HQ-9
 | |
| משגר נייד של HQ-9 במהלך מצעד יום השנה ה-60 של סין בשנת 2009, בייג'ינג. | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| קוד נאט"ו | CH-SA-9 |
| ייעוד | טיל קרקע-אוויר ארוך טווח |
| מדינת מקור |
 |
| יצרן | תאגיד תעשיית החלל והמדע של סין |
| תקופת השירות | 2001 – בשירות פעיל |
| משתמשים | מפעילים |
| פלטפורמת שיגור | משגר מתנייע (TEL), ספינות מלחמה (מערכת שיגור אנכי) |
| גרסאות | HHQ-9, HQ-9A, HQ-9B, FT-2000, FD-2000 |
| מאפיינים כלליים | |
| הנעה | מנוע דלק מוצק |
| משקל | 1,300 ק"ג |
| ממדים | |
| אורך | 6.8 מטר |
| קוטר | 0.2 מטר |
| ביצועים | |
| מהירות | 4.2 מאך |
| טווח |
HQ-9: 125 ק"מ HQ-9A: 200 ק"מ HQ-9B: 250–300+ ק"מ |
| תקרת גובה |
HQ-9: 27,000 מטר FD-2000: 30,000 מטר |
| ראש קרב והנחיה | |
| ראש קרבי | 180 ק"ג, רסס |
| מרעום | מרעום קרבה |
| הנחיה |
הנחיה אינרציאלית בשלב הראשוני ביות מכ"ם חצי פעיל בשלב הביניים ביות מכ"ם אקטיבי(אנ') בשלב הסופי |
HQ-9 (בסינית: 红旗-9; בפין-יין: Hóng Qí-9, בתרגום: "דגל אדום-9") היא מערכת טיל קרקע-אוויר לטווח בינוני עד ארוך, עם ביות מכ"ם חצי פעיל, שפותחה ברפובליקה העממית של סין.[1]
למערכת יש גם גרסה ימית (HHQ-9), וגרסת ייצוא (FD-2000).
תיאור
סוללת HQ-9 היא גרסה סינית של S-300.[2][3] סוללה טיפוסית מורכבת מרכב פיקוד ובקרה, מכ"ם בקרת אש (כדוגמת HT-233), ובין 4 ל-8 משגרים מתנייעים (TELs).[4]
המערכת משתמשת בטילים במערכת שיגור אנכי. גרסת הבסיס של המערכת, ה-HQ-9, יכולה ליירט מטרות עד לטווח של 125 ק"מ. גרסת ה-HQ-9A המשופרת בעלת טווח של עד 200 ק"מ. לגרסת ה-HQ-9B יש טווח של בין 250 ל-300 ק"מ, וכוללת גם חיישן אינפרא אדום פסיבי.
ה-HQ-9 משתמש בשיטת הנחיה מסוג מעקב דרך הטיל (TVM), הדומה למערכת הMIM-104 פטריוט. עם זאת, ה-HQ-9 תוכנן להיות גמיש יותר מהפטריוט. לדוגמה, סוללה יכולה לכלול מכ"מים נוספים בעלי יכולת ניידות, כך שכל סוג מכ"ם פועל בתדר משלו, על מנת להקשות על מאמצי לוחמה אלקטרונית.
גרסאות
- HHQ-9
גרסה ימית, המשוגרת אנכית ממשחתות מסוג 052C ו-052D.[5]
- HQ-9A
גרסה משודרגת, שנבחנה לראשונה בשנת 1999 ונכנסה לשירות בשנת 2001. מומחים סינים טוענים כי ה-HQ-9A משלב טכנולוגיה ממערכות S-300PMU1/2 הרוסיות וMIM-104 פטריוט האמריקאיות. לטיל טווח של עד 200 ק"מ וגובה יירוט מרבי של 27,000 מטר. הוא כולל תוכנה ורכיבים אלקטרוניים משופרים, המאפשרים דיוק ויכולת לוחמה אלקטרונית גבוהים יותר.
- HQ-9B
גרסה משופרת עם טווח של עד 250 ק"מ ויכולת יירוט טילים בליסטיים. נטען כי הוא נבחן לראשונה בפברואר 2006. היכולת העיקרית של המערכת היא ליירט מטרות חמקניות.
- FD-2000
גרסת הייצוא של ה-HQ-9, שנחשפה לראשונה בתערוכת ההגנה של אפריקה ב-2012.[6] יכול ליירט מטוסים, טילים מונחים, וטילי שיוט. יכול לעקוב אחר 100 מטרות אוויריות וליירט בו-זמנית 8 מטרות בטווחים של עד 125 ק"מ.[7]
התעניינות בינלאומית
טורקיה
ה-FD-2000 היה מועמד במכרז הטורקי למערכת הגנה אווירית, ונבחר בשנת 2013.[8] ארצות הברית לחצה על טורקיה שלא לבחור במערכת הסינית, בטענה שהיא אינה תואמת למערכות נאט"ו.[9] בשנת 2015 הודיעה טורקיה על ביטול העסקה.[10]
מפעילים
- סין:
מרוקו: 4 סוללות FD-2000B נרכשו בשנת 2016.[12]
טורקמניסטן: הזמינה מספר לא ידוע של מערכות.[13]
אוזבקיסטן: הזמינה מספר לא ידוע של מערכות FD-2000 בשנת 2013.[13]
מצרים:
- כוחות ההגנה האווירית המצריים - דיווחים גילו כי נכון לשנת 2025, מצרים השיגה מערכות HQ-9B סיניות.[14]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ "china-defence.com". אורכב מ-המקור ב-4 בפברואר 2009. נבדק ב-9 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Modern Russian and Chinese Integrated Air Defence Systems: The Nature of the Threat, Growth Trajectory and Western Options, www.rusi.orghttps (באנגלית)
- ↑ McCabe, Thomas R, Air and Space Power with Chinese Characteristics: China's Military Revolution, Air & Space Power Journal, 11 בדצמבר 2021
- ↑ ניתוחים של גופי ביטחון ומכוני מחקר, כגון Army Technology ו-Air Power Australia, מפרטים את מבנה הסוללה ככולל רכב פיקוד, מכ"ם ו-4 עד 8 משגרים.
- ↑ “China’s Navy Gets New Cruisers.” The Economist, The Economist Newspaper, 28 Apr. 2018, [1](https://www.economist.com/china/2018/04/28/chinas-navy-gets-new-cruisers).
- ↑ Jane's 360: IDEX 2019: Algeria confirms indigenous production of SR5 MRL, [2](https://www.janes.com/article/86812/idex-2019-algeria-confirms-indigenous-production-of-sr5-mrl)
- ↑ "FD-2000 CPMIEC Long-range air defence missile system". armyrecognition.com. 27 בספטמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-30 בספטמבר 2013. נבדק ב-27 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Turkey decides to co-produce missiles with China". 26 בספטמבר 2013. ארכיון מ-16 באוקטובר 2015. נבדק ב-26 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "U.S. worried by Turkey's choice of Chinese missile system". Reuters. 28 בספטמבר 2013. ארכיון מ-21 בנובמבר 2015. נבדק ב-28 בספטמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Turkey Cancels $3.4B Air Defense Contract With China". Defense News. 15 בנובמבר 2015. אורכב מ-המקור ב-11 בספטמבר 2018. נבדק ב-25 בנובמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ International Institute for Strategic Studies: The Military Balance 2022, p.261
- ↑ B., Abbad (2020-06-25). "Exclusif: Le Maroc a reçu ses systèmes HQ9B". menadefense.net (בצרפתית). ארכיון מ-28 ביולי 2021. נבדק ב-2021-07-28.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 13.0 13.1 "SIPRI Arms Transfers Database". SIPRI. ארכיון מ-13 במאי 2011. נבדק ב-3 בנובמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Egypt has Chinese air defence system similar to Russia's S-400, say Israeli reports". 16 באפריל 2025.
{{cite web}}: (עזרה)
HQ-941422110Q169261