תיקון סופרים

תיקון סופרים (או כינה הכתוב) הוא מונח מספרות חז"ל המצביע על שינוי במילים בתנ"ך מפאת כבוד ה' וכדומה. חז"ל מנו "תיקוני סופרים" בכמה מקומות בספרותם, ואלו מגיעים לכדי 18 תיקונים.

מקור

הראשון להשתמש בביטוי "תיקון סופרים" היה רבי סימון (שהיה אמורא); קודם לכן, התנאים השתמשו בביטוי "כינה הכתוב" ביחס לאותם פסוקים.

מדרש תנחומא מנה 16 תיקוני סופרים שערכו אנשי כנסת הגדולה במקרא, 3 מהם בתורה עצמה. לטענת המדרש, תיקונים אלו נעשו על ידי אנשי כנסת הגדולה:

וכן הוא אומר: "כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו". "עיני" היה לו לומר? אלא שכנהו הכתוב. כלומר, כביכול כלפי מעלן, וכנהו הכתוב, שהוא תיקון סופרים - אנשי כנסת הגדולה

— /מדרש_תנחומא_בשלח_טז

בדומה לתנחומא, ישנם ראשונים הסוברים שמדובר בתיקונים מאוחרים , אך לדעת רוב הראשונים מייחסים את תיקון הסופרים לכותב המקור.

המהר"ל מתייחס לביטוי חזל"י זה בספרו תפארת ישראל בפרק ס"ו.

אטימולוגיה

בחלק מספרות חז"ל מכונה המונח בלשון 'תיקון סופרים', או 'תיקוני סופרים', אך יש מקומות בהם הוא מכונה 'כינה הכתוב', לדעת רש"י הוא מלשון שם כינוי, וכך הם דבריו בפירוש דברי המשנה "המכנה בעריות": ”בגמרא מפרש שדורש פרשת עריות בכינוי ואומר לא ערוה ממש דיבר הכתוב אלא כינה הכתוב בלשונו וקרא אותה ערוה המגלה קלון אביו וקלון אמו ברבים. כינוי הוא לשון היפך שמהפך דיבורו לשבח או לגנאי והרבה יש בלשון חכמים בספרי אספה לי שבעים איש, ואל אראה ברעתי - ברעתם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב כיוצא בדבר: "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" - כבודי היה לו לומר אלא שכינה הכתוב".”

זהות המתקנים

הפרשנים מתקשים בלשונות המדרשים השונים, מהם עולה כי התיקון נעשה בזמן מאוחר על ידי סופרים שונים, זאת בעקבות דברי התלמוד מהם עולה כי אנו מצווים להאמין שכל התורה הנמצאת בידינו היא זו שניתנה למשה רבינו בסיני ולא נעשה בה שום שינוי כלל, וכך הם דברי התלמוד:

כי דבר ה' בזה', זה האומר אין תורה מן השמים. ואפילו אמר: כל התורה כולה מן השמים, חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו, זהו 'כי דבר ה' בזה'

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ט עמוד א'

לדעת המנחת שי לאחר שמביא את כלל השינוים של 'תיקוני סופרים, הוא מעיר:

חלילה לנו להאמין שהסופרים יוסיפו או יגרעו או ישנו אפילו אות אחת ממה שכתוב בתורה… ואולם עיקר הפירוש כמו שאמר הרשב"א שהסופרים והחכמים דקדקו ומצאו, לפי עניין כל אחד ואחד מן הכתובים ההם, שעיקר הכוונה לא הייתה כמו שנראה מן המכתב בספר אלא צד כוונה אחרת, ולא היה לו לכתוב כן אלא כן אלא ששינה הכתוב. ולא קראוה תיקון סופרים אלא שהם דקדקו ופירשו שהם כינויים והכתוב עצמו כינה כן… הרי מבואר שהחכמים והסופרים דקדקו ופירשו שהכתוב מדבר דרך כינוי ויש להם כוח לפרש כן כמו שנמסרה התורה לחכמים לדרוש כפי חכמתם וקבלתם, אבל לא להוסיף או לגרוע אפילו אות אחת

פירוש זה אף עולה מדברי הרא"ם:

ופירוש 'תקון סופרים' בכל מקום אין הכונה בו חלילה שהוסיפו על מה שכתוב בתורה או ששינו ממה שכתוב בתורה אלא שהם דקדקו ומצאו לפי ענין כל אחד ואחד מן הכתובים ההם שעקר הכונה לא היתה כמו שנראה ממה שכתוב בספר אלא צד כונה אחרת ולא היה לו לכתוב כן אלא כן אלא שכנה הכתוב ולא קראום תקון סופרים אלא שהם דקדקו ופירשו שהם כנויים לשון הרשב"א.

— רא"ם פרשת וירא

לדעת רבי יוסף אלבו תיקונים אלו מתייחסים למשה רבינו, ששינה כך על פי ציווי ה':

תקן משה הלשון מפי ה' כסופר המתקן הכתב דרך כבוד

— ספר העיקרים מאמר ג פרק כב

רשימת התיקונים

במדרשים שונים מופיעים תיקונים שונים שנעשו, ומספר התיקונים אינו אחיד. במדרש תנוחמא מופיעה הרשימה הארוכה ביותר, והיא כוללת 18 תיקונים סופרים, ביניהם:

תיקוני סופרים בתורה

שלושה תיקונים בתורה מנויים במדרש תנחומא בשמות:

• "וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'" (בראשית יח, כב), וכפי שמבאר רש"י במקום: ”וַהֲלֹא לֹא הָלַךְ לַעֲמֹד לְפָנָיו, אֶלָּא הַקָּבָּ"ה בָּא אֶצְלוֹ... וְהָיָה לוֹ לִכְתֹּב "וַה' עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד עַל אַבְרָהָם"? אֶלָּא תִּקּוּן סוֹפְרִים הוּא זֶה”.
• "וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי" (במדבר יא, טו), רש"י -”תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה... כְּשֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּבָּ"ה הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לְהָבִיא עֲלֵיהֶם...", "בְּרָעָתָם הָיָה לוֹ לִכְתֹּב, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב...”.
• "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ" (במדבר יב, יב), רש"י - ”אִמֵּנוּ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב, וְכֵן חֲצִי בְשָׂרוֹ, חֲצִי בְשָׂרֵנוּ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב...”.

תיקוני סופרים בנביאים ובכתובים

• ספר מלכים א', פרק כ"א, כאשר נבות היזרעאלי מואשם בכך שקילל את ה', אך בספר תוקנה המילה ל"לברך" (לשון סגי נהור) מכיוון שלא ראוי ששם ה' יופיע ליד המילה קלל: "ברך נבות א-להים ומלך" (ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוקים י"ב-י"ג). תיקון זה התבצע בשיטתיות בספרות ההלכה ואיסור קללת ה' קרוי בה ברכת ה'.

איוב

נמצאים שלושה תיקוני סופרים:

• איוב, ב', ט': וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱ-לֹהִים וָמֻת. (). גם כאן מתכוונת אשת איוב למילה "קָלֵּל" ולא למילה "בָּרֵךְ".
• איוב פרק ז, פס' כ': "חָטָאתִי, מָה אֶפְעַל לָךְ נֹצֵר הָאָדָם: לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ; וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא". היה צריך להיות כתוב: "ואהיה עליך למשא" כשהכוונה היא לקב"ה.
• איוב, פרק לב' פס' ב: בדברי אליהוא בן ברכאל. איוב שואל שאלות נגד הקב"ה, ושלושת רעיו מגמגמים בתשובתם ואינם מוצאים תשובה לטענת איוב ובכך מרשיעים את הקב"ה: "וּבִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו, חָרָה אַפּוֹ: עַל אֲשֶׁר לֹא-מָצְאוּ מַעֲנֶה-וַיַּרְשִׁיעוּ, אֶת-אִיּוֹב". היה צריך להיות וירשיעו את ה' אך מפאת כבוד ה' הדבר תוקן ל"וירשיעו את איוב".
• (זכריה ב יב): כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו. "עיני" היה לו לומר? אלא שכנהו הכתוב. כלומר, כביכול כלפי מעלן, וכנהו הכתוב, שהוא תיקון סופרים אנשי כנסת הגדולה.
• (מלאכי א יג): ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותי, אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (שמואל א ג יג): בעוון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם, אלא שכנהו הכתוב.
• (איוב ז כ): למה שמתני למפגע לך ואהיה עליך למשא, אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (חבקוק א יב): הלא אתה מקדם ה' א-להי קדושי לא ימות, אלא שכנהו הכתוב.
• כ (ירמיהו ב יא): ההמיר גוי א-להים והמה לא א-להים ועמי המיר כבודי בלא יועיל, אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (תהלים קו כ): וימירו את כבודי בתבנית שור אוכל עשב, אלא שכנהו הכתוב.
• (הושע ד ז): כבודי בקלון אמיר, אלא שכנהו הכתוב, כיוצא בו (איוב לב ג): ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב, אלא שכנהו הכתוב.
• (בראשית יח כג): ואברהם עודנו עומד לפני ה', אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו (במדבר יא טו): ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי.
• (במדבר יב יב): אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמנו ויאכל חצי בשרנו, אלא שכנהו הכתוב.
• (מלכים א יב טז): מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד וילך ישראל לאהליו,
• ו (דברי הימים ב י טז) לא-להיו.
• זכור תזכור ותשוח עלי נפשי (איכה ג כ).
• אולי יראה ה' בעיניו (שמואל ב טז יב).
• (יחזקאל ח יז): והנם שולחים את הזמורה אל אפי, והם תקנו אל אפם.

שמואל א פרק ג - כי מקללים להם בניו. מקללים לי היה לו לומר, אלא שכנה הכתוב

ראו גם

• תורה מן השמים
• ביקורת נוסח המקרא
• תרגום השבעים

לקריאה נוספת

• אהרון מונדשיין, "רש"י, רשב"ם וראב"ע שונים משנתם בסוגיית "תיקון סופרים", עיוני מקרא ופרשנות, ח, מנחות ידידות והוקרה לאלעזר טויטו, רמת-גן תשס"ח, עמ' 436
• משה צפור, "לידתה וגלגוליה של המסורת על י"ח תיקוני סופרים", בתוך על מסירה ומסורת: פרקים בתולדות הפרשנות הקדומה של המקרא, תרגומו ומסירתו, תל אביב תשס"א, עמ' 79‑165

קישורים חיצוניים

• כבוד ה' ו"תיקוני סופרים" בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא, הוראה וחינוך

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34419579תיקון סופרים