אידיולקט

בבלשנות, אידיולקט (מיוונית, idio- פרטי ו־-lect לשון) הוא וריאנט שפה הייחודי לפרט מסוים. האידיולקט בולט בדפוסים של בחירת מילים ודקדוק, או מילים, ביטויים או ניבים לשוניים הייחודיים או אופייניים לפרט מסוים. לכל פרט יש אידיולקט, המאופיין בקיבוצים חוזרים ונשנים של מילים הייחודיים לו. אידיולקט עשוי לעיתים קרובות לכלול גם סוגים של אקולקט – דיאלקט הספציפי לבית או למשפחה מסוימת.

לרוב, האידיולקט של אדם אינו כה בולט בחזרותיו עד כדי כך שאחרים מבחינים בו על נקלה, אך במקרים מסוימים ישנם אנשים המאמצים ביטויים וחוזרים עליהם פעמים רבות עד כדי כך שהם הופכים לחלק מכינוים. דוגמאות:

• דוד בן-גוריון מיעט להשתמש במילה "את".
• ארנסטו צ'ה גווארה, ששמו האמצעי, "צ'ה", הוא כינוי המבוסס על חיבתו לשימוש במילה "צ'ה" ("חבר" – בסלנג צבאי ארגנטינאי).
• שר האוצר לשעבר יגאל הורביץ, שהאידיולקט הבולט שלו, שהיה רצוף בתיאורים ציוריים ובעיקר במשלים לחוסר אחריותם של אלו הדורשים ממנו להוציא כספים, זיכה אותו בכינויי לוואי כגון "אין לי" ו"משוגעים, תרדו מהגג".
• יצחק רבין נהג לומר את המילה "פלסטינים" בפ"א דגושה.

ראו גם

• סוציולקט
• משלב

קישורים חיצוניים

• דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "אידיולקט/סוציולקט", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28193655אידיולקט