שומרן פסיפסי
 שומרן פסיפסי
| |
|---|---|
זכר
| |
| תחום תפוצה | |
מפת התפוצה של השומרן הפסיפסי |
שׁוֹמְרָן פְּסֵיפָסִי (שם מדעי: Aeshna mixta) הוא מין נודד של שפירית ממשפחת השומרניים, אחד מהמינים הקטנים יותר במשפחה. תפצתו בצפון אפריקה, דרום ומרכז אירופה ועד לאזור הים הבלטי ומרכז אסיה. בישראל הוא מין סתווי לא נפוץ, בעיקר בצפון הארץ.[1]
תיאור
מידות: אורך כולל 56–64 מ"מ (מתוכם הבטן 43–54 מ"מ), מוטת כנפיים כ-85 מ"מ, וכנף אחורית 37–42 מ"מ.[2]
השומרן הפסיפסי הוא שפירית בינונית בעלת מראה כהה בתעופה. הוא דומה במראהו לשומרנים אחרים, אך יש לו סימן אופייני בצורת מסמר על המקטע השני של הבטן (S2) שייחודי לו, בולט במיוחד אצל זכרים בוגרים כשמנוגד לכחול בסימוני הבטן האחרים. בתעופה הוא מזכיר סיירן קיסרי קטן עם בטן כחולה שבמבט מהצד מתעקלת מעט כלפי מטה. העורק הקוסטלי חום. התוספתנים ארוכים למדי, לפחות באורך של מקטעי הבטן S9–S10 יחדיו. פסי הכתף קטנים מאוד או חסרים.[3]
הקושי העיקרי בזיהויו הוא הבחנה בינו לבין A. affinis, אך הסימונים בצדי החזה שונים. אצל A. affinis צידי החזה בצבע צהוב-כחלחל עם קווים שחורים דקים לאורך תפרי החלקים. אצל השומרן הפסיפסי צבע דומה, אך הצהוב מופרד על ידי אזורים חומים כהים כך שהוא נותן מראה של שני פסים צהובים רחבים בצידי החזה.
-
זכר. ניתן להבחין בשני הפסים הצהובים בצידי החזה, ובפסי הכתף הקטנטנים -
זכר בתעופה -
נקבה, ניתן להבחין בתוספתנים הארוכים בקצה הבטן -
זכר, הסימן בצורת מסמר צהוב מודגש בעיגול -
נקבה
_1_im_RSPB_Saltholme,_County_Durham.jpg)
אקולוגיה
תפוצה
תחום התפוצה של השומרן הפסיפסי מתפרש ברחבי מרכז ודרום אירופה, צפון אפריקה, המזרח התיכון וברחבי אסיה ומזרחה עד לסין ויפן. מכיוון שמדובר במין נודד, הוא יכול להופיע גם מחוץ לתחום התפוצה הרגיל שלו, ובשנים האחרונות מתפשט צפונה. לדוגמה, בממלכה המאוחדת, מין זה היה נחשב לנדיר עד שנות ה-40 של המאה ה-20, אז החל לנדוד מהיבשת במספרים גדולים. הוא ממשיך לעשות זאת וכיום הוא מתרבה קבוע ברחבי אנגליה.
בית גידול
הוא מתרבה באגמים ובריכות וסובל גם מים מליחים. הוא נצפה גם הרחק ממים, גבוה בין עצים ושיחים, אך לעיתים קרובות נח נמוך על צמחייה. פרט אחד נצפה ב-3 בספטמבר 2015 בפורט קולינס, קולורדו, כשהוא עף בחצר אחורית מעל טרמפולינה; כנראה מתבלבל איתה כבריכה קטנה וחשוכה.
התנהגות
הבוגרים נצפים בתעופה בכל חודשי השנה, אך לרוב מיולי עד סוף אוקטובר או תחילת נובמבר; מין אופייני של סוף הקיץ והסתיו.[1]
לאחר ההגחה, הבוגרים מתרחקים מהמים ומבלים את זמנם בציד ובהתבגרות מינית. בניגוד לקרובי משפחתם, הם אינם טריטוריאליים ולעיתים קרובות נראים ניזונים או נחים בקבוצות, ואף מתקבצים לנחילים גדולים. ניתן לצפות בהם בתעופה גם די גבוה סביב עצים ושיחים.[3]
לאחר התבגרות, הם חוזרים למים ומתחילים בהתנהגות חיזור כאשר הזכרים מסיירים בחיפוש אחר נקבות. כאמור, הזכרים פחות טריטוריאליים משומרנים אחרים. הזוגות יוצרים "גלגל זיווג" עם הנקבה ומזדווגים במעוף. לאחר ההזדווגות הזכר והנקבה נפרדים והנקבה מטילה לבדה. הביצים מתפתחות ולאחר מכן נכנסות לדיאפאוזה, ומעבירות כך את החורף. באביב הביצים בוקעות ויוצא מהן השלב הראשון של הנימפה (prolarva), אשר נמשך בין מספר שניות למספר דקות בלבד. התפתחות הנימפות מהירה, והבוגרים מגיחים בקיץ.
גלריה
_male_on_rose_mallow_(Hibiscus_syriacus).jpg)
קישורים חיצוניים
- שומרן פסיפסי, באתר ITIS (באנגלית)
- שומרן פסיפסי, באתר NCBI (באנגלית)
- שומרן פסיפסי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- שומרן פסיפסי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- שומרן פסיפסי, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 נתנאל ירקוני, שומרן פסיפסי Aeshna mixta, באתר מן השדה, 2020-09-06
- ↑ Dijkstra, K.-D.B., A. Schröter & R. Lewington, Field guide to the Dragonflies of Britain and Europe: including western Turkey and north-western Afrika, Second edition, London Oxford New York New Delhi Sydney: Bloomsbury Wildlife, 2020, Bloomsbury nature guides, עמ' 148–149, מסת"ב 978-1-4729-4399-6
- ^ 3.0 3.1 David Smallshire, Andy Swash, Europe's dragonflies: a field guide to the damselflies and dragonflies, Princeton, New Jersey: Princeton University Press, 2020, Wild guides, עמ' 138–139, מסת"ב 978-0-691-16895-1
שומרן פסיפסי41117335Q1193522