אנדרטת הסירה לזכרו של אברהם ישראל (כושי)

אנדרטת הסירה לזכרו של אברהם ישראל
	תמונת האנדרטה, מצולמת מדרום לצפון מעל כביש החוף
	תמונת האנדרטה, מצולמת מדרום לצפון מעל כביש החוף
מידע כללי
על שם	סגן אלוף אברהם ישראל ("כושי")
כתובת	כביש החוף באזור מושב עין אילה

אנדרטת הסירה היא אנדרטה לזכרו של סגן-אלוף אברהם ישראל ("כושי"), שניצבת מעל כביש החוף באזור מושב עין אילה, על גבי סלע כורכר המשקיף לים התיכון.

עם פטירתה של אלמנתו יונה ("יוני") הוספה דמותה של יונה בקצה התורן לזכרה.

תיאור מועד ומיקום

האנדרטה דמוית סירת מפרש המשקיפה אל האופק ממרומי צוק הכורכר. במרכזה נר זיכרון מסתובב. החלק התחתון של הסירה חתוך כך שהוא יוצר את הכיתוב "כושי" ובולט בצבע אדום. האנדרטה הוקמה בשלהי שנת 1996

משמעויות: האנדרטה באה להנציח את זכרו של סא"ל ישראל אברהם (כושי). ואת אהבתו לים, למישור החוף ולסביבה בה חיי כתושב זכרון יעקב.

האנדרטה הוצבה על סלע כורכר, מערבית לעין אילה, נצפית היטב לנוסעים בכביש 2.

מרכיבי האנדרטה

סירת המפרש – מסמלת את אהבתו של סא"ל אברהם לים, את ילדותו בקרבת הים, דרך לימודיו בבית הספר לקציני ים עכו וכלה בשירותו כקצין ומפקד על כלי שיט בחיל הים.

הכיתוב "כושי" בתחתית הסירה – מתאר את כינוי החיבה בו קראו לו חבריו מיום היכנסו לבית הספר לקציני ים עכו.

המיתרים המחברים את הסירה לקרקע – מסמלים את החיבור שהיה לו לאדמה ולארץ.

נר זיכרון – "דולק לזכרו" באופן קבוע.

הצבע השחור והצבע האדום – הם צבעי זיכרון המסמלים את היות האנדרטה אתר הנצחה.

היונה – בקצה התורן, לזכרה של יונה (יוני) ישראל, רעייתו, מחברת ביניהם מחדש.

יוזמי, מתכנני ומקימי האנדרטה

מימון בניית הפסל הגיע מתרומות חברים וממשפחתו. בניית והצבת האנדרטה בוצעה אף היא על ידי חבריו: בני הוד יזם, עיצב את האנדרטה, וליווה את כל הביצוע. גדי אריאל העביר את הציור לגרפיקה וצייר אותה על המתכת, לפני חיתוך. הביצוע נעשה במסגרייה של דורון עמיר. בהכנת הסלע השתתף יוסי יוגב, וכן מתנדבים רבים. שינוע הפסל התבצע בעזרתו של איציק עזר.

מבנה

המפרשית בנויה מברזל בעובי 10 מ"מ. גודל הסירה באורך 3 מטר ורוחב שני מטר. גובה המפרש 3 מטר. פלטת המתכת התחתית באורך 3 מטר ורוחב מטר אחד, משטח בטון עליה היא מורכבת בגודל 3 על 4 מטר ובעובי 40 ס"מ, כאשר ארבע אוזני ההרמה שקועות בבטון. מהמפרש לבסיס הותקנו שני כבלי תפיסה מפלדת אל-חלד בעובי 10 מ"מ לאיזון וחיזוק הפסל. בשנת 2019 לאחר נפילת הפסל בסערה נוספו 4 מוטות ברזל 6 מ"מ לחיזוק.

כל חלקי הברזל צבועים בצבע עמיד למזגי אוויר מגוונים. לפי התכנית הותקנה מערכת תאורה סולארית ומתקן לקולטים.^[א] בשנת 2016 נוסף בקצה התורן פסלון בדמות יונה עשויה מברזל לציון זכרה של יונה (יוני) ישראל שהלכה לעולמה.

לוח אירועים


תהליך הקמת המפרשית
תאריך	התרחשות	הערות
29 ספטמבר 1991	נפטר אברהם ישראל (כושי) ממחלת הסרטן (לוקמיה) והוא בן 37 בלבד.	השאיר אחריו אישה יונה ושני ילדים קרן וטל.
1992 – 1995	התגבשה ההחלטה לבנות אנדרטה לזכרו של אברהם (כושי)	החלו סקיצות ראשוניות עד לגיבוש התצורה.
יוני 1995 יוני 1996	גיוס תרומות.	תרומות נאספו ממשפחה וחברים
יולי 1996	נחתכו פחים והורכב הפסל	ע"ג משטח בטון בחצר בית המלאכה של דורון עמיר במפרץ חיפה.
יולי – אוגוסט 1996	אותרה נקודת ההצבה.	הסלע במקום סותת והוכן לקבלת הפסל
ספטמבר 1996	פסל המפרשית הוצב במקומו.
ספטמבר 1998	הותקנה תאורה סולארית	בפעם הראשונה.
יולי 2001	הותקנה תאורה סולארית	בפעם השנייה.
יולי 2016	יונה ישראל (יוני) אלמנתו של סא"ל ישראל נפטרה	ממחלת הסרטן.
23 יולי 2016	הותקן פסלון של יונה על תורן המפרשית.	לזכרה של יוני.
05 בינואר 2019	בעקבות סערת חורף עזה, המפרשית נפלה על צידה.
12 בפברואר 2019	המפרשית שוקמה והוצבה מחדש.	הורמה בעזרת מנוף זמני שהוקם ע"ג המשטח. ריתוך מוטות תמיכה וצביעה מחדש

דמותו של כושי

בן פנינה ויצחק. נולד ביום ג' בטבת תשט"ו (28.דצמבר.1954) בחדרה. בילדותו עבר עם משפחתו לחיפה, שם גדל והתחנך.

למד בבית-הספר היסודי 'יבניאלי' בחיפה. היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד והשתתף בחוג הימי בקן זבולון של תנועת הנוער העובד והלומד.

בכיתה ט' התקבל לבית הספר לקציני ים עכו. שם גם קיבל את כינוי החיבה "כושי" וכך קראו לו כל חבריו ומכריו. הוא סיים את בית הספר בהצלחה, במסלול השייט.

כחלק ממסלול לימודיו, לפני גיוסו לצה"ל, הפליג מספר חודשים בצי הסוחר הישראלי.

בתחילת אפריל 1973 גויס לצה"ל והתנדב לקורס חובלים בחיל-הים. עבר את כל המסלול וכיהן בתפקידי פיקוד על דבורים וסטי"לים.

בשנת 1976 נשא לאישה את חברתו יוני. השניים הקימו ביתם בקרית ביאליק, שם נולדו גם שני ילדיהם – קרן וטל.

בשנת 1979 יצא ללימודים אקדמיים וסיים תואר ראשון בגאוגרפיה ובמדעי המדינה. בשנת 1981 התמחה בפיקוד על סטי"ל ובשנת 1982 קיבל את הפיקוד על הסטי"לים אח"י אילת ובהמשך אח"י גאולה. בשנים אלו עשה תפקידים רבים ומגוונים בחיל הים.

בשנת 1986 יצא ישראל ללימודי פו"מ (פיקוד ומטה) בארצות-הברית, בבסיס הדרכה של חיל-הים האמריקאי. לאחר שנה שבה המשפחה ארצה וקבעה את מקום מגוריה בזכרון יעקב. סא"ל ישראל חזר לחיל הים והמשיך בתפקידים חשובים ומרכזיים בתוכם – ראש ענף קצינים, מפל"ג סטי"לים 33 (מפקד פלגת סטי"לים), התפקיד האחרון בו שירת בחיל-הים. בשנת 1990 המשיך בלימודים לתואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה.

כושי היווה מרכז חברתי, שובה לב, אהוב על כל חבריו ועמיתיו למקצוע. הוא התברך בתכונות נפלאות וייחודיות והיה בעל שיעור קומה, כריזמטי, מנהיג מלידה. הוא הרבה לטייל בישראל ובעולם ובשעות הפנאי המעטות שלו עסק בספורט הגלישה ושיחק טניס. הוא קרא ספרים רבים וכתב במשך שנים יומנים אישיים ויומני מסעות מרתקים.^[1]

בשנת 1987, בעקבות בדיקת דם, שנערכה לצורך קורס צלילה במים רדודים, נתגלתה בגופו מחלת הסרטן. במשך שלוש שנים וחצי עבר טיפולים קשים ומתישים, תוך מילוי תפקידים שונים בחיל. ב-29 בספטמבר 1991 נפטר ישראל לאחר ניתוח השתלת מח עצם בבית החולים הדסה עין כרם והובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחיפה.

השאיר אחריו אישה, שני ילדים, הורים ושני אחים.