לדלג לתוכן

שיתוף הפעולה האוקראיני עם גרמניה הנאצית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

שיתוף הפעולה האוקראיני עם גרמניה הנאצית התרחש במהלך הכיבוש הנאצי בפולין, ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית ובברית המועצות, על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה.

בספטמבר 1941 חולק השטח שנכבש על ידי הגרמנים בין שתי יחידות מנהליות גרמניות חדשות, מחוז גליציה (אנ') של הגנרלגוברנמן הנאצי ונציבות הרייך אוקראינה. חלק מהאוקראינים בחרו להתנגד ולהילחם בכוחות הכיבוש הגרמניים והם הצטרפו לצבא האדום או ליחידות הפרטיזנים הבלתי סדירות שניהלו לוחמת גרילה נגד הגרמנים, ואילו חלק מהאוקראינים עבדו עם הנאצים או למענם נגד כוחות בעלות הברית.[1][2] הלאומנים האוקראינים קיוו ששיתוף פעולה עם הנאצים יאפשר להם להקים מחדש מדינה עצמאית. רבים מהם היו מעורבים בשורה של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, כולל השואה באוקראינה ומעשי הטבח בפולנים בווהלין ובגליציה המזרחית.[3]

אוקראינים, כמו גם מיעוטים אתניים כמו בלארוסים, רוסים, טטרים ואחרים ששיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית,[4] עשו זאת בדרכים שונות, כולל השתתפות בממשלות מקומיות, במשטרת העזר האוקראינית בפיקוח גרמני, בשוצמאנשאפט, בצבא הגרמני או כשומרים במחנות ריכוז והשמדה של גרמניה הנאצית.

רקע

האוקראינים נתפסו על ידי הנאצים כתת-אדם במסגרת תוכנית-האב למזרח, אך בפועל, בעיות כוח אדם בחזית המזרחית חייבו את גרמניה הנאצית להשתמש במקומיים למשימות שונות. בעוד שהיטלר שיער שמספר קטן של אוקראינים בעלי עיניים כחולות הם צאצאים של גרמנים אתניים שהתיישבו באזור, האוקראינים בכללם מעולם לא נחשבו לא-סלאביים, כמו סלאבים אחרים בהיררכיה הגזעית של גרמניה הנאצית, למשל בולגרים וקרואטים.[5] רוב המנהיגים הלאומנים האוקראינים ששיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית שימשו לפעילות אנטישמית ואנטי-פולנית, אך נעצרו מאוחר יותר בשל דעותיהם הפרו-אוקראיניות.

סטלין והיטלר דרשו שניהם טריטוריה מהרפובליקה הפולנית השנייה. פלישת ברית המועצות לפולין ב-1939 איחדה את האוקראינים של ברית המועצות והאוקראינים של מה שהיה אז מזרח פולין (קרסי) תחת דגל סובייטי אחד. בשטחי פולין שפלשה אליהם גרמניה הנאצית, גודלו של המיעוט האוקראיני היה זניח. פחות משנתיים לאחר מכן, ביוני 1941, גרמניה הנאצית תקפה את ברית המועצות במסגרת מבצע ברברוסה. בספטמבר חולק השטח הכבוש בין שתי יחידות מנהליות גרמניות חדשות: מדרום-מערב, מחוז גליציה של הגנרלגוברנמן הנאצי, ומצפון-מזרח, נציבות הרייך אוקראינה, שהשתרעה עד דונבאס עד 1943.[6]

מנהיג הפרטיזנים הלאומן האוקראיני טאראס בולבה-בורובץ (אנ') אסף כוח של 3,000 חיילים בקיץ 1941 כדי לסייע לוורמאכט להילחם בצבא האדום. בספטמבר 1942 ניהל בורובץ משא ומתן עם הפרטיזנים הסובייטים של דמיטרי מדבדב (אנ') אך הצדדים לא הצליחו להגיע להסכם. בורובץ סירבה לציית למבנה הפיקוד הסובייטי וחשש מנקמה גרמנית נגד אזרחים אוקראינים. במקביל למשא ומתן עם הסובייטים המשיך בורובץ לנסות להגיע להסכם עם הגרמנים. בנובמבר 1942 הוא נפגש עם אובר-שטורמבאנפיהרר פוטס, ראש האס דה של המחוז הכללי של ווהלין ופודוליה.[7]

בנובמבר 1943, במהלך משא ומתן עם הגרמנים, נעצר בורובץ על ידי הגסטפו בוורשה ונכלא במחנה הריכוז זקסנהאוזן. בסתיו 1944 שחררו אותו הנאצים, כדי להשיג תמיכה אוקראינית במלחמה שהם כבר עמדו על סף ההפסד בה. הוא הוביל את הקמתה של פלוגת כוחות מיוחדים אוקראינית של כ-50 איש תחת הוואפן אס אס. יחידה זו הייתה אמורה להיות מוצנחת בעורף הצבא האדום ולנהל לוחמת גרילה, אבל התוכניות הללו מעולם לא יצאו לפועל.[7]

כיבוש

ערך מורחב – נציבות הרייך אוקראינה
קצינים נאצים מבקרים בגדוד משתפי פעולה אוקראינים

הלאומנים במערב אוקראינה קיוו שמאמציהם יאפשרו להם להקים מחדש מדינה עצמאית בהמשך. כך לדוגמה, ערב מבצע ברברוסה, כ-4,000 אוקראינים, שפעלו בהוראת הוורמאכט, התגייסו לפעול מאחורי הקווים הסובייטיים. לאחר כיבוש לבוב, בה היה מיעוט אוקראיני משמעותי, הכריזו מנהיגי ה-OUN (אנ') על מדינה אוקראינית חדשה (אנ') ב-30 ביוני 1941, ועודדו נאמנות למשטר החדש בתקווה שהגרמנים יתמכו בו. ב-1939, במהלך מלחמת גרמניה-פולין, היה ה-OUN "עזר גרמני נאמן".

למרות התגובה החמה הראשונית לרעיון של אוקראינה עצמאית, לממשל הנאצי היו תוכנית אחרות, בדגש על השגת לבנסראום ועל אריזציה של האוכלוסייה. בעקבות כך, הנאצים סכסכו בין העמים הסלאביים ושיסו אותם זה בזה. OUN ביצע בתחילה התקפות על כפרים פולניים בניסיון להשמיד אוכלוסיות פולניות או לגרש מובלעות פולניות ממה שלוחמי ה-OUN תפסו כשטח אוקראיני. זה הגיע לשיאו בהרג המוני של משפחות פולניות בווהלין ובגליציה המזרחית.[8]

לדברי ההיסטוריון טימותי סניידר, "משהו שאף פעם לא נאמר, כי זה לא נוח לכולם, הוא שיותר קומוניסטים אוקראינים שיתפו פעולה עם הגרמנים, מאשר לאומנים אוקראינים. זה לא נראה לנו הגיוני, ולכן אף אחד לא אומר את זה, אבל זה בדיוק המקרה. הרבה יותר חברים במפלגה הקומוניסטית שיתפו פעולה עם הכיבוש הגרמני מאשר לאומנים אוקראינים". סניידר ציין גם שרבים מאוד מאלה ששיתפו פעולה עם הכיבוש הגרמני, שיתפו פעולה גם עם המדיניות הסובייטית בשנות ה-30 של המאה ה-20.[9]

שואה

ערך מורחב – שואת יהודי אוקראינה
כרזת 'היטלר המשחרר' באוקראינית

רצח היהודים בתקופת השואה באוקראינה החל ימים ספורים לאחר הכיבוש הנאצי. משטרת העזר האוקראינית, שהוקמה באמצע אוגוסט 1941, בסיוע איינזצגרופן C וגדודי משטרה, אספו יהודים ו'בלתי רצויים' לטבח באבי יאר[10] וכמו גם למעשי טבח מאוחרים יותר בערים ובעיירות באוקראינה של ימינו, כגון קולקי,[11] סטפאן,[12][13] לבוב,[14] לוצק[15] וז'יטומיר.[16][17]

האנטישמיות, שהתחזקה על ידי דעות קדומות דתיות, הצטרפה אצל האוקראינים לטינה לאומנית מפני שיהודים רבים עבדו עבור בעלי אדמות פולנים.[18] הטבח באסירי הנ.ק.ו.ד. (אנ') על ידי המשטרה החשאית הסובייטית בעת הנסיגה מזרחה הוצג כפעולה יהודית. השקר האנטישמי של יודאו-קומוניזם סיפק הצדקה למעשי הנקמה של המיליציה העממית האוקראינית (אנ') שליוותה את האיינזצגרופן הגרמני מזרחה.[19] בבוריסלב העניק מפקד האס אס לקהל זועם, שראה גופות של גברים שנרצחו על ידי הנ.ק.ו.ד. והונחו בכיכר העיר, 24 שעות לפעול כרצונם נגד יהודי פולין, שנאלצו לנקות את הגופות ולרקוד ואז נרצחו במכות בגרזנים. אותו סוג של רצח המוני התרחש בבז'ז'ני. במהלך הפוגרומים בלבוב נרצחו 7,000 יהודים על ידי לאומנים אוקראינים, בהנהגת המיליציה העממית האוקראינית. גם ב-1945, מיליטנטים אוקראינים עדיין אספו ורצחו יהודים.[20][21][22][23]

חלק ממשתפי הפעולה היו אזרחים, ואילו אחרים התגייסו לשירות צבאי למחצה החל מספטמבר 1941 ממחנות שבויי המלחמה הסובייטיים.[24] בסך הכול, למעלה מ-5,000 חיילים אוקראינים יוצאי הצבא האדום נרשמו לאימונים עם האס אס במחנה האימונים המיוחד טרווניקי כדי לסייע בפתרון הסופי, ו-1,000 נוספים ערקו במהלך פעולות שדה. מתנדבי טרווניקי לקחו חלק מרכזי בתוכנית הנאצית להשמיד את יהודי אירופה במהלך מבצע ריינהרד. הם שירתו בכל מחנות ההשמדה ומילאו תפקיד חשוב בחיסול מרד גטו ורשה שפי שצוין בדו"ח שטרופ, ובחיסול מרד גטו ביאליסטוק והתקוממויות נוספות. הגברים שנשלחו למחנות ההשמדה ולגטאות כשומרים מעולם לא זכו לאמון מלא ולכן תמיד היו תחת פיקוח של הפולקסדויטשה. מפעם לפעם, יחד עם האסירים שעליהם שמרו, הם הרגו את מפקדיהם בניסיון לערוק.[25][26]

במאי 2006, העיתון האוקראיני "אוקראינה כריסטיאן ניוז" ציין ביחס לטבח באבי יאר: "הטבח בוצע על ידי האיינזצגרופה C, שנתמך על ידי חברי גדוד וואפן אס אס ויחידות של משטרת העזר האוקראינית, בפיקודו הכללי של פרידריך יקלן. השתתפותם של משתפי פעולה אוקראינים באירועים אלה, המתועדת ומוכחת כעת, היא נושא לדיון ציבורי כואב באוקראינה".[27]

ארגונים משתפי פעולה, תנועות פוליטיות ומתנדבים צבאיים

בסך הכל, הגרמנים גייסו 250,000 אוקראינים ילידים לשירות בחמש תצורות נפרדות, כולל היחידות הצבאיות הלאומיות (VVN), אחוות הלאומנים האוקראינים (DUN), דיוויזיית הוואפן גרנדיר אס אס ה-14, צבא השחרור האוקראיני (אנ') (UVV) והצבא הלאומי האוקראיני (אנ') (UNA).[6] עד סוף 1942, בנציבות הרייך אוקראינה לבדה, העסיק האס אס 238,000 שוטרים אוקראינים ילידים ו-15,000 גרמנים, יחס של 1 ל-16.[28]

משטרת עזר

ערך מורחב – משטרת העזר האוקראינית

גדודי השוצמאנשאפט האוקראינים ה-109, ה-114, ה-115, ה-116, ה-117, ה-118 וה-201 השתתפו בפעולות נגד פרטיזנים באוקראינה ובבלארוס. בפברואר ומרץ 1943 השתתף הגדוד האוקראיני ה-50 במבצע וינטרזאובר (אנ') בבלארוס, יחד עם כמה לטבים ועם הגדוד הליטאי השני, לוחמי הגדוד שרפו כפרים שנחשדו בתמיכה בפרטיזנים סובייטים. ב-22 במרץ 1943 נשרפו כל תושבי הכפר חאטין בבלארוס חיים על ידי הנאצים במה שנודע כטבח חאטין (אנ'), בהשתתפות גדוד 118.[29]

מתנדבים אוקראינים בכוחות המזוינים הגרמניים

דיוויזיית האס אס גליציה

ערך מורחב – דיוויזיית הוואפן גרנדיר אס אס ה-14

ב-28 באפריל 1943 הכריזו המושל הגרמני של מחוז גליציה, אוטו וכטר, והממשל האוקראיני המקומי באופן רשמי על הקמת דיוויזיית האס אס גליציה. המתנדבים נרשמו לשירות החל מ-3 ביוני 1943 ומספרם הגיע ל-80,000. ב-27 ביולי 1944 הוקמה הדיוויזיה ושולבה לתוך הוואפן אס אס כדיוויזיית רימוני הוואפן ה-14 של האס אס (האוקראינית הראשונה).[30]

סול ליטמן ממרכז שמעון ויזנטל מציין כי ישנם מקרים רבים מוכחים ומתועדים של מעשי זוועה ומעשי טבח שביצעה היחידה בפולנים וביהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. רישומים רשמיים של האס אס מראים כי כמה רגימנטים מהדיוויזיה היו תחת פיקוד משטרת הביטחון בזמן ההאשמות.[31][32]

הוועד הלאומי האוקראיני

במרס 1945 הוקם הוועד הלאומי האוקראיני לאחר משא ומתן עם הגרמנים. הוועדה ייצגה ופיקדה על כל היחידות האוקראיניות שנלחמו עבור הרייך השלישי, כגון הצבא הלאומי האוקראיני. עם זאת, זה היה מאוחר מדי, והוועדה והצבא פורקו בסוף המלחמה.

הוועד המרכזי האוקראיני

פבלו שנדרוק (אנ') הפך לראש הוועד הלאומי, ואילו וולודימיר קוביוביץ', ראש הוועד המרכזי האוקראיני, הפך לסגנו. הוועד המרכזי היה הקהילה האוקראינית המוכרת רשמית והארגון הפוליטי למחצה תחת הכיבוש הנאצי של פולין.[33][34]

ארגון הלאומנים האוקראינים

הממשלה הלאומית האוקראינית (אנ') של המדינה האוקראינית, בראשות OUN-B. דוכאה על ידי הנאצים זמן קצר לאחר הקמתה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שיתוף הפעולה האוקראיני עם גרמניה הנאצית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ Robert Perks, Ukraine's Forbidden History: Memory and Nationalism, Oral History 21, 1993, עמ' 43–53
  2. ↑ Rosenberg, Paul H. (2014-03-28). "Seven Decades of Nazi Collaboration: America's Dirty Little Ukraine Secret" (באנגלית אמריקאית). ISSN 0027-8378. נבדק ב-2025-10-05.
  3. ↑ Tovey, Collin, Means, Ends, and Perpetrators: Connections Between the Holocaust and the Genocide of Ethnic Poles in Volhynia and Galicia, North Carolina Journal of European Studies 3, 2023
  4. ↑ "Historian Timothy Snyder: Babi Yar A Tragedy For All Ukrainians". Radio Free Europe/Radio Liberty (באנגלית). 2016-09-29. נבדק ב-2025-10-05.
  5. ↑ John Connelly, Nazis and Slavs: From Racial Theory to Racist Practice, Central European History 32, 1999-03, עמ' 1–33 doi: 10.1017/S0008938900020628
  6. ^ 6.0 6.1 Rieber, Alfred J., Civil Wars in the Soviet Union, www.spranceana.com
  7. ^ 7.0 7.1 Forum-Litopys, ІСТОРІЯ УКРАЇНСЬКОЇ ПОВСТАНЧОЇ АРМІЇ, forum.ottawa-litopys.org
  8. ↑ Clash of victimhoods: the Volhynia Massacre in Polish and Ukrainian memory, openDemocracy (באנגלית)
  9. ↑ Germans must remember the truth about Ukraine – for their own sake, www.eurozine.com, ‏2017-07-07
  10. ↑ Babi Yar: Killing Ravine of Kiev Jewry – WWII, www.zchor.org
  11. ↑ קולקי (Kołki) | האנציקלופדיה של הגטאות, באתר wwv.yadvashem.org
  12. ↑ סטפן (Stepań) | האנציקלופדיה של הגטאות, באתר wwv.yadvashem.org
  13. ↑ Stepan, Ukraine (Page 9), www.jewishgen.org
  14. ↑ לבוב (Lwów) | האנציקלופדיה של הגטאות, באתר wwv.yadvashem.org
  15. ↑ לוצק (Łuck) | האנציקלופדיה של הגטאות, באתר wwv.yadvashem.org
  16. ↑ ז'יטומיר (Zhitomir) | האנציקלופדיה של הגטאות, באתר wwv.yadvashem.org
  17. ↑ Timeline - Yad Vashem, www.yadvashem.org (באנגלית)
  18. ↑ The Third Reich at War
  19. ↑ אולגה גורצקי, אוקראינה תעניק אות למשתפי פעולה עם נאצים, באתר ynet, 30 בינואר 2010
  20. ↑ בז'ז'ני (Brzeżany) | האנציקלופדיה של הגטאות, באתר wwv.yadvashem.org
  21. ↑ "Falsifying World War II history in Ukraine - May. 08, 2011". Kyiv Post (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-10-05.
  22. ↑ Per A. Rudling, The OUN, the UPA and the Holocaust: A Study in the Manufacturing of Historical Myths, The Carl Beck Papers in Russian and East European Studies, 2011-12-21 doi: 10.5195/cbp.2011.164
  23. ↑ בוריסלב (Borysław) | האנציקלופדיה של הגטאות, באתר wwv.yadvashem.org
  24. ↑ The Holocaust in Ukraine: New Sources and Perspectives, www.ushmm.org
  25. ↑ Belzec: Stepping Stone to Genocide - Chapter 4 (cont.), www.jewishgen.org
  26. ↑ John-Paul Himka, Zwoje (The Scrolls) 3 (16), 1999, www.zwoje-scrolls.com
  27. ↑ Holocaust Victims Honored in Babi Yar, www.invictory.org.ua
  28. ↑ J. Burds, Holocaust in Rovno: The Massacre at Sosenki Forest, November 1941, Springer, 2013-12-01, מסת"ב 978-1-137-38840-7. (באנגלית)
  29. ↑ חאטין – Khatyn – Хатынь – הושבילים, ‏2019-10-07
  30. ↑ 14, www.lexikon-der-wehrmacht.de
  31. ↑ IPN-KŚZpNP, Investigation into the Crime committed at the Village of Huta Pieniacka - Selected Investigations - Institute of National Remembrance, www.ipn.gov.pl (באנגלית אמריקאית)
  32. ↑ Per Anders Rudling, ‘They Defended Ukraine’: The 14. Waffen-Grenadier-Division der SS (Galizische Nr. 1) Revisited, The Journal of Slavic Military Studies 25, 2012, עמ' 329 doi: 10.1080/13518046.2012.705633
  33. ↑ Per Anders Rudling, ‘They Defended Ukraine’: The 14. Waffen-Grenadier-Division der SS (Galizische Nr. 1) Revisited, The Journal of Slavic Military Studies 25, 2012-07-01, עמ' 329–368 doi: 10.1080/13518046.2012.705633
  34. ↑ אבי בליזובסקי, כח משטרה שהורכב מאוקראינים השתתף ברצח יהודים בשואה, באתר הידען - Hayadan, ‏2023-04-17

שיתוף הפעולה האוקראיני עם גרמניה הנאצית41969257Q1965318

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שיתוף_הפעולה_האוקראיני_עם_גרמניה_הנאצית&oldid=3481501"