פול קלודל

פול קלודל (בצרפתית: Paul Claudel‏, 6 באוגוסט 1868 - 23 בפברואר 1955) היה מחזאי, משורר ודיפלומט צרפתי.

ביוגרפיה

פול קלודל נולד בכפר ווילנב-סור-פר (אנ') שבחבל פיקרדיה בצרפת לאב שעסק במשכנתאות ובעיסקות בנקאיות אחרות, ולאם ממשפחת איכרים וכמרים קתוליים. הוא בילה את שנותיו הראשונות בשמפן (כיום חבל שמפן-ארדן) ולמד בבית ספר בעיר בר-לה-דוק (כיום בחבל לורן). ב-1881 משפחתו עברה להתגורר בפריז והוא למד בבית הספר לואי לה גראנד שבגדה השמאלית של העיר. בחג המולד האזין לשירת המקהלה של קתדרלת נוטרדאם של פריז ומאז הפך לקתולי מאמין והחזיק באמונתו זו במשך כל ימי חייו.

הוא למד ב-"אינסטיטוט ד'אטוד פוליטיק דה פארי" שבו מתחנכים אנשי העילית של הפוליטיקה הצרפתית ואלה המיועדים לשירות הדיפלומטי. ב-1893 החל בקריירה של דיפלומט שבה שימש עד 1936. במשך קריירה זו שימש בתפקידים דיפלומטיים בארצות הברית, בסין, ביפן, בברזיל, בגרמניה, בדנמרק ובבלגיה. כאשר היה קונסול בריו דה ז'ניירו בתקופת מלחמת העולם הראשונה, פיקח על העברת אספקת מזון מארצות דרום אמריקה לצרפת.

ב-1936 פרש לטירתו שבמחוז איזר בחבל רון-אלפ בצרפת. הוא נפטר שם ב-1955 ונקבר בגן שליד הטירה.

יצירתו

בימי נעוריו פול קלודל הושפע משירתו של ארתור רמבו ומתנועת הסימבוליזם בשירה הצרפתית. הוא נתמלא חרדה מהשקפת העולם המטריאליסטית, אך בניגוד לסימבוליזם אימץ לעצמו את הקתוליות. בכל כתביו הוא מביע התנגדות לרעיון שהיקום הוא מקרי ומכני, ומכריז על משמעותם הרוחנית של חיי אנוש המבוססת על אהבתו וחסדו של אלוקים. כרקע למחזותיו משתמש קלודל בצרפת של ימי הביניים או בדרום אמריקה של המאה השש עשרה תחת שלטון האימפריה הספרדית. במחזות אלה הוא מביע הערצה לחסדו ורוב טובו של אלוהים המאציל על האדם מאהבתו.

המפורסמים שבמחזותיו של פול קלודל הם: יצירתו האוטוביוגרפית "מפנה בצהריים" (1906), "הבשורות שניתנו למארי" (1912) - מחזה המבוסס על הקרבתה האישית ועל דבקותה הדתית של נערת כפר צרפתייה בימי הביניים שלקתה בצרעת, ו-"נעל קטיפה" (1924) - מחזה שבו הוא מתאר את אהבתו של האדם ואת כיסופיו לאלוקים על רקע דרום אמריקה שבשליטת האימפריה הספרדית. מחזה זה הוצג על ידי קומדי פראנסז בפריז ב-1943. קובץ שיריו המפורסם של פול קלודל הוא: "חמש אודות גדולות" (1910).

דמותו

פול קלודל היה אישיות בעייתית במשך ימי חייו. דבקותו בקתוליות והשקפת עולמו הימנית גרמו לאי הפופולריות שלו בקרב החוגים האינטלקטואליים. שירו "דברים למרשאל" שבו הביע את תמיכתו במרשאל אנרי פיליפ פטן ששיתף פעולה עם הנאצים לאחר מפלת צרפת לגרמניה ב-1940, נשאר חרות בזיכרון. אולם הוא התייחס אל הנאצים בשאט נפש, וכבר ב-1930 כינה אותם "שותפיו של השטן". הוא התייחס לנאציזם ולקומוניזם כאחד כ-"גוג ומגוג", ושינה את יחסו לממשלת וישי כשהתברר שהיא משרתת את האינטרסים של הנאצים.

למרות שבימי נעוריו פול קלודל תמך באנטישמיות כחלק של התנועה השמרנית בצרפת, ב-1935 הוא שלח מכתב לוועידה היהודית שבו גינה את חוקי נירנברג כ-"מתועבים וטיפשיים". הוא הביע את מחאתו נגד החקיקה האנטישמית של ממשלת וישי וב-1941 כתב לישעיה שוורץ - רבה הראשי של צרפת והביע "סלידה, חרדה ותיעוב שכל הצרפתים ההגונים שותפים להם, באשר לאי הצדק והרדיפה של יהודי צרפת שהפכו לקורבנות הנאציזם." שלטונות וישי הגיבו בחיפושים בביתו של פול קלודל ובהתחקות אחר כל צעדיו.

פול קלודל תמך בגנרל דה גול ובכוחות צרפת החופשית וחיבר שיר הלל לדה גול אחרי שחרור פריז ב-1944. ב-1946 נבחר פול קלודל לחבר האקדמיה הצרפתית.

לקריאה נוספת

דומיניק בונא, אחים לתשוקה, תרגמה מצרפתית: רמה איילון; הוצאת ספריית מעריב, 2009.
אוריאל זוהר, "על התיאטרון הדתי של פול קלודל", מאזנים, עמ' 23-24, ת"א, ינואר 1998. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)