מכלולאים פעילים,
מה דעתכם על עריכתו האחרונה של אח?
נושא בדף שיחה:ההתנגדות לחסידות/ארכיון
אני 
במידה רבה ניתן לומר שההתנגדות דעכה לגמרי! נכון יותר היה להגדירם כאינם חסידים.
ואני 
ממש לא מסכים, אין אחד מקרב הליטאים שסבור היום כפי שסברו ה"מתנגדים" דאז.
אף אחד מהם לא סבור שיינם יין נסך ושאסור להתחתן עמם ושכל התנועה מיסודה היא תנועה של פריקת עול וכו'
כולם - אבל כולם - מודים ואומרים שמחוללי התנועה החסידית היו קדושים וטהורים וכוונתם היתה הרבצת היהדות הקדושה והאמונה.
אלא מה שכל אחד לפי עניינו יסביר מדוע הוא ועדתו לא סוברים כמותם, ובאיזה פרטים סבור הוא שדרכם שונה מדרך החסידות.
אבל לחלוקה זו אין קשר מהותי ותוכני למחלוקת אז שסברה כי החסידות היא ר"ל מושללת לגמרי.
רוב ההוספות שלו מסכים. להשמטה מסכים לחלקה אכן אין היום המשך למחלוקת כמעט אבל יש המשך לחלוקה ההיא ומתבטאת בין חסידים ו-מה שמוגדר- ליטאים. (גם תימנים עקרונית מתנגדים ) רק מילים אלו יש להשיב גם אם זה ידוע ופשוט צריך להיות כתוב.
מסכים עם הליטאי- קובנאי שזהו לא "ניסוח תורני" ::)
מתנגד גם למילים "דעכה עם הזמן" בפתיח הערך (מבין שאחינו דואג מפני פילוג) כאן באים לדבר על המחלוקת ולא על דעיכתה מתי שהוא. אפשר לכתוב שכיום החלוקה בין ליטאים ומתנגדים היא שריד לאותה מחלוקת אך המחלוקת כבר לא ניטשת במלוא עוזה וההבדלים ניטשטשו (מעט!!)
העריכה השניה שרוב הצדיקים לא נודעו לכולם כתלמידי חכמים היא ודאי השחתה לשמה, שמקורה ב"יד החסידים על העליונה" ולא בשום דבר אחר.
אתה מתייחס למניעים של הכותב יתכן שאתה צודק. אבל הניסוח נשמע לי טוב ואפילו מאוד א. מכבד. ב. כיון שמדובר בהכללה גסה אז הוא גם יותר מדויק.
ובכלל אהבתי את הניסוח הדק והמוצלח.. לא תמיד אנחנו מצליחים לתקן מילה בלי לסרבל את כל המשפט וזו דוגמה יפה לאיך עושים זאת..
גם דעתי הענייה נוטה מאד לכל דברי ידידנו ר' אליצור.
ולהרב מקובנא אומר, שתגובתך על ה'השחתה לשמה' מקורה מ'שש שלש' ולא משום דבר אחר...
ועכשיו ברצינות, קודם כל מנין לקחת את המילים 'רוב הצדיקים', כתוב 'חלק מהצדיקים',
שנית, אכן הרבה מהצדיקים שלא היו מפורסמים בגדלותם בתורה, היו ידועים לתלמידיהם ככאלו (תשים רגע את אליאך בצד...).
הרב הדומה למלאך שים לב שיש הבדל בין "לא היו ידועים" שמשמעותו לא נודעו ויתכן שהיו, לבין "לא נודעו לכולם" שמשמעותו שכל הצדיקים היו תלמידי חכמים רק חלק מהם לא נודעו לכולם אלא היו נסתרים שסיפורים כאלו נשאיר לנפלאות הבעש"ט הק' ולא באנציקלופדיה.
עכשיו האם המחלוקת "במידה מסוימת נותרה עד היום" או "דעכה עם השנים"? התשובה פשוטה והתכתבות זו תוכיח
אני לא מדבר על 'נסתרים', אלא על כאלה שהיו ידועים לתלמידיהם בתור גדולי תורה, ולא התפרסמו ככאלו, ולא חסרים כאלו (הידעת למשל שהמגיד ממעזריטש ישב על מדין בעירו מעזריטש והיו ידיו מלוכלכות בדם שפיר ושליא וכל הדבר הקשה יביאון אליו, בעל ה'תולדות' היה רב ואב"ד בשורהוד, ומה'קדושת לוי' נותרו חידושים ופלפולים על הש"ס ועוד ועוד)
הנה, זה שאני יודע ואתה לא זה נקרא "לא נודעו לכולם"...
אבל אולי "לא התפרסמו בגדלותם בתורה" יותר מתאים?
הצדיקים שהזכרת זה נקרא נודעו ולכולם, אבל יש צדיקים נוספים (כמו לדוגמא רבי זושא מאניפולי)
רבי זושא כונה על ידי בעל ה'תניא' בתואר 'גאון'.
ועוד סיפר בעה"ת כי בשעה שביקרו האחים הקדושים הרבי רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג ורבי פנחס בעל ההפלאה אצל רבם המגיד הציעו לפני רבי זושא קושיא עצומה בדברי הרמב"ם. כשבאו אליו מצאוהו שקוע בהרהורים, כשהפנו אליו את תמיהתם ענה להם מיד והראה להם שהדברים אינם מוקשים כל עיקר. סיים בעה"ת את דבריו באמרו: שפטו אתם, האם אין הוא ראוי לתואר שר התורה?
מלאך זה כבר סיפורי חסידים ואכמ"ל.
ולכן עדיף לכתוב "לא היו ידועים" בספקנות מאשר "לא נודעו לכולם" בפסקנות.
זכותך להאמין או לפקפק,
אך כשבעה"ת כותב עליו 'הגאון' (לא סיפור, כותב!), ואתה לא מאמין, נראה לי שזה נכנס כבר לגדר 'לא נודעו לכולם' (נדמה לי שבעה"ת הכיר אותו ק-צ-ת יותר ממך וממני).
אבל בכ"א מה לא טוב ב: "לא התפרסמו בגדלותם בתורה" ?
לא ראיתי שכתב חשבתי שזו מעשיה.
ואין לי שום בעיה עם הנוסח "לא התפרסמו בגדלותם בתורה".
מביט בעניין בויכוח, דעתי נוטה לדעת אליצור ומלאך ולו בשל כך שהנוסח שלו מנסה להיות יותר מפשר ופחות חד-משמעי ואני אוהב זאת, למרות שלא הסכמתי עם כל עריכותיו.
לא הסכמתי עם כל עריכותיו
כגון?
תודה רבה לכל המעירים, בקצרה ממש אעיר ואומר שהמכלול מיועד גם לאנשים פשוטים וכיוצא, ולכן יש להיזהר עד קצה האחרון ב-ה-כ-ל.
ובפרט שהמפורסמות (או שלצערנו לא..) א"צ ראיה, ודוגמאות קלות בקצירת הא'ומר:
הרוז'ינער הק' היה גומר את הש"ס מדי חודש (כהגאון (כמפורסם) ור"ב תאומים (אדר היקר)) (מפי ר' יהושע'לי חריף - מתנגד שנהיה לחסידו (אוצרות חסידיים)).
כ"ק המגיד היה בתחילה תלמיד חבר לפנ"י ולא הניח ספר א-ח-ד אשר היה מצוי במדינתו שלא למדו בעיון ק"א פעמים, היה מקובל עצום והתפלל בכוונות, וכ"ז לפני בואו לאור העולם מורנו הבעש"ט זי"ע.
גאון ישראל הגר"ח מוואלאז'ין אמר על כ"ק בעל התניא שבחכמתו יכל להיות דבר הדור על כל המדינות (סיפורים נוראים לר"י קיידאנר הנודע בדיוקו, וראה שם דבברים נפלאים בגדולת רבותינו בתורה הק').
ויש להאריך ביותר בכ"ז.
חזקו ואמצו
מלאך מה עם הקטע על דעכה עם הזמן או שלא באה לידי ביטוי?
אני עונה שיש אנשים שחיים בבועה מסויימת (אולי בכפר חב"ד...) ולכן הם אומרים מה שהם אומרים.
למעשה הטענה היחידה שלו זה שלא מתייחסים לחרם של הגר"א וזה נכון, אך למעשה רוב (ועכ"פ חלק ניכר מאד) מהליטאים סבורים שהחסידות היא שיטה לא נכונה וממילא הם מתנגדים אליה.
אני מבין שהחלטת שאם אין מה לענות אזי לתקוף זו השיטה..
אבל חשוב לא לברוח מהנקודה, אני לא טענתי שאין אנשים שסבורים אחרת בעבודת ה', אני גם לא טענתי שכולם קבלו את כל מה שסופרו ונאמרו על גדולי החסידות וכו'
טענתי שאלו שהתנגדו לתנועת החסידות באותם הימים המכונים בפי כל כ"מתנגדים" (חשוב להבחין שרק אצל כמה מהחבדניקים נהוג עד היום לקרוא ללטאים מתנגדים.. וזה אומר משהו..) סברו אחרת מהותית מאלו שאתה רוצה לשייך אותם היום למתנגדים.
אם תרצה תוכל לעשות חלוקה ברורה בין "מתנגדים" באותם הימים לבין אלו ששקלו וטרו בתפיסת עולמה של החסידות וחלקו עליה (שבלאו הכי אני חושב שזה נכון לחלק) ולשייך את הליטאים לאותו הזרם.
האם חלק ניכר מהליטאים סבורים שהחסידות היא דבר שלילי? התשובה היא כן. וזה נקרא התנגדות גם אם היא לא באה לידי ביטוי בקיום החרם.
אתה מאמין במה שכתבת? סלח לי, אבל זה דמגוגי ולא רציני.
אף ליטאי לא מתנגד לחסידות כיום. אף ליטאי! הוא אולי אוחז בדרך אחרת ממנה (אולי, כי הקויטלך והישועות וספרי החסידות וההליכה למקווה וכו' ועוד רבות וטובות שרווחות כיום גם בקרב הציבור הליטאי מערערים גם טענה זאת) אבל אין לו שום בעיה עם כאלו שסוברים אחרת ממנו והולכים לפי השי' החסידית. ההתנגדות בזמנו היתה קנאית - שלא יישאר זכר מהשיטה הזאת כיוון שהמתנגדים הקדמונים חשבוה לכת (להבדיל - כמו כת ש"צ שר"י). אתה רואה ליטאי שסובר ששי' החסידות היא לא נכונה וממילא מתנגד לה כפי שכתבת לעיל? איפה ראית כזה דבר? תן דוגמא אחת קטנה... אולי יש כאלו (אישית) הסבורים אחרת אך לא מתנגדים לעצם קיומה של החסידות בתואנה שהיא הורסת את היהדות כפי שהיה אז!
דוגמא קטנה: קהילת אדרת אליהו.
תסביר?!
לא ראיתי שהם חושבים שהחסידות היא כת ח"ו.
ביקשת דוגמא קטנה של ליטאים שסוברים ששיטת החסידות לא נכונה וממילא מתנגדים לה? נתתי.
הם סבורים גם אחרת משיטת הליטאים...
אבל שוב, הם לא שוללים את קיומה!
למה אתה סתם מדבר? עיין בדף רבי יצחק שלמה זילברמן בפיסקה 2.2
אכן. אבל הוא אחד, יוצא מן הכלל.
התחלת באף ליטאי! ותן דוגמא קטנה, וסיימת ביוצא מן הכלל...
לתשומת ליבך כמו שעד לפני חצי שעה לא ידעת מהי השקפתו על החסידות כנראה שיש עוד הרבה שאתה לא יודע...
זה שהוא "אולי" לא ידע על קיומו לא אומר שאחרים לא ידעו..
הוא ידוע ומפורסם כאדם ייחודי ושונה מהנוף הליטאי, ולא רק בפרט זה כמופרט בערכו.
והעיקר:
א. אין הכחשה שלא כל עם ישראל חסידים...
ב. ברור שגם בימי המחלוקת היו כאלו שלא הסכימו/הבינו/קבלו את השקפת החסידות וגם אז לא נמנו על ה"מתנגדים" (שהחסידות היא הרס הדת ח"ו)
ג. כל אלו הטוענים היום כדעת המתנגדים (או כדעת ה"אינם חסידים" דאז) בנוגע ל"תורת החסידות" אינם סבורים כלל וכלל כדעת המתנגדים בקשר לכללות מטרת התנועה מחולליה וההולכים בדרכם.
ואת העיקר שכחת לכתוב: יד החסידים על העליונה...
טענה לא עניינית. באין תשובה ראויה עוברים לדמגוגיה?...
לא יעזור לך כלום "יד החסידים על העליונה!"
ולא בשש שלוש ושטויות כאלו ר"ל אלא בכל עניין שנוגע לתורה ויראת שמים..
אבל כפי שכתבתי אין קשר לזה כאן ואל תנסה בכח להוביל את זה לשם...
נראה לי שתסכים איתי כי דעתו אינה דעת הציבור (הליטאי) בכללותו ובפרטותו. לא כך דעת גדו"י הליטאים (בדורות האחרונים) שלא יוצאו חוצץ נגד הדרך החסידית וקיומה ולא כך דעת הציבור העממי והפשוט שאינו רואה את החסידות כסכנה ליהדות, אולי ההיפך.
וכמו שבשולי החסידים ישנם יוצאים מן הכלל, לשם דוגמא, כנטורי קרתא ועוד קיצונים ולא תוכל לטעון בסיבתם שהציבור החסידי הוא בעד האיראנים ונגד מדינת ישראל, כך גם בציבור הליטאי יש יוצאים מן הכלל השונים ומוזרים בדעותיהם בעניין ההתנגדות לחסידות.
תמיד היו יוצאים מן הכלל. אך לומר שכל הליטאים כיום "מתנגדים" כפי שטענת לעיל? מאן דכר שמיה?!
אם כי פשוט וברור שדעת הציבור הליטאי (רובו ועכ"פ חלק ניכר) שהחסידות זה דבר שלילי ברמה כזו או אחרת, וכל המסע הצלב של ידידי המכלולאים שדבקים במטרתם שתהיה "יד החסידים על העליונה" לא ישנו את העובדה הפשוטה הזו.
אתה גם יכול לטעון שנגמרה ההתתנגדות בציבור החסידי לציונות מכיון שהם לא סאטמאר?
מכל השיחה שלך נראה שדווקא אתה מוטה מאוד.. נראה שמפריע לך העובדות כדי שח"ו לא יהיה מישהו שיוכל לפרש את זה לכיוון של "יד החסידים על העליונה".. בעוד שסך הכל מה שנטען פה שאותם אלו שטענו שהחסידות היא כת, ומושללת וכו' וכו' היא דעה שאבד זכרה ואין אף אחד שסבור כך...
דעת הציבור הליטאי (רובו ועכ"פ חלק ניכר) שהחסידות זה דבר שלילי ברמה כזו או אחרת
אני לא חושב שאתה מאמין במה שכתבת! בטח שכל הציבור הליטאי לא מאמין כך. אמנם אני משתייך לחוגי החסידים אך יש לי קשר עם ליטאים רבים ושוחחנו רבות גם בנושאי השקפה. דעה כמו שלך לא שמעתי מאף אחד מהם....
אולי אתה נמנה על קהילת אדרת אליהו של הרב זילברמן?
השבוע בדיוק מישהו הציע לי להניח בדף משתמש תבנית:משתמש אינו משתתף בבחירות, אז אולי אני גם וגם? 
רבותי!
בלי דמגוגיה ופילוסופיה,
השאלה היא פשוטה, האם יש היום אחד מגדו"י הליטאיים, שיעמוד מאחורי המילים 'חסידות זה דבר שלילי'?
למיטב ידיעתי לא!
ואם כן, אתה צודק.
עוד משהו,
בערך מצויינים 4 סיבות להתנגדות,
איזו מהם עדיין רלווונטית?
מי יודע מה זה צמצום? הרי כל הדרשנים הליטאיים שמדברים על 'השגחה פרטית' וכדו' אינם יודעים על איזה יסוד הם הושתתו, ועל מה יצא הקצף.
ערעור סדרי הקהילה? נדמה לי שאצל החסידים יש היום קהילות יותר מסודרות.
חשש משבתאות? לא רלוונטי.
רבי'ס ת"ח? יש היום מכל הסוגים בשני צידי המתרס וד"ל.
קיים גם "משמעות המושג 'תורה לשמה'" וזה עדיין קיים, צריך להוסיף בערך את ענין "עבירה לשמה" ואת ענין הדקודוק הלכה (זמנים וכו').
וגם אם אין אף אחד מגדולי ישראל הליטאים ומכריז ברבים ש"חסידות זה דבר שלילי" מחמת שזה יגרום למחלוקת מיותרת ולא מועילה, אין זה אומר שאף אחד לא סובר כך.
תעצור היום בחור ליטאי ותשאל אותו מה זה תורה לשמה,
'עבירה לשמה' אתה יודע טוב מאד שזה חידוש של אחת מהחצרות בתוך החסידות, שיצאו כנגדה הצדיקים האחרים,
לגבי דקדוק הלכה, אביא לך אלף פעמים ככה הלכות שאצל החסידים מדקדקים בהם יותר מהליטאים ואכ"מ.
וטענתך האחרונה מוזרה, כי הגר"א ותלמידיו לא חששו שזה יגרום למחלוקת מיותרת ולא מועילה, וגדולי דורנו כן חוששים, אולי זו ההוכחה שההתנגדות דעכה?
יש גם בחורים ליטאים שאצלם "גמרא בעיון" ו"קישקע" חד המה... בני אדם שמבינים ומחזיקים ראש ידעו להסביר לך, כולל כל המהלך של הנפש החיים בשער ד'.
עבירה לשמה זכור לי בשם ה"נועם אלימלך" טעיתי?
לגבי דקדוק הלכה לא באתי להתווכח איתך מי יותר מדקדק, אלא שאחת הטענות עליהם שהם לא מספיק מדקדקים.
ולטענה האחרונה: הגר"א ותלמידיו חשבו שיצליחו להכחיד את החסידות ולכן נלחמו, היום אף אחד לא חושב שאם הוא יצא נגד החסידות היא תעלם מהעולם...
ולטענה האחרונה: טענה של שטות..
"אמת שפסקנו שהם אפיקורסים ומומרים ויינם יין נסח ואין להתחתן עמהם וכמעט הותר דמם וכו' וכו'
והיות ואי אפשר להכחידם (ח"ו) לכן.. נצטט מספריהם, נדון בדבריהם, נסייג את הטיעונים שלהם, נשב עם גדוליהם באסיפות, בכל ספרייה מכובדת יהיו ספריהם. היות ומה לעשות, למרות שבעומק הלב סוברים אנו שבאמת הם כופרים ואפיקורסים.. רק אי אפשר עליהם אין ברירה...."
הבלי אליאך.
כבר בדור שאחרי הגר"א הופסקה ההתנגדות האלימה,
מפני שאכן התברר שהחסידים שומרים קלה כבחמורה,
ואין בהם סכנה ליהדות.
ראה כיצד מתארם הגר"ח מוולוז'ין בנפה"ח,
וראה גם מהי הסתכלותו של רבי יעקב ליפשיץ על החסידים.
אי"ה בקרוב אביא מ"מ מדויקים.
אבהיר, שתגובתי הייתה לדברי ה"ר קובנא (בן עירו של רבי יעקב ליפשיץ...) ולא על ה"ר הנחה.
באם מישהו צריך את המ"מ לדברי – שיודיעני, ואשמח להביא לו.
מהם בדיוק הבלי אליאך שדיברת עליהם?
כך ראיתי מביאים בשמו (לא קראתי את ספריו מעולם), שהטעם על הפסקת רדיפת החסידים היא מפני התערבות הממשלה, ולא מבחינה אידיאולוגית.
(ה"ר הנחה כבר הצביע לעיל על האבסורד שבזה).
ומה זה עונה על מה שכתבתי?
תגובתי (כתגובת הנחה) הייתה לטענתך האחרונה (כביכול הפסקת המלחמה הייתה מפני שלא הייתה אפרות לנצח בה).
לקחת את הטענה שלי רחוק מידי, מלאך כתב האם יש היום אחד מגדו"י הליטאיים, שיעמוד מאחורי המילים 'חסידות זה דבר שלילי'? והגבתי לו שגם אם חושבים כך לא מכריזים זאת כי יגרום למחלוקת מיותרת, אז הוא שאל האם הגר"א ותלמידיו לא חשבו שזה מחלוקת? אז השבתי לו שהחזיקו שתצא תועלת מהמחלוקת הזו.
וזה בדיוק לא נכון, כי הם סברו שמדובר בנזק לכלל ישראל וכו' ולכן יהיה מה שיהיה יש למחות ולהלחם בהם, היום אף אחד אינו סבור כך.
ייש"כ על ההבהרה.
עבירה לשמה_ מי השילוח (אזביצא) פר' פינחס
"הצדיק אשר הוא רוצה להשפיע לבני אדם צריך הוא לדבק עצמו עמהם כדי להשפיע כל דבר הצורך לטובתם, כי מי שרוצה לעשות איזה טובה לחבירו אינו יכול לעשות לו הטובה בשלימות כי אם ע"י שידבק עמו באחדות גמור, וא"כ הצדיק צריך לדבק עצמו בכל ישראל כדי להטיב להם, ואיך הוא עושה עם הבעל עבירה חלילה, הלא אף שהוא בעל עבירה אעפ"כ צריך להשפעה ולחיות, ואיך יתקשר הצדיק עמו? לזה אמרה הגמרא "גדולה עבירה לשמה" שהצדיק עושה ג"כ איזה עבירה, אלא שהיא לשמה, ועי"ז יכול להתקשר עם הבעל עבירה ג"כ ויטיב לו ג"כ"
"גדולה עבירה לשמה"-
הוא משפט שכתוב כבר בגמ' (קצת לפני הנוע"א...)
הויכוח היה על קטע במי בשילוח (איני זוכר אם בפר' בלק או פינחס) עיי"ש.
הנפש החיים טוען בשם הגר"א שזה רק לפני מתן תורה.
דומני שהמציאות ברורה אחר כל ההכתבות (הטעונה משהו) שהתנהלה פה קיים הבדל בין ליטאיות וחסידות ואפילו הבדלים תהומיים, אך לא כל המתקראים ליטאים נמצאים בדרגה מספקת שההבדלים יהיו רלונטים (וכן יש (מעט מאוד:)) שלא מקפידים כ"כ על זמן קריא"ש אז אין בעיה שהיו כבר חוזרים עם המגבת מהמקווה..)
הניסוח צריך להיות במקום מחלוקת שדעכה עם השנים אולי "ניטשטשה עם השנים". ולא במטרה להשכין שלום פשוט כי זו המציאות.
דרך אגב כמעט במקביל ישנה היתה מחלוקת בין עיקשים לדרדעים בתימן. לא השתנה שום דבר מיסודות המחלוקת ההיא (חוץ מזה שקצת נבלענו בשאר העידות) ומ"מ היא שככה במידה רבה. כנראה שהמאחד -או האוייבים היותר גדולים- רב על המפריד.
שמעתי פעם שרהי שלמה זלמן אויירבך קבל מהרב יוסף בוקסבוים ממכון ירושלים את המכתב המקורי של חרם הגר"א והוא אמר לו לגנוז בטענה שלא רלוונטי להיום.
כל מחלוקת נובעת מתוך מסקנה שהחולק הסיק והגיע אליה.
המתנגדים במפורש כתבו שהם רואים בחסידים תנועה שבאה לזלזל בדת וכו' ובזה התבטאה ה"התנגדות" שלהם, הם הסיקו את זה מתוך ההנהגה החסידית ותורתה. מתנגדים אלו מתקראים "מתנגדים" עד היום הזה.
היו שחלקו על אותם אירועים ותורות של החסידות מבלי לקבוע שהתנועה הוקמה במטרה לזלזל בתורה וכו' והם רוב רובם של גדולי ישראל שלא נמנו על עדת החסידים.
ולכן ה"מתנגדים" של אז דעכו ובטלו לגמרי כבר בדור השלישי של החסידות, אכן היו וישנם כאלו שסוברים אחרת בהשקפת עולמם ממשנת החסידות.
ולכן ניסוח נכון הוא ניסוח שמפריד בין ההתנגדות שטענה שהחסידות ראויה להתבטל (ח"ו) לבין מחלוקת על פרטים במשנתה
אין עניין להיכנס למחלוקות בתורת החסידות ברזלוציות קטנות (ונוכל להוכיח שרובו ככולו של הציבור היהודי המאמין (בגלוי) קיבל את רובם ככולם של העקרונות של משנת החסידות.) אין ספק שגם אלו המחזיקים בדעת החולקים, על העקרונות, התפיסות והגישות לעבודת ה' אינם יכולים לייחס את המחלוקת שלהם על תורת החסידות לתפיסת ה"מתנגדים" על תנועת החסידות בכללותה מנהיגיה ותלמידיה.
לעומת קדושת הבעש"ט ותלמידיו וצידקותם התקבלה בכל ישראל ללא יוצא מן הכלל.
הודעה שהשאיר שלום למד בדף השיחה שלי:
בפועל הנהגות רבות כנגדם יצאו המתנגדים הראשונים אומצו כיום בחום על ידי הציבור הליטאי כמו קוויטלעך ותפילות ברכות וישועות אצל ר' חיים קנייבסקי וכדו'. שלא לדבר על תחום הספרות החסידית והמחשבה החסידית שנכנסו די חזק, ודי בכך שלא נמצא אף גדול ליטאי אחד בדורנו שיכריז על עצמו כמתנגד לחסידות, גם אם באופן אישי הוא אכן כזה.
ולגופו של ענין אני סבור שלא ניתן לבסס ערך אנציקלופדי על מעשיות חסידיות כמו 'לא הניח ספר אחד שלא למדו ק"א פעמים' (אני כותב לגופו של מעשה ולא ח"ו לומר כביכול המגיד לא נודע בגאונותו, אלא כוונתי שמשפט כזה הוא לא הוכחה אנציקלופדית אלא כציטוט). וברור שהיו צדיקים גדולים בתורה יותר ופחות יש בכך דרגות ואין מה להסתיר, לכל אחד המעלות שלו, כמו שבגדולים לא חסידיים יש יותר ופחות. שלום למד (שיחה) 00:38, 29 באוגוסט 2019 (IDT)
בהמשך להנ"ל, אספר סיפור חסידי נאה שיש בן מן התועלת (פורסם על ידי ר' יהושע מונדשיין ע"ה, ליקוטי רשימות ומעשיות אות מה-מו):
"הדוד לאטוטא" [לא ברור מי הוא] ידוע שהיה איש פשוט, בעל מלאכת ”ציהונעס", אלא שהיתה לו ידיעת-מה בקבלה מעשית. פיתה אותו שותפו שיהיה ”אַ גוטער איד" (”צדיק"), והתחיל לסבב בעיירות. ונסיעתו הראשונה היתה לעיר ליאדי.
כשסיפרו עליו לאדמו"ר הצ"צ ז"ל, פתח מיד את ספר הרשב"א, והראה להם שמי שאינו למדן לא יוכל להיות בעל רוח-הקודש!
שאלו אותו: והווילדניקער?!
- לא! לא! – אמר אדמו"ר – הווילדניקער הוא גאון!
[בכתב-היד לא ברור האם הצ"צ סיפר את הסיפור הבא באותו הקשר, או שהוא סיפור בפני-עצמו].
פעם אחת למד הווילדניקער בגמרא (מסכת ביצה) והיה חסר בה דף אחד, לקח וכתב בעל-פה את הדף כולו, עם פירוש רש"י וה"תוספות" אות באות.
ולא באתי אלא למעשה.
האם רבי חיים מוולוז'ין נחשב כ"מתנגד"?
דומני שכן.
האם רבי יצחק מוולוז'ין נחשב כ"מתנגד"?
דומני שכן.
האם (על כל פנים – חלק) גדולי ישראל הליטאים אוחזים כשיטתם?
אני חושב שהתשובה היא כן.
אמת. כולי עלמא (אולי חוץ מהרב זילברמן) מודי שהבעש"ט ותלמידיו היו קדושי עליון,
האם זה אומר שכולי עלמא מודי לשיטתם?
התשובה היא: לא!
הליטאים כיום, אלו שבקיאים בנושא, ודאי מתנגדים לשיטת החסידות במידה זו או אחרת,
בנוגע לשיטה בקבלה למשל – עיין ערך יוסף אביב"י.
ובמילא, לצערנו, עדיין ישנה לדעתי התנגדות לשיטת החסידות (למרות שקיבלו הרבה מהחסידות, ובזה "יד החסידים על העליונה"), וכך אמור להכתב בערך.
בברכה, א.ב. קיסר • שיחה • כ"ח באב ה'תשע"ט • 14:10, 29 באוגוסט 2019 (IDT)
לגבי הקבלה,
רבי חיים מוואלאזין עצמו לא אחז בזה כשיטת רבו הגר"א (נפה"ח שער ג' פ"ז).
אני מעוניין להרחיב בנושא.
פעם עוד היו הבדלים תהומיים בין החסידים למתנגדים:
המתנגדים הרבו בהטפת מוסר ופשפוש בפגמים והחסידים הסבירו שכל מצווה קטנה של היהודי הפשוט ביותר ואף בעל-עבירה חשובה מאוד בשמים. המתנגדים היו גדולים מפורסמים בתורה בעוד שעל החסידים נטען כי הם הולכי בטל ועמי-ארצות ולפעמים לומדים גם קבלה לפני שמילאו כריסם בש"ס ופוסקים. המתנגדים היו מקפידים על זמן תפילה וקר"ש בעוד שהחסידים (הקדמונים) היו מעל הזמן והתפללו בכל שעות היום והלילה. המתנגדים עשו את כל מעשיהם עפ"י ההלכה המפורשת בשו"ע בעוד שהחסידים נהגו לפעמים עפ"י קבלה ושי' האר"י באופן דחוק או לא כהלכה הפשוטה. החסידים דבקו במנהיגיהם ואחד מסמלי החסידות היא קשר לרבי בעוד שהמתנגדים לא הכירו בצורך להיות מקושר לצדיק (כמובן מעבר למשמעות הפשוטה של "עשה לך רב" ושאלת מורה הוראה בנושאי הלכה). המתנגדים נהגו כדרך המסורה שהיתה נהוגה מדורי דורות בעוד שהחסידות חידשה דברים בלתי ידועים שהיה חשש לגביהם כביכול נוצרת כת המסלפת את היהדות.
מכל הנ"ל כמעט לא נשאר דבר עליו אפשר להצביע כחילוק מהותי בין החסידים לליטאים כיום. גם את הליטאים כמו החסידים ניתן למצוא בכל שעות היום בבית התפילה ובשני המגזרים יש לעומת זאת כאלו המקפידים על זמני ההלכה. גם הציבור הליטאי כיום מקושר לרבותיו בצורה שאפיינה בעבר חסידים בלבד - קויטלעך, שיריים (יין הסיומים...), טישים ונעילת החג (בחצרות החסידיות כמו בישיבות הליטאיות, כולל פארענטשעס...), ציות לדעת רבו שנכנס חזק גם אצל הליטאים (הרבה בהשפעת הרב שך). כולם הולכים למקווה ומאמינים בסגולות, נוסעים לקברי צדיקים ומדליקים נרות ביארצייט'ים. גם הציבור הליטאי בהמוניו נוהר למשפיעים חסידיים מובהקים כרבי אלימלך בידרמן ועוד רבים כפי שגם החסידים מקשיבים בקשב רב למגידים נובהרדוקיים כרבי יענקל'ה גלינסקי וליטאים כרבי שלמה לווינשטיין, ובכל הדרשות משני הצדדים שומעים את עיקרי דרך החסידות - שמחה בעבודת ה', אמונה פשוטה ותמימה, פירושי אדמו"רים חסידיים לצד גדולים ליטאיים. אין אחד שחושב כיום כי החסידים פחות למדנים ועוסקי תורה מהליטאיים (כמובן למי שמכיר את העובדות ולא ניזון מדעות קדומות), בענייני הלכה - לדעתי כיום החסידים מדקדקים יותר מהליטאים (למעט אולי בריסק...) ובכל מקרה לא פחות, והחסידות לא נחשבת לכת או לסילוף היהדות.
אז על מה בעצם יכולה להיות התנגדות בימינו???
אני עדיין חושב שאם תשאל ליטאי אמיתי, כמי נפסקה הלכה (במחלוקת בעניינים שבהשקפה), כתניא או כנפש החיים – יענה שכנפש החיים.
והרי נפש החיים מלא בביקורת על חסידות.
רעיון מציוןןןן !!!! הגיע הזמן!!! שאר הערכים מחכים ועבודה רבה יש לפנינו. (רק שהיה ויכוח לא רק על שורה זו)
אני חושב שצריך להשאיר כפי שהיה לפני ה"ניסוח התורני" "מחלוקת זו, שבמידה מסוימת נותרה עד היום, הובילה לחלוקה בין חסידים למתנגדים (ידועים בימינו כ"ליטאים")".
מחלוקת זו היא הבסיס לחלוקה כיום בין הזרמים החרדיים חסידים וליטאים. וזהו!!!! אין טעם להכנס בפתיח שלא עוסק בימינו לאם דעכה, התגברה, ניטשטשה, ו...
ועכשיו לייחד פיסקה חדשה: (בסוף הערך לדעתי)
השפעת המחלוקת כיום
המחלוקת שנראה שחריפותה דעכה עם השנים[דרושה הבהרה][דרוש מקור] קיימת גם כיום בחלוקה מובהקת בין ציבור חסידי וליטאי. החלוקה מתבטאת אמנם בלבוש, מבנה קהילתי, והנהגות שונים. אך לא כל נקודות ההבדל העקרוניות מתקיימות עדיין (לדוגמה: ישנן חסידיות ששמות דגש רב על לימוד תורה בהתאם לנהוג בציבור הליטאי, לעומת זאת ישנם רבים מהליטאים שמשקיעים זמן ואנרגיה בהליכה או נסיעה לקברי צדיקים) מה שיוצר את הרושם כי ההבדלים ניטשטשו כבר. המחלוקת הפולמוסית לא מתקיימת בפועל בכלל. הסיבות (האפשריות) לכך הן כמה, אך לא כולן מוסכמות.
- כיון שנוצר בידול בין הציבורים אין צורך בויכוח, למרות שכל צד עדיין מחזיק בשיטתו באותה חריפות ש.
- החריפות בה התנהלה המחלוקת נבעה מידיעות לא מדויקות על נוהגם של החסידים, או חששות עתידיים שהתבדו.
- הנקודות בהן הייתה המחלוקת היו בדקויות בעבודת השם שבדור בו ההתמודדות היא עם שמירת מצוות ברמה יותר בסיסית, אין סיבה לקדש (או לחדש) מאבק על נושאיםם אלה.
כך אף אחד לא יחלוק על שום מילה כי בסך הכל מצוטטות כל הדיעות והמחשבות..וככה צריכה אינציקלופדיה להראות. כמובן שבניסוח יש מה לשפר..ולהוסיף כאן תוכן ומקורות לעבות את הפיסקה.
רק עכשיו ראיתי את הפולמוס אודות החסידות וההתנגדות.
מה אגיד לך קובנא, היטב חרה לי כל הגישה שלך לנושא. אודיע לך מראש כי מילותיי לא יהיו נעימים וערבים לאוזניך כלל וכלל, אבל תהיה מוכרח לסלוח לי, אינני מצליח להתאפק.
ובכן, קודם כל - ההתנשאות הנוראית הזאת! מאין היא נובעת למען השם?! ואסביר: מנימת הדברים מתקבלת הרושם כאילו אתה - כבוד הליטוואק המתנגד ירום הודו - נמצא בעמדת הפריץ השחצן היהיר והגאוותן השולט ומושל בכיפה, ואילו אנו - החסידים האומללים והעלובים הדפוקים והמסכנים - נאלצים להתרפס ולכרוע ברך לפני הוד מעלתך ולהתחנן בפניך לקבל לגיטימציה על עצם קיומנו!
ההרגשה העולה למקרא הדיון כאן היא, כאילו אנו החסידים הננו איזה סוג ב' ומטה, ואתם הליטאים הינכם מבחר המין האנושי, עַם סגולה מכל העמים, ואנו החסידים העלובים נזקקים לקבל את אישורם של הוד מעלתכם הליטאים המתנגדים.
הרי אם לא נקבל את האישור הדחוף שלכם ואתם לא תרחמו עלינו ותואילו לציין ברוב טובכם כי ההתנגדות על דרך הבעש"ט הק' דעכה או שככה או כל שם וחניכא דאית להו - הרי רחמנא ליצלן יישאר עלינו החרם הנוראי שערכו בשעתו כמה מליצני הדור אשר גייסו לעזרתם את הגר"א מווילנא בעלילות שווא ושקר.
וזה מה שהכי מעצבן אותי כאן. לא הסילופים המכוונים שלך, לא עודף האובייקטיביות שלך, לא ההתכחשות למציאות הברורה כשמש, אלא ההתנשאות המבחילה הזאת.
יש כאן אמירה ברורה כאילו הליטאים המתנגדים הם אלו שהולכים בדרך הפשוטה והמסורה מדורי דורות והם אלו הממשיכים בגאון ובעוז את היהדות הנאמנה והצרופה מימות מתן תורה עד ימינו אנו (ולכן רובם מגלחים זקנם, לובשים בגדי עכו"ם, עוברים על 'לא תלבש', מסתכלים על נשים, אינם זוכרים את סימן רל"א בשו"ע או"ח אודות חובת "בכל דרכיך דעהו", וכו' וכו' וכו'), ואילו החסידים הם אלו שסילפו, שעיוותו, ששינו, שקלקלו, וכעת הם נאלצים, נעבעך, לעמוד ולהתחנן על נפשם ולבקש אישור מהליטאי המתנשא כי הם כבר מותרים לבוא בקהל, וכי חרב ההתנגדות שאיימה עליהם כל השנים שוב אינה מונפת עוד על ראשם...
אחרת הם פשוט יהיו חסרי לגיטימציה, הם יהיו אסורים לבוא בקהל, ויינם יהיה יין נסך...
אלמלא ריחם עלינו מישהו וטרח לנבור בארכיוני גוגל ולמצוא כי רבי שלמה זלמן אוייערבך השמיע במו פיו להרב יוסף בוקסבוים כי חרם הגר"א שוב אינו רלוונטי בימינו - מי יודע היכן היינו צריכים לקבור את עצמנו מבושה ומחרפה ולאן היינו נאלצים לברוח ולהסתתר מפני חמת המציק. אַה, ממש "חסדי ה' כי לא תמו כי לא כלו רחמיו"! מה היינו עושים אלמלא טרח הגרש"ז לציין זאת? אני אפילו רוצה לחשוב מה היה מתרחש...
ולשם דוגמא בעלמא: אם הצדיק השפל-ברך והענוותן הרה"ק רבי ישראל אברהם מסקולען זי"ע לא היה מקבל את "אישורו" של ה'חברונר' השחצן המרוסס מכף רגל ועד ראש בתמרוקי הנשים - הוא פשוט היה אסור לבוא בקהל, ויינו היה יין נסך...
ואם באיזה בוקר מעונן קם לו איזה טיפוס מוזר ותמהוני בשם זילברמן, ומעיז להכפיש את קדושי החסידות ולפעור פיו לבלי חוק ולהטיל מום בקדשים ולהצהיר כי הבנתה של החסידות בקבלה קרובה לע"ז (עפרא לפומיה), אז כל החסידות עומדת בסכנת החרם של ההתנגדות הנוראה... קובנא, איך אתה לא מתבייש להיאחז בכל הכח בקרנות המזבח ולכתוב שטויות טפשיות כאלו? [ואגב, זילברמן התמהוני הזה הוא לגבי החסידות בבחינת "שנה ופירש קשה מכולם" (עיין בערכו)].
תאר לעצמך שהדיון כאן היה להיפך - החסידים הם אלו שהיו שופטים את הליטאים [ואתה מודה שיש הרבה על מה לשפוט אותם. האומר אין לי אלא תורה - אפילו תורה אין לו (יבמות קט:)], כמה היית נזעק ושופך על ראשם של החסידים את כל מימי הביבין והשופכין השמורים באמתחך למקרים כגון אלו, אך כשאתה החלטת להיות בעמדת השופט - הכל מותר לך והכל שרוי לך...
קובנא, חבל שהאמירות שלך מזכירות אמירות אנטישמיות וגזעניות של החילונים, ה"מתנגדים" לשיטת החרדים, ובטוחים בכל ליבם כי הם חשוכים ומזיקים וטפילים ופריזטים ועוד שלל תיאורים מחמיאים, כדרך הגויים הנבערים והחשוכים מימי הביניים ועד ימינו שהיו בטוחים בכל נימי נפשם כי היהודים הם מצורעים עם קרניים וזנב המחפשים כל העת רק להזיק ומרעילים את בארות המים ושוחטים נוצרים ללוש את המצות בדמם ומזיקים בהבל פיהם ושורפים במבט עיניהם וכו' וכו', כמיטב המסורת האנטישמית הרוויה דם יהודי ופרעות ופוגרומים, היל"ת.
ואם אתה בהבנתך המצומצמת הדלה והשטחית לא מבין איזה קטע בספה"ק 'נועם אלימלך' אשר צדיקים קדושים וטהורים חרדו מפני קדושתו הנוראה והתבטאו כי אי אפשר להבינו מרוב עומקו וקדושתו (אם אתה רוצה מקורות תן לי כתובת מייל) - אז כבר מותר לך להתבטא בזלזול ולכתוב ככל העולה על רוחך הגסה. בוש והיכלם, כיצד אתה מעיז להזכיר את שמו הקדוש על דל שפתיך בטרם מירקת כל גופך מחלאת עוונותיך. האם עד כדי כך גדולה חוצפתך הנוראה ועזות פניך? זכור נא את מאמר חז"ל "המבזה ת"ח אין תרופה למכתו", ודע שאתה משחק באש!! זו לא משחק ילדים!
ואתה עוד מעיז להוסיף חטא על פשע ולהתבטא בזלזול על הרה"ק הר"ר זושא מאניפאלי זי"ע ולהטיל ספק בגדלותו בתורה. תן לי כתובת מייל ואני שולח לך בזה הרגע עשר ציטוטים ממקורות נאמנים על גדלותו בתורה, אבל אתה בגאוותך הסרוחה מלעיג על הכל כדרך הגאוותנים הטפשים, ומפטיר בזלזול מעוות ומעוקם: חסידישע מעשיות.. כאילו העולם נגמר איפה שהידיעות הדלות שלך נגמרות. על אנשים כאלה כבר אומרת הגמרא: שלשה הקב"ה שונאם, ואחד מהם 'דל גאה'.
אתה הופך את ההתנגדות לשיטה, כאילו יש ענין לשמר את השיטה הקדושה של ההתנגדות, ולהחזיק בו בכל הכח בצפורני ברזל.
אז אני מודיע לך: תיצמד לך עם ההתנגדות שלך בכיף, תעמול קשות לשכנע את עצמך שהליטאים סוברים שיש בעיה בדרך החסידות הקדושה, ואתכבד להודיע לך שזה ממש ממש לא מזיז לאף אחד. לשום חסיד איננה חסרה הסכמתו של הליטאי בעל הבלורית עד לב השמים וכובע הקנייטש הנוקב ויורד תהומות, גם אם הוא עדיין שבוי בדעות קדומות וחושב ברוב בערותו וכסילותו שהבעש"ט הק' ותלמידיו הק' היו חבורת רוקדי פארענטצ'עס (רח"ל).
אז בינתיים, כשאתה יושב לך רגל על רגל מול המקלדת עם כרס מלאה, ודן אודות שרפי מעלה שלא נהנו מהעולם הזה כמלוא אצבע קטנה ולא היה להם שייכות עם תאוות הגוף כחוט השערה, תזכור כי כל דבריך הם כקליפת השום, ודע כי רק את עצמך אתה מקטין ומשפיל, ואילו דרך החסידות המפוארה איננה צריכה לך ולדכוותך, ורק כדאי שתלמד קצת הסטוריה לפני שאתה מפרסם את הגיגיך בשער בת רבים [אם היית קורא קצת על ה'חפץ חיים', אם היית מעיין קצת ב'מכתב מאליהו', אם היית שומע קצת את שיחותיו של ר' אל'ה לאפיאן, אם היית לומד קצת בכתבי ר' יצחק הוטנר, אם היית מביט מעט בספריו ושיחותיו של ר' שמשון פינקוס - היית נוכח לראות עד כמה הינך רחוק מידיעת האמת. כל אלו הגדולים שהזכרתי לעיל (ועוד רבים וטובים) - שהצד השווה שבהם שהם משתייכים רשמית לעולם הליטאי - יונקים הרבה מספרי החסידות, וביססו רעיונות שלמים על שיטתם. אין כמעט גדול ליטאי בדורות האחרונים שלא היה לו איזה שייכות לצדיקי החסידות או לספרי החסידות, והמפורסמות אינם צריכים ראיה, אלא אם כן אתה מעוניין להכחיש את השמש בצהריים].
אני רק יכול להמליץ לך לעיין בספר הנפלא 'תורתם משתמרת' (יש באוצר החכמה) ולהשתומם לנוכח גדלותם בתורה של צדיקי החסידות [ויש עוד הרבה מקורות שעדיין לא נכללו שם, ויבואו במהדורות הבאות (מפי עורכי הספר)].
ובנימת השחצנות בו נקטת, ארשה לעצמי להוסיף דברים כדרבנות: אין צל צילו של ספק, כי אלמלא היו אותם מתנגדים חיים ופועלים היום, הם היו מפנים את כל חיצי הביקורת שלהם כלפי הליטאים של ימינו, שללא שום ספק מסוכנים הרבה יותר לשמירת היהדות הצרופה מאותם חסידים של פעם, ובמיוחד בדור האייפונים והאינטרנט, שהליטאים המודרניים הרבה יותר חשופים אליו, ועכ"פ הרבה יותר עלולים להיחשף אליו - ובודאי בכל הנוגע לפרהסיא (וכידוע ששמירת הלבוש היהודי המסורתי שומר לבל להתערב בין הגויים ודרכיהם, ואכמ"ל).
יש לי עוד הרבה מה לומר בנושא, אבל גם ככה הארכתי יותר מדי.
אחרי שפירקתי קצת מעל לבי העמוס, הרשות נתונה לך לשפוך אש וגפרית ככל אוות נפשך ועל כל מי שתחפוץ.
בהצלחה
קראתי את כל תגובתך פעם ופעמיים ואני לא מצליח להבין מה אתה רוצה למען ה'.
היה כאן דיון עניני יחסית האם יש כאלו שאוחזים שהחסידות זה דבר שלילי? בסוף עקפנו את הנקודה הזו כפי שתראה בערך.
אני יכול להתווכח איתך על כל נקודה ונקודה שהעלית אלא שפשוט המכלול הוא לא הבמה לדיונים אלו.
מתייג את מפעילי מערכת שאולי קצת ירעננו לך את כללי ההתנהגות במכלול.
רק מה המחלוקת לא הבנתי?
יחיד ורבים הסתיר את הרשומה הזאת (היסטוריה)
אני יכול אולי להסכים אתך קובנא שהמכלול הוא לאו דוקא המקום המתאים לדיון שהעליתי, אך מה אעשה וגם מכלולאי הוא בעל רגשות (ובמיוחד כשאיני רואה את עצמי נמנה על סגל המכלולאים הכבודים), וכשרפרפתי על המשא ומתן בינך ובין שאר העמיתים - אלו התחושות והרגשות שעלו בי. מצטער.
אם כוונתך לא היתה לדברים שכתבתי - עמך הסליחה.
אם כן התכוונת לכך - אני עומד מאחורי כל מילה שלי, וכולי התנצלות בפני הוד מעלת 'המכלול' על ניצול הבמה החשובה שלו בכדי לחלוק עליו את רגשותיי אלה (אציין אגב, כי במשך היום קבלתי כמה תודות על דבריי, כך שאיני היחיד בעמדה זו).
הצלחה רבה בהמשך הדרך
כפתור התודה משמש כסוג של "לייק" והבעת הזדהות לא בהכרח הסכמה לכל הטיעונים. ב. לדעתי דבריך לא היו פוגעניים במיוחד ונסבלים לחלוטין גם אם נראה מהקדמתך כי התכוונת להטיח עלבנות בחזרה במישהו. ג. קצת נראה שיש לך "בטן מלאה" בעניין אבל לא ממש שייך לדיון הנ"ל. ד. חידשת לי הסתכלות חדשה, מאז ילדותי כשהייתי קורא על ההתנגדות היתה נראית לי כעמדת נחיתות כביכול החסידות היא האידיאולוגיה שיש לה מה לומר והצד השני עסוק באם להסכים או להתנגד..ה. יש לך סגנון משובח וכתיבה עסיסית (היה מספיק לי ללא התוכן לדעת שאתה חסיד :)). ו. לא קיים "סגל" מכלולאים! כל אחד לעצמו..יחיד מול רבים (!) מתגבשים רק לפי העניין..
א. דבר ראשון - עשיתי לך לייק...
ב. מאד שמחתי לראות שדבריי לא היו פוגעניים. אני באמת לא מעוניין לפגוע חלילה באף אחד, גם אם רובנו אנונימיים (ובינינו, זה לא משנה הרבה אם אתה אנונימי או לא, האדם נפגע כשמזלזלים בדעותיו גם אם המזלזל הוא אנונימי).
ג. יתכן.
ד. גם אני סבור כך, אבל כאן היה נראה כאילו המתנגד שבחבורה סבור אחרת, ולכן ראיתי לנכון להעמיד את הדברים באור הראוי.
ה.תודה (אתה בהחלט תימני חמוד).
ו. אהבתי (וכאמור - שמתי לך לייק..)
אין לי את הזמן לקרוא את ההודעה, אך אם הדיון הופך אישי ורגשי - זה לא המקום. דיון סביר וענייני, אם אין הסכמה - הצבעה.
יחיד ורבים הסתיר את הרשומה הזאת (היסטוריה)
ר' יחיד, למרות שאני מזדהה עם הרבה מדבריך (עם תוכנם כמובן ולא עם דרך כתיבתם), ולמען הגילוי הנאות גם אני הק' נמנה על עדת החסידים אך ברצוני לצטט לך ההמכלול:כללי התנהגות בין חבר העורכים:
- אין להתבטא בצורה לא ראויה כלפי בני החבורה.
- אין ללעוג לעבודה שמושקעת על ידי אחרים במכלול. מותר להעביר ביקורת בונה, אך ללא שימוש במילים פוגעניות.
- יש לשמור על רוח טובה ולקיים יחסי רעות מכובדים בין בני החבורה.
- עורכים מהחבורה נבחנים רק לפי תרומתם. גם כאשר ויכוח מתלהט אין לתקוף עורכים אחרים עקב גילם, עדתם, דעותיהם או כל מאפיין אישי אחר.
לכן, עם כל רחשי ליבך ההומים והסוערים, לא ראוי היה לתקוף אישית, ואני מביע את הסתייגותי מכך.
כמי שלא השתתף כאן בדיון אני רוצה להרגיע את הרוחות ומבקש ממך יחיד ורבים נא לסכם את כל הטענות שלך בקיצור ובנימוס