תקשורת באיראן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תעשיית הטלקומוניקציה של איראן כמעט כולה בבעלות המדינה, ונשלטת על ידי חברת התקשורת של איראן (TCI).

בשנת 2014 היו באיראן יותר מ-39 מיליון משתמשי אינטרנט. שיעור החדירה של קווים נייחים עמד על כ-38% וטלפונים סלולרים על כ-92% נכון לאותה שנה.[1]

נכון לשנת 2018 עומד מספר משתמשי האינטרנט על 57.4 מיליון מתוך אוכלוסייה של כ-82 מיליון.[2]

חדירת קווים נייחים ב-2004 הייתה מפותחת יחסית בסטנדרטים אזוריים, ועמדה על 22 קווים ל-100 נפשות, גבוה יותר ממצרים עם 14 ומערב הסעודית עם 15, אך פחות מאיחוד האמירויות הערביות עם 27.

עד סוף 2009, שוק הטלקום של איראן היה השוק הרביעי בגודלו באזור בשווי של 9.2 מיליארד דולר וצפי לגדילה ל-12.9 מיליארד דולר עד 2014.[3]

למגזר טכנולוגיית המידע והתקשורת היה נתח של 1.1–1.3% מהתמ"ג ב-2002. כ-150,000 איש מועסקים במגזר במגזר זה, כולל כ-20,000 בתעשיית התוכנה.[4][5] בשנת 2014 מגזר טכנולוגיית המידע והתקשורת היווה 4.4% מהתמ"ג,[6] באותה שנה שוק התקשורת באיראן היה בשווי של כ-12.8 מיליארד דולר.[7]

סקירה כללית

הממשלה מנהלת את השידורים הכוללים שלוש תחנות רדיו ארציות ושתי רשתות טלוויזיה ארציות, וכן עשרות תחנות רדיו וטלוויזיה מקומיות. בשנת 2000 היו 252 מכשירי רדיו, 158 מכשירי טלוויזיה, 219 קווי טלפון ו-110 מחשבים אישיים לכל 1,000 תושבים. מחשבים לשימוש ביתי הפכו לזולים יותר באמצע שנות ה-90, ומאז הביקוש לגישה לאינטרנט גדל במהירות. בשנת 1998 החל משרד הדואר והתקשורת (ששינה את שמו למשרד לטכנולוגיות מידע ותקשורת) למכור חשבונות אינטרנט לקהל הרחב. בשנת 2006 נאמדו הכנסות תעשיית הטלקום האיראנית ב-1.2 מיליארד דולר.[8] בסוף 2009, שוק הטלקום של איראן היה השוק הרביעי בגודלו באזור עם שווי של 9.2 מיליארד דולר.[3]

לפי דיווח אחד,[9] איראן הייתה בצמיחה מעל הממוצע, במיוחד במספר המנויים הסלולריים. שירותי נתונים ניידים זמינים אך מהווים חלק קטן מצריכת הנתונים הכוללת ב-2014. להלן נתונים כמותיים על המנויים:

מנויים לשירותי טלקום (מיליונים):
מִגזָר 2012 2014 2019
פס רחב (נייחים) 3.1 4.5 8.6[10]
קווים נייחים 28.8 29.3 28.9[11]
קווים ניידים 58.2 61.2 118[12]

נכון לינואר 2022 יש באיראן 71.9 מיליון משתמשי אינטרנט עם שיעור חדירה של 84%.[13]

תקציבי טלקום (2017)[14]
מגזר ערך דולר מוערך
משרד התקשורת וטכנולוגיית המידע (וסוכנויות קשורות) 80.1 מיליון
המרכז הלאומי לסייברספייס 1.2 מיליון
סוכנות החלל האיראנית 4.6 מיליון
תשתיות טלקום 190 מיליון
שידורי רדיו / יצירת שווקים תחרותיים 120 מיליון
E-Government / E-Content 80 מיליון
פרויקטי תשתיות / סייבר גדולים 26.5 מיליון
פיתוח משחקי מחשב 0.9 מיליון

עיתונות

העיתונות באיראן היא בבעלות פרטית וממשלתית ומשקפת מגוון דעות פוליטיות וחברתיות. לבית המשפט של המהפכה האסלאמית יש סמכות לפקח על התקשורת המודפסת והוא רשאי להשעות את הפרסום או לשלול רישיונות של עיתונים או כתבי עת שחבר מושבעים מוצא אשם בפרסום חומר אנטי-דתי, לשון הרע או מידע הפוגע באינטרס הלאומי. מאז סוף שנות ה-90 בית המשפט סגר עיתונים פרו-רפורמיים רבים וכתבי עת אחרים. רוב העיתונים האיראניים מתפרסמים בפרסית, אך קיימים גם עיתונים באנגלית ובשפות אחרות. כתבי העת הנפוצים ביותר נמצאים בטהראן. עיתונים יומיים ושבועיים פופולריים כוללים את אטלא'אט, קייהן, איראן דיילי, וטהראן טיימס (חלק יוצאים גם במהדורה באנגלית).[15]

לוויין

מאז שנות ה-70 היו רעיונות ללוויין תקשורת בבעלות המדינה.[16][17] יכולות תקשורת לווינייות כאלה כבר מסופקות באמצעות חוזי חכירה בבעלות מגזר הטלקומוניקציה האיראני. בשנת 2005 נחתם הסכם בין איראן לרוסיה לפיתוח לוויין תקשורת עם תאריך שיגור מתוכנן של 2007,[18] אך השיגור נדחה בגלל עיכובים בבנייתו ולבסוף האיראנים החליטו לבטל את החוזה עם הרוסים.[19]

בשנת 2016 החזיר איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי את שתי משבצות הלווייניים בחלל לאיראן, לאחר שקודם לכן הסיר אותם בעקבות כישלונות איראן בשיגור לווייני תקשורת.[20]

טלפוניה

טלפון ציבורי בנישאפור

מערכת הטלפונים אינה מספקת אך עוברת מודרניזציה והרחבה במטרה לא רק לשפר את היעילות ולהגדיל את נפח השירות העירוני אלא גם להביא את השירות הטלפוני לכמה אלפי כפרים שאינם מחוברים.[21]

טלפוניה מקומית

החל מ-1994 ניתנת תשומת לב לחיבור אזורים כפריים לשירותי תקשורת. בשנת 2002 חוברו 36,020 כפרים מתוך כ-68,000. כמות הכפרים שחוברו לשירותי תקשורת בכל שנה:[22]

שנה 1993 1994 1996 2000 2003
כמות כפרים שחוברו באותה שנה 986 2,692 2,514 5,062 3,146

ספקיות התקשורת בעלות תשתיות מתיישנות, כשבמקביל החלשות הריאל האיראני בין השנים 2012–2017 גרמו לירידה בהכנסות ביחס למטבע החוץ והקטינה את הרכישות של ציוד טלקום מיובא מחוץ למדינה וזאת בנוסף לסנקציות המגבילות יבוא.[6]

קווים נייחים

נכון לשנת 2019 קיימים במדינה כ-29 מיליון קווים נייחים.

טלפונים ניידים

התפתחות הסלולר באיראן החלה ב-1994, אז הותקנו 176 מתקני סלולר אשר שירתו כ-9,600 קווי סלולר.[23]

מפעילים

מפעילי סלולר מרכזיים בשנת 2008 היו: חברת הסלולר של איראן עם נתח שוק של 70%, MTN Irancell‏ (28%) ו-Emirates Telecommunications Corp‏ (Etisalat) שזכו ברישיון בסך 300 מיליון אירו בדצמבר 2008.[26][27] Etisalat הוחלף בקונסורציום איראני ופועל תחת השם RightTel. שני המפעילים הלאומיים, חברת הסלולר של איראן ו-MTN Irancell מציעות שתיהן שירותי נתונים מבוססי GPRS.[28]

נתח השוק של מפעילי הסלולר בשנת 2019 הצביע על החלשות מסוימת של חברת הסלולר של איראן (48%), Irancell עם 46% ו-RighTel עם כ-5.5%.[23]

נכון לשנת 2011, הספקים הזרים הגדולים לציוד לרשתות הסלולר של איראן הם: וואווי, אריקסון ו-Nokia Siemens Networks.[29] החל משנת 2016, אורנג' הצרפתית ווודאפון הבריטית (באמצעות HiWEB.ir) מספקות שירותי IT ושירותים לעסקים באיראן.[30]

רשת 3G

בשנת 2011 טמין טלקום הייתה המפעילה הראשונה שהציעה שירותי 3G באיראן.[31] על אף שחברת הסלולר של איראן הייתה האחרונה להציג את רשת ה-3G, היא צמצמה את פערי הכיסוי במהרה והפכה למובילה מבין שלושת מפעילות הסלולר במדינה וכיום היא מציעה כיסוי 3G ואף 4G בכל 1,246 הערים במדינה.[32]

רשת 4G

נכון לשנת 2020, כיסוי ה-4G LTE באיראן הגיע לכ-90%.[33]

רשת 5G

הממשלה הכינה תקנות לפריסת 5G ובשאיפה להשיק את השירות עד לשנת 2022.[33] בפברואר 2021 הייתה Irancell החברה הראשונה שהשיקה את רשת ה-5G במדינה שהייתה זמינה באזור טהרן בלבד.[34] בהמשך אותה שנה גם חברת הסלולר של איראן השיקה את שירותי ה-5G והרחיבה אותם גם לאי כיש.[35]

בינלאומי

החל משנת 2010, שירותי חיבור בינלאומיים ניתנים בלעדית על ידי חברת התשתיות של איראן, חברה בת בבעלות מלאה של חברת התקשורת של איראן.[36] איראן מחוברת באמצעות כבל סיבים אופטיים תת-ימי לאיחוד האמירויות, כבל סיבים אופטיים טרנס אסיה אירופה (TAE), ממסר רדיו HF ומיקרוגל לטורקיה, אזרבייג'ן, פקיסטן, אפגניסטן, טורקמניסטן, סוריה, כווית, טג'יקיסטן ואוזבקיסטן וכן 13 תחנות לווייניות.[37]

רדיו וטלוויזיה

כל שידורי הטלוויזיה והרדיו בבעלות המדינה, ללא ערוצי שידור או רדיו פרטיים.

  • תחנות שידור רדיו: 5 תחנות FM, ו-72 תחנות AM נכון ל-1998[21]
  • מספר מכשירי רדיו: 22 מיליון (2005)
  • תחנות שידור טלוויזיה: 29 (בתוספת 450 מחזירים) (1997)[21]
  • מספר מכשירי טלוויזיה: 15 מיליון (הערכה של 2007)
  • השימוש במקלטי טלוויזיה בלוויין נפוץ אף על פי שהוא בלתי חוקי. למעלה מ-30 אחוז מהאיראנים צופים בערוצי לוויין.[38]

מאז 2015, איראן מייצרת באופן מקומי משדרי DVB-T דיגיטליים.[39]

אינטרנט

ב-1993 איראן הפכה למדינה השנייה במזרח התיכון שמחוברת לאינטרנט, ומאז הממשלה עשתה מאמצים משמעותיים לשיפור תשתית המידע של המדינה.[40] תשתית הקישוריות הלאומית לאינטרנט של איראן מבוססת על שתי רשתות עיקריות: רשת הטלפונים הציבוריים (PSTN) ורשת הנתונים הציבורית. ה-PSTN מספק חיבור עבור משתמשי קצה לספקי שירותי אינטרנט (ISPs) בקווים דיגיטליים לרוב ותומך בחיבורים מבוססי מודם. חברת תקשורת הנתונים של איראן (DCI), חברה בת של חברת התקשורת של איראן, מפעילה את רשת הנתונים הציבורית. נעשה שימוש בקווי נחושת, סיבים, לוויין ולטובת אינטרנט והעברת נתונים, כאשר השיטה הפופולרית ביותר ל אינטרנט מהיר היא באמצעות קווי DSL, קווי חכירה ברוחב פס גבוה ולוויין. כ-33 ערים איראניות מחוברות ישירות באמצעות רשת הכבלים טרנס-אסיה-אירופה, או "דרך המשי", המחברת את סין לאירופה.[40] לפי המרכז הסטטיסטי של איראן, ל-13.5 מיליון משקי בית (כלומר 55.5% מכלל האיראנים) יש גישה לאינטרנט (2016). מתוך מספר זה, ל-7 מיליון משקי בית יש גישה לחיבור אינטרנט מהיר קבוע, ול-10.7 מיליון משקי בית יש גישה לאינטרנט אלחוטי מהיר.[41] ב-2016 ל-64.8% ממשקי הבית העירוניים ול-36.1% ממשקי הבית הכפריים הייתה גישה למחשבים בביתם.[41] בשנת 2022 הצהיר שר התקשורת וטכנולוגיות המידע של איראן כי עד 2025 יפרסו סיבים אופטיים בשיטת FTTH לכ-20 מיליון משקי בית ועסקים, וציין כי כבר במרץ 2021 הגיעו סיבים ל-540,000 משקי בית.[42]

מאז 2005 ממשלת איראן מפתחת את "רשת המידע הלאומית" (NIN) שלה כדי להדק את השליטה בתוכן וכן להגביר את המהירות.[43][44][45] רשת זו תופרד משאר האינטרנט, במיוחד לשימוש ביתי. יצירת רשת כזו, דומה לזו שבה משתמשת צפון קוריאה תמנע ממידע לא רצוי מחוץ לאיראן להיכנס למערכת הסגורה, כפי שפועלת רשת אינטראנט. גם מיאנמר וקובה משתמשות במערכות דומות.[46] איראן הודיעה כי כל משרדי הממשלה וגופי המדינה יהיו זמינים דרך "רשת המידע הלאומית" המאובטחת (NIN).[47]

פקידים איראנים האשימו חברות טכנולוגיה אמריקאיות כמו גוגל, טוויטר ומיקרוסופט בשיתוף פעולה עם הרשויות בארצות הברית כדי לרגל אחר מאפיינים איראניים באינטרנט, התנהגות חיפוש, אתרי רשתות חברתיות ודואר אלקטרוני. חברות אלו הכחישו את ההאשמות הללו למרות הדלפות של NSA.[48] נכון לשנת 2013, 90% מכל תעבורת האינטרנט מנותבת לאתרי אירוח מחוץ למדינה.[49] איראן אמרה שהיא קבעה "שיא עולמי" של 46% בהשתתפות מקוונת באמצעות NIN במהלך מפקד האוכלוסין ב-2016.[50]

דווח רבות על הדרכים שבהן NIN מסייעת לממשלה באמצעות צנזורה ובקרות באינטרנט. בעוד שעד היום, קיומו של ה-NIN לא הביא לניתוק ארוך טווח מהאינטרנט העולמי, בטווח הקצר הוא שימש את הרשויות למטרה זו.[51] הדבר הומחש במהלך השיבושים המכוונים הנרחבים באינטרנט בעיצומן של מחאות כלל ארציות בסוף 2017 ובתחילת 2018. מחקר של ה-Campaign for Human Rights in Iran (CHRI) זיהה שהרשויות הורו לספקיות לשבש במכוון תעבורה בינלאומית תוך שמירה על קישוריות לאתרים לאומיים המתארחים ב-NIN.[52]

מהירות

בשנת 2014 האינטרנט באיראן היה במהירות ממוצעת של 2 Mbit/s, כעשירית מהממוצע העולמי.[53]

לפי speedtest.net בשנת 2022, מהירות האינטרנט הקווית הממוצעת באיראן היא 10Mbit/s והמדינה מדורגת במקום ה-147 מבין המדינות שנבדקו. שירותי האינטרנט הסלולרי טובים משמעותית באיראן בהשוואה לשירותים קוויים, עם מהירות ממוצעת של 28Mbit/s, מה שמדרג את איראן במקום ה-69.[54][55]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תקשורת באיראן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Iran's National Internet Project, article19, ‏2016
  2. ^ Iran: Tightening the Net 2020, article19, ‏2020
  3. ^ 3.0 3.1 "Iran Telecom Market Expected to Reach $12.9 Billion by 2014: Report". Voice-quality.tmcnet.com. 2010-01-22. נבדק ב-2012-01-23.
  4. ^ Solutions, EIU Digital. "Telecommunications, telecoms, mobile, broadband, communications, TMT industry analysis and data from The EIU". www.ebusinessforum.com. ארכיון מ-2006-08-13. נבדק ב-2006-09-28.
  5. ^ Iran Daily: Software Exports Hit $45m Retrieved November 2, 2008 (הקישור אינו פעיל, October 2010)
  6. ^ 6.0 6.1 Iran: Ready for a telecom leapfrog, adlittle.ru, ‏מאי 2017
  7. ^ "Telecom industry size in Iran 2009–2020". Statista (באנגלית). נבדק ב-2020-08-05.
  8. ^ Iran Daily – Economic Focus – 10/09/06 (אורכב 15.07.2009 בארכיון Wayback Machine)
  9. ^ "Iran – Telecoms, Mobile, Broadband and Forecasts". אורכב מ-המקור ב-2014-03-18. נבדק ב-2014-03-25.
  10. ^ Iran Fixed broadband subscriptions, 2000-2021 - knoema.com, Knoema (באנגלית)
  11. ^ Iran Fixed telephone lines, 2000-2021 - knoema.com, Knoema (באנגלית)
  12. ^ Iran Mobile cellular subscriptions, 2000-2021 - knoema.com, Knoema (באנגלית)
  13. ^ Digital 2022: Iran, DataReportal – Global Digital Insights (באנגלית)
  14. ^ "Cuts and Extensions in Iran's ICT 2017/18 Budget". 13 בדצמבר 2016. אורכב מ-המקור ב-20 בדצמבר 2016. נבדק ב-14 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "About Us - Iran Front Page". ארכיון מ-2018-03-18. נבדק ב-2018-03-18. "About Iran Front Page"
  16. ^ Yiftah S. Shapir. "Iran's Efforts to Conquer Space". אורכב מ-המקור ב-2006-01-03.
  17. ^ "Zohreh". אורכב מ-המקור ב-2015-06-20.
  18. ^ Howard, Roger (2007). Iran Oil: The New Middle East Challenge to America. I.B.Tauris. p. 140. ISBN 978-1-84511-249-3. נבדק ב-2008-07-17.
  19. ^ "Iran's Zohre satellite to be launched in 2009". Persian Journal. 2006-12-11. אורכב מ-המקור ב-11 בספטמבר 2014. נבדק ב-2008-07-17. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ John Sheldon, John Sheldon, ITU reinstates two orbital slots for Iranian communications satellites, SpaceWatch.Global, ‏30 ביוני 2016 (באנגלית)
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 "CIA – The World Factbook". Cia.gov. נבדק ב-2012-01-23.
  22. ^ Aliakbar Jalali, Rural Telecommunications IN Iran: A Hybrid Solution, 1 בינואר 2005
  23. ^ 23.0 23.1 Iran, Media Landscapes (באנגלית)
  24. ^ Malayeri, Mohsen (11 ביולי 2014). "Is DigiKala Really Worth 150M USD?". ארכיון מ-15 באפריל 2015. נבדק ב-9 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Prodhan, Georgina (2015-06-05). "Iranian entrepreneurs thirst for foreign funding, expertise". Reuters. ארכיון מ-2015-11-14. נבדק ב-2017-06-30.
  26. ^ "Iran Daily - Domestic Economy - 12/11/08". www.iran-daily.com. אורכב מ-המקור ב-17 בדצמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "دسترسی غیر مجاز". www.iran-daily.com. אורכב מ-המקור ב-25 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Iran Daily - Domestic Economy - 08/19/09". www.iran-daily.com. אורכב מ-המקור ב-21 בספטמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Stecklow, Steve (2011-10-27). "Chinese Tech Giant Aids Iran". The Wall Street Journal. ארכיון מ-2017-09-02. נבדק ב-2017-08-03.
  30. ^ Vodafone invades Iran phone market after Orange
  31. ^ Iran’s first 3G operator to launch services in February, MEED, ‏1 ביוני 2011 (באנגלית)
  32. ^ Iran Mobile Network Statistics – April 2018, techrasa.com
  33. ^ 33.0 33.1 "Iran Telecoms, Mobile and Broadband Markets 2020 - Increased Demand for Internet Access from Citizens Based at Home due to COVID-19 - ResearchAndMarkets.com". www.businesswire.com. 15 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ MTN Irancell launches 5G in Tehran, https://www.telegeography.com
  35. ^ Zaffareen Khan, Iran Overcoming Barriers to Launch 4G and 5G (באנגלית)
  36. ^ Research and Markets ltd. "Iran Telecommunications Market Intelligence, 2011 – Market Research Reports". Research and Markets. ארכיון מ-2011-09-28. נבדק ב-2012-01-23.
  37. ^ "CIA – The World Factbook". Cia.gov. נבדק ב-2012-01-23.
  38. ^ "Yahoo!". news.yahoo.com. אורכב מ-המקור ב-20 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Persian_boy (13 במרץ 2015). "Iran made DVBT-H 6,000 Watts transmitter فرستنده ويدئويي ديجيتال ساخت ايران". ארכיון מ-9 בדצמבר 2015. נבדק ב-8 באפריל 2015 – via YouTube. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ 40.0 40.1 "Telecoms And Technology Forecast for Iran", Economist Intelligence Unit, 18 באוגוסט 2008, אורכב מ-המקור ב-2015-09-04, נבדק ב-2009-07-06 {{citation}}: (עזרה)
  41. ^ 41.0 41.1 "Iran Internet Access Reaches over 55% of Homes". 2016-11-02. אורכב מ-המקור ב-2016-11-06. נבדק ב-2016-11-06.
  42. ^ Iran embarks on FTTH rollout project, commsupdate.com, ‏17 בפברואר 2022
  43. ^ "Ten Things You Should Know About Iran's Multi-Billion Dollar National Internet Project". www.payvand.com. ארכיון מ-2016-10-18. נבדק ב-2016-10-17.
  44. ^ "Tehran's Unplugged Internet Plan". Payvand.com. ארכיון מ-2011-11-04. נבדק ב-2012-01-23.
  45. ^ "Iran's national internet network starts today". 2016-08-28. ארכיון מ-2016-08-28. נבדק ב-2016-08-28.
  46. ^ Christopher Rhoads and Farnaz Fassihi, May 28, 2011, Iran Vows to Unplug Internet (אורכב 06.08.2017 בארכיון Wayback Machine), Wall Street Journal
  47. ^ "Iran's ministries to go offline: Phase one of move to intranet society (Wired UK)". אורכב מ-המקור ב-2012-08-10. נבדק ב-2012-08-11.
  48. ^ Erdbrink, Thomas (2012-02-09). "Iran increasingly controls its Internet". The Washington Post. ארכיון מ-2018-02-01. נבדק ב-2017-08-26.
  49. ^ Ayse, Valentine; Nash, Jason John; Leland, Rice (בינואר 2013). The Business Year 2013: Iran. London, U.K.: The Business Year. p. 110. ISBN 978-1-908180-11-7. אורכב מ-המקור ב-2016-12-27. נבדק ב-2014-03-16. {{cite book}}: (עזרה)
  50. ^ "Iranians break world record in online census". 24 באוקטובר 2016. אורכב מ-המקור ב-26 באוקטובר 2016. נבדק ב-25 באוקטובר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ "Tightening the net: Internet controls during and after Iran's protests". ARTICLE 19 (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2019-10-14. נבדק ב-2019-10-04.
  52. ^ "Iran's Severely Disrupted Internet During Protests: "Websites Hardly Open"". Center for Human Rights in Iran. 2018-01-02. ארכיון מ-2019-10-14. נבדק ב-2019-10-04.
  53. ^ "Iran has the most Internet users in the Middle East. But its speeds are among the slowest in the world". The Washington Post. ארכיון מ-2017-11-21. נבדק ב-2017-08-26.
  54. ^ "Iran ISPs Ranked Based on Customer Review".
  55. ^ Iran's Mobile and Broadband Internet Speeds - Speedtest Global Index, web.archive.org, ‏1 בספטמבר 2022
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35404643תקשורת באיראן

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תקשורת_באיראן&oldid=2215211"