולות ביותר בפרובינציה היו:
- קורדובה (כמיליון ו-272 אלף תושבים בעיר גופא, כמיליון ו-368 אלף תושבים במטרופולין; העיר השנייה בגודלה בארגנטינה אחרי בואנוס איירס)
- ריו קוארטו (כ-144 אלף תושבים)
- ויז'ה מריה (כ-72 אלף תושבים)
- סן פרנסיסקו (כ-59 אלף תושבים)
- ויז'ה קרלוס פאס (כ-56 אלף תושבים)
מבחינה מינהלית, מחולקת הפרובינציה ל-26 דפרטמנטוס.
כלכלה
בשנת 2006 עמד התוצר בקורדובה על 27.7 מיליארד דולרים, השיעור הגבוה בארגנטינה, פרט לפרובינציית בואנוס איירס ולעיר בואנוס איירס עצמה, והוא היווה כ-8% מהתוצר בארגנטינה כולה. בממוצע, עמד השיעור על 9,040 דולרים לנפש, שיעור גבוה במעט מהממוצע הארצי.
חקלאות מהווה כ-10% מהתוצר, והיא מבוססת בעיקר על פולי סויה, חיטה, תירס ודגנים נוספים. בפרובינציה גידולי בקר וצאן רבים, ומיוצרים בה כ-15% מהבשר וכ-28% ממוצרי החלב בארגנטינה. מוצרים נוספים מבוססי חקלאות כוללים שמן וממתקים.
17% מהתוצר מקורם בתעשייה. קורדובה היא אחד מהמרכזים התעשייתיים החשובים בארגנטינה. הקמת מפעל המטוסים ב-1927 (Fábrica Militar de Aviones) היוותה את הסיפתח, ובשנות ה-50 גברו ההשקעות הזרות בפרובינציה, שהביאו לפיתוחן של תעשיות מנועים, מכונות חקלאיות ועיבוד מזון. כיום, פועלים בקורדובה כ-250 מפעלים הקשורים בתעשיית המנועים והרכב. המחצבים הנכרים בפרובינציה כוללים שיש, סיד ואורניום.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קורדובה |
אתר האינטרנט הרשמי של קורדובה (בספרדית)
| פרובינציות ארגנטינה | ||
|---|---|---|
| פרובינציות | אנטרה ריוס • בואנוס איירס • חוחוי • טוקומאן • טיירה דל פואגו • לה פמפה • לה ריוחה • מיסיונס • מנדוסה • נאוקן • סלטה • סן חואן • סן לואיס • סנטה פה • סנטה קרוס • סנטיאגו דל אסטרו • פורמוסה • צ'אקו • צ'ובוט • קורדובה • קוריינטס • קטמרקה • ריו נגרו | 
|
| מחוז פדרלי | בואנוס איירס | |
23369570קורדובה (פרובינציה)