חב"דניק אחד, ביטלתי את הגירסא האחרונה שלך, אבל לא בגלל שאיני רוצה שיהיה בערך, אלא שצריך להיות מסודר.
א. בעת הקמת המדינה הרבי היה הריי"צ, ולכן צריך להביא את דעתו.
ב. צריך להביא מקורות לדעתו.
ג. דעתו של הרבי האחרון רלוונטית בפיסא "היחס למדינת ישראל". אני אוסיף את שמו ברשימת הסוברים שאין המדינה אתחלתא דגאולה, ואם אתה רוצה להרחיב בדעתו, תעשה זאת בפיסקא הנ"ל, ותביא מקורות ברורים.
הרבי מצד אחד התנגד לציונות ולאידיולוגית המדינה בצורה נחרצת, הדעות הציוניות לא האנשים. אבל היה בעד המדינה דווקה. שלח חסידיו לצבא. ואמר שזה נס מהקב"ה. וכו' מסכים גם שצריך להכניס את זה בצורה מסודרת ולא ככה חפ לאפ וגם לא חושב שמה שחבדניק אחד כתב זה הדברים הכי מרכזיים וחשובים במשנתו של הרבי על נושא המדינה. בכל מקרה למשתמש חבדניק אחד: נא תביא מקורות בבקשה מסודרים לדבריך ונדון בהם
הרבי היה מתנגד נחרץ וכנראה הכי גדול לרעיון של אתחלתא דגאולה. אומרים שהדברי יואל פגש אותו פעם ראשונה הוא אמר ש"הוא קנאי יותר מאיתנו אבל בדרך שלו" משהו כזה. מצד שני הרבי דגל בשיטת ימין מקרבת ודיבר על המדינה כאל נס והיה ויכוח אידיאולגי למשל בין הרבי והדברי יואל בנוגע לניצחון ישראל במלחמות וכו וכו'
כתוב בערך על הרבי, שהוא סבר שכל תהליך הגולה תהיה על ידי המשיח, כמו שכתוב ברמב"ם.
יש לך מושג אם גם שאר אדמור"י חבד סברו כך?
אני שואל כי זכור לי ששמעתי פעם שהרש"ב סבר שיש גאולה בדרך הטבע, והריי"צ סבר שלא, וכך סבר חתנו, הרבי האחרון.
כל אדמו"רי חב"ד סברו ששייכת גאולה בדרך הטבע,
אלא שהיא עצמה אמורה להיות – על ידי מלך המשיח דווקא.
וכפס"ד הרמב"ם הידוע (שמדבר על גאולה בדרך הטבע, במצב ש"לא זכו").
אצל אדמו"ר מוהרש"ב – הדבר מפורש במכתביו נגד הציונות,
וגם בנו אדמו"ר מוהריי"צ כך סבר, כמפורש במכתבו אחר הקמת המדינה,
ועל אדמו"ר נ"ע זי"ע – אין הדבר צריך לראי',
וכל ספריו מלאים בדבר זה.
בברכה,
אב"ק
לגבי הרשב היה התנגדות נחרצת. הרייצ היה כנל אבל כשקמה המדינה הוא סבר שזה רצון השם אם כי היה נגד השיטות. קראתי כמדומני בספר החדש של אבן ישראל שטיינזלץ שהוא שמע מזלמן שזר שבתש"ח לאחר ההצבעה באו"ם הוא היה באום ונסע מיד להגיד לרבי הריי"ץ התוצאה מיד והיה הנחת רווחה אצל הרבי הרייץ
לגבי המשפט הראשון שלך אני, מסכים לגמרי הרבי שלל מכל וכל התחלתא דגאולה על ידי מעשי אדם. סבר שאך ורק מצוות ומעשים טובים זה הדברים שיכולים להביא את הגאולה לא מדינית ולא שום חלומות של אתחלתא. סבר שהדיברוים הללו מרחקים
הרשב בכללות היה נגד הציונות מכל וכל וכל. לא יכול לספק כרגע פרטים. מעניין אמרתו לתנועת בילו שהראשי תיבות שלה זה של חלק מהפסוק הבא. בית יעקב לכו ונלכה באור השם.אבל תנועת בילו הסירו את ה"באור השם" בכוונה כדי לומר שלא לפי תורה ומצוות וההלכה והרשב אמר להם שאם הם יחזירו את ה"באור השם" הוא יעלה עם מאה אלף חסידים לארץ ישראל. בכל מקרה אמרה זו שציטטת לגבי הרשב. איני יודע. להעיר שהרשב היה נגד לדבר עברית באופן חמור כי זה שפת הקודש יש תשובה שלמה שלו שנדפסה באגרות קודש שלו ובשות שלו
לגבי מקור שהרבי השביעי הוא ראה את המדינה כנס זה וודאי אני יכול לחפש מקורות אבל לא מיד ממש. צריך זמן לשבת על זה ולהיכנס לנושא, אם כי ברגע שאראה או אמצע או יתפנה לי זמן כמובן אעשה זאת מיד
הרבי התנגד לציונות בדיוק כמו שאר אדמו"רי חב"ד, והוא בכלל לא עודד את חסידיו ללכת לצבא, הוא אמר נס לגבי הניצחונות במלחמות ישראל וניסה להביא זאת לטובה שזה יגרום לקירוב יהודים
התנגד לציונות נחרצות אבל בזמן שאר רוב אדמורי חבד עוד לא היה מדינה בפועל
לגבי הניצחונות - הפכת את הרבי שלך למטומטם. אין שום קשר בין הדעה הזו לקריוב יהודים. הרבי היה איש אמת והדעה הייתה דעה גם אם זה היה מרחוק. ראה ערך מיהו יהודי ושלמות הארץ
הנה מכתב של הרבי בו הוא אומר שמדינת ישראל היא כמו ממלכת כוזר:
""א) ידועה השיטה בהנוגע לבעית השם: ארץ ישראל, או מדינת ישראל. - מדגיש הנני בעית השם, כי אין כאן המדובר, כי אם בהנוגע לקביעות השם -
והיא:
אשר אין בזה מקום לספק, לאחרי שנקבע השם מאז ומקדם על ידי אלקי ישראל, וכנאמר בתורה בנבואת יחזקאל: במראות אלקים הביאני אל ארץ ישראל, (מ, ב) ועוד.
וחכמינו ורבותינו ז"ל במשנתם, בגמרא ובמדרש כן קוראים לארץ קדושה זו (או בשם הארץ - ארץ המיוחדת, וכלשון הכתוב, כי תבואו אל הארץ). ומובן ופשוט אשר, ככל הענינים שנקבעו ע"י בורא עולם ומנהיגו, עניני התורה ומצותי' גם שם זה אין ביד האדם לשנותו או להחליפו בשם מדינת ישראל, ואפילו אם יסכים עליו הרוב - כי אין זה בגדר הצבעה.
ושלילת הצבעה על ענין שבתורה, הרי זה עיקרון פרינציפיוני, ואין זה פלפול סתם אודות תיבה וביטוי. - ישנה גם נקודה בהנוגע לפועל המבליטה החילוק שבין שני השמות, והיא: מלכות הכוזרים (לאחרי שנתגיירו) מדינת ישראל הייתה, אבל לא ארץ ישראל.
ומדייק הנני בכל מקום שמזכירים הדבר בשמי, שיהי' השם נקרא בו בתורה, שם מסורתי זה כשלשת אלפים שנה.
ב) המושג ישוב ארץ ישראל, והמושג שיבת ציון, מובן שנפרדים הם, ומה שישנם מערבים אותם ומחליפים אחד בחבירו, הביא וגם מביא, לכמה בלבולים, מסקנות בלתי נכונות ועוד.
ישוב ארץ ישראל, הוא ענין בתורה ויש אומרים אשר נוהג הוא בזמן הבית וישראל על אדמתם, ויש אומרים שגם בזמן הגלות. שיבת ציון - הוא כפשוטו, ענין הקשור עם הגאולה מן הגלות. וכמובן חל הוא רק לאחרי החורבן, שהרי זהו ענין השיבה.
כי גם מושג זה לא חדש הוא וגם לא זכינו בו מן ההפקר. והוקבע מכבר בתורה (תהלים קכו, א).
ואלו הם דברי המורה הגדול רבנו הרמב"ם בספרו משנה תורה, בהנוגע לשיבת ציון (הלכות מלכים פרק י"א): המלך משיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל כו' התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו', ובסוף הפרק: יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה כו' ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל כו'.
וידועה דייקנותו של הרמב"ם בכל מלה ומלה שבספרו משנה תורה, ובסדר הדברים בקדימה ואיחור. וכאמור הסדר ע"פ פסק דין התורה הוא, שבתחלה יעמוד מלך המשיח ויחזיר המלכות, ואחרי כן יבנה המקדש, ואחרי כן יקבץ נדחי ישראל. וזוהי ההבטחה שבתורה: ושב וקבצך וגו', אם יהי' נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. וכאמור בסעיף הקודם - פסק דין שבתורה אינו ענין להצבעה ולהכרעה על פי דעת הרוב.
כמה מרז"ל ישנם בביסוס ובהרחבת האמור לעיל, אבל בחרתי בפסק דין שבספר הלכה המקובל על כל עמנו בני ישראל, ואשר כאמור מדוייק הוא בתכלית בביטויו ובסדרם.
בודאי למותר להדגיש, הצד השוה אשר בהאמור לעיל, ובמה שנדבר מאז בהנוגע לעבר הירדן (ולגבולות ארץ ישראל בכלל), אשר חלק הוא מארץ ישראל, וחלק מגאולת עם ישראל.
כי אסור וגם אין אפשריות - לוותר על השם ארץ ישראל, אפילו אם מציעים להחליפו בשם מדינת ישראל, אסור וגם אין אפשריות לוותר על הענין דשיבת ציון אפילו אם מציעים להחליפו בענין דישוב ארץ ישראל ואפילו כשהישוב ע"י אלפי אלפים, אסור וגם אין אפשריות - לוותר על חלק מארץ ישראל איזה שיהי', ואפילו אם יסכים על זה הרוב.
והובטחנו אשר דוקא שלילת הוויתור - מקרבת קץ הגלות, גלות הגוף וגלות הנשמה, ותביא, סוף סוף, את הגאולה, גאולתנו ופדות נפשנו.
בכבוד ובברכה.
את דעתו ספציפית לגבי זה שהמדינה זה לא אתחלתא דגאולה, כתבתי כבר. מעבר לכך דעתו הכללית על הציונות צריך להכניס ביחס החרדים לציונות. הערך כאן עוסק בעיקר ביחסם של גדולי ישראל החרדים [שמייצגים את העמדה החרדית] כלפי שאלת מדינה יהודית בכלל, וכלפי הקמתה של מדינת ישראל.
לכן אם מישהו יכול למצוא מה היתה דעתו של הריי"צ כלפי שאלת החלוקה, אודה לו מאוד. וכן אם הרבי האחרון דיבר מפורשות על השאלה האם מותר להקים מדינה, ולא רק אם נחשב גאולה.
לגבי דעתו של הרבי מליובאוויטש, קראתי את החוברת "יהדות התורה והמדינה" שנכתב בהוראת הרבי מליובאוויטש, שבו הוא אומר שלא יכול להיות מדינה הלכה, משום שהמדינה היא תולדה של הציונות, והציונות סבורה שאין צורך בתורה והדת ולא אכפת בכלל מהעם היהודי ומארץ ישראל (עובדה שלא אכפת להם שיהיה מדינה באוגנדה), ומשום שהציונות כמבון זה דבר האסור כך גם המדינה, זוהי הייתה שיטתו של הרבי מליובאוויטש
