שינטרו אישיהארה

שינטרו אישיהארה
石原 慎太郎

לידה	30 בספטמבר 1932 קובה, האימפריה היפנית
פטירה	1 בפברואר 2022 (בגיל 89)
מדינה	טוקיו
מפלגה	המפלגה הליברלית-דמוקרטית מפלגת הזריחה של יפן
מושל טוקיו 23 באפריל 1999 – 31 באוקטובר 2012 (13 שנים) → יוקיו אאושימה

שינטרו אישיהארה (ביפנית: 石原 慎太郎;‏ 30 בספטמבר 1932 – 1 בפברואר 2022) היה סופר, שחקן, פוליטיקאי יפני ומושל טוקיו מ-1999 עד 2012.

ביוגרפיה

מלידתו ועד 1967

אישיהארה נולד בקובה למנהל חברת שילוח, וגדל במחוז קנאגווה. הוא החל את לימודיו באוניברסיטת היטוצובאשי ב-1952 וסיים אותם כעבור ארבע שנים. חודשיים לפני סיום הלימודים זכה אישיהארה בפרס אקוטגאווה עבור הרומן שכתב "עונת השמש" (太陽の季節). אחיו, יוג'ירו, שיחק בתפקיד משנה בסרט קולנוע שנעשה בעקבות הרומן.

בראשית שנות ה-60 התרכז אישיהארה בכתיבת רומנים, מחזות ומחזות זמר, ניהל תיאטרון, ונסע מסביב לעולם.

ב-1966–1967 כיסה אישיהארה את מלחמת וייטנאם עבור העיתון היפני יומיורי שימבון.

קריירה כמחוקק

אישיהארה התמודד על מושב בבית היועצים של יפן מטעם המפלגה הליברלית-דמוקרטית ב-1968, וסיים ראשון ברשימת המפלגה. לאחר ארבע שנים בבית העליון, התמודד אישיהארה על מושב בבית הנבחרים של יפן כנציג המחוז השני של טוקיו, וזכה. ב-1973 הצטרף אישיהארה לקבוצה של חברי המפלגה הליברלית-דמוקרטית שהקימו קבוצה אנטי-קומוניסטית. הקבוצה התפרסמה בשל העובדה שחבריה חתמו על הצטרפותם לקבוצה באמצעות דמם.

אישיהארה התמודד על משרת מושל טוקיו ב-1975, אך הפסיד למתמודד הסוציאליסטי ריוקיצ'י מינובה. הוא שב לבית הנבחרים, שם טיפס בסולם הדרגות המפלגתי, ושימש המזכיר הכללי של הסוכנות לאיכות הסביבה תחת ראש הממשלה טקאו פוקודה ושר התחבורה תחת ראש הממשלה נובורו טקשיטה.

לאחר שהפסיד במרוץ לראשות המפלגה ב-1989, התפרסם אישיהארה בעולם המערבי בזכות ספרו "יפן: ראשונה בין שווים", בו קרא אישיהארה לבני עמו להתקומם כנגד ארצות הברית.

מיד לאחר התקפת הסארין של הכת אום שינריקיו ברכבת התחתית של טוקיו ב-1995, פרש אישיהארה מהפוליטיקה הלאומית, ובכך סיים קריירה בת רבע מאה. ב-1999 הוא נבחר למושל טוקיו.

ב-25 באוקטובר 2012 הודיע אישיהארה על התפטרותו מתפקיד מושל טוקיו, וזאת על מנת להתכונן להקמת מפלגה חדשה שתתמודד בבחירות הכלליות של 2012. ב-31 באוקטובר אישרה הוועדה העירונית של טוקיו את התפטרותו.

עמדות פוליטיות

אישיהארה נחשב לאחר מהפוליטיקאים הימניים ביותר ביפן.

כמושל

במהלך כהונתו כמושל טוקיו נקט אישיהארה במספר צעדים:

• הוא קיצץ בתקציב המטרופולין.
• הטיל מס חדש על בנקים, אותו עליהם לשלם לפי רווח גולמי (ולא לפי רווח נקי).
• הטיל מס חדש על מלונות בהתאם לתפוסה שלהם.
• הגביל את השימוש ברכבים מונעי דיזל.
• הטיל מס על צריכת אנרגיה.
• העלה הצעה לפתיחת בתי קזינו בטוקיו.
• ישב בראש הוועדה להצעת אירוח המשחקים האולימפיים לשנת 2020 בטוקיו.

יחסי חוץ

אישיהארה היה ידוע כמבקר נמרץ של יפן, אותה הוא הגדיר כמדינה לא החלטית. בנוגע ליחסי יפן-ארצות הברית, טען אישיהארה שהמדינה אותה הוא לא אוהב במערכת יחסים זו היא יפן, שכן היא מדינה שאינה יודעת לעמוד על שלה. בספר שכתב עם ראש ממשלת מלזיה לשעבר מהתיר מוחמד, שנקרא "אסיה המסוגלת לומר לא - התכנון כנגד המערב", קרא אישיהארה ליפנים לחזור לשורשיהם האסייתיים וגינה את הציוויליזציה המערבית.

אישיהארה היה ידוע גם בביקורת שלו כלפי סין, ואף הוא הזמין את הדלאי למה ואת נשיא הרפובליקה הסינית לטוקיו. עם זאת, בשנותיו האחרונות התמתן אישיהארה ואף קיבל את הזמנת הסינים לאולימפיאדת בייג'ינג, ונבחר להיות אחד מנושאי הלפיד האולימפי ביפן.

יחסו לזרים

בנאום שנשא בפני קבוצה מכוחות ההגנה העצמית של יפן ב-9 באפריל 2000, הצהיר אישיהארה שזרים וסָנגוֹקוּג'ין (三国人, "אנשי מדינה שלישית"; מילת גנאי לתושבי טייוואן, קוריאה וסין אחרי מלחמת העולם השנייה) מבצעים פשעים רבים ביפן, וטען שבעת אסון טבע באזור טוקיו, הם יעוררו מהומות. התבטאות זו גררה ביקורת רבה ודרישות התפטרות, אך אישיהארה סירב להתנצל.

אישיהארה היה מעורב במספר תקריות דומות נוספות, כשב-2006 טען שמהגרים אפריקאים משתלטים על אזורים בטוקיו ועוסקים בפשע.

התבטאויות שערורייתיות נוספות

בריאיון לפלייבוי ב-1990 טען אישיהארה שטבח ננקינג הוא בדיה, וסירב להתנצל גם לאחר שהתעוררה סערה תקשורתית ודיפלומטית.

בריאיון למגזין נשים ב-2001 טען אישיהארה שנשים מבוגרות שאינן יכולות ללדת הן חסרות ערך וחוטאות. בעקבות הביקורת שהוטחה בו טען אישיהארה שמקור הביקורת הוא ב"נשים זקנות ורגזניות."

בהקשר לרעידת האדמה בסנדאי, טען אישיהארה שהאסון הוא עונש משמיים על כך שיפן הפכה למדינה אנוכית. לאחר שספג ביקורת רבה, אף ממושל מחוז מיאגי, נאלץ אישיהארה להתנצל בפומבי.

אישיהארה נפטר ב-1 בפברואר 2022. הותיר אחריו אישה, נוריקו, וארבעה בנים. בנו הבכור, נובוטרו, ובנו השלישי, הירוטאקה, הם חברי בית הנבחרים של יפן. בנו השני, יושיזומי, הוא שחקן ומגיש תחזית מזג אוויר. בנו הצעיר, נובוהירו, הוא צייר.

ספריו

אישיהארה (עליון) עם הסופר יוקיו מישימה ב-1956

• עונת השמש (1956) - זוכה פרס אקוטגאווה לסופר החדש הטוב ביותר.
• פרי משוגע (1956)
• המשחק המושלם (1956)
• מפה של הים (1958)
• עץ הנעורים
• ליקוי לבנה (1959)
• עשרת אלפים קילומטרים על אופנוע בדרום אמריקה
• מהי משמעות הנעורים?
• אל הים הגדול (1965)
• הים הלא נסוג (1966)
• חינוך ספרטני (1969)
• יער מאובן (1970) - פרס משרד החינוך.
• ואקן רואיישו (1973) - מקבץ שירים יפניים וסיניים.
• אוניברסיטת הברברים
• הרס המדינה - מותה הפתאומי של יפן (1982)
• רגע השיא של חיי (1990)
• יפן: ראשונה בין שווים, הוצאת מטר, 1991.
• ליקוי החמה של יוקיו מישימה (1991)
• אסיה המסוגלת לומר 'לא' - עם מהתיר מוחמד.
• זכרוני אודות הרוח (1994)
• אח צעיר (1996)
• מדינה אנה יכולה להתקיים בלי "אבא" (1997)
• לחיות את סוטרת הלוטוס (1998)
• סעודת האדון (1999)
• אשליה ושמה אומה (1999)
• לא אתחתן (2001)
• להזדקן זה החיים (2002)
• אי האש (2008)
• התאוששות (2010)

סרטים

במאי

• אהבה בגיל עשרים (1962) לצד פרנסואה טריפו, אנדז'יי ויידה, רנצו רוסליני ומרסל אופולס.

לקריאה נוספת

• שינטרו אישיהארה, יפן: ראשונה בין שווים, הוצאת מטר, 1991.

• Chang, Iris. The Rape of Nanking: The Forgotten Holocaust of World War II. Basic Books, 1997. מסת"ב 9780465068357.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שינטרו אישיהארה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של שינטרו אישיהארה

ג'ון ברינסלי וקייאיצ'י יממורה, Japan Threatened by China, Its Own Timidity: Ishihara, אתר בלומברג.

• טים לרימר, Rabble Rouser, אתר טיים מגזין אסיה.
• Committee on Elimination of Discrimination Against Women.
• Shintaro Ishihara, אתר City Mayors.
• There's No Need For an Apology, אתר טיים מגזין אסיה.
• שינטרו אישיהארה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33124928שינטרו אישיהארה