La Nouvelle Revue Française

La Nouvelle Revue française
(NRF)
	הגיליון הראשון של NRF ב-1 בפברואר 1909
תדירות	דו-ירחון
סוגה	מגזין ספרותי
מייסד	אנדרה ז'יד
עורך ראשי	מישל קרפי
מנכ"ל	אנטואן גלימאר

La Nouvelle Revue Française - לה נובל רווי פראנסז או .N.R.F (בתרגום:כתב העת הצרפתי החדש) הוא מגזין לספרות המופיע בצרפת. המגזין נוסד בשנת 1909 על ידי קבוצת אנשי ספרות, ביניהם אנדרה ז'יד, ז'אק קופו וז'אן שלומברז'ה (שלומברגר). בשנת 1911 הפך גסטון גלימאר לעורך של כתב העת והוא הקים בהמשך את ההוצאה לאור גלימאר. פרסום המגזין הופסק בימי מלחמת העולם הראשונה והוא חודש ב-1919.

מתחילת קיומו של המגזין הוא נהנה משיתוף הפעולה של סופרים ידועים כמו אנטול פראנס ופול בורז'ה. השפעת המגזין עלתה בתקופה שבין מלחמות העולם והוא הפך לעיתון הספרות המוביל, בעל תפקיד ייחודי, בזירת התרבות בצרפת. בראשו עמד תחילה המוציא לאור גלימאר ואחר כך למשך תקופה ארוכה הסופר ז'אן פולאן. בעמודי NRF פורסמו, בין היתר, כתביו הראשונים של אנדרה מאלרו וז'אן פול סארטר.

ב-1940 טוהר NRF מכותביו היהודים והקומוניסטים. במרבית שנות הכיבוש הגרמני בשנים 1940–1943 בראש המגזין עמד פייר דרייה לה רושל, חבר של פולאן, שהפך בעשור האחרון למעריץ של המשטרים הטוטליטריים. הוא התפטר ב-1943 וגלימאר החליט שלא לפרסם זמנית את המגזין. בסוף ימי כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית הפנו אנדרה ז'יד והגנרל דה גול את תמיכתם המפורשת למגזין "L'Arche" (ל'ארש = הקשת) שהחליף את תפקידו של N.R.F באלג'יריה הצרפתית שהייתה השטח הצרפתי הראשון ששוחרר על ידי בעלות הברית - "צרפת החופשית". המגזין "ל'ארש" נוסד על ידי ז'אן אמרוש והעורך שלו היה אדמון שארלו והוא התפרסם בין השנים -1944–1947 . בשנות הכיבוש הפכו מונטריאול, טאנג'ר ואלג'יר למרכזי הספרות הצרפתית החופשית במקום פריז.

אחרי שחרור צרפת כולה, 1944 אסר השלטון הדמוקרטי המחודש על פרסום המגזין בגין שיתוף הפעולה עם הנאצים. הוא נפתח שוב בעריכת ז'אן פולאן בשנת 1953 כשהוא נקרא בהתחלה "La Nouvelle Nouvelle Revue Française" ("לה נובל נובל רווי פראנסז"), כלומר "כתב העת הצרפתי החדש החדש ".בינואר 1959 חזר המגזין לשמו הרגיל - NRF - "הכתב העת הצרפתי החדש". אולם שיתוף הפעולה של פולאן עם ארלאן בעיתון התערער. NRF היה למשך שנים רבות ירחון אולם לתקופה היה הפך לרבעון, ואחרי 2015 מופיע כדו-ירחון.

מנהליו

1908 - אז'ן מונפור (Monfort) (גיליון אחד)
1909–1914: אנדרה ז'יד
- הפסקה בימי מלחמת העולם הראשונה
1919–1925: ז'אק ריווייר
1925–1940: גסטון גלימאר, אחר כך ז'אן פולאן (Paulhan)
1940–1943: פייר דרייה לה רושל
- (1944-1953) נסגר בגלל שיתוף הפעולה עם הנאצים
1953–1968: ז'אן פולאן ומרסל ארלאן (Arland)
1968–1977: מרסל ארלאן
1977–1987: ז'ורז' למבריקס
1987–1996: ז'אק רדא (Réda)
1996–1999: ברטאן ויזאז'
1999–2010: מישל ברודו (Braudeau)
2011- 2014: אנטואן גלימאר, פיליפ פורסט וסטפאן אודגי
החל מ-2014: מישל קרפי (Crépu)

מבחר כותבים

עם המחברים שפרסמו ב-NRF נמנו כמה מחשובי הכותבים של המאה ה-20:גיום אפולינר, סן-ג'ון פרס, לואי אראגון, גבריאל בונור, ז'אן קלר, פול קלודל, רנה קליסקי, רובר דסנוס, מישל דאון, קלוד אסטבן, אנדרה ז'יד, ז'אן גרוז'אן, ולרי לארבו, ז'אן-מארי גוסטב לה קלזיו, רוז'ה מרטן די גאר, קנזאבורו אואה, ז'אן פולאן, פרנסיס פונז', מרסל פרוסט, אנטואן דה סנט-אכזופרי, ז'אק ריווייר, רומן רולאן, אנדרה סוארס, אלבר טיבודה, פול ואלרי, פייר דרייה לה רושל, ז'אן-פול סארטר, ז'ול סופרוויאל, אנרי בוייה ואחרים . עם הסופרים העכשוויים שכתביהם הופיעו במגזין ניתן למנות את: ז'אן רבול, פול גרווייאק, מוריאל ברברי, ז'אק שסקס, מוריס דנטק, מארי נדיאיי ואחרים.