איסר נתנזון
איסר נתנזון (כינוי מחתרתי: גדעון; 1916 - 2 במאי 1976) היה מפקד מחלקת האצ"ל ברובע היהודי של ירושלים העתיקה.
נתנזון נולד ברומניה, וכתינוק רך התייתם מאביו, שנהרג כחייל במלחמת העולם הראשונה, בחזית המזרחית. בגיל צעיר הצטרף לתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר, ובהגיעו לגיל 20, הצטרף לתנועת ההעפלה אף על פי, כמלווה ספינות מעפילים, העמוסות בעולים, בדרכם לארץ ישראל. בשנת 1939 החליט בעצמו לעלות לישראל, התיישב בראש פינה, ושם הצטרף לאם פלוגות בית"ר ולאצ"ל.
בעקבות הכרזת המוסדות הלאומיים על צו גיוס של רווקים מגיל 20 עד 30, לצבא הבריטי, התנדב נתנזון בשנת 1941 לצבא הבריטי, ושירת במצרים ובאיטליה. עם סיום המלחמה, לא חזר נתנזון ארצה, אלא נשאר בפירנצה והחל ללמוד לימודי פיזיקה באוניברסיטה המקומית. לאחר זמן, גברו געגועיו לישראל, ואיסר חזר והתיישב בירושלים, את לימודי הפיזיקה המשיך באוניברסיטה העברית. בכל תקופת לימודיו, נשאר נתנזון חבר בארגון האצ"ל, והתקדם בדרגות הפיקוד, הוא קיבל את הכינוי המחתרתי "גדעון".
בינואר 1948 הועבר לעיר העתיקה, ומונה למפקד הארגון ברובע היהודי, כדי להערים על המשטרה הבריטית שמנעה כניסת יהודים לעיר העתיקה, שילם איש הלח"י, ראובן גרינברג, 20 לירות לשוטרים איריים, ואלו הבריחו את נתנזון לרובע בתוך משוריין משטרתי.
במקום היו באותה עת כ-30 אנשי אצ"ל, אליהם הצטרפו אנשים מתושבי הרובע, וביחד 47 איש ואישה התפרסו על פני 6 עמדות, בגוש בתי ניסן ב"ק. עם היכנסו לתפקיד הנהיג "גדעון" שהיה בעל ניסיון צבאי, מספר שינויים משמעותיים. הוא חייב את הלוחמים לעבור אימונים אינטנסיביים, הבנות שותפו באימונים ובלחימה במידה שווה עם הבנים, כולל שמירה בעמדות, הקשר עם אנשי ההגנה השתפר, והוגבר שיתוף הפעולה בין הארגונים ברובע. גדעון גם יזם את הקמתו של מפעל לייצור רימוני יד מקופסאות שימורים ונס קפה, ריקות. במפעל עבדו הלוחמות בשיתוף עם קבוצת מורים, וילדים עברו מבית לבית ואספו את חומרי הגלם לייצור. רימונים אלו סייעו בעמידה בקרב, מנעו הסתערויות המונים, וגרמו לפגיעות קשות באויב.
ב-28 במאי נותרו מבין מאה וחמישים הלוחמים שהיו בתחילת הקרבות, ו-84 אנשי התגבורת, רק 43 גברים שאינם פצועים. מטה ההגנה אישר לרבני הרובע, הרב בן ציון מרדכי חזן והרב זאב מינצברג, לצאת עם דגל לבן אל מפקד הלגיון עבדאללה א-תל, כדי לסכם עמו על הפוגה, לשם פינוי ההרוגים והפצועים. מפקד הרובע, משה רוסנק, כינס ישיבה משותפת של המטה ונציגי התושבים, ובה נתקבלה פה אחד ההחלטה להיכנע, בהימנעותו של איסר נתנזון, מפקד מחלקת האצ"ל.
תנאי הכניעה עליהם חתמו א-תל ורוסנק היו כדלקמן:
- מסירת הנשק שבידי הלוחמים.
- כל הגברים הבריאים יילקחו בשבי.
- הפצועים יילקחו בשבי, או ישוחררו, בהתאם לחומרת פציעתם
- השאר יישלחו לעיר החדשה באמצעות הצלב האדום.
נתנזון שנפצע בקרבות בידו באופן קשה, אולם חזר לעמדה לאחר שנותח, לא ניצל את זכאותו, על פי הסכם הכניעה, לעבור למערב העיר, והלך עם פיקודיו לשבי בירדן.
לאחר שובו מן השבי חזר נתנזון ללימודי הפיזיקה, ועסק במחקר יישומי באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא נישא לחיה מלכה לבית גרינברג, שהייתה מלוחמות הרובע, וחברת האצ"ל גם היא, אותה הכיר כאשר פיקד על מחלקת האצ"ל ברובע. בב' באייר ה'תשל"ו הלך נתנזון לעולמו בירושלים, ונטמן בבית העלמין בהר הזיתים. עיריית ירושלים קראה רחוב על שמו, בשכונת פסגת זאב שבעיר.
קישורים חיצוניים
- אריה נאור, לנו היה זה תשעה באב בזעיר-אנפין, חרות, 25 במאי 1962, המשך
- איסר נתנזון, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
29729895איסר נתנזון