שפת הפרחים
שפת הפרחים או בלועזית פלוריוגרפיה היא צורת ביטוי באמצעות פרחים, שהייתה פופולרית בתקופה הוויקטוריאנית. השפה איפשרה לבטא רגשות שלא היה מקובל לבטאם מילולית.
בשפה זו, לכל פרח או צירוף של פרחים הייתה משמעות ספציפית. השימוש בשפה נעשה לרוב באמצעות זרי פרחים קטנים שניתנו כמתנות והיו אביזר אופנתי פופולרי באותה תקופה. אולם פרחים חיים לא היו האמצעי היחיד לשימוש בשפה. לעיתים נעשה שימוש בתמונת הפרח, ובפעמים אחרות שולבו שמות הפרחים בטקסטים אמנותיים או במכתבים.
רקע היסטורי
ייחוס של משמעות למיני פרחים היה מקובל לאורך אלפי שנים, והשימוש ב"שפת פרחים" היה מוכר בתרבויות מסורתיות ברחבי אירופה, אסיה והמזרח התיכון. צמחים ופרחים משמשים כסמלים בתנ"ך - במיוחד כנושאי מסר של אהבה או במשמעות של נאהבים ב"שיר השירים", כסמל לעם ישראל ולמשיח הממשמש ובא.
במהלך המאה ה-19 התעורר באנגליה הוויקטוריאנית ובארצות הברית עניין מחודש בשפת הפרחים, שמקורותיו בתקופה העותמאנית בטורקיה. בחצר הסולטאנים בקונסטנטינופול הייתה אובססיה לפרחי צבעונים, לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-18. השימוש הוויקטוריאני בפרחים כשפת סתרים פרח לצד העניין הגובר בבוטניקה. בראשית המאה ה-19 הופיעו באירופה חיבורים ראשונים שקשרו בין פרחים מסוימים להגדרותיהם הסמליות. בשל ההתעניינות הגוברת בתחום, הודפסו לאורך המאה ה-19 מאות מהדורות של ספרים שעסקו בשפת הפרחים באירופה (במיוחד באנגליה ובצרפת), בארצות הברית ובדרום אמריקה.
משמעויות של פרחים
המשמעויות שיוחסו לפרחים מסוימים בתרבות המערבית היו מגוונות - כמעט כל פרח היה בעל הקשרים ומשמעויות רבים. במשך הזמן, נוצר קונצנזוס באשר למשמעות של מספר פרחים פופולריים. ההגדרות והמשמעויות שיוחסו לכל פרח נגזרו בדרך כלל מן המראה או ממחזור החיים של הפרח עצמו.
אזכורים בספרות
ויליאם שייקספיר, ג'יין אוסטין, שרלוט ואמילי ברונטה וסופרת הילדים פרנסס הודג'סון ברנט, כמו גם אחרים, השתמשו בשפת הפרחים בכתביהם. שייקספיר השתמש במלה "פרח" יותר ממאה פעמים בסונטות ובמחזות שכתב. בהמלט, אופליה מזכירה ומסבירה את המשמעות הסמלית של פרחים שונים, ביניהם אמנון ותמר, רוזמרין רפואי, שומר פשוט, חינניות וסיגליות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
שפת הפרחים34898136Q862550