אלכסנדרה מיוון, מלכת יוגוסלביה
| לידה |
אתונה, ממלכת יוון  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
בורגס היל, בריטניה  | ||
| מדינה | יוון, ממלכת יוגוסלביה | ||
| בן זוג | פטר השני, מלך יוגוסלביה | ||
| שושלת בית אולדנבורג | |||
| |||
אלכסנדרה מיוון, מלכת יוגוסלביה (בסרבית: Александра Карађорђевић; 25 במרץ 1921 – 30 בינואר 1993) הייתה בתו של אלכסנדרוס הראשון, מלך יוון, ואשתו של פטר השני, מלך יוגוסלביה.
ביוגרפיה
ילדות
אלכסנדרה נולדה באתונה ב-25 במרץ 1921. אביה היה אלכסנדרוס הראשון, מלך יוון. היא הייתה נינה של פרידריך השלישי, קיסר גרמניה. אמה הייתה אספסיה מנוס, אשר נישאה לאביה בנישואים מורגנטיים. חמישה חודשים לפני לידתה, מת אביה לאחר שננשך בידי קופים. בשל מותו רצתה ממשלת יוון בראשות אלפתריוס וניזלוס להחזיר לשלטון את אביו של אלכסנדרוס, קונסטנטינוס הראשון. אולם הריונה של אספאסיה גרם לפחד, שכן אם היא הייתה יולדת בן זכר (שהיה אמור להיקרא פיליפוס), הוא היה צפוי להיות מתחרה לקונסטנטינוס ולגרום למשבר ירושה ביוון. לידתה של אלכסנדרה יצרה הקלה, והמלך קונסטנטינוס ואמו אולגה קונסטנטינובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה הסכימו לשמש כסנדקיה.
למרות זאת, מכיוון שנישואי הוריה נחשבו לנישואים מורגנטיים, הם לא זכו להכרה בידי משפחת המלוכה היוונית, ואלכסנדרה ואמה אספסיה לא נחשבו לחלק ממשפחת המלוכה זכו להטבות מעטות בלבד. המצב השתנה ביולי 1922 בהתערבות סבתה המלכה סופיה, הוכרו הנישואים בדיעבד, ואלכסנדרה קיבלה את התואר "נסיכת יוון ודנמרק". אולם עדיין זכויותיה היו קטנות במעט מזכויותיהם של שאר בני משפחת המלוכה. מאוחר יותר באותה שנה ניתנו זכויות דומות גם לאמה.
גלות
אולם מצבן של אלכסנדרה ואמן לא השתפר בפועל. תבוסות יווניות במלחמת טורקיה-יוון אילצו את סבה של אלכסנדרה, המלך קונסטנטינוס, להתפטר לטובת בנו גאורגיוס השני. מאוחר יותר נאלץ גם גאורגיוס להתפטר, המלוכה היוונית בוטלה והוקמה הרפובליקה ההלנית השנייה. כל חברי משפחת המלוכה אולצו לעזוב את הארץ, אולם מעמדן הנחות יחסית של אספסיה ואלכסנדרה גרם לכך שהן היו היחידות שהורשו להישאר. אולם בתחילת שנת 1924 החליטה אספסיה לצאת לגלות גם כן, והצטרפה אל המלכה סופיה בווילה שלה בפירנצה. סופיה אהבה מאוד את אלכסנדרה, אולם מצבן הכלכלי הלך והורע.
ב-1927 אלכסנדרה ואמה עקרו לברקשייר שבבריטניה. הן התגוררו בטירתו של סר ג'יימס הורליק, הברונט הרביעי. אמה ניסתה לשלוח אותה לבית ספר עם פנימייה, אולם הריחוק מאמה היה קשה מאוד עבור אלכסנדרה והיא הפסיקה לאכול ונעשתה חולה. בשל כך, עברו השתיים לפריז, שם השלימה אלכסנדרה את השכלתה בבית ספר שהיה צמוד למלון בו התארחה אמה. אספסיה אספה את כל חסכונותיה, וכן כסף שקיבלה מהורליק, ורכשה וילה על האי ג'ודקה שבוונציה. האזור ידוע כ"גן אידן", על שם בעליו הקודמים קרוליין אידן, דודתו של ראש ממשלת בריטניה אנתוני אידן.
ב-1935 בוטלה הרפובליקה, ודודה של אלכסנדרה, גאורגיוס השני חזר לשלטון. אלכסנדרה קיבלה אישור לחזור ליוון, אולם אמה עדיין נחשבה למנודה ונאסר עליה לחזור. לפיכך, אלכסנדרה נותרה עם אמה באיטליה, אולם נסעה ליוון לעיתים קרובות והשתתפה באירועים שונים של משפחת המלוכה היוונית. ב-1936 היא השתתפה בטקס העברת עצמותיהם של סבה קונסטנטינוס, סבתה סופיה וסבתא רבתא שלה אולגה, שמתו שלושתם בגלות באיטליה, לטאטוי שביוון. שנתיים לאחר מכן היא השתתפה בחתונת דודה פבלוס עם פרדריקה, נסיכת הנובר.
נישואים
ב-28 באוקטובר 1940 פרצה מלחמת איטליה–יוון, ואלכסנדרה ואמה נאלצו לעזוב את איטליה. הן חברו אל שאר משפחת המלוכה היוונית באתונה, וכדי לשרת את ארצן, התנדבו כאחיות. היוונים אמנם הדפו את הפלישה האיטלקית, אולם בהדרגה הובסו בידי בת בריתה של איטליה - גרמניה הנאצית. ב-6 באפריל 1941 עזב משפחת המלוכה את אתונה ועברה לכרתים. בעקבות הקרב על כרתים נמלטה המשפחה למצרים ואז לדרום אפריקה. אלכסנדרה ואמה קיבלו אישור מיוחד מג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת להתגורר בבריטניה. הן התיישבו בלונדון, והמשיכו את פעילותן במסגרת הצלב האדום. הן היו אורחות קבועות אצל פיליפ, דוכס אדינבורו (אשר נולד כנסיך יוון) ואצל מרינה, דוכסית קנט (נולדה כנסיכת יוון).
בלונדון פגשה אלכסנדרה את פטר השני, מלך יוגוסלביה בן ה-19, שהיה בן דוד שלישי שלה. כמו אלכסנדרה, פטר נאלץ להימלט מארצו לאחר הפלישה ליוגוסלביה. הם התארסו באפריל 1942.[1] אולם הממשלה הגולה היוגוסלבית, כמו גם אמו של פטר, הביעה התנגדות לנישואין בעת מלחמה והנושא נדחה לשנה עד שבאפריל 1943 קיבל הזוג אישור רשמי להתארס.[2] במרץ 1944, הם נישאו.[3] החתונה נערכה בשיא הפשטות, בשגרירות היוגוסלבית בלונדון. בחתונה השתתפו פרט לבני משפחתה של אלכסנדרה ולאחיו של פטר, גם ג'ורג' מלך בריטניה ואשתו אליזבת, המלכה האם ואחיו הנסיך הנרי, דוכס גלוסטר. כמו כן השתתפו בה גם גאורגיוס השני, מלך יוון וילהלמינה, מלכת הולנד והוקון השביעי, מלך נורווגיה - שלושתם מלכים שהודחו בידי הנאצים, ובאו להשתתף בחתונתו של מלך אחר שהודח בידי הנאצים. אמו של פטר, המלכה מריה מרומניה סרבה להשתתף. ביולי 1945 נולד בנם היחיד של אלכסנדרה ופטר, אלכסנדר. על פי המסופר, ממשלת בריטניה ויתרה באופן זמני על ריבונותה באזור בית המלון שבו אלכסנדר נולד, כדי שיורש העצר יוולד על אדמה יוגוסלבית.[4] בהנחה שהדבר נכון, הייתה זו הפעם היחידה בה נמצאה אלכסנדרה על אדמת יוגוסלביה. כסנדקיו של אלכסנדר שימשו המלך ג'ורג' ובתו הנסיכה אליזבת.
מלכת יוגוסלביה
אלכסנדרה הפכה למלכת יוגוסלביה בגלות. היא התעניינה מאוד במצב ביוגוסלביה. פרט לאזורים שסופחו בידי מדינות הציר, בותרה יוגוסלביה לשתי ממשלות בובה: ממשלת ההצלה הלאומית בראשותו של מילאן נדיץ' שלטה בסרביה. קרואטיה נשלטה בידי האוסטאשה בראשותו של אנטה פאבליץ'. בארץ היו שתי תנועות פרטיזנים שלחמו בגרמנים: הצ'טניקים המלוכנים בראשותו של דראגוליוב מיכאולוביץ', וצבא השחרור העממי של יוגוסלביה הקומוניסטי בראשותו של יוסיפ ברוז טיטו. שני הארגונים נלחמו לא רק בנאצים, אלא גם זה בזה. פטר העדיף כמובן את הצ'טניקים, ומינה את מיכאולוביץ' באופן סמלי לשר המלחמה שלו.[5] במקביל, הגיע פטר להסכם עם בריטניה והממשלה הגולה של פולין, על צירוף חיילים יוגוסלבים גולים לצבא אנדרס.[6] עם התגברות ההצלחות של טיטו, וירידת קרנם של הצ'טניקים שנחשדו בשיתוף פעולה עם הנאצים, הגבירו הבריטים את שיתוף הפעולה שלהם עם טיטו.
בדצמבר 1943 הכריז טיטו על הקמת ממשלה יוגוסלבית זמנית בראשותו, שהיוותה תחליף לממשלה הגולה של פטר השני.[7] בחודשים הראשונים של 1944 התנהל מאבק בין ממשלתו של טיטו לממשלה היוגוסלבית הגולה על ההכרה כממשלה המייצגת את יוגוסלביה.[8] בתקופה זאת הסירה בריטניה את תמיכתה מהצ'טניקים בנימוק שניהלו מגעים עם הנאצים.[9] בתחילת יולי 1944 הושג לבסוף הסכם בין טיטו לפטר והוקמה ממשלה חדשה בה היו נציגים של טיטו.[10] בסוף אוגוסט של אותה שנה, סילק פטר את מיכאליוביץ' מתפקידיו,[11] וקרא להתגייסות לצבאו של טיטו.[12]
על פי הסכם בין וינסטון צ'רצ'יל ליוסיף סטלין, הייתה אמורה יוגוסלביה להתחלק לשני אזורי כיבוש, סובייטי ובריטי, ולאחר מכן יושב פטר לשלטון. בפועל, לאחר כיבוש בלגרד בידי הצבא האדום, התברר שטיטו שולט בכל המדינה. בינואר 1945 הגיע ראש הממשלה הגולה להסכם עם טיטו על העברת השלטון ביוגוסלביה לידי שלישיית עוצרים עד למשאל עם על החזרת המלוכה ליוגוסלביה. פטר השני דחה הסכם זה, אך המעצמות סירבו לעמוד לצידו.[13] באפריל של אותה שנה, מונה טיטו לראש ממשלה.[14] באוגוסט הוא הצהיר שפטר היה בוגד ששיתף פעולה עם הנאצים[15] ועל כן לא יורשה לחזור ליוגוסלביה[16] ומשאל העם על חזרת המלך, שהיה אמור להתקיים באוקטובר[17] מבוטל. בנובמבר זכה טיטו בבחירות שהוחרמו בידי האופוזיציה.[18] המלוכה ביוגוסלביה בוטלה[19] ופטר ומשפחתו נותרו בגלות בלונדון.[20] פטר המשיך להשתתף בטקסים ונודע כמלך יוגוסלביה הגולה, אולם נעדר כח פוליטי.[21] ב-1947 בוטלה האזרחות היוגוסלבית של בני בית קאראג'ורג'ביץ', ורכושם הוחרם.[22]
גלות שנייה
ללא סיכוי כלשהו לחזור ליוגוסלביה, וללא הכנסה מסודרת, נאלצו פטר ואלכסנדרה לעזוב את לונדון. הם התגוררו זמן מה בפריז, ואז במונטה קרלו ובסנט מוריץ, וב-1949 החליטו לעזוב את אירופה ולהתיישב בניו יורק. אלכסנדרה נאלצה למכור את תכשיטיה כדי לשלם על חובותיהם המצטברים. שניהם גם היו בני אצולה וחסרי ניסיון לחלוטין בניהול משק בית. בעקבות כמה השקעות גרועות, איבד פטר את מעט הכסף שעוד נותר לו. הוא התקשה להסתגל לחיים כאזרח פשוט, והפך לאלכוהוליסט ובשל כך חלה בשחמת הכבד.[23] היחסים בין בני הזוג הלכו והדרדרו. בנם אלכסנדר היה עד למספר תקריות אלימות בבית, ואמה של אלכסנדרה, אספסיה, נאלצה להוציא אותו מהבית ולשלוח אותו להתחנך באיטליה באווירה יציבה ואוהבת. הוא ביקר את הוריו רק מספר פעמים.
בעיותיה הכלכליות והמשפחתיות גררו את אלכסנדרה למצב נפשי מעורער, וככל הנראה היא גם סבלה מאנורקסיה. ב-1952 ירדו לטמיון עוד כמה השקעות של פטר, ואלכסנדרה הפילה עובר. בשל כך, הם עברו לצרפת, אולם גם שם לא השתפר מצבם. ב-1953 ניסתה אלכסנדרה להתאבד בדירתם בפריז, וניצלה ברגע האחרון תודות לשיחת טלפון מדודתה פרדריקה מלכת יוון. פטר החל בתהליכי גירושין בבית המשפט הצרפתי, אולם בנו אלכסנדר וכן מלך ומלכת יוון, שכנעו אותו לזנוח את הרעיון. בני הזוג התפייסו, ובמשך זמן מה חיו בשלום. אולם המחסור בכסף המשיך להציק להם, ומו"ל בריטי שכנע את אלכסנדרה לכתוב את האוטוביוגרפיה שלה. הספר התפרסם בבריטניה ב-1956 תחת השם "For Love of a King", ותורגם לצרפתית שנה לאחר מכן בשם "Pour l'Amour d'un Roi". הספר זכה להצלחה יחסית, אולם לא כיסה את החובות של הזוג. ב-1959 פרסמה אלכסנדרה ספר נוסף על בן דודה פיליפ, דוכס אדינבורו שנישא לאליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת. חרף העובדה שהספר לא פרסם פרטים מכפישים על פיליפ, הוא גרם לריחוק בין משפחת המלוכה הבריטית לאלכסנדרה ופטר.
הזוג התגורר זמן מה בקאן, אולם לאחר מכן חל נתק נוסף ביניהם, ופטר חזר לגור בארצות הברית בעוד אלכסנדרה עברה לגור בוונציה עם אמה. ב-1963 היא עשתה ניסיון התאבדות שני, וניצלה בידי בנה אלכסנדר. היא בילתה תקופה ארוכה של הבראה בהשגחת גיסתה מרגריטה, נסיכת באדן. לאחר שהתאוששה, התפייסה עם פטר והם חזרו לגור בפריז. בשנת 1967 פטר הצליח להשיג פסק דין מבית משפט בשווייץ שאפשר לו להוציא מבנק שווייצרי את הפקדותיו של אביו.[24] אך עד מהרה הם הסתכסכו שוב. פטר חזר לארצות הברית ואלכסנדרה לוונציה. הוא מת ב-3 בנובמבר 1970 ונקבר בליברטיוויל שבאילינוי ונותר בן המלוכה האירופי היחיד הקבור על אדמת ארצות הברית. אלכסנדרה לא השתתפה בלווייה.
אחריתה
ב-1 ביולי 1972, נישא בנה למריה דה גלוריה, נסיכת אורליאן-ברגנזה ממשפחת המלוכה של האימפריה הברזילאית. החתונה נערכה בסביליה שבספרד. כיוון שהייתה שבירה מדי מבחינה רגשית, לא השתתפה אלכסנדרה בחתונה. קרובת משפחה רחוקה שלה, אולגה, נסיכת יוון ודנמרק (אשתו של פאבלה, נסיך יוגוסלביה) הייתה זו שהובילה את החתן אל המזבח. חודש לאחר מכן, מתה אמה אספסיה. ב-1979 מכרה אלכסנדרה את החזקותיה של אמה בוונציה, וחזרה לבריטניה בגלל בעיותיה הבריאותיות. היא מתה מסרטן בבורגוס היל שבמערב סאסקס ב-30 בינואר 1993. הלווייתה התקיימה בלונדון בנוכחות בנה, שלושת נכדיה, וכמה מבני משפחת המלוכה היוונית. ביניהם קונסטנטינוס השני, מלך יוון ואנה מריה, מלכת יוון. גופתה הועברה לטאטוי שביוון לצד אמה. ב-26 במאי 2013 הועברו עצמותיה ועצמות בעלה לאחוזת הקבר המשפחתית של בית קאראג'ורג'ביץ' בטופולה שבסרביה, בטקס ממלכתי בנוכחות נשיא סרביה טומיסלב ניקוליץ'.[25]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ פטר היוגוסלבי התארש, המשקיף, 18 ביוני 1942
- ^ במזל טוב, המשקיף, 31 במאי 1943
- ^ New Perspectives on Yugoslavia: Key Issues and Controversies, page 113
- ^ Did a London hotel room become part of Yugoslavia? - BBC News
- ^ הממשלה היוגוסלבית החדשה תוסיף לתמוך בגנראל מיכאילוביץ, המשקיף, 12 באוגוסט 1943
- ^ החיילים היוגוסלבים הגולים, המשקיף, 23 במרץ 1942
- ^ ממשלת המלך דוחה את הממשלה החדשה ביוגוסלביה, משמר, 7 בדצמבר 1943
- ^ ראש ממשלת יוגוסלביה יתפטר?, המשקיף, 8 במרץ 1944
ועידת משרד העבודה הבינלאומי אינה מכירה בטיטו, משמר, 3 במאי 1944 - ^ צרציל פוקד את מערכות, משמר, 25 במאי 1944
- ^ אלף תיו, הסכם בין המלך פטר והמארשאל טיטו, משמר, 9 ביולי 1944
- ^ מלך יוגוסלביה ביטל מפקדת מיכאלוביץ, המשקיף, 27 באוגוסט 1944
- ^ המלך פטר קורא לגיוס לצבא טיטו, משמר, 13 בספטמבר 1944
- ^ הממשלה היוגסלבית תישאר על כנה למרות פיטוריה, משמר, 24 בינואר 1945
- ^ השמאל בבלקנים נושא עיניו לרוסיה, המשקיף, 22 באפריל 1945
- ^ הבוגד פטר, המשקיף, 10 באוגוסט 1945
- ^ סכסוך פטר - טיטו, הצופה, 9 באוגוסט 1945
- ^ כסאות המלכים מתמוטטים בכל אירופה, המשקיף, 12 ביולי 1945
- ^ העם ביוגוסלאביה הביע אימון לטיטו, משמר, 12 בנובמבר 1945
- ^ יוגוסלביה הכריזה על עצמה רפובליקה, משמר, 30 בנובמבר 1945
מלכים נלחמים על קיומם, המשקיף, 28 בדצמבר 1945 - ^ פטר השני -ביוגרפיה, באתר בית קראג'ורג'ביץ' (באנגלית).
- ^ 2 מליון מצטופפים בלונדון להלוויית המלך, מעריב, 15 בפברואר 1952
- ^ The royal family was stripped off their property
- ^ Richard Tomlinson, Obituary: Queen Alexandra of Yugoslavia, באתר האינדפנדנט, 2 בפברואר 1993 (באנגלית).
- ^ סודיות פקדונו של אלכסנדר מלך יוגוסלביה, דבר, 21 ביולי 1967
- ^ Serbia state funeral for King Peter II, BBC
31060094אלכסנדרה מיוון, מלכת יוגוסלביה