אאוטרברידג' הורסי
 | |||||
| לידה |
5 במרץ 1777 לורל, דלאוור, המושבות המאוחדות  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 ביוני 1842 (בגיל 65) מחוז פרדריק, מרילנד, ארצות הברית .svg){kind=small} | ||||
| מקום קבורה | מרילנד | ||||
| מדינה | ארצות הברית | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הפדרליסטית | ||||
| ילדים | Outerbridge Horsey IV | ||||
| |||||
| |||||
אאוטרברידג' הורסי השלישי (באנגלית: Outerbridge Horsey III; 5 במרץ 1777 – 9 ביוני 1842) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי. הוא היה חבר המפלגה הפדרליסטית, שכיהן כחבר האספה הכללית של דלאוור, בתפקיד התובע הכללי הרביעי של דלאוור בין השנים 1806 ל-1810 וכחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם דלאוור בין השנים 1810 ל-1821.
ביוגרפיה
ראשית חייו, השכלה ונישואיו
הורסי נולד ב-5 במרץ 1777 בלורן, מחוז סאסקס שבדלאוור, לוויליאם הורסי מרוואסטיקו (1745–1786), בעל מטעים, סוחר, חבר מטעם מחוז סומרסט בוועידת מרילנד התשיעית (שהעניקה את חוקת המדינה הראשונה של מרילנד) ב-1776, ושופט מחוז סומרסט, ואלינור ("נלי") ויילס, בתו של ג'ורג' ויילס. לאחר שהתגורר בג'ורג'טאון, עבר לווילמינגטון שבדלאוור, ולמד שם משפטים בהדרכת ג'יימס בייארד האב, שנשאר המנטור הפוליטי שלו לכל החיים. כתומך נלהב בחינוך, דחק הורסי בתחילת הקריירה שלו בהקמת ספרייה בג'ורג'טאון ומאוחר יותר מונה לנאמן של הקולג' של וילמינגטון.
הוא התחתן עם אליזבת דיגס לי, בתו של המושל לשעבר תומאס סים לי (1745–1819) ממרילנד. [1] היו להם לפחות שני בנים ששרדו עד לבגרות:
- תומאס סים לי הורסי (1816–1834), שמת רווק
- אאוטרברידג' הורסי הרביעי (1819–1902), עורך דין שבגיל צעיר החליט להקדיש את חייו לייצור ויסקי ולהקים מזקקה באחוזת נידווד, אותה ירש מאביו – מארבעת בניו ששרדו עד לבגרות, רק אחד התחתן והוליד ילדים, אאוטרברידג' הורסי החמישי (1875–1931), שעזב את אחוזת המשפחה כדי ללמוד בג'ורג'טאון ומשם לבית הספר למשפטים בניו יורק, שם השתקע בניו יורק והקים משרד נחשב, הפך לחבר במשרד Nicoll, Anable, Fuller & Sullivan, שם עבד עד לפירוק המשרד ב-1924 ומאז ועד מותו ב-1931 היה חבר במשרד Jackson, Fuller, Nash & Brophy – בנואאוטרברידג' הורסי (1910–1983) הפך לדיפלומט אמריקאי והתגורר במחוז קולומביה, וכך גם בנו עם אותו השם.
קריירה משפטית מוקדמת
הוא התקבל ללשכת עורכי הדין בדלאוור בדצמבר 1807, והחל לעסוק בכך בווילמינגטון. [2] מקור אחד מאמין שהוא שימש כציר בבית המחוקקים של דלאוור בשנים 1800–1802, אך ייתכן שהיה זה אביו שחלק את אותו השם. [3]
הורסי החזיק יותר מ-36 עבדים במהלך חייו ושחרר כמה מהם כשהתבגר. [4] שבעה חודשים לאחר נישואיו, ב-11 בנובמבר 1812, הוא שחרר ארבעה עשר אנשים משועבדים, כולל ארבעה אנשים משועבדים שאליזבת לי הורי קנתה מאביה ב-1806. [5]
קריירה מקצועית ופוליטית
תוך כדי עיסוק בעריכת דין ואחרי שייצג את מחוז סאסקס בבית מדינת דלאוור מהמושב של 1801 ועד למושב 1803, מונה הורסי לתפקיד התובע הכללי של דלאוור וכיהן בין השנים 1806 ל-1810.
בשנת 1810 הוא נבחר כחבר הסנאט של ארצות הברית כדי למלא את המושב שהתפנה בשל מותו של הסנאטור סמואל וייט. בסנאט התנגד בתוקף למלחמת 1812, אך לאחר שהוכרזה, תמך בה באותה נמרצות. בהתאם לכך מונה לחבר בוועדת הבטיחות והיה מעורב באופן פעיל בהכנת ההגנות של פורט יוניון ווילמינגטון. במרץ 1814 הגיש הורסי עצומה מאזרחי דלאוור לביטול חוק האמברגו משנת 1807; אף על פי שהצליח להשיג ועדה שתדון בבקשה, המאמץ בסופו של דבר לא צלח. הוא נבחר מחדש ב-1814 וכיהן מ-12 בינואר 1810 עד 3 במרץ 1821.
לאחר מלחמת 1812, אך בעודה נושא שנוי במחלוקת, הצורך בשיפורים פנימיים הפך להרבה יותר ברור ומוכר. על פי הצעתו של הורסי בינואר 1816, הסנאט העביר סוף סוף את ההחלטה להדפיס ולהפיץ עותקים של דו"ח שר האוצר אלברט גלטין משנת 1808 בנושא כבישים ותעלות ציבוריות. הדו"ח, שהתבקש על ידי הסנאט ב-1807 והועבר אליו ב-1808 [6] נזנח בשל האמברגו, אובדן ההכנסות וצורכי המלחמה. עם הפצת הדו"ח, רבים מהמושגים שלו שולבו בהצעת הבונוס של 1817.
מספר שנים לאחר מכן, נפרד מהאסיפה הכללית של דלאוור, אשר קיבלה החלטה המבקשת מחברי הקונגרס של דלאוור להצביע נגד כל הרחבת עבדות. הורסי לא הרגיש שלקונגרס יש את הזכות לאסור עבדות במיזורי, או בכל מקום אחר ברכישת לואיזיאנה, ולכן תמך בפשרת מיזורי. מתוך הבנת חוסר הפופולריות של תפקיד זה, לא ביקש להיבחר מחדש עם סיום כהונתו. במהלך הקונגרס ה-16, כיהן כיו"ר הוועדה למחוז קולומביה.
פרישה, מוות ומורשת
עם מות חותנו, אשתו ירשה כמה מאות דונמים באזור נידווד ליד פטרסוויל ובורקיטסוויל במחוז פרדריק, מרילנד. באחרית חייו, בנה בית מגורים אטרקטיבי אך צנוע בן שתי קומות לבנים בסגנון פדרלי הידוע בשם 'הורסי נידווד' ובילה שם את שנות הזדקנותו ומת שם ב-9 ביוני 1842. הוא נקבר בבית הקברות סנט ג'ון בפטרסוויל. בנו אאוטרברידג' הורסי הרביעי בנה את התוספת המפוארת יותר בסגנון ויקטוריאני בשנות השגשוג שלו. הבית נמכר בסופו של דבר על ידי המשפחה בשנת 1939 אך עדיין עומד על כנו.
הוא היה הבעלים של בית זכריה פריס, הרשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים בשנת 1970. הבית הראשי בחוות Needwood, שהוחזק על ידי גיסו תומאס ס. לי, אשר אהד את הקונפדרציה במהלך מלחמת האזרחים, נותר ונרשם במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים, אף על פי שמזקקת הורסי לא שרדה את הסכסוך. בנו, גם אאוטרברידג' הורסי (1819–1902), היה פוליטיקאי דמוקרטי שייצג את מחוז פרדריק בוועידה החוקתית של המדינה ב-1867. [7]
קישורים חיצוניים
- אאוטרברידג' הורסי באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- אאוטרברידג' הורסי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ Archives of Maryland (Biographical Series): Elizabeth Digges Horsey (1783–1862) (MSA SC 3520-14927)
- ↑ Morgan, Michael (7 במרץ 2020). "Delaware history: A vote for Missouri Compromise ended a senator's career". Delmarva Now. Salisbury Daily Times. נבדק ב-10 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Voteview | Sen. HORSEY, Outerbridge (Federalist, DE): Sen. HORSEY is more conservative than 82% of the 16th Senate, and more liberal than 60% of Federalists".
- ↑ Weil, Julie Zauzmer; Blanco, Adrian; Dominguez, Leo (10 בינואר 2022). "More than 1,700 congressmen once enslaved Black people. This is who they were, and how they shaped the nation". The Washington Post. נבדק ב-10 בינואר 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Museum Online - Thomas Sim Lee".
- ↑ Report on the Subject of Public Roads and Canals,
- ↑ "Outerbridge Horsey, MSA SC 3520-13171".
אאוטרברידג' הורסי41745029Q2041967