לדעתי יש ספק שהוא כסטטוס בפני עצמו...
כגון ספק ממזר שמותר לבא בקהל ולא אמרינן ספק דאוריתא לחומרא משום דכתיב 'ממזר - ולא ספק ממזר', הרי שרואים מכאן שיש ממזר, ויש 'ספק ממזר' שזו הגדרה בפני עצמה...
מקוה שהובנתי.
לדעתי יש ספק שהוא כסטטוס בפני עצמו...
כגון ספק ממזר שמותר לבא בקהל ולא אמרינן ספק דאוריתא לחומרא משום דכתיב 'ממזר - ולא ספק ממזר', הרי שרואים מכאן שיש ממזר, ויש 'ספק ממזר' שזו הגדרה בפני עצמה...
מקוה שהובנתי.
כדי למשוך תשומת לב של משתמשים, יש לתייגם. במקרה זה מומלץ לתייג מכלולאים פעילים
לגוש”ע, איני מבין בסוגיה זו כלל ועיקר, אך שים לב שבמכלול כל טענה חייבת להיות מגובה במקור מוסמך. עצם העובדה שזאת מסקנתך בסוגיה, אף שיתכן והיא נכונה, אינה מספיקה כדי להיכתב במכלול. ראה המכלול:מה המכלול אינו והמכלול:מדריך לכתיבה תורנית . בהצלחה!
אתה אולי מתכוון שיש "איסור ודאי" שהוא מחמת "ספק"?
הדוגמה של ספק ממזר שמותר, (וכן כל ספק דרבנן שמותר), זה הכרעה של הדין. זו לא הגדרה של המצב/החפץ המסופק.
אבל לגבי ספק שדינו לאיסור, כגון ספק דאורייתא (לא ממזר אלא שאר הדברים), אכן האחרונים חקרו אם הדין להחמיר זו "הכרעה של הספק", שזה איסור, או שזה "חיוב חדש בגלל הספק". רעק"א בליקוטים על או"ח קפד הסתפק האם מי שאכל כדי שביעה ומסופק אם בירך ברהמ"ז, יוכל להוציא גדול אחר שאכל כדי שביעה וודאי לא בירך.
כעין זה באתוון דאורייתא הסתפק לגבי דמאי, האם חיובו הוא "חיוב ודאי" מדרבנן, או שרבנן החמירו שצריך "לחוש לספק דאורייתא" של טבל. נפק"מ כמובן אם מפרישים מדמאי על דמאי (כתוב במשנה (ה יא) שתרומה ויחזור ויתרום), מצד שני יש דינים שמראים שזה דין ודאי, ונשאר בצ"ע (ראה שם בסימן ו', ובסימן ב').
אני לא נמצא כרגע בעניינים, אולם כך קיבלתי מרבותי, ונדמה לי, שיש לי גם היכנשהו ראיות לדבר, ואשתדל בעז''ה להביאם בהקדם ובבהירות.
עדיין איני בראיות אולם לצורך הסברה אעוות קצת את המושג של טימטום ואנדרוגינוס, טימטום הינו מצל ספק, כלומר, אין לי מושג מב מינו. אבל אנדרוגינוס הינו כביכול מצב של וודאות, אני יודע שהוא דש מחמת היותו מורכב משניים...