תנועת הרפובליקה החמישית
| מדינה | ונצואלה |
|---|---|
| מייסד | הוגו צ'אבס |
| מנהיגים | הוגו צ'אבס, ניקולאס מדורו, סיליה פלורס |
| תקופת הפעילות | 21 באוקטובר 1997 – 20 באוקטובר 2007 (10 שנים) |
| אידאולוגיות | מרקסיסזם, אנטי-אמריקניזם |
| שיא כוחה | 116 חברי פרלמנט (2005) |
| התמזגה לתוך | המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של ונצואלה |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל |
תנועת הרפובליקה החמישית (בספרדית: Movimiento V [Quinta] República, MVR) הייתה מפלגה סוציאליסטית בוונצואלה. היא נוסדה ביולי 1997, בעקבות קונגרס לאומי של התנועה הבוליברית המהפכנית, כדי לתמוך במועמדותו של הוגו צ'אבס בבחירות לנשיאות ונצואלה ב-1998. בחירת השם "הרפובליקה החמישית" מתייחסת לעובדה שב-1997 רפובליקת ונצואלה הייתה הרביעית בהיסטוריה של ונצואלה, והתנועה שאפה להקים מחדש את הרפובליקה באמצעות אספה מכוננת, כפי שאכן קרה עם ניצחונו של צ'אבס בבחירות, כאשר האספה כונסה ב-1999 והציעה את חוקת ונצואלה.
בבחירות לפרלמנט בשנת 2000, המפלגה זכתה ב-91 מתוך 165 מושבים באספה הלאומית. באותו יום, צ'אבס ניצח בבחירות לנשיאות עם 59.5% מהקולות. בבחירות לפרלמנט ב-2005, המפלגה זכתה ב-114 מתוך 167 מושבים, כאשר מפלגות בעלות בריתה זכו במושבים הנותרים. בדצמבר 2006 ובינואר 2007 החלה המפלגה להתפרק, לצורך הקמתה של המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של ונצואלה (PSUV). היא התמזגה סופית לתוך PSUV ב-20 באוקטובר 2007.
הקמת המפלגה
ה-MVR נוסדה ביולי 1997 כדי לתמוך במטרות הבחירות של התנועה הבוליברית המהפכנית. ביולי 1997, צ'אבס רשם את תנועת הרפובליקה החמישית החדשה במועצה הלאומית לבחירות.
המפלגה הייתה מחויבת למהפכה הבוליברית וטענה שהיא הקול הפוליטי של עניי המדינה. ה-MVR גם ביטאה עמדות של אנטי-אמריקניזם רדיקלי ומרקסיזם. מנהיגי המפלגה עמדו בקשר קרוב עם פידל קסטרו והמפלגה הקומוניסטית הקובנית.[1] ה-MVR גם קידמה מעורבות של הצבא בחיים הפוליטיים, בהתאם לחזונו של הוגו צ'אבס ל"איחוד צבאי אזרחי", כולל כוונה לשלב קצינים צבאיים בתפקידים מנהליים ולהשתמש בכוחות הצבא ביישום תוכניות אזרחיות.[2] המפלגה תמכה במדיניות חוץ שהתמקדה באינטגרציה של אמריקה הלטינית, שיתופי פעולה עם מדינות הדרום, ויצירת מוסדות שמאתגרים את השפעתה של ארצות הברית.[3]
ההיסטוריוגרפיה של ונצואלה מכירה בארבע "רפובליקות" או שינויים משמעותיים במשטר, מאז הקמת המדינה ב-1811. הרפובליקה הראשונה של ונצואלה (אנ') התקיימה עד 1812. הרפובליקה השנייה של ונצואלה (אנ') היא המשטר הרפובליקני שהוקם על ידי סימון בוליבר ב-1813, ונמשך עד 1814. הרפובליקה השלישית מתייחסת לתקופה שלאחר 1816 שבה קבוצות גרילה פטריוטיות שונות הצטרפו תחת הנהגתו של בוליבר והקימו ממשלה עצמאית. תהליך זה הגיע לשיאו בקונגרס אנגוסטרה (אנ'), אך זמן קצר לאחר מכן הכריז הקונגרס על ונצואלה כחלק מרפובליקת קולומביה הגדולה, שהחזיקה מעמד רק עשור ועם פירוקה ונצואלה הפכה שוב ל"רפובליקת ונצואלה", במה שנחשב לתחילת הרפובליקה הרביעית. בשנת 1864, המדינה אורגנה מחדש ל"ארצות הברית של ונצואלה", לפני שחזרה לשם "רפובליקת ונצואלה" בשנת 1953. אף על פי ששתי התקופות הללו החלו עם יישומן של חוקות חדשות (החוקה הרביעית והחוקה העשרים וארבע, בהתאמה), שתיהן נחשבות כהמשך לרפובליקה הרביעית. מכאן בחירת השם הרפובליקה החמישית, כתוכנית לשינוי מהותי במבנה המשטרי והשלטוני של המדינה.
בחירות מקדימות
תנועת הרפובליקה החמישית הייתה המפלגה הפוליטית הראשונה בוונצואלה ששילבה בחירות מקדימות לבחירת המועמדים שלה. הנושא התעורר לקראת הבחירות האזוריות באוקטובר 2005. למרות התנגדות של השטח, הוכנה רשימת מועמדים מוכתבת מלמעלה, וההחלטה לא לקיים פריימריז הוצדקה בטענה שאין זמן. לאחר הבחירות, צ'אבס הצהיר שבעתיד יתקיימו פריימריז במפלגה.
2.4 מיליון אנשים הצביעו בפריימריז של MVR. יותר מ-5,200 מועמדים נבחרו מראש להתחרות על 5,618 המקומות שהיו זמינים בבחירות, ואילו 418 המועמדויות הנותרות הושארו למועמדים של מפלגות שותפות.
פירוק
ב-18 בדצמבר 2006, הודיע צ'אבס על תוכנית לפרק את המפלגה, בתקווה ש-23 המפלגות הנוספות שתמכו בממשלתו ילכו בעקבותיה ויקימו יחד את המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של ונצואלה.[4] המפלגה החדשה עלתה במהירות לשלטון והפכה למפלגה הפוליטית הגדולה ביותר בוונצואלה.[5]
תוצאות הבחירות של המפלגה
נשיאות
| שנת הבחירות | מועמד | קולות | אחוז |
|---|---|---|---|
| 1998 | הוגו צ'אבס | 3,673,685 | 56.2 |
| 2000 | הוגו צ'אבס | 3,757,773 | 59.8 |
| 2006 | הוגו צ'אבס | 7,309,080 | 62.8 |
הפרלמנט (האספה הלאומית)
| שנת הבחירות | קולות | אחוז | מושבים | שינוי |
|---|---|---|---|---|
| 1998 | 986,131 | 19.9 (#2) | 35 / 207 | 35 |
| 2000 | 1,977,992 | 44.4 (#1) | 91 / 165 | 56 |
| 2005 | 2,041,293 | 60.0 (#1) | 116 / 167 | 25 |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ No Author, Views of Venezuela’s Chavez Have Hardened in the Region — and at Home, Pew Research Center, 2009-02-10 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Shannon K. O'Neil, A Venezuelan Refugee Crisis: Contingency Planning Memorandum No. 33, 2018
- ↑ César Castilla, Ninna Nyberg Sørensen, Venezuelans flee accelerating collapse: LATIN AMERICAS EVOLVING MIGRATION CRISIS, 2019
- ↑ Benedicte Bull, Antulio Rosales, The crisis in Venezuela: Drivers, transitions, and pathways, European Review of Latin American and Caribbean Studies / Revista Europea de Estudios Latinoamericanos y del Caribe, 2020, עמ' 1–20
- ↑ Third Way, Country Brief: Venezuela, 2019
תנועת הרפובליקה החמישית42592452Q1336488