שרית שפירא
שרית שפירא (1957 - נובמבר 2018) הייתה אוצרת ישראלית ומרצה לאמנות מודרנית בבצלאל בירושלים.
ביוגרפיה
שפירא סיימה בשנת 1987 תואר ראשון בתולדות האמנות מאוניברסיטת תל אביב. והייתה תלמידתו של פרופ' מוטי עומר[1] משם החלה למסלול ישיר לדוקטורט.
בשנת 1989 החלה ללמד היסטוריה ותאוריה של אמנות מודרנית ועכשווית ב"בצלאל", ירושלים, ובבתי הספר לאמנות "קלישר" ו"קמרה אובסקורה" בתל אביב. בשנת 1999 המשיכה ללמד תאוריה בתואר שני בבצלאל.
בשנת 1997 נבחרה כאוצרת המחלקה לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל. ובשנת 2002 החלה לעבוד כ"אוצרת עמיתה" של אותה המחלקה.
בשנת 2007 החלה בהקמת חלל לאמנות R69[2], מטרת החלל להיות לא מסחרי ולעסוק באמנות עכשווית, שמו נובע ממיקומו בשדרות רוטשילד 69 בתל אביב, ולהקים מגזין חדש לאמנות[3].
משנת 2008 שפירא שימשה אוצרת ומנהלת של אוסף יגאל אהובי לאמנות עכשווית בינלאומית. במסגרת עבודתה היא שימשה כשופטת ב"פרס האמן המבטיח" הניתן כל שנה מטעם האוסף[4].
שפירא כתבה במגזיני האמנות: "סטודיו", "עיתון 77" ו"משקפיים", ובמדורי התרבות ב"ידיעות אחרונות".
שפירא הייתה בת זוגו של הקולנוען עמית גורן[2], ולהם שלושה ילדים.
תערוכות
- 1991 - "מסלולי נדודים" : תערוכה שעסקה במוטיב הנוודות באמנות הישראלית. בתערוכה הוצג פסל נמרוד בגובה הרצפה, על גבי משטח עץ. על ידי הורדת הפסל מכנו הרם והצגתו בגובה הרצפה, הוא חזר להיות בן דמות של צייד ועובד אדמה. במוזיאון ישראל
- 1994 - "טרנזיט", במסגרת פתיחת אירועי ארט פוקוס בהתחנה המרכזית החדשה של תל אביב
- 1995 - "אביבית" : בהשתתפות אבנר בן גל ואוהד מרומי כחלק מסדרות תערוכות לאמנות צעירה, מוזיאון ישראל. ובאותה השנה אוצרת גם את התערוכה "חורים שחורים המקום הלבן" שהופיעה בבואנוס איירס, ארגנטינה ובביאנלה הבינלאומית לאמנות בסאו פאולו, ברזיל.
- 1996 - בהשתתפות ח'ליל רבאח וסוג'י אריושי[5]
- 1996 - "גרר...", בהשתתפות סיגלית לנדאו וגיא בר אמוץ, מוזיאון ישראל.
- 1998 - התערוכות "מאור הקטן" במוזיאון ישראל; סרטים ישראלים-פלסטינים במוזיאון לאמנות מודרנית, מרסיי, צרפת; Fou de Roi בגלריית האקדמיה לאמנות, נים, צרפת.
- 1999 - "חתולי רחוב", אצטדיון טדי
- 2002 - "בית הבובות", מוזיאון ישראל
- 2003- "זה לא צבר, זה גרניום"[6] - רטרוספקטיבה של רפי לביא, אשר סקרה את כל הקריירה של לביא, מוזיאון ישראל
- 2004 - "יונה בבצלאל"- מחווה ליונה פישר, בצלאל, ירושלים
- 2007 - רטרוספקטיבה של נחום טבת, מוזיאון ישראל; Flying Away From What Bother You Mostly במוזיאון Magasin 3, סטוקהולם.
- 2009 - חרושת[7] תערוכת הגמר לתוכנית לתואר שני בבצלאל, מתחם התחנה, תל אביב
ספרים וקטלוגים
- מסלולי נדודים: הגירה, מסעות ומעברים באמנות ישראלית עכשווית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1991
- מראית אין : הבלתי נראה במציאות הישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2000
- זה לא צבר, זה גרניום: רפי לביא: עבודות מ-1950 עד 2003[8], מוזיאון ישראל, ירושלים, 2003
- דבר דבר, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2007
פרסים
- 1990: פרס הייזן מטעם מוזיאון ישראל עבור כתיבה על אמנות.
- 1992: פרס האוצרות מטעם המועצה לתרבות ואמנות ומוזיאון עין-הוד, עבור "מסלולי נדודים".
קישורים חיצוניים
- הספרים של שרית שפירא, באתר "סימניה"
שאול סתר, שרית שפירא לא תישכח משדה האמנות המקומי, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2018
הערות שוליים
- ^ אריאלה הירש-ישראלי, מוסף השבת: מכונן הגלריה - מוטי עומר היה מסור לאמנות הישראלית ונתן עבורה את כוחותיו – ואלה היו רבים ומרשימים, באתר מוסף השבת
- ^ 2.0 2.1 דנה גילרמן, עכבר העיר אונליין, הבראסרי של עולם האמנות, באתר הארץ, 4 ביולי 2008
- ^ דנה גילרמן, שרית שפירא מציגה: חלל אמנות וכתב עת חדשים, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2007
- ^ פרס האמן המבטיח, באתר צבע טרי
- ^ https://www.facebook.com/IsraelMuseumJerusalem/posts/2806426452716093/
- ^ סמדר שפי, עושר הדלות, באתר הארץ, 18 בפברואר 2003
- ^ הילה שקולניק-ברנר, עכבר העיר אונליין, חרושת: תערוכה בבית חרושת למרצפות, באתר הארץ, שני 15 ביוני 2009
- ^ אדם ברוך, רפי לביא. קצת היסטריה, בבקשה, באתר הארץ, 19 במאי 2003
31137978שרית שפירא