אות מבראשית הוכתרה

אות מבראשית הוכתרה
אות מבראשית הוכתרה אז מאז לראש מועדים הועטרה שבת אתת יום שביעי ליצירה כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא ברא בשני תופת להוללים בו כי טוב לא נאמר במאמר הלולים שבת בה נפדים וממצוקה עולים דרך לעבור גאולים גאולים אבאו כיצאו להתגבר גו למרה בחק ומשפט להתחבר שבת גשתם לאלוש כנתנה על ידי חבר כי פי ה' דבר דבר לקטו עמר לגלגלת מן דבר יום ביום דורש ליום ששי לחם משנה ליום שבת דת סעוד שלש ומשלש למצוא פדיום אכלוהו היום כי שבת היום היום קדש וממלאכת ששת חפש הנחילו אב לבן מפוט נחפש שבת הוא תכל למעשה אשר הרבה בפש ויום השביעי שבת וינפש וינפש העם בקבלם חרוזות ודרשו מהם קלות וחמורות בעליזות שבת ומעדה למחות חובות הגנוזות אשרי אנוש יעשה זאת זאת בחרב חוה בקדומה זכור ושמור ארבע אמות ואלפים אמה שבת זכור להגיד מה נרמז לפרסמה כי ה יתן חכמה חכמה הונבעה כמעין אשל רטוב חנות בשקט וסעד קטב מלקטוב שבת חכמו בנעשה ונשמע לחטב ואת צדיקים ישלם טוב
חלקו הראשון של הפיוט

אות מבראשית הוכתרה הוא פיוט לברכת המזון שהיה נאמר בסעודות שבת נישואין במנהג אשכנז ובמנהג צרפת בימי הביניים. הפיוט מיוחס לרב מאיר כהן צדק, ומופיע במקורות קדומים, כגון מחזור ויטרי, אך לא נכנס למנהגי הנישואין הנדפסים.

רקע

ערך מורחב – פיוטי ברכת המזון

מראשית ימי הפיוט הוחל בכתיבת פיוטים לברכת המזון, ממש כפי שנכתבו יוצרות ומערביות לברכות קריאת שמע או קרובות לחזרת הש"ץ. ככל הנראה נתפשה ברכת המזון שלאחר סעודות חגיגיות כמעמד דומה לזה של תפילה בציבור, ולכן זכתה להתפייט בדומה לה. בדומה לשאר סוגי הפיוט הקלאסיים, מעיקרם נועדו גם פיוטי ברכת המזון להחליף את נוסח הקבע של הברכה ולא להצטרף אליו (בתקופה מאוחרת החלו לומר את הפיוט בנוסף לנוסח הקבוע). לכן המבנה הרגיל שלהם הוא מערכת בת שלשה קטעים, אחד לכל אחת משלש הברכות הראשיות של ברכת המזון. הברכה הרביעית, הטוב והמטיב, לא זכתה בדרך כלל לקטע מפויט, ונאמרה בנוסח הקבע.

בפיוט הספרדי והמרכז-אירופאי ירדה קרנם של פיוטי ברכת המזון, אך פייטנים באיטליה ובאשכנז המשיכו לכתוב פיוטים לברכת המזון, בדרך כלל לסעודות נישואין וברית מילה. פיוטים אלה כנראה כבר לא החליפו את נוסח הקבע של ברכת המזון, אלא הצטרפו אליו ונאמרו לצדו.

בין הפיוטים הללו, זכה לתפוצה רחבה הפיוט "אות מבראשית הוכתרה" לשבתות נישואין. תוכן הפיוט עוסק בשבת באופן כללי, ואינו מזכיר ענייני נישואין, ולכן ייתכן שבמקור נועד לשבת סתם, ולאו דווקא לשבתות נישואין. הפיוט מחולק לשלוש חטיבות, כל אחת מהן עבור אחת מהברכות המרכיבות את ברכת המזון.

מחבר הפיוט

הפיוט אינו חתום בפירוש באקרוסטיכון, ועל כן לא ידוע בבירור שם מחברו. חיים מיכל ואליעזר לנדסהוטה ייחסו את הפיוט לאברהם בן יצחק הכהן (מחבר הרחמן לברית מילה כמנהג פולין), בשל עדות המהרש"ל שרבי אברהם הכהן ”עשה ברכת חתנים” (שו"ת מהרש"ל, סימן כט). הם גם טענו כי שמו ושם אביו נרמזים בטורים האחרונים של הפיוט.

מאידך, רבי אפרים מבונא מצטט דעות שונות נוספות בזיהוי המחבר (רב צהלן, רבנו משולם). רבי אפרים עצמו מצא בסוף הפיוט את החתימה "מאיר" ואולי אף "מאיר כהן", ועל כן הכריע שיש לייחס את הפיוט לרבי מאיר ש"ץ או לרבי מאיר כהן צדק. אולם, הנוסח שציטט רבי אפרים ובו מצא את החתימה שונה מנוסח הפיוט המצוי בידינו. צונץ ציין לכתיב יד שבהם מיוחס הפיוט בפירוש לרבי מאיר כהן צדק, ומצא את חתימתו בשורות האחרונות של הפיוט, גם לפי הנוסח שבידינו.

הפולמוס סביב אמירת הפיוט

הראשונים דנו בשאלת היתר אמירת הפיוטים בתפילה, ובכלל זה, בברכת המזון ובפיוט "אות מבראשית הוכתרה" בפרט. הדיון סבב סביב המשנה הקובעת כי ”מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר. לקצר, אינו רשאי להאריך.” (משנה, מסכת ברכות, פרק א', משנה ד'). לדעת רבנו תם, המשנה מבדילה בין ברכות קריאת שמע, שבהן מותר להאריך ולקצר באופן חופשי, ובכלל זה לומר בהן פיוטי יוצרות, ובין ברכות אחרות שחלקן ארוכות ואסור לקצרן וחלקן קצרות ואסור להאריך בהן. בתוספתא, נמנתה "ברכת הזמון" בין הברכות הקצרות, ועל כן אסר רבנו תם להוסיף את הפיוט "אות מבראשית הוכתרה" בברכת המזון.

ר"י הזקן חלק על רבנו תם, וביאר שהתוספתא אסרה להאריך רק בברכת הזימון ("ברוך שאכלנו משלו"), אך לא בברכת המזון עצמה, לרבות ברכת הזן. לכן, הוא התיר לומר את הפיוט "אות מבראשית הוכתרה" אף על פי שהוא נאמר בברכת הזן. מסקנתו של ר"י הובאה בכמה מחיבורי הראשונים.

מהות ומבנה הפיוט

הפיוט עוסק בקדושת וענייני שבת ונראה שהוא חובר עבור שבתות השנה, אך למעשה המנהג היה לאומרו בשבת חתן.

הפיוט בנוי משלושה חלקים, אחד עבור כל אחת מן הברכות העיקריות של ברכת המזון. בכל אחת מן החטיבות שמונה מחרוזות בנות ארבעה טורים, כאשרהטור הרביעי הוא סיומת מקראית (שיבוץ של קטע מפסוק). הפיוט כתוב באקרוסטיכון אלפביתי, ובכל מחרוזת פותחים שלושת הטורים הראשונים באחת מאותיות הא"ב (הסיומת המקראית משוחררת מחובת האקרוסטיכון). כל המחרוזות משורשרות זו לזו, כלומר, כל מחרוזת פותחת במילה שסיימה את המחרוזת שלפניה. משום כך, הסיומות המקראיות נבחרו גם על פי המילה החותמת אותן, שחייבת להתחיל באות הבאה באקרוסטיכון.

הפיוט כאמור חובר עבור ברכת המזון, והוא מחולק לשלושה חלקים. מהאות א' עד האות ט' שייך לברכת הזן, מהאות ט' עוד האות ס' לסיום ברכת הארץ, ומאות ע' עד סוף הפיוט שייך לסיום ברכת ירושלים.

ליטורגיה

בימי הבינים הפיוט היה רווח בקהילות אשכנז וצרפת, ואמירתו נזכרת במחזור ויטרי ובסידורים ומחזורים נוספים בכתב יד. גם מאזכורו בספרות הפוסקים ניכר כי אמירתו הייתה מנהג רווח. אף על פי כן, בדורות הבאים השתקע הפיוט: אמירתו אינה נזכרת בספרי המנהגים האשכנזיים של מהרי"ל ובני דורו, והוא לא נכלל במחזורים המודפסים. רבי יאיר חיים בכרך מעיד שבימיו כבר ”נשתקעה פיוט הנ"ל”, אך מספר שהוא ראה אותו ”והוא פיוט נפלא”.

קישורים חיצוניים

• הפיוט במחזור ויטרי, טקסט דיגיטלי באתר ספריא

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אות מבראשית הוכתרה41357875Q134549099