אדם ברוך

אדם ברוך

לידה	9 באפריל 1945
פטירה	24 במאי 2008 (בגיל 63)
שם לידה	ברוך מאיר רוזנבלום
מדינה
לאום	יהודי, ישראלי
עיסוק	עיתונאי, עורך דין
פרסים והוקרה	פרס ישעיהו ליבוביץ (1999) פרס אבי חי (2002)
http://adambaruch.org/

אדם ברוך היה שם העט של ברוך מאיר רוזנבלום (כ"ו בניסן ה'תש"ה, 9 באפריל 1945 – י"ט באייר ה'תשס"ח, 24 במאי 2008), משפטן, עיתונאי, עורך עיתונים, סופר, אוצר ומבקר אמנות ישראלי.

ביוגרפיה

אדם ברוך נולד בשכונת מאה שערים שבירושלים למשפחה מרקע חרדי. אביו, אשר רוזנבלום, היה משפטן וסוחר יודאיקה, אשר שימש בשנות ה-50 מנכ"ל משרד הפנים מטעם 'המזרחי'. אמו נחמה הייתה בתו של הרב יצחק יעקב וכטפויגל, ראש ישיבת מאה שערים ואב בית דין לקהילות האשכנזים. אדם ברוך הוא אחיו של עו"ד זורח רוזנבלום. דודו שמואל, בן הזקונים של הרב וכטפויגל, היה לוחם אצ"ל ונהרג בעת התקפת האצ"ל על יפו ב-1948. גופתו לא נמצאה עד היום.

ברוך גדל ברמת גן. למד במדרשית נעם בפרדס חנה ותקופה קצרה גם בישיבת חברון. בהמשך למד באוניברסיטה העברית בירושלים במסלול העתודה האקדמית במשפטים, והתמחה אצל עורכי הדין מיכה רבשטיין ואמנון זכרוני. התגורר בשכונת נגה ביפו. היה נשוי לצלמת אריאלה שביד, אם שני ילדיו הראשונים עידו רוזנבלום ועמליה רוזנבלום; לאחר מכן היה בן-זוגה של שירה אביעד, אם בן־זקוניו איתי אשר.

אדם ברוך נפטר במאי 2008 מסיבוך של מחלת הסוכרת, ונקבר בבית הקברות קריית שאול.

עיתונות

ערך את כתבי העת 'מושג' (1974–1976), 'מוניטין' (1982-1978), 'שישי-תרבות' (1995–1996) ואת העיתון 'גלובס' (1992–1996). היה ממייסדי השבועון אנשים. במהלך שנות ה-80 היה עורך מוסף "7 ימים" של 'ידיעות אחרונות' (ואף הוביל את העריכה המחודשת של רשת המקומונים מקבוצת ידיעות אחרונות). למשך תקופה קצרה ב־1992 שימש כעורך "מעריב" (בזמן שהעיתון היה בבעלות איל ההון היהודי רוברט מקסוול). בשנותיו האחרונות היה בעל טור קבוע ב"מוסף השבת" של 'מעריב' בשם "שישי" (טורים אישיים בעבר: 'קשר עין' – עמוד אמנות שבועי בידיעות אחרונות, ו'צבע שני' ב"כותרת ראשית").

אחד מהישגיו העיתונאיים החשובים של ברוך היה ריאיון שקיים עם האלוף בדימוס שמואל גונן בג'ונגל של הרפובליקה המרכז אפריקאית, ראיון שעליו התבסס המחזאי הלל מיטלפונקט במחזהו "גורודיש", שהוצג בתיאטרון הקאמרי (ברוך היה דמות מרכזית בהצגה). כמו כן ראיין ברוך את הרב עובדיה יוסף לעיתון מעריב, לאחר סערה ציבורית שהתעוררה בעקבות התבטאות של הרב.

במדיה המשודרת יצר ברוך את סדרת הראיונות "אדם ברוך מחפש תשובה" (ששודרה בערוץ הראשון), ואת הסרט הקצר (24 דקות) "עד ראייה" (2003) בערוץ 2 (שעובד גם לתערוכה מוזיאונית). ב־2001 שימש כחבר במליאת רשות השידור. היה שותף עם התעשיין סטף ורטהיימר בחברת התקשורת "היום", ושמו נקשר בהתמודדות על המכרז להפעלת ערוץ המורשת יחד עם איש העסקים שלמה בן-צבי.

סגנון כתיבה

בתחילת כתיבתו העיתונאית נטה ברוך לכתיבה בסגנון הניו-ג'ורנליזם (שמְבַשרהּ היה האנטר ס. תומפסון) וכעורך קידם כתבים בסגנון זה (כרון מיברג ודוד אבידן). אדם ברוך הביא ל"מוניטין" את מקורות ההשראה שלו, המגזינים האמריקאים כגון "אסקווייר", "ניו יורק מגזין" ו"רולינג סטון". סגנונו של ברוך במוניטין השפיע על דור העיתונאים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, שהפנה עורף לכתיבה המפלגתית המגויסת ופנה לעיצוב שפה אישית וכתיבה אינדיבידואליסטית ("אני" במקום "אנחנו"). לדברי עוז אלמוג, סגנון הכתיבה העיתונאי שפיתח ברוך היו חדשניים ופורצי דרך וכללו מאפיינים כשפה רזה, תמציתית ומלוטשת, עמוסת רמזים, מטפורות ואסוציאציות מתוך העולם האינטלקטואלי המערבי ובקיאותו של ברוך בחברה ובתרבות היהודית והישראלית. רון מיברג, אחד הכותבים ששכללו את השפה העברית הניו-ג'ורנליסטית הזו, תיאר את לשונו של ברוך כ"נעה בבת אחת מהנורמטיבי לתיאורי. שפה שבנתה יחס מדויק בין פני השטח לעומק. שפה הפונה לעם הארץ ולבני המעלה באותו תחביר. [...] מילים שנעו באחת משפע לרזון, מפרט לכלל, מ"סיפור" ל"הלכה", מנקודתי לפנורמי, ממקור לציטוט".

עם השנים, כאשר צמצם את כתיבתו העיתונאית לכדי טור שבועי אחד, זנח ז'אנר זה לטובת סגנון כתיבה חדש המזוהה עמו במדורו "שישי". הטור היה אוסף רשימות קצרות מאוד המתייחסות לנושאים שעל סדר היום הציבורי. ברבות מאותן רשימות ענה ברוך על שאלות הקוראים (בעיקר בתחומי היהדות וההלכה) והן שו"ת הלכתי. בנוסף כלל הטור קטע אמנותי קבוע, ואת המדור 'יקירתי'. סגנון כתיבתו של ברוך נטה לפשטות וקיצור, והוא הושפע במידה ניכרת מסגנונם של ספרי השו"ת ההלכתיים שבהם עסק ושעליהם הרבה לכתוב.

כתיבת הפרוזה של ברוך (כפי שהיא מתבטאת בספרו "הוא היה גיבור") אופיינה גם היא בפשטות וריאליזם, אך גם ביכולת לבנות סיפור מורכב.

מלבד עיסוקיו העיתונאיים-אמנותיים הקפיד ברוך להציג עצמו כמשפטן (חבר לשכת עורכי הדין בישראל, בעל רישיון עורך דין) וכלכלן. בטוריו עסק גם בשאלות משפטיות וכלכליות. ברוך העיד על עצמו: "התנתקתי מעריכת דין, לא התנתקתי מהמשפט ומקריאת פסקי דין. אני חושב כעורך דין ואני מזהה את עצמי, עד היום, כעין משפטן".

יהדות

בכתיבתו ניסה אדם ברוך להלך על קו התפר שבין היהודי לישראלי (למשל בסדרת ספריו ההלכתיים־למחצה: 'סדר יום', 'חיינו' ו'בתום לב') ופעל כפרשן בתחומים שבין המסורתי למודרני בראי ההלכה כשהוא מזדהה עם עצם תפיסת ההלכה שנקבעה בגלות על פני תפיסת ההלכה של בית שני ולפניה. מתוך כך צידד פעמים רבות בתפיסות בעולם החרדי הליטאי על פני תפיסות יהודיות אחרות. לצד הערכה לפעלו התורני של ברוך וסיועו להסברת ההלכה במגזר שאינו שומר תורה ומצוות, רבים מן הממסד הרבני זלזלו בניסיונו^{[דרוש מקור]} של ברוך להפוך למעין אדמו"ר חילוני ללא כל הסמכה, בשל הקלות, לדעתם, שבה הרשה לעצמו לפסוק בעניינים הלכתיים ואתיים, וגם משום אורח חייו שלא היה דתי במובן האורתודוקסי המקובל. כתיבתו התמציתית בנושאים אלה במקביל לידיעה רחבה והבנה מעמיקה בתחומי היהדות השונים, ובעיקר בממשק שבין מוסר, רוח ההלכה והלכה, חיזקו את מעמדו כמורה רוחני בלתי מוצהר.

ברוך היה ממעריציו ומקורביו של הרב עובדיה יוסף (מסה על תפיסתו של הרב יוסף על פי הפסיקות ההלכתיות שלו נמצאת בספרו של ברוך 'סדר יום') ונהג להסבירו בציבור. בנוסף הוא הרבה להתעסק בתפיסתו התאולוגית של הרב יואל טייטלבוים (האדמו"ר מסאטמר).

אורח חייו של ברוך היה מסורתי (הוא חבש בקביעות כובע קסקט כסוג של כיסוי ראש), והיה ממחדשי בית הכנסת "זיכרון ברוך" על שמו של רבי ברוך ספרין האדמו"ר מקומרנא בשכונת נגה ביפו.

ברוך היה החתן הראשון של פרס ישעיהו ליבוביץ למחשבה מודרנית (1999), וכן זכה בפרס אבי חי (2002).

אמנות ותרבות

ברוך התחיל את דרכו כמבקר אמנות משפיע מטעם 'ידיעות אחרונות', ונמנה עם מעצבי דעת הקהל באמנות הישראלית. בין השנים 1996–2002 כיהן כנשיא בית הספר לאמנות קאמרה אובסקורה.

ברוך הופיע בתפקיד עצמו בסרטו של אסי דיין "מר באום" (1997) ובפרק בסדרה "הבורגנים". דמותו, בשמה, מופיעה גם במחזהו של הלל מיטלפונקט -"גורודיש", שהועלה בהצלחה ב"תיאטרון הקאמרי".

בתחום התרבות הרבה ברוך לכתוב על יצירותיהם ומורשתם של: דוד אבידן, חנוך לוין, רפי לביא ויחיאל שמי.

עליו

בשנת 2010 יצא "מות האדמו"ר", סרט על חייו של ברוך בבימויו של העיתונאי רון מיברג. הסרט נעשה ללא שיתוף משפחתו של ברוך וזכה לביקורות פושרות. בקיץ 2018, עשור למותו, הוקרן סרטם של ילדיו, עמליה ועידו, "סוכני הזיכרון". בתקופה זו הוצגה תערוכת ציור וטקסט על פי מכתביו האחרונים של ברוך, במוזיאון בבית שטורמן בקיבוץ עין חרוד מאוחד. אוצר התערוכה היה רינו צרור.

תערוכות שאצר

• הביתן הישראלי בביאנלה של ונציה בשנים־1988 ו־1990
• הביתן הישראלי בביאנלה הבינלאומית לצילום בעין חרוד 1988
• "הישראלים", מיכה קירשנר, צילום, 1997
• בשנת 2000 שימש אוצר העיר תל אביב-יפו.

עבודות אישיות

• "עד ראייה", (תערוכת יחיד), מוזיאון תל אביב, 2003.
• ציור במסגרת הפרויקט האמנותי "פרופיל תל אביב" (שברוך היה בין יזמיו).

קטלוגים

• "קטלוג עקרוני", מאגד את עבודותיו של הפסל עמנואל הצופה, 2002.

ספריו

• לוסטיג ("ספר אוטוביוגרפי בעיקרו"), ספרי מוניטין, 1985 (הספר בקטלוג ULI)
• יחיאל שמי - פיסול חילוני, הקיבוץ המאוחד, 1988
• הוא היה גיבור, הקיבוץ המאוחד: ספרי סימן קריאה, 1998
• סדר יום: חיי יום יום בראי ההלכה, הוצאת כתר, 2000
• בתום לב: גן השבילים היהודי-ישראלי המתפצל הוצאת כתר, 2001
• חיינו: ספר תקנונים יהודי ישראל, הוצאת כתר, 2002
• מה נשמע בבית כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2004
• תקשורת: אנתולוגיה, 1972–2008 , (עריכה - שירה אביעד, רינו צרור, מורן שוב רובשוב), הוצאת דביר, 2010

לקריאה נוספת

• מירי בת-משה הורביץ, "הסמנטיקה של השיח - השיח החידתי של אדם ברוך", למ"ד לאיל"ש, תשס"ד-2003.
• מירי בת-משה הורביץ, "ללשון הסיפור המיניאטורי של אדם ברוך", קול ליעקב, תשס"ג-2003.
• מירי בת-משה הורביץ, "יש נביא בעירו - התרחיש הטיעוני כאחת מדרכי הטיעון של אדם ברוך ב'שישי'", חלקת לשון, תש"ס-2000.
• חיים באר, מסע דילוגים, עם עובד, 2019, הפרק "אדם ברוך: אתה יודוך אחיך", עמ' 179–182.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של אדם ברוך
• האתר הרשמי של אדם ברוך בו ניתן לצפות בכל ההלכות שנכתבו בין השנים 2002–2008
• רשימת הפרסומים של אדם ברוך, בקטלוג הספרייה הלאומית
• כתבי אדם ברוך בפרויקט בן-יהודה
• אדם ברוך, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• מי-טל נדלר, ברוך (רוזנבלום) אדם, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• הספרים של אדם ברוך, באתר "סימניה"
• אדם ברוך, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
• המאמרים של אדם ברוך באתר פשיטא
• קטעים מספריו של אדם ברוך באתר ליבא
• סרטו של רון מיברג, "מות האדמו"ר" - סיפור חייו, פועלו ומותו של אדם ברוך, באתר ערוץ 8 ב-ynet
• נחום ברנע, נער הזהב של הציונות הדתית החדשה, כותרת ראשית, 10 באפריל 1985 - כתבת פרופיל לכבוד יום הולדתו ה-40
• אריאל פיקאר, הצעה לסדר יום, באתר ארץ אחרת, 19 באוקטובר 2000
• איתמר בן כנען הנדלמן, ‏איש עם הרבה כובעים: ריאיון עם אדם ברוך, באתר "Time Out ישראל", 16 בדצמבר 2004
• מעריב, הצוואה הכתובה של אדם ברוך, באתר nrg‏, 25 במאי 2008
• יוסי גורביץ, קרוע בין העולמות, באתר של "רשת 13", 25 במאי 2008 (במקור, מאתר "nana10")
• "אם אפשר היה להעביר את הדברים בשתיקה, זה מומלץ". ריאיון עם אדם ברוך , באתר TheMarker‏, 17 ביוני 2008
• מורן שוב, נקי מהפרזה, מחכמנות, ממליצה ומעוויות חן, באתר הארץ, 15 במאי 2009
• עמיחי חסון, "ריאליזם, חסד, משיחיות, מכולת" ; אדם ברוך על גבול שני עולמות, פורסם במקור ראשון, 23 במאי 2009
• מיה סלע, אדם ברוך: לא אגואיסט, מינימליסט, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2010
• יצחק לאור, הסגנון, לב המעשה, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2010
• אלון עידן, "אדם ברוך: תקשורת" מאת אדם ברוך, הרנטגן, באתר הארץ, 26 בינואר 2011
• עמיחי חסון, פגוש את העיתונות, מקור ראשון, מוסף "שבת", 6 במרץ 2011
• נירית אנדרמן, עמליה ועידו רוזנבלום ביימו סרט על אביהם, אדם ברוך, ולא כדי לפוגג את תדמית האנטיפת שלו, באתר הארץ, 24 במאי 2018
• מורן שוב, מאדם ברוך למדתי על הקשר ההדוק שבין שפה למבט, באתר הארץ, 29 במאי 2018
• אלחנן ניר, ‏הפוסק הישראלי הראשון, בעיתון מקור ראשון, 18 ביוני 2018
• אריאל הורוביץ, לוסטיג הוא מי שיכולתי אני להיות, כתבה על הספרות של אדם ברוך, בעיתון מקור ראשון, 21 ביוני 2018
• יונתן אמיר, הזר שסירב להיות מלך, באתר ערב רב, 20 במאי 2017
• עמליה רוזנבלום, מה למדתי על יחסים מקצועיים מאבא שלי. רשימה במלאת 13 שנה למותו, באתר הארץ, 6 במאי 2021

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36123306אדם ברוך