תסמונת ההפרשה הלא תואמת של הורמון ADH

תסמונת ההפרשה הלא תואמת של הורמון ADH
syndrome of inappropriate antidiuretic hormone hypersecretion (ר"ת SIADH)
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	article/246650
DiseasesDB	12050
MeSH	D007177
MedlinePlus	003702
סיווגים
ICD-10	E22.2

תסמונת ההפרשה הלא תואמת של הורמון ADH או SIADH היא תסמונת הכרוכה בהפרשת יתר של ההורמון ואזופרסין.

הסיבות לתסמונת זו יכולות להיות רבות. למעשה, כל מחלה חדה וכרונית של מערכת העצבים יכולה לגרום לתסמונת. בנוסף, שבץ, זיהום על ידי מניניגוקוקוס, טראומה גופנית, עירור אדרנרגי או הפרשה אקטופית של ההורמון ואזופרסין על ידי גידולים שונים (כגון גידולי ריאה מסוג קרצינומה קשקשית, small cell carcinoma). גם תרופות עלולות לגרום להגברת ההפרשה של ההורמון ואזופרסין: טגרטול, ציקלופופסמיד (תרופה הניתנת בכימותרפיה), נוגדי דיכאון (כגון פרוזאק), תרופות לטיפול פסיכיאטרי כגון הלידול, ברומו-קריפטין וכו'. ניתוחי חזה גדולים עלולים להביא גם הם לאירוע של SIADH. גם מחלות ריאה כגון אטלקטזיס, דלקת ריאות או אסתמה עלולות להביא ל-SIADH.

ניתן לחשוד בתסמונת זו אצל חולים בעלי היפונתרמיה. תת-נתרן בדם יכול לנבוע כתוצאה מעודף של ההורמון ואזופרסין. האוסמולליות בפלסמה גדלה ורמות הנתרן באופן יחסי קטנות. באופן דומה, חולים בעלי אוסמולליות פלסמה נמוכה, הם חולים אשר ניתן לחשוד כי הם סובלים מ-SIADH.

אצל חולים עם אוסמולליות שתן נמוכה פחות מהמקסימום ניתן לחשוד גם כן כי הם סובלים מ-SIADH. באופן כללי, כאשר הפלסמה מהולה, נצפה כי השתן יהיה מהול מאד, אולם מאחר שאצל חולים אלו יש עודף בהורמון ואזופרסין, השתן יהיה מרוכז מעט יותר.

יש לשלול מספר מצבים אחרים על מנת לאבחן חולה ב-SIADH. כך למשל, חולה הסובל ממחלת כליות, יסבול מפגיעה ביכולת ריכוז ומיהול השתן ולכן לאו דווקא יסבול מ-SIADH. באותו האופן, חולה אשר סובל מאי ספיקה של האדרנל הוא חולה המאופיין במחסור בקורטיזול, אשר מדכא הפרשה של ואזופרסין. לכן היעדר קורטיזול יביא להפרשה מוגברת של ואזופרסין. חולים בעלי תת פעילות של בלוטת התריס סובלים גם הם כתוצאה מעודף של ואזופרסין, וכן נשים בהריון.

טיפול

הטיפול ב-SIADH הוא על ידי הגבלת נוזלים. למעשה, יש להביא להקטנת ההיפונתרמיה שנוצרה כתוצאה מעודף הפרשה של ההורמון ואזופרסין. (כלומר, יש להביא לעלייה של רמת הנתרן בדם על חשבון איבוד המים). לעיתים יש לתת מלח (במקרים של היפונתרמיה קשה), ובמקרים אקוטיים אף לתת מלח היפר טוני יחד עם משתני לולאה.