אגם בולסנה
 | |
| מבט כללי | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום |
 איטליה |
| סוג | אגם לוע |
| מידות | |
| שטח | 113.5 קמ"ר |
| נפח | 9.2 קמ"ק |
| גובה | 305 מטר מעל לפני הים |
| אורך מרבי | 13 ק"מ |
| רוחב מרבי | 11 ק"מ |
| עומק מרבי | 151 מטר |
| עומק ממוצע | 81 מטר |
| מידע נוסף | |
| נהר מזין | נהר מרטה |
| אגן ניקוז | 159.5 קמ"ר |
| איים | 2 |
| תחלופת המים | 121 שנים |
| קואורדינטות | 42°36′N 11°56′E / 42.600°N 11.933°E |
אגם בולסנה (באיטלקית Lago di Bolsena) הוא אגם ממוצא געשי (אגם לוע) הנמצא במרכז איטליה במחוז לאציו כ-90 ק"מ צפונית מערבית לרומא. האגם נוצר לאחר התמוטטות הקלדרה (קַלַחַת – מכתש געשי הסגור מכל כיווניו) של המערכת הגעשית של הר ווּלְסִינִי (Vulsini). רישומים היסטוריים רומאיים מלמדים כי הר הגעש וולסיני התפרץ בפעם האחרונה בשנת 104 לפנה"ס. ההר רדום מאז. בחלקו הדרומי של האגם יש שני איים שנוצרו כתוצאה משתי התפרצויות געשיות תת-מימיות שהתרחשו לאחר שהקלדרה התמוטטה.
לאגם צורה סגלגלה האופיינית לאגמי לוע. שטח האגם 113.5 קמ"ר, הוא נמצא בגובה 305 מטר מעל פני הים, עומקו הממוצע הוא 81 מטר ועומקו המקסימלי 151 מטר. האגם מצוי בחלק הצפוני של נפת ויטרבו הקרוי "לטיום עילית" (Alto Lazio) או טוּשָה (Tuscia). הדרך הרומאית העתיקה "ויה קסיה" סובבת את האגם. סביב אגם בולסנה קיימים מגוון שירותי תיירות, במיוחד בנושא תיירות הטבע, שטחי קמפינג, לינה בחוות (אגרוטוריזם) ואירוח בסגנון לינה וארוחת בוקר.
הרומאים קראו לאגם "לקוס וולסיני" (Lacus Volsinii) על שם העיר האטרוסקית ולזנה (Velzna), העיר האחרונה שנכנעה לרומאים. תושבי העיר גורשו למקומות אחרים והעיר נמחקה עד היסוד אחרי שנת 264 לפנה"ס עד כדי כך שכיום אין זיהוי ודאי למיקומה.
איים באגם
ביזנטינה
ביזנטינה (Bisentina) הוא האי הגדול ביותר באגם (170 דונם) והוא אתר טיולים מעניין. ניתן להגיע לאי בעזרת שרות מעבורת מקאפודימונטה, הפועל כמה פעמים ביום בתנאי שיש מספיק נוסעים. מחיר הכרטיס כולל סיור מודרך קצר באי ביסנטינה שממנו אפשר להתפעל מהטבע שלא הזדהם, יערות של עצי אלון ירוקי־עד, גנים איטלקיים, נופים קסומים ואתרים רבים כמו הכנסייה של ג'אקומו ה"קדוש" וכריסטופורו ה"קדוש" שבה כיפה שתוכננה על ידי הארכיטקט יאקופו בארוצי דה וינולה; המנזר הפרנסיסקני; מקדש רוקינה (Rocchina) הקטן, אך יקר הערך, המוקדש לקתרינה ה"קדושה" שלו צורת מתומן, תוכנן בידי אנטוניו סאנגאלו ונבנה במקום בו היה קולומבריום אטרוסקי על סלע המבצבץ מהאגם; הקפלה של הצלוב שבו פרסקו מהמאה ה-5; והכלא האיום "מלטה דֵיי פפי" (Malta dei Papi) ששימש כבית כלא למאסר עולם שנגזר על אנשי דת שהואשמו בכפירה. הכלא התבסס על מערה קטנה וחשוכה שהכניסה אליה מתוך דלת בתקרה שבגובה 20 מטר.
בתום הסיור הספינה עורכת הקפה פנורמית סביב האי ומאפשרת להציץ למפרצים המקסימים שבמערב, לצפות על הר תבּור הנשגב שמצפון, הסלעים התלויים מעל למים הכחולים במזרח, ולבסוף בגדה הירוקה, הדרומית-מערבית של האגם בכיוון העיירה קאפודימונטה.
האטרוסקים והרומאים הותירו שרידים מעטים לשהותם באי. במאה ה-9 שימש האי מקלט בפני פלישות הסרצנים (שודדי ים מוסלמים).
בשנת 1250 לערך, הפך האי לרכושו הפרטי של אציל בשם ביזנציו (Bisenzio), ששרף את האי וגרם לנטישתו בשל סכסוך עם תושביו. ב-1261 כבש האפיפיור אורבנוס הרביעי את האי מחדש. האי נהרס שוב ב-1333 בידי לודוויג הרביעי מבוואריה, שנאשם בכפירה על ידי האפיפיור ואף נודה על ידו. מ-1410 ואילך היה האי רכושה של משפחת פרנזה ונהנה מתקופה ארוכה של שגשוג ואפיפיורים רבים ביקרו בו. ב-1635 נשלט האי על ידי אודוארדו פארנזה, דוכס פארמה (Odoardo Farnese), ושליט קסטרו (Castro), שהיה בעימות עם הכנסייה שהסתיים בהרס מוחלט של קסטרו. שני האיים חזרו לשליטת הכנסייה שויתרה עליהם שוב. הבעלים הנוכחי של האי היא הנסיכה ביאטריצ'ה ספדה פוטנציאני (Beatrice Spada Potenziani), אשתו של הדוכס פיאסקי רבסקיירי (Fieschi Ravaschieri).
מרטנה
האי מרטנה (Martana) הממוקם מול העיירה מרטה ידוע בכך שפעם נשמרו בו השרידים ה"קדושים" של כריסטינה מבולסנה (Santa Cristina di Bolsena) ה"קדושה" כדי שלא יפלו לידי הברברים. שנים אחר כך, מספרת האגדה, בזמן שלטון הגותים, מלכת הגותים אמאלסונתה (Amalasuntha) מצאה את מותה האיום באי זה. אחיינה תיאודאהאד (Theodahad) שביקש לתפוש את השלטון, הוא שיזם את הקשר שהביא לרציחתה בידי מתנקש. האי כיום הוא רכוש פרטי וסגור למבקרים.
ניקוז
הנהר המנקז את מימי אגם בולסנה הוא הנהר מרטה (Marta) היוצא מהאגם ליד העיירה מרטה, ונשפך לים הטירני. הנהר עובר בעיירה מרטה ודרך טוסקניה לטרקוויניה (Tarquinia). הנהר מגיע לים באזור הלידו של טרקוויניה. שם, באזור נפלא שבין שפך המרטה לשפך המיניונה (Mignone), נוצרה שמורת הטבע ה"מלחה של טרקוויניה" (Salina di Tarquinia).
יישובים על שפת האגם
היישובים הבאים ממוקמים על חופי האגם:
- בולסנה (Bolsena) – העיירה שנתנה את שמה לאגם, מפורסמת בשל הנס שקרה ב-1263, שבו בעת טקס אכילת לחם הקודש הפכו הלחם והמים לבשר ודם מ"גופו של האדון" (Corpus Domini). האירוע נחגג כל שנה ב-13 ביוני. העיירה ידועה גם בשל המיצג הנערך כל שנה בערב הפסטיבל, ב-23 ביולי, על חייה של כריסטינה ה"קדושה", פטרונית העיירה.
- מונטפיאסקונה (Montefiascone) – שולטת על קו הרקיע בשל סדרת מבנים מרשימים, כמו ה-Rocca, והכיפה של סנטה מרגריטה. משכן הבישוף לשעבר, ידועה כיום בשל היין הלבן המיוצר ביקבים שסביב העיירה הקרוי "Est! Est!! Est!!!".
- מרטה (Marta)– כפר הידוע בפסטיבל לכבודה של ה"מדונה של ההר" (Madonna del Monte) הקרוי "חגיגת המעבר" (Festa delle Passate) שלעיתים קרוי בראבאטה (Barabbata). התושבים חיים בעיקר מחקלאות, גידול צאן, ודיג .
- קאפודימונטה (Capodimonte)– בקצה האגם, נקודת מוצא למעבורות לאיים.
- ולנטנו (Valentano) – התפרסמה בשל המתמטיקאי בן המאה ה-18 פאולו רופיני, לאחר ששנים הייתה מרכזה של משפחת פרנזה (Farnèse), לאחר חורבן קסטרו (1649) ופירוק הדוכסות באותו שם. טירת פרנזה מכילה כיום את המוזיאון לפרהיסטוריה של חבל טושה.
- גרדולי (Gradoli) – מפורסמת בשל תוצרת היין והשמן, במיוחד של הליקר הקרוי אליאטיקו (Aleatico). בעיירה מצוי הארמון פרנזה המרשים, שנבנה עבור הקרדינל אלכסנדר פרנזה שהפך לאפיפיור בשם פאולוס ה-3.
- מערות קסטרו (Grotti di Castro)- בנוסף למערות המצויות ביישוב זהו מרכז לגידול תפוחי אדמה ועדשים.
- סן לורנצו נואובו (San Lorenzo Nuovo) – נבנתה מחדש בסוף המאה ה-18 ומפורסמת בשל הארכיטקטורה המודרנית שבה. העיירה ידועה בשל הניוקי העשוי מתפוחי האדמה אותו אפשר לטעום בחגיגת הסגרה (sagra) המתרחשת בשבוע השני של חודש אוגוסט.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אגם בולסנה |
- הסבר על המערכת הגעשית של הר וולסיני (באנגלית)
- מידע וצילומים מאגם בולסנה (באיטלקית)
- שרותי המעבורות באגם בולסנה (באיטלקית)
- קהילת טרקוויניה (באיטלקית)
22287791אגם בולסנה