לדלג לתוכן

שירת הבקשות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

שירת הבקשות הוא מנהג המתקיים בקרב בני עדות המזרח ויהדות צפון אפריקה, בו נוהגים לקום בשבת מאשמורת הבוקר ולשיר בצוותא אוסף פיוטים טרם תפילת שחרית של שבת, החל משבת פרשת בראשית לאורך חודשי החורף (למנהג יהודי חלב עד שבת הגדול, ולמנהג יהודי מרוקו עד שבת זכור). שירי הבקשות הם אוסף פיוטי שירת הקודש שמקורה ביהדות ספרד, פיוטים המבטאים שבח להשם, ערגה לארץ ישראל, פיוטי שבת, ועוד.

רקע היסטורי

תהליך היווצרותו של מנהג שירת הבקשות אינו ברור דיו, אולם ידוע שפיוטים מסוג "בקשה" נכללו כבר במחזורי תפילה מספרד, לפני הגירוש. התפילה בלילה, שהיא מאפיין מרכזי של שירת הבקשות, הייתה נהוגה בספרד ובארץ ישראל כבר בימי הביניים.[1] שירת הבקשות התפשטה בחוג המקובלים בצפת במאה ה-16. עם התפשטותה של תורת הקבלה הצפתית, הגיעה שירת הבקשות לארצות אגן הים התיכון והונהגה בקהילות עיראק, מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה, איטליה, רודוס יוון, יוגוסלביה טורקיה גאורגיה לבנון וסוריה. שירת בקשות הונהגה גם בכמה קהילות ספרדיות במערב אירופה כדוגמת אמסטרדם ולונדון.

בקהילות יהודיות כגון חלב שבסוריה, טורקיה ומרוקו, התפתחה שירת הבקשות לממדים גדולים. שם סודרו ספרים מיוחדים (כמו הספר שיר ידידות בקהילת מרוקו שנדפס בשנת 1921 במרקש, וספר ה'מפטירין' ליהדות טורקיה) שליד הפיוטים מצוינים הלחנים והמקאמים (נובות, ב"שיר ידידות") כדי להקל על הקהל השר את הבקשות. בקהילות אלו נהגו לקום בשבתות החורף (שבהן הלילות ארוכים) בעוד לילה, ולהתאסף יחד בבית הכנסת לשיר את שירת הבקשות במשך כארבע שעות, עד זמן תפילת שחרית.

שירת הבקשות בקהילות השונות

בין הקהילות השונות נכתבו פיוטים שונים ולחנים שונים שהושפעו מהתרבות המקומית ומרבית הלחנים מבוססים על מבנה המקאם. מקובל לחלק את שירת הבקשות לשירת הבקשות של יהודי צפון אפריקה ובעיקר של יהודי מרוקו, ושירת הבקשות של הקהילה החלאבית עליה מבוססת כיום שירת הבקשות הירושלמית. אולם ישנם מנהגים שונים בקהילות נוספות.

שירת הבקשות החלאבית-ירושלמית

לכבוד שירת הבקשות בית הכנסת מסודר בצורה שונה מבדרך כלל. בית הכנסת מתחלק לשני חלקים, ובהתאמה מתחלק הקהל לשתי קבוצות. בכתלים הדרומי והצפוני יושבים הפייטנים וראשי הקבוצות המובילים את השירה, ומולם יושבים הקהל גב אל גב. כל קבוצה עם הפנים כלפי הפייטן המוביל אותה. על כל ראש קבוצה מוטלת האחריות להתנהלות נכונה ומדויקת של השירה. החל בבחירת הסולנים והסולמות ועד להובלת השירה המשותפת.[2]

הספר אנתולוגי ומרכזי של הפיוטים והבקשות של יהודי מרוקו, מרבי דוד אלקיים, רבי חיים עטאר, ורבי דחיים אפרייאט

שירת הבקשות המרוקאית

שירת הבקשות המרוקאית הידועה ביותר מבוססת על הספר "שיר ידידות", ושירה זו נפוצה גם כיום בקרב קהילות ברחבי ישראל.

שירת בקשות נוספת של יהדות מכנאס מבוססת על הספר "ישמח ישראל". ספר זה מחולק לשניים כאשר חלק ראשון מכיל פיוטים מקוריים ומלוקטים הבנויים ממחרוזות וחלקו השני הוא פיוטים למעגל השנה. שירת בקשות זו לא נפוצה כיום כיוון שלא שלא נותרו פייטנים שיישמרו ויחדשו את הספרים והשירים.

שירת הבקשות הבבלית (עיראקית)

שירת הבקשות הבבלית שונה משאר הקהילות והיא דמתה יותר לחזנות. בשירה זו החזן והפייטן חד הם. בימי קדם קטעי השירה שנאמרו על ידי הפייטן בדרך כלל נתחברו על ידו. תפקיד החזן-פייטן לא דרש דווקא קול ערב, אלא עיקר תפקידו היה להוביל את התפילה והפיוט.

בקרב יהדות זו התפתחה שירה ה"מענה" שזו שירה שבה החזן שר מחצית מהפסוק והקהל עונה כנגדו. כמו כן היה נהוג לשלב מקהלה שהורכבה בדרך כלל מבני משפחתו של החזן שהוכשרו לכך. עיקר ההתפתחות של שירת הבקשות הבבלית מתחילה לפני 300 שנה בתקופת כהונתו של חכם צדקה חוצין כרב הראשי, בתקופתו התפרסמו פייטנים ופזמונאים רבים ובהם חכם משה חוצין, חכם צאלח מצליח, חכם עבדאללה חנין ועוד. ומאוחר יותר שיריו של רבי יוסף חיים מבגדד זכו לפרסום ברחבי העולם היהודי.[3]

יהדות טורקיה

ביהדות טורקיה שירת הבקשות נקראת "שירת המפטירים" ומבוצעת על ידי מקהלות מפטירים. המוזיקה וסגנון השירה יסודם במוזיקה הסופית והמוזיקה הטורקית-עות'מאנית קלאסית. מקורה של מסורת זו הוא בעיר אדריאנופול הנמצאת בחלק האירופי של טורקיה. מסורת זו היא נדירה ומבוצעת היום באיסטנבול.

ספרי שירת הבקשות

לאורך השנים סודרו הפיוטים לספרים, כדוגמת הספר "שירי זמרה השלם" של שירת הבקשות הירושלמית על ידי הרב הפייטן חיים שאול עבוד והספר "שיר ידידות" של שירת הבקשות המרוקאית על ידי הרב הפייטן רבי חיים עטר.

שירת הבקשות כיום

"עונת הבקשות" נפתחת בשבת בראשית ונמשכת עד שבת שלפני פסח. בירושלים אחד מבתי הכנסת המרכזיים לשירת הבקשות הוא ביהכנ"ס עדס שבנחלאות המושך את חובבי הז'אנר מכל הארץ ואף מחו"ל, שירת הבקשות בשבתות אלו מתחילה ב-3.00 לפנות בוקר ומסתיימת ב-7.00 בבוקר, במתכונת זו גם בבית הכנסת מוסיוף, כשבזמן הנץ יש הפסקה לדברי תורה מפי אחד הרבנים, ואחריה יש הפורשים לתפילה. הרב עובדיה יוסף תמך ועודד מאוד את שירת הבקשות והיה מבקר מדי פעם בעצמו, מקובל שהוא ראה בזה דרך למשוך ציבור לבתי הכנסת בשבתות וכמשקל נגד למשחקי הכדורגל שמתקיימים בשבתות ועלולים למשוך את הציבור המסורתי, ואכן בהווי הירושלמי ההווי השבתי התגבש סביב שירת הבקשות בציבורים דתיים ומסורתיים.
שירת הבקשות מבוססת על ידע בתורת המקאמים (מקאמת) המזרחיים, בין השירים משולבים פסוקים מתהלים ועוד אשר לכל אחד יש מקאם קבוע בו הוא מבוצע בשיטת האלתור, ומקפידים על מעברים נכונים בין המקאמים שמקשרים מוזיקלית גם לפיוטים שאחריהם. הידע הזה נרכש באופן טבעי למתפללים ודרך שירת הבקשות, אך גם מתקיימים לימודים מקצועיים יותר לתורת המקאמים בדר"כ על פי שמיעה ולא דרך תווים שאינם טבעיים כל כך למוזיקה הערבית. גם בדור הצעיר ישנה משיכה לשירה הבקשות, וילדים ובחורים לומדים את המוזיקה הזו ומשתתפים דרך קבע לצד המבוגרים.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ אסיקה מרקס, שחר אעיר מתנומות, שירת הבקשות בבית הכנסת הספרדי הר-ציון בירושלים, בהוצאת המרכז לחקר המוזיקה היהודית, האוניברסיטה העברית בירושלים 2007, עמ' 7
  2. ↑ עיתון הדרך, מגזין 325
  3. ↑ עיתון הדרך, מגזין 325

שירת הבקשות42121655Q2880274

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שירת_הבקשות&oldid=3563969"