איליין שוולטר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. איליין שוולטר (באנגלית: Elaine Showalter; נולדה ב-21 בינואר 1941) היא מבקרת ספרות אמריקאית, חוקרת פמיניסטית בנושאים תרבותיים וחברתיים ממוצא יהודי. היא אחת ממייסדות ביקורת ספרות פמיניסטית באקדמיה בארצות הברית. פיתחה את רעיון הג'ינוקרטיציזם (gynocritism), ידועה כמי שעסקה בתחומי מחקר אקדמיים, ערכה וכתבה ספרי עיון רבים ומאמרים במגוון נושאים. מביקורת ספרות פמיניסטית ועד לנושאים תרבותיים פופולריים שעסקו בנושאים כגון אופנה וידוענים.
תולדות חייה
שוולטר נולדה ב-1941, בקיימברידג' מסצ'וסטס. בתו של פיל קוטלר, סוחר צמר, וויולט רוטנברג-קוטלר עקרת בית. אביה נולד בקייב ולא סיים את לימודיו בבית ספר היסודי, אמה הייתה עקרת בית שסיימה את לימודי התיכון. שוולטר נחשפה ונמשכה לפמיניזם בעקבות חוסר שביעות הרצון של אמה מחייה. היא נישאה לאינגליש שוולטר, פרופסור לספרות צרפתית ב-8 ביוני 1963 (הוריה התכחשו לה מכיוון שבעלה לא היה יהודי והם לא אהבו את שאיפותיה האקדמיות). יש להם שני ילדים מייקל שוולטר (Michael Showalter)- שחקן וקומיקאי, ווינקה שוולטר לה-פלר כותבת נאומים מקצועית.
השכלה והתפתחות מקצועית
שוולטר קיבלה בשנת 1962 תואר ראשון במכללת ברין מאר (Bryn Mawr).תואר שני ב-1964 באוניברסיטת ברנדייס ובשנת 1970 תואר דוקטור מאוניברסיטת קליפורניה (University of California at Davis).
ביולי 1965 נולדה בתה ווינקה ולאחר הלידה בני הזוג שוולטר עקרו לפרינסטון לאחר שאינגליש שוולטר קיבל שם מישרה. שוולטר לא התקבלה לעבודה באוניברסיטת פרינסטון מכיוון שאז נשים לא התקבלו לעבודה שם. היא התקבלה למשרה חלקית בדאגלס קולג' בניו ג'רזי בחטיבת הנשים של אוניברסיטת רגרטס, שם פיתחה קורסים ללימודי נשים, והחלה בעריכה ובכתיבה של מאמרים לספרים וכתבי עת על ספרות נשים.
בשנות השישים המאוחרות הפכה לפעילה בתנועת נשים וכיהנה כנשיאת סניף פרינסטון "הארגון הלאומי של נשים" (NOW) בשנת 1969. מעורבותה בארגון זה הביאה אותה לניו-יורק ושם פגשה נשים מנהיגות של התנועה הפמיניסטית, בעיקר יצרה קשר עם קייט מילט (Kate Millet), וההיסטוריונית הפמיניסטית לינדה נוכלין.
תזת הדוקטורט שלה עסקה :
"The Double Critical Standard:Crititicism of Women Writers in England 1845-1880 " התזה הייתה הבסיס לספרה הראשון שעסק בסופרות אנגליות. זהו מחקר חלוצי שבו היא יצרה מסגרת משמעותית ראשונה לניתוח ספרות על ידי נשים.
לאחר קבלת תואר הדוקטור הפכה למרצה במחלקה לאנגלית. ב-1974 הפכה מפרופסור זוטר לפרופסור חבר זכתה במספר רב של פרסים על עבודותיה לדוגמה זכתה במלגת גוגנהיים היוקרתית (1977-78) ומלגת רוקפלר למדעי הרוח (1981-82).
ב-1984 הצטרפה לאוניברסיטת פרינסטון קיבלה מעמד של פרופסור לספרות אנגלית ויצאה לפרישה מוקדמת בשנת 2003 .מאז שוולאטר מופיעה רבות בתקשורת כפרשנית לתופעות תרבותיות וחברתיות.
תרומתה למחקר
שוולטר ידועה במחקריה החלוציים בנושאי ספרות פמיניסטית שעסקו בספרות ויקטוריאנית מהמאה ה-19. היא מנתחת באופן פרובוקטיבי את הדיכוי של נשים בהיסטוריה בספרות הפסיכיאטריה. העבודה החדשנית שלה בתחום עוסקת בטירוף ובהיסטריה בספרות במיוחד בכתיבה של נשים ובתיאור של דמויות נשיות. במהלך פרסום מחקריה החלה לבסס לעצמה שוולטר מוניטין כחוקרת ספרות פמיניסטית. בעבודותיה היא מנסה להנכיח את קיומה של מסורת נשים בספרות כדי לאתגר את ההגמוניה של הקאנון הספרותי הנשלט על ידי גברים. שוולטר פרצה דרך כשכתבה על מסורת הכתיבה הנשית באנגליה כשהיא למעשה טוענת שהכתיבה הזו היא תוצר של תת-תרבות נשית של ערכים, חוויות והתנהגויות שבאו לידי ביטוי בכתיבה הנשית הפורה באנגליה בסוף המאה ה-18 תחילת המאה ה-19.
שוולטר תוארה במילון הביוגרפי הספרותי כאחת ממייסדות הביקורת הפמיניסטית ואחת מהחשובות והמשפיעות ביותר בתחום זה. שוולטר ידועה במושג ג'ינוקרטיציזם ובמחקריה וברעיונותיה על נשים כסופרות ועל נשים כקוראות.
היצירות הידועות שלה הן:
- (1979) "Toward a Feminist Poetics, Women’s Writing and Writing About Women
- (1830-1930) The Female malady: Women, Madness, and English culture,
- (1990) Sexual Anarchy: gender and Culture at the Fin de Siècle
- Hystories: Hysterical Epidemics and Modern Media
בספרה "לקראת פואטיקה פמיניסטית" שוולאטר משרטטת את התפתחות הכתיבה הנשית על פי שלוש תקופות:
- Feminine- השלב הנשי- (1840–1890) –נשים כתבו במאמץ רב את ההישגים האינטלקטואליים של התרבות הגברית והפנימו את הנחותיה לגבי טבעה של האישה. סיום התקופה נקבע על פי מותה של ג'ורג' אליוט.
- Femnist- השלב הפמיניסטי - (1880–1920) התאפיין בכתיבה של נשים שמחו על הסטנדרטים והערכים הגבריים ובכלל זה עולה גם דרישה לאוטונומיה. שלב זה הסתיים עם קבלת זכות הבחירה לנשים באמריקה.
- Female ועד היום זהו תהליך של גילוי עצמי. נשים בשלב זה דוחות דיכוי ומחאה – שתי צורות של תלות ופונות במקום זאת לחקור את החוויה הנשית כמקור לאומנות אוטונומית דרך צורות וטכניקות של כתיבה ספרותית.
בין השנים 1975–1981 שוולטר פרסמה שלושה מאמרים בכתבי עת אקדמאיים שהפכו להיות הבסיס של ההשקפה הביקורתית הספרותית שלה והפכו לעקרונות מרכזיים של ביקורת ספרות פמיניסטית אמריקנית. שוולאטר פרסמה שלוש מסות וריכזה אותן בספר שנקרא: A Literature of their own .
המסה הראשונה פורסמה בשנת (1975) "Literary criticism"- בוחנת גישות שונות בביקורת הפמיניסטית ומתבססת על הביקורת של המודל Anti female – מודל שמבוסס על קריאה מסורתית וספרות קאנונית. במסה זו שוולאטר בוחנת כותבות משניות שמוצגות כתת-תרבות מבחינה רעיונית היסטורית היא מציגה שתי גישות פמיניסטיות שבוחנות את הנחות הבסיס המסורתיות בקריאה של קאנונים ספרותיים, ובחינה מחדש של כותבות סופרות שנחשבו ככותבות שוליות ולמעשה דחיקתן לשוליים ביטאה את הרעיון שקיימת תת-תרבות נשית היסטורית שנדחקה לקרן זווית.
במסה השנייה (1979)" Toward A Femnist Poetics" שפורסמה במקור באנתולוגיה של מרי יעקובוס, הציגה שוולאטר את המושג ג'ינוקרטיציזם - דרך ביקורת פמיניסטית על הספר "ראש העיר קסטרברידג'" (תומאס הרדי).
המסה השלישית (1981) Feminist Criticism in the Wilderness התייחסה לתאוריה על הנשים שפותחה באוקספורד על ידי שירלי ואדווין ארדנר שטענו שנשים הן קבוצה מושתקת על יד הקבוצה הגברית השלטת ותופעה זו באה לידי ביטוי בכתיבה הספרותית. במסה זו טוענת שוולאטר שהכתיבה הנשית טומנת בחובה שיח כפול שמביע תמיד את המורשת החברתית ספרותית ותרבותית של המושתק ושל החבר בקבוצה הדומיננטית.
שוולטר בוחנת את הספרות מנקודת מבט תרבותית נשית ולא מתוך נקודת מבט אנדרוצנטרית. שוולאטר מנסה לחלץ את הכתיבה הנשית מהמקום השולי אליו נדחקה, כפי שנשים נדחקו בתחומים אחרים, או המשיכו חשיבה ומסורת גברית. שוולאטר טוענת שמבקרות פמיניסטיות חייבות להשתמש בניתוחים תרבותיים כדרכים להבין מה כותבות נשים, ולא להכתיב את מה שהן צריכות לכתוב. שוולטר לא תומכת בהפרדה של הכתיבה הנשית מהכתיבה הגברית. היא טוענת שהגישה הנכונה היא התמקדות בטיפוח נקודת מבט תרבותית נשית חדשה של מסורת פמיניסטית בתוך המסורת והתרבות הגברית. שוולטר טוענת שככל שייחשפו מסורות כתיבה נשיות שהסתתרו תחת הכתיבה הגברית המסורתית, ניתן יהיה לגלות תרשים חברתי חדש של המצב התרבותי של הנשים.
ג'ינוקרטיציזם -Gynocriticism
שוולטר טבעה את המושג "ג'ינוקרטיציזם" כדי לתאר ביקורת ספרותית המבוססת על נקודת מבט נשית, כמשקל נגד לביקורת השלטת, שהיא אנדרוצנטרית בעיניה. בספרה לקראת פואטיקה פמיניסטית: (1979) היא הציגה את המושג ג'ינוקרטיציזם. מושג זה עוסק בביקורת פמיניסטית ושואף לפתח כלים למחקר של הספרות הנשית. הגינוקרטיזים הוא כלי לניתוח טקסטים ביקורתי המאפשר לראות מבעד לעיניים הגבריות הקאנוניות של הספרות את הקול הנשי שקיים בתוך הכתיבה ומנכיח אותו. הגינוקרטיציזם מחייב אותנו להפסיק לכרוך את הספרות הנשית יחד עם כבלי הספרות הקאנונית הגברית וכך נוכל ולהתמקד בעולם התרבות הנשי ולהבין שהתרבות הנשית היא אחרת, שונה מהתרבות הגברית ההגמונית השלטת. שוולאטר אומרת שקיים קושי בלמצוא את הקול הייחודי בכתיבה הנשית וזוהי משימה חלקלקה ותובענית שתלויה בהבנה ופרשנות אקטיבית של הטקסט.
הגינוקרטיציזם מבקש להתבונן באישה הכותבת ולהקשיב לתרבות הנשית כפי שהיא נשקפת מאותה כתיבה ובמקביל להתבונן בקורא ולבקש ממנו קריאה אקטיבית.
הגינוקרטיציזם מגדיר מסגרת נשית לניתוח ספרות נשים. מפתח מודלים חדשים שמבוססים על המחקר של חוויה נשית ולא מתאים מודלים ותאוריות קיימות. הגינוקרטיזם מבקש להתבונן בהבדלים בכתיבה בין זכר לנקבה ולהבין את הייחודיות של כתיבת הנשים כהיבט מהותי ומרכזי במציאות הנשית. המחקר עוסק בטקסט כיצירה נשית על המשמעויות שנובעות ממנו בשפה הכתובה ובנשים הכותבות היוצרות בעצמן.
הגינוקרטיציזם מתמקד בקורא ולא רק בכותב. ההתמקדות היא בשני סוגי קריאה: בקריאה פמיניסטית אקטיבית או בדרך קריאה נשית פאסיבית. ההבדל בין שני סוגי הקריאה מתמקד בכך שהקריאה הפמיניסטית מתאפיינת במודעות ובמכוונות שמטרתה המוצהרת היא חשיפתה של המניפולציה הגברית. הקריאה הפמיניסטית מניחה מראש את המוגבלות של הקריאה הנשית .
בניגוד לביקורות המסורתיות הספרותיות הגינוקרטיציזם מנסה ליצור ניתוח ספרות שנכתבה על ידי נשים ולפתח מודלים של פרשנות המבוססים על ניסיון של נשים. שוולטר מנסה להפוך את התאוריה לפרקטית ומיישמת את המושג בבחינת הכתיבה של כותבות אנגליות מהמאה ה-19.
כיום, המושג גינוקרטיציזם שולט בשיח של הביקורת הפמיניסטית באקדמיה האמריקנית.
תרבות פופולרית
משנות ה-80 שוולטר הרחיבה את השקפתה הביקורתית מביקורת ספרות לביקורת והתבוננות בחברה ובתרבות. שוולטר טוענת שהפמיניזציה של הטירוף התחוללה במאה ה-19 כשהנשים הפכו לנמענים המרכזיים של הטיפול הפסיכיאטרי.
שוולאטר מדגימה כיצד רעיונות תרבותיים על התנהגות נשית ראויה עיצבו את ההגדרה והטיפול של טירוף נשי מהתקופה הוויקטוריאנית ועד ימינו.
שוולאטר ממשיכה לעסוק בספרה Hystories: Hysterical Epidemics and Modern Media בבריאות הנפש, בספר זה היא בוחנת מגוון של תופעות חברתיות שצצו במהלך השנים 1980–1990 שכללו :סינדרום מלחמת המפרץ, התעללות, הופעת חייזרים. היא מפנה עין ספקנית למגפות חברתיות אלו וטענה שכל התנאים הפסיכוסומטיים משקפים את ההיסטרייה ההמונית שהושפעו מהמדיה התקשורתית. ספר זה שנוי במחלוקת וקמו לו מתנגדים רבים מעולם בריאות הנפש שטענו כי הספר לא נכתב על ידי אדם שיש לו את הידע הרפואי הרלוונטי. בשנת 2000 מפרסמת ספר נוסף Inventing Herself :Claming a Feminist Intellectual Heritage . זהו ספר שבוחן את המורשת הרוחנית של נשים בולטות מארצות הברית, בריטניה וצרפת. היא מציגה בספר זה שורה של אייקונים פמיניסטיים החל ממרי וולסטונקראפט, אלינור ווקס, סימון דה בובואר וכלה בידוענים כמו אופרה וינפרי והנסיכה מוולס.
ביקורת
שוולטר היא אחת ממניחות היסוד של הביקורת הפמיניסטית הספרותית. בייחוד דרך נקודת המבט ההיסטורית והחברתית של נשים כותבות. ישנה הערכה גדולה לידע העצום שלה, הניתוח המעמיק והפרוזה הנגישה סייעו ללגיטימציה בפיתוח הביקורת הפמיניסטית. אך חלק מהמבקרים טוענים ששוולטר מעלה סוגיות שקשורות לחברה ולתרבות ומציגה שאלות פרובוקטיביות, משתמשת בשפע של חומר מבלי לנתח אותו, ומתאמצת להתאים את הנושא (לעיתים ללא הצלחה ) לתוך מסגרת ביקורתית נוקשה. טוריל מוי למשל, מבקרת את שוולטר ואת המושגים שלה לגבי חלוקה של התפתחות הספרות הנשית. מוי מדברת בעיקר על שלב הנקבה והמושגים של האוטונומיה הייחודית של האישה והחיפוש הפנימי לזהות נשית. מוי עצמה טוענת שאין עצמי נשי בסיסי. לדברי מוי הבעיה בתאוריה הספרותית בכלל טמונה בעובדה שהקאנון הגברי מהווה קושי חברתי מעצם קיומו ולא רק בגלל העובדה שהוא גברי. גם קאנון נשי יהווה קושי חברתי מכיוון שהוא לא יוכל לייצג את מגוון הקולות והנשים. מוי מתנגדת לכל קביעה שקשורה למגדר.
הכתיבה במגזינים פופולריים על נושאים של תרבות פופולרית יצרו קושי מול מבקרים שטענו על שימוש בסמלים פטריאכליים ושל קפיטליזם כגון אופנה, שהם דרכי דיכוי מסורתיים לנשים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- English, Deirdre. “Wollstonecraft to Lady Di”, The Nation. June 11, 2001.
- Moi, Toril. Sexual/Textual Politics. London: Routledge, 1985.
- Plett, Nicole. “Plague of the Millennium”, PrincetonInfo.com. May 15, 1997.
- Rouse, John. "After Theory, the Next New Thing." Urbana: Mar 2004. Vol. 66, No. 4; pg. 452, 14 pgs.
- Showalter, Elaine. A literature of their own: British women novelists from Brontë to Lessing. Princeton, N.J.: Princeton University Press, 1977.
- Showalter, Elaine. "Toward a Feminist Poetics," Women’s Writing and Writing About Women. London: Croom Helm, 1979.
- Showalter, Elaine. "Feminist Criticism in the Wilderness," Critical Inquiry 8. University of Chicago: Winter, 1981.
- Showalter, Elaine. The female malady: women, madness, and English culture, 1830–1980. New York: Pantheon Books, 1985.
- Showalter, Elaine, ed. New feminist criticism: essays on women, literature, and theory. New York: Pantheon Books, 1985.
- Showalter, Elaine. Sexual anarchy: gender and culture at the fin de siècle. New York: Viking, 1990.
- Showalter, Elaine. Hystories: hysterical epidemics and modern media. New York: Columbia University Press, 1997.
- Showalter, Elaine. Inventing herself: claiming a feminist intellectual heritage. New York: Scribner, 2001.
- Showalter, Elaine. Teaching literature. Oxford: Blackwell, 2003.
- Showalter, Elaine. Faculty Towers: The Academic Novel and Its Discontents. Pennsylvania: University of Pennsylvania, 2005.
קישורים חיצוניים
- יו טיוב, 9iVL6eCd2vw Elaine Showalter at the NYS Writers Institute in 2009
- איילין שוולטר Feminist Criticism in the Wilderness הוצאת Chicago Journals
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
31838860איליין שוולטר