רפואת צלילה

רפואת צלילה, הנקראת גם רפואה תת-ימית והיפרברית (UHB), היא אבחון, טיפול ומניעה של מצבים הנגרמים על ידי כניסת בני אדם לסביבה התת-ימית. הוא כולל את ההשפעות על גוף הלחץ על גזים, אבחון וטיפול במצבים הנגרמים על ידי סכנות ימיות וכיצד היחסים של כושרו של צוללן לצלול משפיעים על בטיחות הצולל. רופאי צלילה צפויים גם להיות מוכשרים בבדיקת צוללנים וצוללים פוטנציאליים כדי לקבוע כשירות לצלילה.

רפואת צלילה עוסקת במחקר רפואי בנושאי צלילה, מניעת הפרעות צלילה, טיפול בתאונות צלילה וכושר צלילה. התחום כולל את השפעת גזי הנשימה והמזהמים שלהם בלחץ גבוה על גוף האדם והקשר בין מצב הבריאות הגופנית והנפשית של הצולל לבטיחות. בתאונות צלילה נפוץ שמספר הפרעות מתרחשות יחד ויוצרות אינטראקציה זו עם זו, הן סיבתי והן כסיבוכים.

רפואת צלילה היא ענף ברפואה תעסוקתית ורפואת ספורט, וברמת העזרה הראשונה, חלק חשוב בחינוך הצוללנים. רפואה היפרברית היא תחום נלווה הקשור לצלילה, שכן דחיסה חוזרת בתא היפרברי משמשת כטיפול עבור שתיים מהמחלות המשמעותיות ביותר הקשורות לצלילה, מחלת דקומפרסיה ו-תסחיף גז עורקי.

היקף רפואת הצלילה

היקף רפואת הצלילה חייב לכלול בהכרח מצבים הקשורים ספציפית לפעילות הצלילה, ואינם נמצאים בהקשרים אחרים, אך סיווג זה מוציא כמעט הכל, מותיר רק אפל מים עמוקים, דיפוזיה נגדית איזוברית ותסמונת עצבים בלחץ גבוה. קיבוץ שימושי יותר הוא תנאים הקשורים לחשיפה לשינויים בלחץ הסביבה. תנאים אלה משותפים במידה רבה לרפואת התעופה והחלל. תנאים נוספים הקשורים לצלילה ופעילויות מים וחיצוניות אחרות נכללים בדרך כלל בספרים המיועדים לצולל, ולא לרופא המומחה, מכיוון שהם רקע שימושי להכשרת עזרה ראשונה לצולל במצוקה.

היקף הידע

היקף הידע הדרוש למטפל ברפואת צלילה כולל את המצבים הרפואיים הקשורים לצלילה והטיפול בהם, פיזיקה ופיזיולוגיה הנוגעים לסביבה התת-ימית והלחץ, נוהלי ההפעלה הסטנדרטיים וציוד המשמשים את הצוללנים שיכולים להשפיע על הפיתוח והניהול של תנאים אלה, והציוד המיוחד המשמש לטיפול.

תקני הלימוד וההכשרה של המומחים לצלילה ורפואה היפרברית, נכונים ל-2011, מציינים את היקף הידע הבא עבור רפואת צלילה:

פיזיולוגיה ופתולוגיה של צלילה וחשיפה היפרברית כוללים: פיזיולוגיה אנושית של צלילה מתחת למים פיזיקה צלילה - פיזיקה היפרברית, פיזיולוגיה הקשורה לצלילה, פתופיזיולוגיה היפרברית של טבילה, תורת הדקומפרסיה - פתופיזיולוגיה של דקומפרסיה, מבוא להפרעות דיסבריות חריפות, הפרעות דיסבריות כרוניות, בסיס לטיפול חמצן היפרברי - פיזיולוגיה ופתולוגיה, רעילות חמצן,
השפעות לחץ וגז אינרטי: נרקוס חנקן, תסמונת נוירולוגית בלחץ גבוה, טיפול תרופתי בלחץ, פתולוגיות צלילה לא דיסבריות.
טכנולוגיית צלילה ובטיחות. כוללת: תכנון בטיחות בסיסי, עבודת אוויר דחוס, נוהלי צלילה, פעמון צלילה מבנה של פעמון רטוב טיפוסי, צלילה באוויר וגז מעורב, צלילה בהספקת אוויר על פני השטח, צלילה רגילה בקסדת נחושת, מעגל סגור וסגור למחצה, נוהלי צלילה אחרים, מאפיינים של צוללים שונים, ציוד צלילה בשימוש עד כ-50 מטר, טבלאות צלילה ו-מחשב צלילה, תקנות ותקנים לצלילה.
צלילת רוויה: מצב רוויה, פיזיולוגיה של חשיפה עמוקה, דחיסה, בעומק בחדר מגורים, מבנה של פעמון סגור טיפוסי.
כושר לצלילה: קריטריוני התאמה לצלילה והתוויות נגד לצוללנים, עובדי אוויר דחוס ואנשי תא לחץ, הערכת כושר לצלילה, כושר בסטנדרטים של צלילה מקצועית וצלילת פנאי.
תאונות צלילה: אירועי צלילה ותאונות, תמיכה רפואית דחופה ללא תא לתץ באתר. ברוטראומה: אף אוזן גרון, שיניים, עור, לחמית, וכו'. פציעות גופניות, מחלת דקומפרסיה, בסיס פתופיזיולוגי ומנגנונים של דקומפרסיה, אבחנה מבדלת של מחלת דקומפרסיה, ניהול אירועי דקומפרסיה על פני השטח, טיפול תגובה מיידי, טבלאות דחיסה מחדש ואסטרטגיות, שיקום של צוללים נכים, חקירת תאונות צלילה
טיפול קליני: תאי דחיסה מחדש

אבחון

סימפטומים של הפרעות עשויים להופיע במהלך צלילה, על פני השטח או עד מספר שעות לאחר צלילה. צוללים צריכים לנשום גז שנמצא באותו לחץ כמו סביבתם, שיכול להיות הרבה יותר גדול מאשר על פני השטח. לחץ הסביבה מתחת למים עולה באטמוספירה אחת עבור כל 10 מטר של עומק.

התנאים העיקריים הם: מחלת דקומפרסיה, תסחיף גז עורקי, נרקוס חנקן, תסמונת עצבים בלחץ גבוה, רעילות חמצן ו-ברוטראומה ריאתית - ריאה מפוצצת. חלק מתסמינים אלה עשויים להתרחש במסגרות אחרות, הם מעוררים דאגה מיוחדת במהלך פעילויות צלילה.

ההפרעות נגרמות על ידי נשימת גז בלחצים הגבוהים בעומק. ולעיתים קרובות צוללים ינשמו תערובת גז שונה מאוויר כדי למתן את ההשפעות הללו. גז ניטרוקס, המכיל יותר חמצן ופחות חנקן משמש בדרך כלל כגז נשימה כדי להפחית את הסיכון למחלת דקומפרסיה בצלילת פנאי עד כ-40 מטר. ניתן להוסיף הליום כדי להפחית את כמות החנקן והחמצן בתערובת הגז בעת צלילה עמוקה יותר, כדי להפחית את ההשפעות של נרקוזיס וכדי למנוע את הסיכון לרעילות חמצן. קשה להעשות בעומקים מעבר ל-150 רגל, מכיוון שתערובת הליום-חמצן (heliox) גורמת אז לתסמונת העצבים בלחץ גבוה. תערובות אקזוטיות יותר כגון (hydreliox), תערובת מימן–הליום–חמצן, משמשות כדי לנטרל זאת בעומקים גדולים.

מחלת דקומפרסיה

מחלת דקומפרסיה (DCS) מתרחשת כאשר גז, אשר ננשם בלחץ גבוה והתמוסס לתוך רקמות הגוף, יוצר בועות כאשר הלחץ מופחת בעלייה מצלילה. התוצאות עשויות לנוע מכאבים במפרקים שבהם נוצרות הבועות ועד חסימה של עורק המובילה לנזק למערכת העצבים, שיתוק או מוות. בעוד שבועות יכולות להיווצר בכל מקום בגוף. השפעת הדקומפרסיה נצפה לרוב בכתפיים, במרפקים, בברכיים ובקרסוליים. כאבי מפרקים מתרחשים בכ-90% ממקרי המחלה המדווחים ל-צי ארצות הברית. עם סימנים נוירולוגיים וגירויי עור כל אחד מהם מופיע ב-10% עד 15% מהמקרים. דקומפרסיה לריאות נדירה מאוד בצוללנים.

ברוטראומה ריאתית ותסחיף גזים בעורקים

אם עודף לחץ גז הנשימה בריאות של צולל אינו יכול להשתחרר בחופשיות במהלך עלייה, הריאות עלולות להתרחב מעבר להתאמה שלהן. רקמות הריאה עלולות להיקרע ולגרום לברוטראומה ריאתית. לאחר מכן, הגז עשוי להיכנס למחזור הדם וליצור תסחיף גז עורקי (AGE), עם השפעות דומות למחלת דקומפרסיה חמורה. בועות גז בתוך מחזור הדם העורקי עלולות לחסום את אספקת הדם לכל חלק בגוף, כולל המוח, ולכן יכולות להתבטא במגוון רחב של תסמינים שליליים.

נרקוזיס חנקן

נרקוזיס חנקן נגרם מלחץ של גז מומס בגוף ומייצר פגיעה זמנית למערכת העצבים. זה גורם לשינוי בתהליכי החשיבה ולירידה ביכולתו של הצולל לבצע שיפוטים או חישובים. זה יכול גם להפחית מיומנויות מוטוריות, ולהחמיר את הביצועים במשימות הדורשות מיומנות ידנית. ככל שהעומק עולה, כך גם הלחץ עולה ומכאן חומרת הנרקוזיס. ההשפעות עשויות להשתנות מאוד מאדם לאדם, ומיום ליום עבור אותו צולל. בגלל ההשפעות המשנות את התפיסה של נרקוזיס, צולל עשוי שלא להיות מודע לתסמינים, אך מחקרים הראו כי בכל זאת מתרחשת פגיעה. ההשפעות הנרקוטיות מתפוגגות ללא השפעה מתמשכת כאשר הלחץ יורד במהלך העלייה לפני הים.

תסמונת עצבים בלחץ גבוה

הליום הוא הגז הנרקוטי הנמוך ביותר מכל הגזים, וצוללנים עשויים להשתמש בתערובות נשימה המכילות הליום עבור צלילות העולה על כ-40 מטר. בשנות ה-60 היה צפוי שנרקוזיס הליום יתחיל להופיע בעומקים של 300 רגל. עם זאת, נמצא כי תסמינים שונים, כגון רעד, התרחשו בעומקים רדודים יותר בסביבות 150 רגל. תופעה זאת נקראה כתסמונת עצבים בלחץ גבוה, ונמצא שהשפעותיה נובעות הן מהעומק המוחלט והן ממהירות הירידה. אף על פי שההשפעות משתנות מאדם לאדם, הן יציבות וניתנות לשחזור עבור אוטו אדם.

רעילות חמצן

אף על פי שחמצן חיוני לחיים, בריכוזים גבוהים משמעותית מהרגיל הוא הופך לרעיל. מתגבר על ההגנות הטבעיות של הגוף - נוגדי חמצון, וגורם למוות של תאים בכל חלק מהגוף. הריאות והמוח מושפעות במיוחד מלחצים חלקיים גבוהים של חמצן, כמו שנתקלים בצלילה. הגוף יכול לסבול לחצים חלקיים של חמצן סביב 0.5 bars (50 קילוpascals; 7.3 pounds per square inch) ללא הגבלת זמן, ועד 1.4 bars (140 קילוpascals; 20 pounds per square inch) במשך שעות רבות, אבל לחצים חלקיים גבוהים יותר עשויים להגדיל במהירות את הסיכוי להשפעה המסוכנת של רעילות חמצן. כגון עווית הדומה להתקף אפילפסיה. הרגישות לרעילות חמצן משתנה באופן דרמטי מאדם לאדם. ובמידה קטנה יותר מיום ליום עבור אותו צולל. לפני פרכוס איברים, עשויים להיות קיימים מספר תסמינים – באופן מובהק ביותר של סימפטום הילה (Aura (symptom)).

דחיסה חוזרת וטיפול בחמצן היפרברי

טיפול חוזר בתא היפרברי שימש בתחילה ככלי מציל חיים לטיפול במחלת דקומפרסיה אצל עובדי קיסון וצוללנים ששהו זמן רב מדי בעומק ופיתחו מחלת דקומפרסיה. כעת, זוהי שיטת טיפול מיוחדת מאוד שנמצאה יעילה בטיפול במצבים רבים שבהם מתן חמצן תחת לחץ נמצא מועיל. מחקרים הראו שזה יעיל למדי ואושרו על ידי החברה הרפואית התת-ימית וההיפרברית.

טיפול בחמצן היפרברי מועדף בדרך כלל, מכיוון שהוא בדרך כלל שיטה יעילה יותר ובעלת סיכון נמוך יותר להפחתת תסמינים של מחלת דקומפרסיה, אך במקרים מסוימים עשויה להידרש דחיסה חוזרת ללחצים שבהם רעילות חמצן אינה מקובלת כדי לחסל את הבועות ברקמות במקרים חמורים של מחלת דקומפרסיה.

בדיקה רפואית לכושר צלילה

הכושר הרפואי לצלילה, הוא ההתאמה הרפואית והפיזית של אדם לתפקד בבטחה בסביבה התת-ימית באמצעות ציוד צלילה ונהלים מתחת למים. בהתאם לנסיבות ניתן לקבוע בהצהרה חתומה של הצולל כי הוא אינו סובל מאף אחד מתנאי הפסילה המפורטים והוא מסוגל להתמודד עם הדרישות הגופניות הרגילות של צלילה, עד לבדיקה רפואית מפורטת על ידי רופא רשום. כבוחן רפואי של צוללנים לפי רשימת בדיקה פרוצדורלית, ומסמך חוקי של התאמה לצלילה שהונפק על ידי הבודק הרפואי.

הבדיקה הרפואית החשובה ביותר היא זו שלפני תחילת הצלילה, שכן הצולל יכול לעבור בדיקה כדי למנוע חשיפה כאשר קיים מצב מסוכן. שאר התרופות החשובות הן לאחר מחלה משמעותית, שבה יש צורך בהתערבות רפואית שם וצריכה להיעשות על ידי רופא המוכשר ברפואת צלילה, ואי אפשר לעשות זאת על פי חוקי מרשם.

גורמים פסיכולוגיים יכולים להשפיע על הכושר לצלול, במיוחד כאשר הם משפיעים על התגובה למצבי חירום, או על התנהגות של נטילת סיכון. השימוש בסמים רפואיים ונופש יכול גם להשפיע על הכושר לצלול, הן מסיבות פיזיולוגיות והן מסיבות התנהגותיות. במקרים מסוימים לשימוש בתרופות מרשם עשויה להיות השפעה חיובית נטו, כאשר מטפלים ביעילות במצב הבסיסי, אך לעיתים קרובות לתופעות הלוואי של תרופות אפקטיביות עשויות להיות השפעות בלתי רצויות על כושרו של הצוללן, ורוב המקרים של שימוש בסמים לפנאי מביאים לפגיעה בכושר. לצלול, ועלייה משמעותית בסיכון לתגובה לא אופטימלית למקרי חירום.

הכשרת רופאי צלילה

הכשרה מומחים ברפואה תת-ימית והיפרברית זמינה ממספר מוסדות, והרישום אפשרי הן באיגודים מקצועיים והן ברישומים ממשלתיים.

קורס הכשרת רופאים NOAA/UHMS ברפואת צלילה. קורס זה הוצג מאז 1977, והושפע ממטרות הכשרה מקובלות בינלאומיות שהומלצו על ידי הוועדה המייעצת לרפואת צלילה, הוועדה האירופית לטכנולוגיית צלילה והוועדה האירופית לרפואה היפרברית. הקורס מיועד לרופאים מוסמכים, אך עשוי להועיל לאחרים העוסקים בתחום הבטיחות והתפעול בצלילה.

הקורס מיועד להכשיר רופאים לזהות ולטפל במצבי חירום רפואיים בצלילה. הנושאים כוללים:

פיזיקה ו-פיזיולוגיה בסיסית של הסביבה ההיפרברית: החוקים והעקרונות, ההבדלים בין לחץ היפרברי להיפוברי, גזים היפרבריים והשפעותיהם תחת לחץ, קשרים בין ההשפעות הפיזיולוגיות של הסביבה ההיפרברית לבין פתולוגיה של המחלה
תאוריית הדקומפרסיה בסיסית: התפתחות היסטורית למושגים עדכניים, גורמים המשפיעים על בטיחות הדקומפרסיה כולל סיכונים מקובלים ובעיות תרמיות, להבחין בין מחלת דקומפרסיה לבין ברוטראומה ותסחיף גזים עורקי. מחשב צלילה תיאוריות וסוגים, והשוואה לטבלאות צלילה.
היכרות עם צלילה מסחרית והשוואה לצלילה פנאיו וצלילה טכנית, כולל הבדלים בנהלים, ציוד, וקטגוריות צוללנים. היישום הקליני של טיפול בחמצן היפרברי טבלאות טיפול בשימוש.
השתתפות במבצעי צלילה ומבצעי תא לחץ. רכיבים, סוגים, סכנות תפעוליות ובטיחותיות הקשורות לחדרים היפרבריים. מצבים הקשורים לצלילה הנובעים מהשפעות ארוכות טווח של צלילה, טיסה לאחר צלילה, גובה, תנאים תרמיים, גיל ומין. הערכה נוירולוגית על צולל עם סימנים או תסמינים של DCI
תקנים רפואיים וכושר צלילה, כולל: התוויות נגד לצוללים מסחריים וצוללי פנאי, הבדלים בסטנדרטים רפואיים עבור צוללי פנאי לעומת תעסוקתי. השלכות משפטיות על אישור ושלילת כושר לצלול במסגרת תעסוקתית, גישות לקביעת בטיחותן של תרופות מרשם ו-OTC המשמשות צוללים.

מועצת ההסמכה ללימודי רפואה מתקדמים (ACGME) והאגודה האמריקאית לאוסטאופתיה (AOA) מציעות תוכניות של 12 חודשים ברפואה תת-ימית והיפרברית הקשורות לתוכניות מוסמכות בשעת חירום רפואה, רפואת משפחה, רפואה פנימית, רפואה תעסוקתית, רפואה מונעת או הרדמה.

תקני הכשרה לרופאים בצלילה ורפואה היפרברית - התקן שנוסח במשותף על ידי הוועדה האירופית לרפואה היפרברית והוועדה הטכנית לצלילה האירופית מגדיר תיאורי תפקיד עבור מספר רמות של צלילה ורופא היפרברי: השכלה והערכה לתקנים אלה עשויים להינתן על ידי מוסדות להשכלה גבוהה תחת הנהגתו של מומחה לרפואה היפרברית ברמה 3 כמוגדר להלן. תעודות כשירות עשויות להיות מונפקות על ידי מוסד מוסמך לאומי או סוכנות מוכרת בינלאומית, ויש צורך באישור חוזר תקופתי.

רמה 1. בוחן רפואי של צוללנים (MED) מינימום 28 שעות הוראה. הבוחן חייב להיות מוכשר לבצע הערכות של כשירות רפואית לצלילה של צוללנים תעסוקתיים ופנאי ועובדי אוויר דחוס, למעט הערכת הכשירות הרפואית לחידוש צלילה לאחר אירועי דקומפרסיה גדולים.

רמה 2. רופא רפואת צלילה (DMP) מינימום 80 שעות הוראה. הרופא חייב להיות מוסמך לבצע את ההערכות הראשוניות ואת כל ההערכות האחרות של כשירות רפואית לצלילה של צוללנים עובדים ופנאי או עובדי אוויר דחוס, ולנהל תאונות צלילה ולייעץ לקבלני צלילה ואחרים בנושאי רפואה ופיזיולוגיה של צלילה (עם גיבוי של מומחה או יועץ רפואי לצלילה). הרופא צריך להיות בעל ידע בהיבטים רלוונטיים של בריאות תעסוקתית, אך אינו נדרש להיות מומחה מוסמך ברפואה תעסוקתית. הרופא צריך להיות בעל מיומנויות מוסמכות וניסיון מעשי בסיסי בהערכת כשירות רפואית לצלילה, ניהול תאונות צלילה, תכנון בטיחות לפעולות צלילה מקצועיות, תמיכת חיים מתקדמת, טיפול בטראומה חריפה וטיפול כללי בפצעים.

רמה 3. רופא רפואה היפרברית (HMP) מינימום 120 שעות הוראה: הרופא יהיה אחראי על מפגשי טיפול היפרברי עם גיבוי של מומחה או יועץ לרפואה היפרברית. הרופא צריך להיות בעל ניסיון מתאים בהרדמה וטיפול נמרץ על מנת לנהל את חולי HBO, אך אינו נדרש להיות מומחה מוסמך בהרדמה וטיפול נמרץ. הרופא חייב להיות מוכשר להעריך ולנהל חולים קליניים בטיפול בחמצן היפרברי.

רמה 4. מומחה לרפואת היפרברית וצלילה הוא רופא שהוערך ככשיר ל: לנהל מתקן היפרברי (מרכז HBO) או את ההיבטים הרפואיים והפיזיולוגיים של פעילויות צלילה מורכבות. לנהל תוכניות מחקר על רפואת צלילה. לפקח על צוות של רופאים וצוות HBO, אנשי מקצוע בתחום הבריאות ואחרים. ללמד היבטים רלוונטיים של רפואה היפרברית ופיזיולוגיה לכל חברי הצוות.

התקנים הגרמניים להכשרה והערכה של מתרגלי צלילה דומים לתקני ECHM-EDTC הם כוללים בוחן רפואי של צוללנים, רופא לרפואת צלילה, רופא לרפואה היפרברית, רופא ראשי לרפואה היפרברית ויועץ לרפואה היפרברית.

האגודה השווייצרית לרפואה תת-ימית והיפרברית - הסטנדרטים השווייצריים להכשרה והערכה של מתרגלי צלילה נשלטים על ידי תקן שווייצרי. הם כוללים: בוחן רפואי של צוללנים, רופא לרפואת צלילה ורופא לרפואה היפרברית.

האגודה האוסטרית לצלילה ורפואה היפרברית - הסטנדרטים האוסטריים להכשרה והערכה של רופאי צלילה נשלטים על ידי התקן האוסטרי. הם כוללים: בוחן רפואי של צוללנים, רופא לרפואת צלילה, רופא לרפואה היפרברית, רופא ראשי לרפואה היפרברית ויועץ לרפואה היפרברית.

רישום רופאי צלילה

ההסתדרות הרפואית האמריקאית מכירה בהתמחות רפואה תת-ימית והיפרברית המוחזקת על ידי מישהו שכבר מוסמך בהתמחות אחרת כלשהי.

משרד התעסוקה והעבודה הדרום אפריקאי רושם שתי רמות של רופא צלילה. רמה 1 מוסמכת לערוך בדיקות שנתיות והסמכה של כשירות רפואית לצלילה, על צוללנים מסחריים. ורמה 2 מוסמכת לספק ייעוץ רפואי לקבלן צלילה וטיפול היפרברי עבור פציעות צלילה.

לאוסטרליה יש מערכת ארבע דרגות :

רופאי משפחה שמסיימים את הקורס הראשון בן ארבעה עד חמישה ימים כיצד לבחון צוללנים לבחינת 'כושר לצלילה' יכולים לאחר מכן להוסיף את שמם לרשימת רופאי הצלילה.
רופאי משפחה המשלימים את קורסי רפואת הצלילה בדרג השני של שבועיים הניתנים על ידי הצי המלכותי האוסטרלי ובית החולים המלכותי אדלייד, או את הקורס בן השבועיים בצלילה ורפואה היפרברית שמסופק על ידי ANZ Hyperbaric Medicine Group, מתאימים לעשות רפואת צלילה מסחרית.
הרובד השלישי הוא דיפלומה של SPUMS בצלילה ורפואה היפרברית. על המועמד להשתתף בקורס בן שבועיים, לכתוב עבודת גמר הקשורה ל-DHM ולהיות בעל ניסיון של שישה חודשים במשרה מלאה בעבודה ביחידה לרפואה היפרברית.
השכבה הרביעית היא תעודת צלילה ורפואה היפרברית ממכללת המרדים ANZ.

הכשרת צוללים וצוות עזרה ראשונה

צוללים

הבנה בסיסית של הגורמים, הסימפטומים והטיפול בעזרה ראשונה בהפרעות הקשורות לצלילה היא חלק מההכשרה הבסיסית של רוב צוללני הפנאי והמקצועיים, הן כדי לעזור לצולל להימנע מההפרעות, והן כדי לאפשר פעולה מתאימה במקרה של אירוע כתוצאה מכך. בפציעה.

צוללי פנאי

על צולל פנאי חלה חובת זהירות כלפי צוללים אחרים כמו כל ציבור רגיל, ולכן אין חובה להכשיר צוללנים בעזרה ראשונה או במיומנויות רפואיות אחרות. עם זאת, הכשרת עזרה ראשונה מומלצת על ידי רוב סוכנויות ההכשרה לצוללי פנאי, אם לא כולם.

מדריכי צלילות פנאי ומנהלי צלילה, לעומת זאת, אחראים במידה רבה לבטיחות הצוללנים בהדרכתם. ולכן נדרשים להיות מאומנים ומוסמכים לרמה מסוימת של יכולת הצלה ועזרה ראשונה. בתקני ההכשרה הרלוונטיים של הגוף המאשר. במקרים רבים זה כולל הסמכה בהחייאת לב ריאה, ועזרה ראשונה במתן חמצן לתאונות צלילה.

צוללים מקצועיים

צוללים מקצועיים פועלים בדרך כלל כחברים בצוות עם חובת זהירות עבור חברי הצוות האחרים. צוללים צפויים לפעול כצוללים בכוננות עבור חברי הצוות האחרים והתפקידים של צולל כוננות כוללים ניסיונות חילוץ אם הצולל העובד נקלע לקשיים. כתוצאה מכך, צוללים מקצועיים נדרשים בדרך כלל להיות מאומנים בהליכי חילוץ המתאימים לאופני הצלילה שבהם הם מוסמכים, ולהעניק עזרה ראשונה במצבי חירום. ההכשרה, הכשירות והרישום הספציפיים עבור מיומנויות אלה משתנות, ועשויות להיות מוגדרות על ידי חקיקה מדינה או לאומית או על ידי קודים של תרגול בתעשייה. מתן עזרה ראשונה והכשרת צוללים, מפקחים וחברי צוותי צלילה בעזרה ראשונה, על מפקחי צלילה מוטלת חובת זהירות דומה, ומכיוון שהם אחראים על תכנון תפעולי ובטיחות, בדרך כלל הם צפויים לנהל גם נוהלי חירום, לרבות העזרה הראשונה שעשויה להידרש. רמת ההכשרה, הכשירות וההסמכה לעזרה ראשונה ייקחו זאת בחשבון בדרך כלל.

בדרום אפריקה, צוללים מסחריים ומדעיים רשומים חייבים להחזיק בהסמכה עדכנית בעזרה ראשונה ברמה הלאומית 1, עם הכשרה נוספת במתן חמצן לתאונות צלילה, ומפקחי צלילה רשומים חייבים להחזיק בהסמכת עזרה ראשונה ברמה 2.
קבלני צלילה בים פועלים לעיתים קרובות על פי המלצות איגוד הקבלנים הבינלאומיים הימיים.

חובש צולל

חובש צולל או טכנאי רפואי צלילה (DMT) הוא חבר בצוות צלילה שעבר הכשרה בעזרה ראשונה מתקדמת. חובש צולל המוכר על ידי IMCA חייב להיות מסוגל להעניק עזרה ראשונה וטיפול חירום, ולבצע את הנחיות הרופא עד להגעתו של סיוע רפואי מיומן יותר, ולכן חייב להיות מסוגל לתקשר ביעילות עם רופא שאינו נמצא במקום, ולהכיר את נוהלי הצלילה ותפעול תא הדחיסה. חובש צולל חייב גם להיות מסוגל לסייע למפקח הצלילה בהליכי דקומפרסיה לספק עצות מתי יש לבקש עזרה רפואית מיוחדת יותר, ועליו להיות כשיר להעניק טיפול בחדר היפרברי בשעת חירום, ולכן חייב להחזיק בתעודה תקפה. של כושר רפואי לצלילה. תקני הכשרה עבור חובש צולל מתוארים בתוכנית IMCA להכרה בהכשרת חובש צולל.

בעיות אתיות ורפואה משפטיות

עבודה נסיונית בנושאים אנושיים היא לרוב בלתי מעשית מבחינה אתית או משפטית. קשה לאשר בדיקות שבהן נקודת הסיום היא סימפטומטית מחלת דקומפרסיה. והדבר מקשה על צבירת נתונים נאותים ותקפים סטטיסטית. ניתן ליישם את עקרון הזהירות בהיעדר מידע המאפשר הערכה ריאלית של הסיכון. ניתוח חקירות של תאונות שימושי כאשר תוצאות אמינות זמינות, וזה לעיתים רחוקות יותר ממה שהיה רצוי, אך חששות לפרטיות מונעים כמות גדולה של מידע שעלול להיות שימושי לאוכלוסיית הצלילה הכללית. לרשות החוקרים.

היסטוריה של מחקר רפואי צלילה

בנובמבר 1992 נערכה הבחינה הראשונה להסמכה ברפואה תת-ימית על ידי המועצה האמריקאית לרפואה מונעת. בנובמבר 1999 נערכה הבחינה הראשונה להסמכה לרפואה תת-ימית והיפרברית.

רופאים מומחים ברפואת צלילה

בעולם הצלילה ידועים המומחים הבאים: ארתור ג'יי באכרך (Arthur J. Bachrach), אלברט ר. בהנקה (Albert R. Behnke), פיטר ב. בנט (Peter B. Bennett), תומאס א. ברגהאג' (Thomas E. Berghage), פול ברט (Paul Bert), ג'ורג' פ. בונד (George F. Bond), אלף או. ברובאק (Alf O. Brubakk), אלברט א. בולמן (Albert A. Bühlmann), קרל אדמונדס (Carl Edmonds), ויליאם פול פייף (William Paul Fife), ג'ון סקוט האלדן (John Scott Haldane), רוברט ויליאם המילטון ג'וניור (Robert William Hamilton Jr), לאונרד ארסקין היל (Leonard Erskine Hill), בריאן אנדרו הילס (Brian Andrew Hills), פ.ג. קייס (F.J. Keays), כריסטיאן ג'יי למברטסן (Christian J. Lambertsen), Joseph B. MacInnis (Joseph B. MacInnis), סיימון מיטשל (Simon Mitchell), ריצ'רד א מון (Richard E. Moon), František Novomeský (František Novomeský), ג'ון רולינס (John Rawlins), צ'ארלס וסלי שילינג (Charles Wesley Shilling), אדוארד ד' טלמן (Edward D. Thalmann), ריצ'רד ד. ואן (Richard D. Vann) ג'יימס וורוסמארטי (James Vorosmarti) ר.מ. וונג (R.M. Wong) רוברט ד ורקמן (Robert D. Workman)

ד"ר מלמד עומד בפתח תא לחץ "דרגר" במכון לרפואה ימית בבסיס חיפה בראשית 1978.

ארגוני מחקר

מכון ההגנה והאזרחי לרפואה סביבתית. טורונטו קנדה. הוא ארגון מחקר צבאי ואזרחי משולב לחקר הצרכים המבצעיים של הכוחות הקנדיים בכל הסביבות.
רשת התראות לצוללנים- The Divers Alert Network (DAN) הוא ארגון בינלאומי ללא מטרות רווח עם סניפים אזוריים הנתמכים על ידי תרומות, מענקים, ודמי חבר, לסיוע לצוללנים במצוקה. מחלקת המחקר עורכת מחקר רפואי משמעותי על בטיחות צלילות פנאי. ומחלקת הרפואה של DAN מספקת תמיכה לצוללנים ברחבי העולם כדי למצוא תשובות לשאלות רפואיות הצלילה שלהם.^[1]
המרכז לחקר מחלות צלילה (DDRC) הוא ארגון רפואי בריטי לטיפול חמצן היפרברי הממוקם ליד בית החולים דריפורד בפלימות, דבון. זהו ארגון צדקה שהוקם בשנת 1980 כדי לחקור את ההשפעות של צלילה תת-מימית על הפיזיולוגיה של האדם. המטרה העיקרית של DDRC היא מחקר ברפואת צלילה. המרכז הוא גם בסיס לימודים והכשרה המספק קורסי צלילה רפואיים, קליניים והיפרבריים.
מועצה מייעצת רפואית לצלילה DMAC, היא ועדה עצמאית שמטרתה לספק ייעוץ לגבי היבטים רפואיים ובטיחותיים של צלילה מסחרית. הם מפרסמים הערות הנחיות לגבי היבטים שונים של צלילה ותרגול רופאי צלילה, ומפעילים קורסים ברפואת צלילה.
הוועדה האירופית לרפואה היפרברית ה-ECHM, הוא ארגון ללימוד והגדרת אינדיקציות לטיפול היפרברי, פרוטוקולי מחקר וטיפול, תקנים להליכים טיפוליים וטכניים, ציוד וכוח אדם, וקריטריונים קשורים לעלות-תועלת. זהו גוף מייצג מול רשויות הבריאות באירופה, ופועל למען שיתוף פעולה בין ארגונים מדעיים העוסקים בתחום הצלילה והרפואה היפרברית. החברות בוועדה כוללת רופאים העוסקים ברפואת צלילה בצפון אירופה, נציגי רשויות הבריאות הרלוונטיות, נציגים רפואיים מחיל הים הרלוונטי, וקצין בטיחות צלילה מועמד על ידי איגוד קבלני הים הבינלאומי.
האגודה התת-ימית והברומדית האירופית (EUBS) היא מקור מידע ראשוני לפיזיולוגיה של רפואת צלילה ורפואה היפרברית ברחבי העולם. הארגון הוקם בתחילה בתור האגודה התת-ימית והביו-רפואית האירופית בשנת 1971.
המועצה הלאומית לצלילה וטכנולוגיה רפואית היפרברית (NBDHMT), הידועה רשמית בשם האגודה הלאומית של טכנאי צלילה, היא ארגון ללא מטרות רווח לחינוך והסמכה של כוח אדם מוסמך בתחומי הצלילה והרפואה היפרברית בארצות הברית.
התוכנית Diver Medic Technician (DMT) נועדה לענות על צורכי הטיפול הרפואי הספציפיים של צוללנים מסחריים, מקצועיים ומדעיים שלעיתים קרובות עובדים בבידוד גאוגרפי. מאומנים במיוחד עבור מפגעי צלילה שונים הנמצאים באתרי עבודה מרוחקים. תוכנית הלימודים מכסה מגוון רחב של נושאים מברוטראומה ועד לטיפול במחלת דקומפרסיה.
תוכנית טכנולוג היפרברי מוסמך (CHT) מותאמת לצרכים הבטיחותיים והתפעוליים הספציפיים עבור מכשירים ביו-רפואיים, ואת הידע והמיומנויות הדרושים למתן טיפול קליני. תוכנית הלימודים מכסה מגוון רחב של נושאים, כולל פעולות תא לחץ ועד ניטור חמצן דרך העור.
התוכנית Certified Hyperbaric Registered Nurse (CHRN) היא תת-התמחות עבור אחיות מוסמכות, המכונה לפעמים אחיות ברומדיקות.
האגודה התת-ימית וההיפרברית של דרום אפריקה.
SAUHMA היא עמותה התנדבותית המוכרת כקבוצת אינטרסים מיוחדים על ידי מועצת הקבוצה של האיגוד הרפואי של דרום אפריקה.
האגודה לרפואה תת-ימית של דרום האוקיינוס השקט (SPUMS) היא מקור מידע ראשוני לפיזיולוגיה של רפואת צלילה ו-רפואה היפרברית ברחבי העולם. הארגון תומך בחקר כל ההיבטים של רפואה תת-ימית והיפרברית, מספק מידע על רפואה תת-ימית והיפרברית, מפרסם כתב עת רפואי ומקיים כנס שנתי. SPUMS מציעה תעודת תואר שני בצלילה ורפואה היפרברית.
האגודה הרפואית התת-ימית וההיפרברית (UHMS) היא מקור מידע ראשוני לפיזיולוגיה של רפואת צלילה ו-רפואה היפרברית ברחבי העולם.