הרב קרן
המקור הקדום שאני מצאתי זה בכתבי רבי משה בלוי, את הספר כדאי שתכיר גם בשביל יתר הערכים שאתה מתעסק.
לשאלה איך יש עדויות לכזה דבר, שאלה נכונה ביחס להרבה סיפורי שואה וגבורה, ביחס לסיפור הזה יש תשובות גם במקורות החלקיים שצויינו בערך.
כשבוחנים כזה דבר תמיד צריך גם לבדוק שלב אחר שלב, את ההסתברות של האפשרות ההפוכה שהגורמים המדוברים (בפרט אם מכירים את הגותם) ימציאו כזה סיפור ובכזו שפה שהוא נכתב. סיפור שאף סופר כמעט לא הסכים לכתוב אותו או והרבה לא רצו לספר אותו. אז להשוות את משקל ההסתברויות.
באופן כללי על המון דברים יש פקפוקים, זו 'מודה' עתיקת יומין, וככל שהדבר יותר רחוק מתרבים ''הדוקטורטים'' עבודות הגמר והתחקירים לפקפק בכל מה שזז בעולם. דווקא כשהראיות פוחתות וכבר לא מכירים את הנפשות הפועלות היכרות שעוזרת להבין איזו מהתיאוריות נכונה.
זו תורה שלמה לדעת איך עובדת הפסיכולוגיה של ממציאי סיפורים, איך עובד מבנה תעשיית הפקפוקים, ואיך לדעת מתי הסיפור נכון ומתי הפקפוק נכון.
פתי - מאמין לכל דבר. פילוסוף - אינו מאמין לשום דבר. על כל דבר יש לו איזה פקפוק.
החכם - יודע לשקול בשכל ישר את המשקל של הטענות לדעת מה להעדיף ואיך להכריע.
הרבה פעמים מי שמכיר את נשוא התחקיר כלל לא נצרך לכל זה, כמו שלא צריך להיות גאון כדי לסלוד ממי שאומר שאלימלך פירר קיבל כסף להמליץ על חיסוני הקורונה.
בדורינו דור פרוץ סיפורים כאלו נותנים הרבה כח.
