אנטישמיות בטורקיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אנטישמיות בטורקיה מתייחסת למעשי עוינות נגד יהודים בהיסטוריה של הרפובליקה הטורקית, כמו גם לקידום השקפות ואמונות אנטישמיות בטורקיה.

יהודים בטורקיה

יהודים חיים בשטחי האימפריה העות'מאנית וטורקיה המודרנית כבר יותר מ-2,400 שנה. בתחילה היו אלו בעיקר יהודים רומניוטים ממוצא יווני, אך בהמשך הם נטמעו בקהילת היהודים הספרדים, שהיגרו מחצי האי האיברי לאימפריה העות'מאנית במאה ה-15 לאחר שנרדפו וגורשו מספרד ופורטוגל על ידי האינקוויזיציה הספרדית והפורטוגזית.[1]

למרות שהיהודים היוו רק מעט יותר מ-0.03% מכלל האוכלוסייה הטורקית בשנת 2009, מדובר עדיין באחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם המוסלמי. כ-85% מיהודי טורקיה מתגוררים באיסטנבול, עוד כעשרה אחוזים באיזמיר והשאר בערים נוספות.[2] ישנם 23 בתי כנסת פעילים בטורקיה, 16 מהם באיסטנבול.[3] מבחינה היסטורית, האוכלוסייה היהודית באימפריה העות'מאנית הגיעה לשיאה בסוף המאה ה-19, כאשר היהודים מנו כ-500,000 נפש, וכמחציתם חיו בשטחה של הרפובליקה הטורקית המודרנית.

למרות העובדה שהיהודים מהווים רק חלק זעיר מהאוכלוסייה כיום, רגשות אנטישמיים נפוצים בקרב הטורקים המודרניים.[4] ביקורת פומבית על מדיניות ישראל בטורקיה הופכת לעיתים קרובות לביטוי של רגשות אנטישמיים כלליים.[5]

בעקבות האנטישמיות, נרשמה מאז 2009 ירידה באוכלוסייה היהודית. בספטמבר 2010 ירדה האוכלוסייה היהודית ל-17,000 איש, בעיקר בשל הגירה לישראל, שמוסברת בחששות ביטחוניים הנובעים מעלייה ברגשות אנטישמיים,[6] בעיקר בעקבות תקריות כמו מלחמת לבנון השנייה ב-2006, מבצע צוק איתן בשנים 2008-2009 והפשיטה על המשט לעזה (2010), בה נהרגו תשעה אזרחים טורקים על ידי שייטת 13 של חיל הים הישראלי כדי למנוע את פריצת הסגר על רצועת עזה.[7][8]

רקע היסטורי

ערכים מורחבים – היהודים באימפריה העות'מאנית, יהדות טורקיה

יהודים ואנטישמיות באימפריה העות'מאנית

על פי השריעה, ליהודים באימפריה העות'מאנית היה מעמד של ד'ימי, כלומר הם היו כפופים באופן עקרוני למוסלמים. עם זאת, מעמדם של הד'ימי הבטיח חסינות אישית וחופש דת.[9] אך זה לא מנע את האנטישמיות בטורקיה העות'מאנית.

המקרה העות'מאני הראשון של עלילת דם, דווח בתקופת שלטונו של הסולטאן מהמט השני במאה ה-15.[10] לאחר מכן, ולמרות ההגירה ההמונית של יהודים מספרד ב-1492, עלילות דם כאלה התרחשו לעיתים רחוקות ובדרך כלל גונו על ידי השלטונות העות'מאניים. חלק מהמקורות היהודיים מזכירים עלילות דם בתקופת שלטונו של הסולטאן מוראט הרביעי.[11] הסולטן מהמט השני הוציא פירמאן, צו מלכותי, שהיה הראשון מסוגו באימפריה העות'מאנית והורה שכל המקרים הקשורים לעלילת הדם יישקלו על ידי הדיוואן, המועצה העליונה של האימפריה.

ככלל, הגירת יהודים ממערב אירופה לאימפריה העות'מאנית התקבלה באהדה על ידי השלטונות העות'מאנים. ב-1553 אימץ הסולטן סולימאן המפואר את חוות דעתו של רופאו האישי ויועצו, משה האמון, ואישר מחדש את הוראותיו של מהמט השני, האוסרות על בתי משפט מקומיים לדון בתיקים הנוגעים לרצח פולחני יהודי לכאורה. הוא גם הצליח לסכל את כוונתו של האפיפיור פאולוס הרביעי להפקיד את יהודי אנקונה בידי האינקוויזיציה.[12]

אולם מאוחר יותר התדרדר יחסם של השלטונות ליהודים. ב-1579 שמע הסולטן מוראט השלישי שנשים יהודיות לובשות בגדי משי מעוטרים באבנים יקרות, והורה להשמיד את כל יהודי האימפריה.[13] למרות שהגזירה בוטלה, בזכות שלמה אשכנזי, יועצו של הווזיר הגדול, נצטוו היהודים ללבוש בגדים מיוחדים. בפרט, נאסר על נשים ללבוש בגדי משי, וגברים נדרשו לחבוש כובע שעוצב במיוחד.

במאה ה-19 היו מספר מקרים ידועים של עלילות דם בשטחי האימפריה העות'מאנית: חלב (1810), ביירות (1824), אנטקיה (1826), חמה (1829), טריפולי (1834), ירושלים (1838), רודוס ודמשק (1840), פארוס (1843) ואיזמיר (1864). המפורסמות שבהן היו עלילת הדם ברודוס ועלילת דמשק ב-1840, שלשתיהן היו השלכות בין-לאומיות משמעותיות.[14]

עלילת הדם ברודוס התרחשה בפברואר 1840, כאשר הקהילה היוונית-אורתודוקסית, בהשתתפות פעילה של קונסולים של כמה מדינות אירופיות, האשימה את היהודים בחטיפת ורצח נער נוצרי למטרות פולחן. המושל העות'מאני של רודוס תמך בהאשמה. כמה יהודים נעצרו, חלקם מסרו הודאות בהפללה עצמית בעינויים, והרובע היהודי כולו נחסם למשך שנים-עשר יום. ביולי 1840 זוכתה הקהילה היהודית ברודוס באופן רשמי מאשמה.[15]

באותה שנה התרחשה פרשת דמשק, שבה הואשמו יהודים ברצח פולחני של האב תומאס, נזיר פרנציסקני מהאי סרדיניה ומשרתו היווני, איברהים אמארה. ארבעה מחברי הקהילה היהודית מתו בעינויים, והדבר עורר זעם בין-לאומי. הפוליטיקאי הבריטי סר משה מונטיפיורי התערב כדי לשחרר את היהודים הכלואים הנותרים ושכנע את הסולטן אבדילמג'יט הראשון להוציא צו ב-6 בנובמבר 1840, שהכריז כי האשמות בעלילות דם הן הוצאת דיבה נגד יהודים והן אסורות בכל רחבי האימפריה העות'מאנית.[14][16]

בשנת 1866, עם חידוש עלילות הדם, הוציא הסולטן אבדילאזיז פירמאן, ולפיו הוכרזו היהודים תחת חסותו.[12] עם זאת, מקרה ידוע נוסף של עלילת דם התרחש ב-1875 בחלב, אך הקורבן לכאורה של הרצח - הנער הארמני - נמצא עד מהרה חי ושלם.

במחצית השנייה של המאה ה-19 יזמה האימפריה העות'מאנית את רפורמות הטנזימאט שמטרתן להשוות את הזכויות בין נתיניה ללא קשר למוצא אתני ודת. תמורות אלה השפיעו לטובה על היהודים, שבסופו של דבר זכו לשוויון זכויות. בתחילת המאה ה-20 הגיעה האוכלוסייה היהודית באימפריה ל-400-500,000 איש. ב-1887 היו חמישה חברים יהודים בפרלמנט העות'מאני.[17][18] עם זאת, שוויון ממשי בפני החוק קיבלו היהודים רק בשלב מאוחר יותר.

עם הופעת הציונות בשלהי המאה ה-19, החל יחסם של השלטונות העות'מאניים ליהודים לאבד את הסובלנות, ובכך סימן את בואה של האנטישמיות הטורקית המודרנית.[19] היו גם סכסוכים עם מוסלמים מקומיים, במיוחד באזור ישראל של ימינו. לקראת סוף המאה ה-19 מחתה האוכלוסייה הערבית נגד הנוכחות היהודית הגוברת בארץ ישראל, וכתוצאה מכך נאסר ב-1892 על מכירת קרקעות לזרים. על יהודים נאסר להתיישב בארץ ישראל או לגור בירושלים, בין אם הם נתיני האימפריה או זרים.[20] העוינות ליהודים גברה עם הגידול במספר היהודים באזור, ובמרץ 1908 התחולל ביפו פוגרום גדול, שבו השתתפה האוכלוסייה הערבית וכתוצאה מכך נפצעו קשה 13 בני אדם, כאשר כמה מהם מתו מאוחר יותר. הממשל המקומי פוטר.[21][22]

ציור של יהודי באימפריה העות'מאנית

במהלך מלחמת העולם הראשונה נרדפו היהודים על ידי האימפריה העות'מאנית, שכן העות'מאנים האשימו את היהודים שהם מרגלים בריטים ורוסים, מה שהשפיע רבות על היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה. לאחר מכן ביצעו העות'מאנים את גירוש תל אביב ב-1917, שבו גורשו או מתו אלפי יהודים.[23]

במהלך מלחמת יוון-טורקיה בשנים 1919–1922 נרדפו הקהילות היהודיות במערב אנטוליה (אנ') ובתראקיה המזרחית על ידי היוונים, ובצ'ורלו (אנ') התרחש פוגרום.

אנטישמיות ברפובליקה של טורקיה

ב-1923, כאשר הוכרז על הקמת הרפובליקה הטורקית, חיו בשטחה 200,000 יהודים, מתוכם 100,000 באיסטנבול לבדה. היהודים זכו לשוויון אזרחי, אולם הפוגרומים והרדיפות שבאו לאחר מכן גרמו להגירה יהודית המונית, שצמצמה את הקהילה היהודית פי 10.[18]

ב-1920 פתחו מתנגדי משטרו של מוסטפא כמאל אטאטורק בקמפיין אנטישמי, וטענו, מלבד הרטוריקה האנטישמית הקלאסית, כי היהודים תמכו באינטרסים היווניים במלחמת העצמאות הטורקית והשתלטו באופן בלתי חוקי על רכוש נטוש. הקמפיין לא זכה לתמיכה רחבה ונפסק לחלוטין עם ייצוב משטרו של כמאל. באותה תקופה אילצה הממשלה את הקהילה היהודית לנטוש את האוטונומיה התרבותית שהוענקה למיעוטים אתניים, ובכך הפרה את חוזה לוזאן, למרות שזו הייתה המדיניות הכללית של משטרו של מוסטפא כמאל, שהשפיעה בין היתר גם על הארמנים והכורדים.

ב-2 ביולי 1934 ארגנה קבוצה פרו-נאצית בראשות ג'וואט ריפאט אטילהאן פוגרומים ביהודי תראקיה. הרשויות עצרו בנחישות את המהומות, הכריזו על מצב חירום במזרח תראקיה והעמידו לדין את הבוזזים.[24] במקביל, היה פינוי בכוח של יהודים ממזרח תראקיה, על סמך חוק היישוב מחדש (אנ').[25] על פי חוק זה, לשר הפנים הייתה הזכות להעביר מיעוטים לאומיים לחלקים אחרים של המדינה בהתאם לרמת "הסתגלותם לתרבות הטורקית". במיוחד גורשו היהודים על ידי השלטונות הטורקיים מהעיר אדירנה.[26] ב-1935 רכש הצבא הטורקי 40,000 עותקים של ספרו האנטישמי של אטילהאן כדי לחלק לקציניו.

בשנים 1939–1942 שוב התפשטה בטורקיה תעמולה אנטישמית שזכתה לתמיכה מגרמניה הנאצית, וממשלת טורקיה לא התערבה. ביולי 1942 תפסו את השלטון בטורקיה פוליטיקאים מהימין. ב-11 בנובמבר 1942 אושר על ידי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה חוק מס העושר (אנ'). שיעור המס ליהודים ולנוצרים היה גבוה פי 5 מאשר למוסלמים. כתוצאה מכך נשלחו כ-1,500 יהודים למחנות עבודה בשל אי תשלום מיסים. החוק בוטל ב-15 במרץ 1944. למרות זאת, טורקיה קיבלה מספר ניכר של פליטים יהודים במהלך עליית הפשיזם באירופה בשנות ה-30 ובמלחמת העולם השנייה. היו מקרים של דיפלומטים טורקים באירופה שסייעו ליהודים להימלט מהשואה.[27]

בין השנים 1948 ל-1955 עלו לישראל כ-37,000 יהודים טורקים. אחת הסיבות המוצהרות להגירה הייתה הלחץ שהפעילו השלטונות להשתמש בשפה הטורקית, אפילו בבית.[2]

ב-1950 הפיצו אטילהאן ופוליטיקאים טורקים ימניים אחרים תעמולה אנטישמית באמצעי התקשורת, וחלקה הוחרם על ידי השלטונות.[28] התקפות על יהודים ותקריות אנטישמיות תועדו בשנים 1955, 1964 ו-1967. הרשויות נקטו צעדים כדי להגן על האוכלוסייה היהודית.

בשנות ה-70 וה-80 גברו הרגשות האנטישמיים בטורקיה. תזות אנטי-יהודיות היו קיימות בתוכניות של מפלגות פוליטיות מסוימות. בעקבות הגינוי של ממשלת טורקיה למבצע עופרת יצוקה בשנים 2009-2008 שגרם למתיחות ביחסים בין שתי המדינות,[29] נאמר בדו"ח שפרסם משרד החוץ הישראלי בשנת 2009 כי ארדואן "מסית ומעודד בעקיפין" אנטישמיות.[30]

מבקר של היומון הטורקי השמאלני-ליברלי "רדיקל", מוראט ארמאן, כתב ב-2005 כי המצב בטורקיה מזכיר לו את שנת 1930 בגרמניה, שבה התקשורת הרבתה לדון בדומיננטיות של היהודים בכלכלה, בהנחה שפעילותם החשאית מכוונת נגד גרמניה ובהשפעה מזיקה על החברה הגרמנית. הוא סבור שמדובר במגמה מסוכנת ביותר, וכי תסיסה כה מסיבית נגד לא-מוסלמים בטורקיה לא תועדה מזה שנים רבות.[31] מומחים רבים מסכימים כי בטורקיה פושות תופעות אנטישמיות כמו הופעתן של כרזות אנטישמיות וניסיונות לקיים תעמולה אנטישמית בבתי הספר במדינה.[32][33][34][35][36][37]

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, האנטישמיות בטורקיה גברה באופן אקספוננציאלי,[38][39] כולל קריאות להשמדת ישראל ופרסום קריקטורות ומאמרים אנטישמיים,[40][41][42] או ביטויים אנטישמיים במסגרות שונות, כמו משחקי ספורט.[43]

מקורות האנטישמיות

ערך מורחב – פרעות תראקיה הטורקית (1934)

הוגים אנטישמיים בולטים בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 כללו את בורהאן בלגה (אנ'), ג'וואט ריפאט אטילהאן, ניהאל אטסיז (אנ'), סאדרי ארטם (אנ') ומוהיטין ברגן.[44]

המקורות האידאולוגיים העיקריים לאנטישמיות בטורקיה הם אסלאמיזם, אנטי-ציונות שמאלנית וקיצוניות ימנית לאומנית. אינטלקטואלים טורקים תמיד היו פרו-פלסטינים ואנטי-ישראליים בעמדתם, בעוד שהדיון על הסכסוך במזרח התיכון בקרב הדיוטות בטורקיה הופך לעיתים קרובות לאנטישמי.[45]

בינואר 2010 פרסם עיתון הארץ דו"ח שהוכן על ידי המרכז הבינלאומי למחקרים פוליטיים במשרד החוץ הישראלי, שטען כי התבטאויות אנטי-ישראליות של ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן תרמו לצמיחת האנטישמיות בחברה הטורקית.[46][47]

אסלאמיזם

גורם מרכזי אחד לאנטישמיות הוא אסלאמיזם, בין אם מדובר בשנאה על בסיס דתי, ובין אם בהתנגדות ובשנאת ישראל בהובלתן של מפלגות אסלאמיות. המומחה הטורקי ליחסים בין-אתניים ובין-דתיים רפעת באלי (אנ') ומקורות אחרים טוענים כי יהודים שהתאסלמו מוצגים על ידי האסלאמיסטים הטורקים כקבוצה זרה בעלת נאמנות מפוקפקת. הם מתייחסים לקבוצות כמו ליברלים, חילונים וסוציאליסטים כ"שבתאים", כאשר הם מבקשים לייחס להם חוסר נאמנות.[48][49] לדוגמה, חזית הפושטים האסלאמית המזרחית הגדולה (אנ'), ארגון טרור אסלאמי-רדיקלי שהוקם ב-1984, קורא לגירוש כל נוכחות יהודית ונוצרית בחיים הפוליטיים בטורקיה.[50]

על פי חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, מפלגת הרווחה (אנ') האסלאמיסטית הייתה מקור מרכזי לאנטישמיות בטורקיה עד 1997. לדברי החוקרים, המנהיגים, כולל ראש הממשלה לשעבר נג'מטין ארבקאן, הציגו טענות אנטישמיות בביקורת על מדינת ישראל. בפברואר 1997, מאמר בעיתון המפלגה עם רטוריקה כזו הוביל להפגנות מול שגרירות טורקיה בוושינגטון. המאמר קבע כי "... נחש נברא כדי לבטא את רעליו, כשם שיהודי נברא כדי לעשות רע".[51]

ב-1997 עלו לשלטון המפלגות החילוניות בטורקיה והשפעתה של מפלגת הרווחה פחתה משמעותית. עם זאת, ב-2003, כאשר רג'פ טאיפ ארדואן, מנהיג מפלגת הצדק והפיתוח האסלאמיסטית, הפך לראש ממשלת טורקיה, הדבר סימן את תחילתה של אסלאמיזציה בחברה הטורקית. ארדואן נודע גם ברטוריקה אנטי-ישראלית חריפה. לאחר מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה ומינויו של שר החוץ הטורקי החדש אהמט דבוטאולו ב-2009, באו לידי ביטוי מובהק רגשות אנטי-ישראליים במדיניות החוץ הטורקית.[52]

נטען גם כי הסכסוך בעקבות המשט לעזה ב-31 במאי 2010 הוסת במכוון על ידי פוליטיקאים טורקים במטרה להחריף את היחסים עם ישראל לטובת הישגים במדיניות הפנים והחוץ.[53][54] יתר על כן, על פי דיווחים חדשותיים מדצמבר 2012, ארגון הביון הלאומי הטורקי החל לחקור אנשים בעלי אזרחות כפולה ישראלית וטורקית בקשר ל"תקרית המשט".[55]

ב-31 במאי 2015, דו"ח של טיימס אוף ישראל חשף כי כמעט 40% מהאוכלוסייה הטורקית רואה בישראל איום, מה שמצביע על העלייה המשתוללת באנטישמיות בטורקיה, בהשפעתו של השלטון האסלאמסטי.[56]

רגשות אנטי-ישראליים ואנטי-ציוניים בשמאל

האינטליגנציה הטורקית השמאלנית נוטה לראות בישראל מכשיר של האימפריאליזם האמריקאי במזרח התיכון. הסכסוך הישראלי-פלסטיני מתפרש אפוא כסכסוך בין קבוצה "מדוכאת על ידי האימפריאליזם" לבין פרוקסי של ארצות הברית. מסורת של חשיבה כזו קיימת מאז שנות ה-70, כאשר טורקים מהשמאל הקיצוני הצטרפו לאש"ף וקיבלו אימונים צבאיים באמצעות הארגון, וחלקם השתתפו בלחימה נגד הכוחות הישראליים.

לפי רפעת באלי, עבור השמאל הטורקי הציונות היא אידאולוגיה אגרסיבית המקדמת אנטישמיות. בגיליון מיוחד של מגזין שמאל משנת 2004 נטען כי האנטישמיות והציונות הן שני צדדים של מטבע אחד: "המצפון היהודי נשבה על ידי ישראל" ויש לעשות את כל המאמצים להשמדתה של ישראל במתכונתה הנוכחית.[4]

ראש הקהילה היהודית בטורקיה, סילביו עובדיה, אמר כי "כל התבטאות אנטי-ישראלית עלולה בקלות להפוך לגינוי של יהודים באופן כללי. בכל פעם שפורצת מלחמה במזרח התיכון, האנטישמיות גוברת ברחבי העולם". הוא הוסיף כי הוא מאמין שאנשים רבים אינם מסוגלים להבחין בין ישראלים ליהודים ולא להעביר את הביקורת על המדיניות הישראלית לאזרחים טורקים ממוצא יהודי.[1]

לאומנות ואהדה לנאצים

בסוף מרץ 2005 הופנתה תשומת הלב של התקשורת המערבית לטורקיה אחרי שמיין קאמפף של אדולף היטלר הגיע למקום הרביעי ברשימות רבי המכר הטורקיים בחודשיים הראשונים של 2005. מחירו הנמוך (4.50 דולר) הפך אותו לספר פופולרי וזמין, כאשר בין 50 ל-100 אלף עותקים של הספר נמכרו.[57][58][59] באותה הזדמנות הצהיר הסוציולוג ומדען המדינה הטורקי דוגו ארגיל כי "הנאציזם, הקבור באירופה, קם לתחייה בטורקיה".[60][61]

ארגונים אנטישמים מתחו ביקורת חריפה על כוונת הממשלה להעניק לחברה ישראלית חכירה ארוכת טווח של חלק מהאדמה הטורקית בגבול עם סוריה בתמורה למבצע יקר של פינוי מוקשים בקטע זה שטורקיה הייתה מחויבת לבצע עד שנת 2014. טיעוני האופוזיציה בדבר אי קבילות ההשקעה של "הכספים היהודיים" הוגדרו על ידי ראש הממשלה ארדואן כ"פשיסטים" וכ"פוביה כלפי מיעוטים וזרים".[62]

ביוני 2010, במהלך אחת ההפגנות האנטי-ישראליות, השתמשו המפגינים בסמלים נאציים ובסיסמאות המפארות את אדולף היטלר.[63]

תעמולה אנטישמית

ספרים, עיתונות מודפסת ותיאטרון

לפני מבצע צוק איתן, רוב הביטויים האנטישמיים בטורקיה היו בעיתונות המודפסת ובספרים. חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ציינו כי טורקים צעירים ומשכילים רבים גיבשו בהשפעת תעמולה זו יחס שלילי כלפי היהודים וישראל, למרות שמעולם לא נתקלו בהם.[64]

רגשות אנטישמיים רבים מתפרסמים בפרסומים אסלאמיים שונים. כך למשל, הסופר הטורקי המפורסם אורהאן פאמוק, העומד לדין בגין הכרה פומבית ברצח העם הארמני בטורקיה, כונה על ידי העיתון Yeniçağ כ"אוהב יהודים", "ידידם הטוב ביותר של היהודים" ו"משרתם של היהודים". בעיתון אחר נטען כי המנהיגים הכורדים הידועים מוסטפא בארזאני וג'לאל טלבאני הם יהודים מלידה ומתכוונים להקים את "ישראל השלמה" במסווה של מדינה כורדית. מגזין אסלאמי כתב כי המוסד וישראל אחראים להנחת מוקשים בדרום מזרח טורקיה ולהרג חיילים טורקים.[65] בעיתונים אחרים פרסמו מאמרים ששיבחו את היטלר והכחישו את השואה.[66][32]

העיתון ואקיט כתב כי על הרב הראשי של טורקיה לעזוב את המדינה משום שהוא לא גינה את עופרת יצוקה. הפרסומים בתקשורת השוו את ישראל לגרמניה הנאצית, ואת המבצע בעזה לשואה,[67] התקשורת שמה סימן שווה בין המילים "יהודי" ו"טרוריסט". בעל טור בעיתון מילי גאזטה הביע את רצונו לא לראות יהודים ברחובות הערים הטורקיות.[32] הביטאון של מפלגת ארדואן קרא "לשים קץ למדינת הטרור, להשמיד את הווירוס".[39]

בטורקיה מתפרסמים ומופצים ספרים אנטישמיים באופן חופשי, כמו הפרוטוקולים של זקני ציון, היהודי הבין-לאומי מאת הנרי פורד ורבים אחרים, כולל סופרים טורקים, הטוענים בספריהם שהיהודים וישראל רוצים לתפוס את השלטון בכל רחבי העולם.[68][69]

ב-1974, כנשיא קבוצת הנוער של מפלגת ה-MSP האסלאמיסטית, ארדואן כתב, ביים ושיחק בתפקיד הראשי במחזה אנטישמי שהציג את הבונים החופשיים, הקומוניזם והיהדות כרוע.[67][70]

קולנוע וטלוויזיה

ארדואן עם נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג, 2022

הקולנוע והטלוויזיה הטורקית רוויים מסרים גלויים וסמויים של אנטישמיות ושנאת יהודים, כולל מקרים שגרמו גם למשברים דיפלומטיים. כך למשל, בשנת 2006 הוקרן בטורקיה הסרט עמק הזאבים: עיראק (אנ') שנטען כלפיו שהוא אנטי-אמריקאי ואנטישמי.[71][72] ההאשמה האחרונה מבוססת על העובדה שבסרט יש סצנה שבה רופא יהודי בצבא ארצות הברית, סוחר בגופות של אסירים ממתקן המעצר אבו גרייב.[73][74]

קטעים מתוכנית הטלוויזיה הטורקית Ayrılık ("פרידה") מספרים סיפור על רקע מבצע עופרת יצוקה. התיעוד הביא את משרד החוץ הישראלי בחודש אוקטובר 2009 לזמן את מיופה הכוח של טורקיה בישראל כדי לתת הסברים.[75] הובעה אי שביעות רצון מהסצנה שבה השחקנים המתארים חיילים ישראלים יורים ב"חיילים" פלסטינים והורגים ילדה פלסטינית, כמו גם ממספר סצנות אחרות. גורמים במשרד החוץ הישראלי הצהירו כי "לסצנה אין אפילו קשר רחוק למציאות והיא מציגה את הצבא הישראלי כרוצח ילדים חפים מפשע". בישראל הודגש שלא מדובר ביוזמה פרטית, שכן הסדרה שודרה בערוץ הממלכתי.[76]

בינואר 2010, לאחר ששודרה בטורקיה סדרת טלוויזיה חדשה "עמק הזאבים: מארב", זומן שגריר טורקיה בישראל, אוגוז צ'ליקול, למשרד החוץ הישראלי להסברים. חוסר שביעות הרצון הישראלי היה סצנה שבה סוכני המוסד, כפי שבוצעו על ידי השחקנים הטורקים, חטפו ילדים טורקים ולקחו את השגריר הטורקי ומשפחתו כבני ערובה.[74][77] סגן שר החוץ של ישראל, דני אילון, הביע בשיחה עם השגריר הטורקי את דעתו כי "הסצנה, בדומה לזו המוצגת בסדרה, הופכת את חייהם של יהודים בטורקיה לבלתי בטוחים". בפגישה הושפל השגריר הטורקי כמחאה, ולאחר מכן גינה בעצמו את חידוש סדרת הטלוויזיה.[78][79]

התקפות על יהודים נשמעות גם בטלוויזיה הטורקית. נציגי הקהילה היהודית בטורקיה הביעו בתחילת 2009 דאגה מההתבטאויות האנטישמיות שהושמעו במספר תוכניות טלוויזיה.[80]

ביולי 2014, האימאם מהמט סאיט יאז נשא דרשה משודרת בדיארבקיר. במהלך הדרשה אמר יאז כי "אתה תמצא את היהודים כעוינים ביותר כלפי המאמינים. האויבים האכזריים ביותר של האסלאם על פני כדור הארץ הם היהודים. מי אמר את זה? אללה עשה זאת" וכי "היהודים הללו קלקלו את כל ההסכמים עלי אדמות ורצחו 17 מנביאיהם... ואני מכריז כאן: יש להרוג את כל היהודים שלקחו נשק כדי לרצוח מוסלמים, ולמחוק את ישראל מהמפה! זה ייעשה בעזרת אללה. אל תפחדו. אלה חדשות טובות. זו בשורה... המוסלמים יתקפו את ישראל ואת היהודים. היהודים יברחו ויסתתרו. כאשר היהודי יתחבא מאחורי [עצים ואבנים], יאמרו [העצים] והאבנים: 'הו עבד אללה, יש יהודי מאחוריך. בוא לקחת אותו'." חבר הפרלמנט ממפלגת הצדק והפיתוח, ג'ומה איצ'טן, שפרסם לאחר מכן את נאומו של יאז בדף הפייסבוק שלו, תיאר את דבריו של יאז כ"נפלאים".[81]

ב-2015 שידר ערוץ חדשות המזוהה עם ארדואן סרט תיעודי בן שעתיים בשם "The Mastermind", ובו רמז בתוקף כי "המוח היהודי" הוא זה ש"שולט בעולם, שורף, הורס, מרעיב ומנהל מלחמות, מארגן מהפכות והפיכות ומקים מדינות בתוך מדינות".[82]

פליירים, כרזות וונדליזם

תקריות אנטישמיות מתרחשות כמעט בלי הפסקה וחלקן זוכות לסיקור תקשורתי נרחב. כך למשל כאשר על השלטים במסיבת העיתונאים של אגודת תרבות אנטי-ישראלית נכתב: "מותר להכניס כלבים, ליהודים ולארמנים הכניסה סגורה" או כשבאיסטנבול נתלו כרוזים הקוראים "לא לקנות בחנויות יהודיות ולא לשרת יהודים".[35]

בשלטי חוצות באיסטנבול הופיע הכיתוב הבא: "לא תוכל להיות בן משה", עם ציטוטים מהתורה המגנה הרג ועם תמונות של נעלי ילדים מגואלות בדם.[32] באיזמיר ובאיסטנבול חוללו בתי כנסת בכתובות גרפיטי מעליבות ומאיימות.[83][84] רשימות עם שמותיהם של רופאים יהודים מפורסמים הופצו עם קריאה להרוג אותם כנקמה על מבצע ברצועת עזה. הרשימות נערכו והופצו עם שמות של חברות יהודיות, מקומיות ובין-לאומיות וקריאה לחרם.[34] ביוני 2010, כמה חנויות טורקיות הציבו שלטים שעליהם נכתב "אנחנו לא מקבלים כלבים וישראלים".[8]

אלימות נגד יהודים

בעשורים האחרונים התרחשו בטורקיה שלושה פיגועי טרור אנטי-יהודיים. בכל שלושת המקרים תקפו החמושים את בית הכנסת המרכזי באיסטנבול, בית הכנסת נווה שלום.[85][86]

ב-6 בספטמבר 1986 ירה מחבל מהארגון הפלסטיני אבו נידאל במקלע על מבקרים בבית הכנסת במהלך תפילת השבת. 23 יהודים נהרגו ו-6 נפצעו.[85][87]

איברהים סורייה ייאיט, הוגה דעות וסופר טורקי אנטישמי

ב-15 בנובמבר 2003 התפוצצו מחבלים מתאבדים באמצעות מכוניות תופת ליד שני בתי כנסת באיסטנבול, בפיגועים בהם נהרגו 25 בני אדם ונפצעו 300.[88] אסלאמיסטים הצדיקו את מעשיהם בטענה ש"סוכנים ישראלים" עובדים בבתי הכנסת. על הפיגועים נטלו אחריות אל-קאעדה וארגון אסלאמיסטי טורקי. בהמשך הרשיעו בתי המשפט בטורקיה 48 אנשים הקשורים לאל-קאעדה במעורבות בפיגועים.[89][90][91]

ב-21 באוגוסט 2003 נמצא ג'וזף יחיא, רופא שיניים בן 35 מאיסטנבול, מת במרפאתו. הרוצח נעצר במארס 2004 והודה כי רצח את יחיא ממניעים אנטישמיים.[92]

ב-6 בינואר 2009 משחק כדורסל בגביע אירופה בין בני השרון הישראלית לבין טורק טלקום הטורקית הופרע על ידי אוהדים טורקים. האוהדים קראו קריאות מעליבות וניסו להשליך חפצים לעבר הספורטאים הישראלים ולפרוץ לחדרי ההלבשה שלהם כדי לתקוף אותם.[93]

באותו חודש דווח על תקיפת חייל יהודי בצבא הטורקי. התוקף נענש מיד על ידי מפקד הבסיס הצבאי. באותה תקופה סבלו מספר תלמידים יהודים מהתעללות מילולית ותקיפות פיזיות.[34]

מאבק באנטישמיות

פעולות אנטישמיות ישירות בטורקיה אסורות ונתבעות על ידי הממשלה. ב-2009, בעל חנות, שתלה על דלתה שלט שעליו נכתב "הכניסה ליהודים ולארמנים אסורה!" נידון לחמישה חודשי מאסר.[94] עם זאת, דו"ח של הקונגרס היהודי העולמי ציין כי במהלך אירועי המשט, מערכת המשפט הטורקית לא טיפלה בפעולות אנטישמיות של המשתתפים ולא התערבה בהסתה אנטישמית.[34]

באוקטובר 2004 פרסם המגזין הטורקי הסוציאליסטי "בריקים" הצהרה שכותרתה: "אין סובלנות לאנטישמיות!" על המכתב חתמו 113 אינטלקטואלים טורקים מוסלמים ולא-מוסלמים ידועים.[95]

בסקר שנערך בשנת 2008 על ידי מרכז המחקר פיו, ל-76% מהטורקים הייתה דעה שלילית על יהודים ורק ל-7% הייתה דעה חיובית על יהודים.[4]

במהלך מבצע עופרת יצוקה, המשטרה הטורקית נאלצה לנקוט באמצעים כדי להגן על מוסדות יהודיים בטורקיה. ההגנה על מוסדות יהודיים בטורקיה תוגברה גם ביוני 2010 לאחר המשט לעזה. שר הפנים בשיר אטלאי (אנ') אמר כי השלטונות לא יאפשרו ליהודי טורקיה לסבול מהתבטאויות אנטי-ישראליות.[96]

בהתייחסו לביקורת על ישראל בהקשר למבצע בעזה, אמר ארדואן כי "אנטישמיות היא פשע נגד האנושות".[97] ב-27 בינואר 2010, ביום הזיכרון הבין-לאומי לשואה, הודיע משרד החוץ הטורקי כי טורקיה תמשיך במדיניותה נגד אנטישמיות, גזענות, שנאת זרים ואפליה.

במאי 2021 גינה ממשל ביידן את דבריו של הנשיא ארדואן בנוגע לעם היהודי כ"אנטישמיים" ו"ראויים לגינוי".[98]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטישמיות בטורקיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Глава еврейской общины Турции: «Мы не просим терпимости и толерантности, мы хотим быть полноправными гражданами Турции», 1news.az (ברוסית)
  2. ^ 2.0 2.1 Выживание четырех сообществ, www.jewish.ru
  3. ↑ Turkey Virtual Jewish History Tour, www.jewishvirtuallibrary.org
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Present-Day Anti-Semitism in Turkey, Jerusalem Center for Security and Foreign Affairs (באנגלית אמריקאית)
  5. ↑ Antisemitism in the Turkish Media (Part III): Targeting Turkey's Jewish Citizens, MEMRI (באנגלית)
  6. ↑ Страх гонит в Израиль, www.jewish.ru
  7. ↑ Серьезный удар по израильско-палестинскому урегулированию, RFI, ‏2010-06-02 (ברוסית)
  8. ^ 8.0 8.1 Tzvi (2010-06-17). "No Dogs and Israelis - Aish.com". Aish.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-08-15.
  9. ↑ יחסם של המוסלמים כלפי הד’ימה והכופרים – רועי סראג' גולן -אִחְכִּי עַרַבִּי, באתר www.ek-arabi.co.il
  10. ↑ from: Ottoman Empire; In: Encyclopaedia Judaica 1971, Vol. 16, Jews in the Ottoman Empire 10: Blood libels, www.geschichteinchronologie.ch
  11. ↑ ЕВРЕЙСКИЕ ОБЩИНЫ СТАМБУЛА, www.lechaim.ru
  12. ^ 12.0 12.1 Ottoman Sultans and Their Jewish Subjects, www.sephardicstudies.org
  13. ↑ СТАТУС ЕВРЕЙСКИХ ОБЩИН В ОСМАНСКОЙ ИМПЕРИИ, www.lechaim.ru
  14. ^ 14.0 14.1 תורכיה ועלילת הדם - עמדת שלטונות הקיסרות העותומנית בעלילות הדם / פרופ' ח. ז. הירשברג, באתר www.daat.ac.il
  15. ↑ חב"ד | שיחת השבוע 1680 | הפורים של רודוס, באתר www.chabad.org.il
  16. ↑ דם ופוליטיקה : עלילת דמשק, היהודים והעולם, באתר kotar.cet.ac.il
  17. ↑ СТАТУС ЕВРЕЙСКИХ ОБЩИН В ОСМАНСКОЙ ИМПЕРИИ, www.lechaim.ru
  18. ^ 18.0 18.1 История > История антисемитизма - Турецкое еврейство под угрозой, www.jewish.ru
  19. ↑ Wayback Machine, www.jerusalem-oldcity.org.il
  20. ↑ Библиотека Гумер - Дудаков С. Россия и Иерусалим, www.gumer.info
  21. ↑ 1908 год в еврейской истории, alvishnev8391.narod.ru
  22. ↑ 4 апреля 1908 - Газетные "старости"(Архив), starosti.ru
  23. ↑ Gur Alroey, The Expulsion of the Jews from Tel Aviv-Jaffa to the Lower Galilee, 1917-1918, Orient XXI, ‏2016-09-06 (באנגלית)
  24. ↑ Ayşe Hür, 1934 Trakya Olayları - Ayşe Hür -Avlaremoz, -Avlaremoz, ‏2016-06-21 (בטורקית)
  25. ↑ Геноцид армян, www.genocide.ru
  26. ↑ Турция - Где живут евреи - Еврейский мир - Центральный Еврейский Ресурс. Сайт русскоязычных евреев всего мира. Еврейские новости. Еврейские фамилии., www.sem40.ru
  27. ↑ Turkey and The Holocaust:Turkey’s Role in Rescuing Turkish and European Jewry from Nazi Persecution, 1933-1945 reviewed by Irem Güney | Book Review, www.turkishweekly.net
  28. ↑ Turkey, www.jewishvirtuallibrary.org
  29. ↑ Al Jazeera English - Europe - Stormy debate in Davos over Gaza, english.aljazeera.net
  30. ↑ ברק רביד, Israel Accuses Turkish PM of Inciting anti-Semitism, הארץ, ‏26.1.2010
  31. ↑ <DOMAIN_NAME>, MEMRI - The Middle East Media Research Institute, www.memri.org
  32. ^ 32.0 32.1 32.2 32.3 Antisemitism and Racism - The Stephen Roth Institute for the Study of Contemporary, www.tau.ac.il
  33. ↑ Marat Hakobyan, Турецкий эксперт: Потеряв Турцию, Израиль встанет перед серьезной угрозой - 1 Февраля 2010 - Аналитика - новости Украины, analitika.at.ua
  34. ^ 34.0 34.1 34.2 34.3 Wayback Machine, www.worldjewishcongress.org
  35. ^ 35.0 35.1 MIGnews | Общество | США недовольны ростом антисемитизма в Турции, mignews.com
  36. ↑ The Betrayal of Turkish Jews, www.jewcy.com (באנגלית)
  37. ↑ Anti-Defamation League | הליגה נגד השמצה מודאגת מהתגברות האווירה העוינת כלפי יהודים בטורקיה | הליגה נגד השמצה בישראל, באתר www.adl.org.il
  38. ↑ Klein, David I.; Hanson, Matt (2023-10-30). "'Jews not allowed': As Erdogan praises Hamas, antisemitism rages in Turkey". The Times of Israel (באנגלית אמריקאית). ISSN 0040-7909. נבדק ב-2025-08-16.
  39. ^ 39.0 39.1 איתמר אייכנר, דורכים על דגל ישראל, "תולים" את נתניהו על גשר: שיאי אנטישמיות בטורקיה, באתר ynet, 29 בדצמבר 2023
  40. ↑ נטע בר, ‏"הגיע הזמן להשמיד את ישראל": התקשורת של ארדואן יוצאת משליטה, באתר ישראל היום, 9 ביולי 2025
  41. ↑ דין שמואל אלמס, ‏המסר האנטישמי במיוחד בעיתון שמזוהה עם ארדואן, באתר גלובס, 8 בדצמבר 2023
  42. ↑ אנטישמיות בשער העיתון המוביל: בטורקיה קוראים "לחסל את הווירוס", באתר מעריב אונליין, 8 בדצמבר 2023
  43. ↑ דב גיל-הר יואב זהבי, שערורייה בשמינית הגמר: הבלם הטורקי ביצע מחווה אנטישמית, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 2 ביולי 2024
  44. ↑ Efrat Aviv, Antisemitism and Anti-Zionism in Turkey: From Ottoman Rule to AKP, Taylor & Francis, 2017-02-17, מסת"ב 978-1-315-31412-9. (באנגלית)
  45. ↑ Present-Day Anti-Semitism in Turkey, Jerusalem Center for Security and Foreign Affairs (באנגלית אמריקאית)
  46. ↑ Премьера Турции обвинили в антисемитизме, www.trud.ru, ‏2010-01-26 (ב־)
  47. ↑ "Израиль обвинил Эрдогана в антисемитизме - газета" (ברוסית). נבדק ב-2025-08-16.
  48. ↑ Der Antisemitismus in der türkischen Geschichte, www.nahost-politik.de
  49. ↑ Minicy Catom Software Engineering Ltd. www.catom.com, Jewish Political Studies Review - The Dönmes, jcpa.org
  50. ↑ РАЗЛИВАЕВ А.А, РАДИКАЛЬНЫЕ ИСЛАМИСТЫ ТУРЦИИ
  51. ↑ Stephen Roth Institute: Antisemitism And Racism, www.tau.ac.il
  52. ↑ Pipes, Daniel. "Islamist Turkey Overreaches". Daniel Pipes (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-08-16.
  53. ↑ Ирина Попова, От 16 до 19 человек погибли во время попытки так называемой «флотилии мира» прорвать блокаду и доставить..., Ритм Москвы, ‏2010-05-31 (ב־)
  54. ↑ Browser check..., regnum.ru
  55. ↑ Adl Alarmed At Turkey's Reported Investigation Of Individuals With D, Armenian Diaspora News Forum, ‏2012-12-26 (באנגלית)
  56. ↑ Winer, Stuart (2015-05-31). "Turks think Israel is their biggest threat, poll finds". The Times of Israel (באנגלית אמריקאית). ISSN 0040-7909. נבדק ב-2025-08-16.
  57. ↑ "Hitler book bestseller in Turkey" (באנגלית בריטית). 2005-03-18. נבדק ב-2025-08-16.
  58. ↑ Smith, Helena (2005-03-29). "Mein Kampf sales soar in Turkey". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-08-16.
  59. ↑ Немцы отсудили авторские права на "Майн кампф", Российская газета, ‏2005-09-28 (ברוסית)
  60. ↑ Browser check..., regnum.ru
  61. ↑ Antisemitism: The “New Normal” in Turkey, Moshe Dayan Center for Middle Eastern and African Studies, ‏2024-02-15 (באנגלית)
  62. ↑ The White Path: Fascism, Anti-Semitism and All Sorts of Turks, www.thewhitepath.com
  63. ↑ Dr Khatchig Mouradian, Mouradian: ‘Missing Hitler’s Spirit’: The Problematic Post-Flotilla Discourse in Turkey, The Armenian Weekly, ‏2010-06-07 (באנגלית אמריקאית)
  64. ↑ Antisemitism and Racism - The Stephen Roth Institute for the Study of Contemporary, www.tau.ac.il
  65. ↑ Antisemitism And Racism, www.tau.ac.il
  66. ↑ Content Search | Simon Wiesenthal Center, www.wiesenthal.com
  67. ^ 67.0 67.1 Antisemitism in the Turkish Media (Part III): Targeting Turkey's Jewish Citizens, MEMRI (באנגלית)
  68. ↑ "Opinion | The Protocols of the Elders of Turkey". The Washington Post (באנגלית אמריקאית). 2007-10-07. ISSN 0190-8286. נבדק ב-2025-08-16.
  69. ↑ Stephen Roth Institute: Antisemitism And Racism, www.tau.ac.il
  70. ↑ Tomer Fish, האנטישמיות האקראית של ארדואן, באתר הפורום לחשיבה אזורית, ‏2013-09-03
  71. ↑ Александр Манхайм - RFE/RL. "В турецком блокбастере увидели ответ на датские рисунки". Радио Свобода (ברוסית). נבדק ב-2025-08-16.
  72. ↑ ADL Continues to Voice Concern About Anti-Jewish and Anti-Israel Climate in Turkey, www.adl.org
  73. ↑ Özdemir, Cem (2006-02-22). "Controversy Over Turkish Movie: Beyond the Valley of the Wolves". Der Spiegel (באנגלית). ISSN 2195-1349. נבדק ב-2025-08-16.
  74. ^ 74.0 74.1 Israel-Turkey tensions high over TV series, ‏12.1.2010
  75. ↑ И.А.Свистунова "Об отношениях Турции с Израилем", www.iimes.ru
  76. ↑ | Турецкий сериал об "убийцах из ЦАХАЛа" стал шлягером у арабов | В Израиле | Курсор: Главные новости Израиля |, cursorinfo.co.il
  77. ↑ Reuters. "Netanyahu: Turkey drift toward Iran is worrying". Haaretz.com (באנגלית). נבדק ב-2025-08-16.
  78. ↑ Ayalon: My Aim Wasn't to Humiliate, Rather Make a Point, www.turkishweekly.net
  79. ↑ Турция поссорилась с Израилем из-за сериала: израильские дипломаты еще и унизили ее посла, NEWSru.com, ‏2010-01-12 (ברוסית)
  80. ↑ Эрдоган: антисемитизм – преступление против человечества - NEWSru.co.il, NEWSru.co.il (ברוסית)
  81. ↑ Berman, Lazar (2015-01-11). "Jews are focus of most hate speech in Turkey, media study finds". The Times of Israel (באנגלית אמריקאית). ISSN 0040-7909. נבדק ב-2025-08-16.
  82. ↑ Unraveling the AKP's 'Mastermind' conspiracy theory - AL-Monitor: The Middle Eastʼs leading independent news source since 2012, www.al-monitor.com (באנגלית)
  83. ↑ Harut Sassounian, ContributorPublisher of The California Courier, Major American-Jewish Organizations may no Longer Back Turkey in Congress, HuffPost, ‏2009-03-01 (באנגלית)
  84. ↑ Global Politician - Turkey: Antisemitism Gets Out of Control, www.globalpolitician.com (באנגלית)
  85. ^ 85.0 85.1 Associated Press, Bombings at Istanbul Synagogues Kill 23, Associated Press, ‏2015-03-25 (באנגלית אמריקאית)
  86. ↑ Neve Shalom Synagogue, www.ibb.gov.tr
  87. ↑ INM. "Mystery surrounds 'suicide' of Abu Nidal, once a ruthless killer and face of terror". The Independent (באנגלית). נבדק ב-2025-08-16.
  88. ↑ Число жертв теракта в Стамбуле достигло 25 человек, NEWSru.com, ‏2003-11-18 (ברוסית)
  89. ↑ Теракты у синагог в Стамбуле совершил "Исламский фронт всадников Великого Востока", NEWSru.com, ‏2003-11-15 (ברוסית)
  90. ↑ "Film clue to Turkey Jewish attack" (באנגלית בריטית). 2003-11-17. נבדק ב-2025-08-16.
  91. ↑ Al Qaeda associates jailed for Istanbul bombings. 17/02/2007. ABC News Online, www.abc.net.au
  92. ↑ Selected Anti-Semitic Incidents Around the World in 2003, www.adl.org
  93. ↑ פוצץ משחקה של בני השרון בטורקיה, באתר הארץ, 6 בינואר 2009
  94. ↑ JewishNews / Антисемитизм / Оскорбил – в тюрьму!, jn.com.ua
  95. ↑ Antisemitism in the Turkish Media (Part II) - Turkish Intellectuals Against Antisemitism, MEMRI (באנגלית)
  96. ↑ В Турции усилена охрана евреев, www.jewish.ru
  97. ↑ Browser check..., regnum.ru
  98. ↑ Canaan Lidor, AJC rips Erdoğan for saying Israel 'feeds on blood of innocents', JNS.org, ‏2025-03-19 (באנגלית אמריקאית)


אנטישמיות
היסטוריה • ציר זמן                 
מושגי ליבה אנטישמיות • אנטי-יהדות • שנאת ישראל בעולם היווני-רומי • אנטישמיות נוצרית • אנטישמיות מוסלמית • אנטישמיות כלכלית • אנטישמיות גזעית • אנטישמיות מודרנית • השאלה היהודית • האנטישמיות החדשה • מבחן שלוש ה-D לאנטישמיות • הגדרת העבודה של אנטישמיות
הטלאי הצהוב, סימן מזהה ליהודים שהונהג כחלק מחקיקה אנטי-יהודית והשפלה אנטישמית
הטלאי הצהוב, סימן מזהה ליהודים שהונהג כחלק מחקיקה אנטי-יהודית והשפלה אנטישמית
ניתוח האנטישמיות אפליה • גזענות • מכסת יהודים • שנאת זרים • פשע שנאה • שנאת זרים ככלי פוליטי • הפסיכולוגיה של האנטישמיות • שעיר לעזאזל • הניסוי של מילגרם • הצפרדע המתבשלת • הבנאליות של הרוע
עלילות אנטישמיות עלילות אנטישמיות • חזירת יהודים • עלילות דם • הרעלת בארות • אגדת תקיעת הסכין בגב • הלובי היהודי • מס כשר • תאוריית הקשר על הבונים החופשיים והיהודים • תאוריית הקשר על המרקסיזם התרבותי • יודאו-קומוניזם • בולשביזם תרבותי • יודאופולוניה • הכחשת השואה • אף יהודי • דימוי הגבר היהודי כאישה
מעשים אנטישמיים
מיון אנטישמיות לפי מדינה • גירוש יהודים • פוגרומים • עלילות דם • חרמות אנטישמיים • נומרוס קלאוזוס
מקרים ידועים הטלאי הצהוב • כובע היהודים • האינקוויזיציה הספרדית • האינקוויזיציה הפורטוגזית • האינקוויזיציה של גואה • הסופות בנגב • פרעות "הפ-הפ" • גרמניה הנאצית • השואה (רדיפת יהודי גרמניה הנאצית • גטאות בשואה • בורות הריגה • הפתרון הסופי) • אנטישמיות שניונית • הפרהוד • הליגה להגנת גויים
אנטישמיות וישראל אנטי-ציונות • הישות הציונית • האנטישמיות החדשה • התנגדות לציונות • אנטישמיות פלסטינית • תאוריית הקשר על ממשלת הכיבוש הציונית • כוח המשימה נקסוס • הכחשת בית המקדש
חיבורים אנטישמיים על היהודים ושקריהם • מין ואופי • הפרוטוקולים של זקני ציון • תעודת זונדר • היהודי הבין-לאומי • מיין קאמפף • התעמולה הנאצית • יומני טרנר • שלושה דברים • אמנת חמאס • המחברות השחורות של מרטין היידגר • אירופה: הקרב האחרון
הוגי דעות ומנהיגים אנטישמיים אפיון • ליסימכוס • תומאס דה טורקמדה • מרטין לותר • אדולף שטקר • וילהלם מאר • אדולף היטלר • אמין אל-חוסייני • הנרי פורד • עמראן נזאר חוסיין • יוסוף אל-קרדאווי • דייוויד ליין • ריצ'רד ספנסר
לפי אזור אנטישמיות בעולם הערבי • אנטישמיות באירופה (גרמניה • איטליה • נורווגיה • רומניה • הממלכה המאוחדת) • אנטישמיות ביפן • אנטישמיות בפקיסטן • אנטישמיות בארצות הברית • אנטישמיות באוסטרליה
ראו גם אוטואנטישמיות • אנטי-לאומיות • גזענות • רצח עם • ויקיפדיה ואנטישמיות
פורטל השואה • מושגים באנטישמיות
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אנטישמיות בטורקיה41677803Q2078320

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אנטישמיות_בטורקיה&oldid=3428139"